יוסי וקסמן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
משפט לא רלוונטי. תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
הוספתי ספר אחרון של ווקסמן מ-2024 |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
וקסמן החל את דרכו הספרותית בגיל מאוחר יחסית. כתיבתו מתאפיינת ב[[הומור]], לעיתים על גבול ה[[סוריאליזם]], ודמויותיו חריגות ושקועות בעליבות חברתית. בתחילת דרכו כסופר פרסם וקסמן שני [[ספרות ילדים|ספרי ילדים]], "'''ספר המכשפות השלם'''" ו"'''ספר הערפדים השלם'''" ([[הוצאת כנרת]], [[1995]]). |
וקסמן החל את דרכו הספרותית בגיל מאוחר יחסית. כתיבתו מתאפיינת ב[[הומור]], לעיתים על גבול ה[[סוריאליזם]], ודמויותיו חריגות ושקועות בעליבות חברתית. בתחילת דרכו כסופר פרסם וקסמן שני [[ספרות ילדים|ספרי ילדים]], "'''ספר המכשפות השלם'''" ו"'''ספר הערפדים השלם'''" ([[הוצאת כנרת]], [[1995]]). |
||
* "'''אלכסנדריה יקירתי'''" ([[כתר ספרים|הוצאת כתר]], [[1998]]), הוא מהספרים הראשונים העוסקים בגלוי ביחסים [[הומוסקסואל]]יים. הספר מספר על מסעם של שלושה הומואים ב[[אלכסנדריה]] וב[[חיפה]]. ד"ר ירון פלג כתב על הספר בספרו "דרך גבר": {{ציטוטון|אלכסנדריה הוא אולי הרומן העברי הראשון, שמתקרב אל מה שאפשר להגדיר ככתיבה הומואית ז'אנריסטית... במקום להספיד את קוצר ימיה וגועל פניה של האהבה-תאווה המתגוללת ברחובות ובגנים ובבתי השימוש, הרומן מעלה את המרדף אחריה לדרגה של שירה כמעט... מעבר להומור ולסגנוּן הספרותי יש בתיאורים החושפניים גם ממד [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגי]], ההופך אותם למסמך נדיר למדי בספרות העברית}}.{{הערה|ירון פלג, דרך גבר. [[הוצאת שופרא]], [[2003]], עמ' 39-41}} |
* "'''אלכסנדריה יקירתי'''" ([[כתר ספרים|הוצאת כתר]], [[1998]]), הוא מהספרים הראשונים העוסקים בגלוי ביחסים [[הומוסקסואל]]יים. הספר מספר על מסעם של שלושה הומואים ב[[אלכסנדריה]] וב[[חיפה]]. ד"ר [[ירון פלג]] כתב על הספר בספרו "דרך גבר": {{ציטוטון|אלכסנדריה הוא אולי הרומן העברי הראשון, שמתקרב אל מה שאפשר להגדיר ככתיבה הומואית ז'אנריסטית... במקום להספיד את קוצר ימיה וגועל פניה של האהבה-תאווה המתגוללת ברחובות ובגנים ובבתי השימוש, הרומן מעלה את המרדף אחריה לדרגה של שירה כמעט... מעבר להומור ולסגנוּן הספרותי יש בתיאורים החושפניים גם ממד [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגי]], ההופך אותם למסמך נדיר למדי בספרות העברית}}.{{הערה|ירון פלג, דרך גבר. [[הוצאת שופרא]], [[2003]], עמ' 39-41}} |
||
* "'''אל נא תאמר לי שלום'''" (הוצאת כתר, [[1999]]), הוא [[רומן]] [[טרגי]] המגולל את סיפור חייה של יהלומה לוי, [[מזרחים|ספרדייה]] ילידת [[היישוב הישן]] ב[[ירושלים]]. |
* "'''אל נא תאמר לי שלום'''" (הוצאת כתר, [[1999]]), הוא [[רומן]] [[טרגי]] המגולל את סיפור חייה של יהלומה לוי, [[מזרחים|ספרדייה]] ילידת [[היישוב הישן]] ב[[ירושלים]]. |
||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
*"'''ואלוהים הרג את הכלה'''" (הוצאת [[קתרזיס ספרים]], [[2022]]) : ״ואלוהים הרג את הכלה״ מלווה שלושה דורות של נשים יוצאות דופן בנות משפחה אחת בירושלים. שושנה הציירת שבורחת אל מיסיון הנוצרים מהשידוך העקום שלה, נעימה החוזרת בתשובה שנאבקת במחלת הסרטן ובדרך אל הקבר מתענגת על רומן אהבים אסור עם האונקולוג שלה, ופרד, אושיית האינסטגרם, שלא מבינה למה בשנת 2019 עוד יש בכלל טעם בחתונה, גם אם בת זוגה ממש רוצה. הדורות מתחלפים, האתגרים משתנים, אבל הפטריארכיה היא אותה הפטריארכיה. בתכסיסים, בהומור, באומנות ואף במוות הן מנסות להשיג שליטה על חייהן ולברוח מגורלן הבנאלי ה(כמעט) ידוע מראש. |
*"'''ואלוהים הרג את הכלה'''" (הוצאת [[קתרזיס ספרים]], [[2022]]) : ״ואלוהים הרג את הכלה״ מלווה שלושה דורות של נשים יוצאות דופן בנות משפחה אחת בירושלים. שושנה הציירת שבורחת אל מיסיון הנוצרים מהשידוך העקום שלה, נעימה החוזרת בתשובה שנאבקת במחלת הסרטן ובדרך אל הקבר מתענגת על רומן אהבים אסור עם האונקולוג שלה, ופרד, אושיית האינסטגרם, שלא מבינה למה בשנת 2019 עוד יש בכלל טעם בחתונה, גם אם בת זוגה ממש רוצה. הדורות מתחלפים, האתגרים משתנים, אבל הפטריארכיה היא אותה הפטריארכיה. בתכסיסים, בהומור, באומנות ואף במוות הן מנסות להשיג שליטה על חייהן ולברוח מגורלן הבנאלי ה(כמעט) ידוע מראש. |
||
*'''"כמו הליצן מהשיר של פורים"''': (הוצאת [[קתרזיס ספרים]], [[2022|2024]]): '''כמו הליצן מהשיר של פורים''' הוא אודיסאה ליצנית־גרוטסקית, שממנה עולה סיפורו של הסינדרום הישראלי המוביל לטביעה ברחמים עצמיים, באהבת המוות ובהתקרבנוּת. סינדרום של קולקטיב, שלא פעם לוקה בעיוורון אל מול מציאות שאינה מתיישרת עם הנרטיב שהמציא לעצמו. בעיר המחולקת לשתיים – עיר עילית מטופחת ושולטת, ועיר תחתית מוזנחת ונשלטת – חי גבר צעיר המובל על ידי כוחות בראשו, שאותם הוא מכנה "הדודים היהודים". בלי שירצה בכך הוא רוצח אישה זקנה – ניצולת שואה המסתירה סוד נורא – וזו מתנחלת במוחו עד שזהותה נמהלת בשלו: הוא לובש את בגדיה, משחק רֶמיקוּבּ עם חברותיה הקשישות, וממשיך במסע ההרג שהחל בעל כורחו. |
|||
===עיצוב ואיור=== |
===עיצוב ואיור=== |
||
גרסה אחרונה מ־13:47, 8 בספטמבר 2024
 | |
| יוסי וקסמן | |
| לידה |
30 בינואר 1959 (בן 65) יפו |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים |
עין הוד  |
| עיסוק | סופר, צייר ומעצב |
|
www | |
  | |
יוסי וקסמן (נולד ב-30 בינואר 1959) הוא סופר, צייר ומעצב ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וקסמן נולד ביפו, בן בכור להורים שהם דור שמיני בארץ ישראל[1]. בגיל 7 עבר לירושלים ובה גדל. את שירותו הצבאי עשה במודיעין שדה בסיני. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית, והוא בוגר בהצטיינות במחלקות לעיצוב גרפי וּוידאו-ארט באקדמיה בצלאל.
וקסמן חי עם בן זוגו בכפר האמנים עין הוד. הוא חבר הכפר, נמנה עם ועדת השיפוט האמנותי, ומציג באופן קבוע בגלריה המרכזית של הכפר. אחותו היא השחקנית ענת וקסמן.
יצירה ספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]וקסמן החל את דרכו הספרותית בגיל מאוחר יחסית. כתיבתו מתאפיינת בהומור, לעיתים על גבול הסוריאליזם, ודמויותיו חריגות ושקועות בעליבות חברתית. בתחילת דרכו כסופר פרסם וקסמן שני ספרי ילדים, "ספר המכשפות השלם" ו"ספר הערפדים השלם" (הוצאת כנרת, 1995).
- "אלכסנדריה יקירתי" (הוצאת כתר, 1998), הוא מהספרים הראשונים העוסקים בגלוי ביחסים הומוסקסואליים. הספר מספר על מסעם של שלושה הומואים באלכסנדריה ובחיפה. ד"ר ירון פלג כתב על הספר בספרו "דרך גבר": ”אלכסנדריה הוא אולי הרומן העברי הראשון, שמתקרב אל מה שאפשר להגדיר ככתיבה הומואית ז'אנריסטית... במקום להספיד את קוצר ימיה וגועל פניה של האהבה-תאווה המתגוללת ברחובות ובגנים ובבתי השימוש, הרומן מעלה את המרדף אחריה לדרגה של שירה כמעט... מעבר להומור ולסגנוּן הספרותי יש בתיאורים החושפניים גם ממד אנתרופולוגי, ההופך אותם למסמך נדיר למדי בספרות העברית”.[2]
- "אל נא תאמר לי שלום" (הוצאת כתר, 1999), הוא רומן טרגי המגולל את סיפור חייה של יהלומה לוי, ספרדייה ילידת היישוב הישן בירושלים.
- "ויהי סיפור" (הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2002), הרומן השלישי של וקסמן, המשקף בתיאורים כביכול אבסורדיים את החברה הישראלית על ריבוי פניה. יורם מלצר כתב עליו: ”אפשר לקרוא את הספר כתמונת-מצב ביקורתית, בוודאי כסאטירה שנונה”.[3]
- "לִיבְּשֶׁן" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2004), זכה עוד לפני הופעתו בפרס אקו"ם לכתב יד המוגש בעילום שם, וכן במענק מטעם הקרן לקולנוע ישראלי לפיתוח תסריט על-פי הספר. הרומן מספר את סיפור אהבתם של זקנה ניצולת השואה וגבר צעיר הגר בשכנותה. חבר השופטים של פרס אקו"ם (חיים באר, סביון ליברכט ואלי הירש) כתב על הספר: ”בעזרת יכולתו הלשונית, כשרון המצאה מפתיע וחוש נדיר לאיזונים רגשיים ואסתטיים, מצליח וקסמן להפוך את אזור הדמדומים שגיבורי הספר פועלים בתוכו לעולם עשיר במשמעויות, מעורר אמון ואפילו מלא אור”.[4] "ליבשן" גם נבחר בין 400 היצירות הישראליות האהובות על אנשי תרבות במגזין "Time Out תל אביב", וכך כתבה עליו הבמאית והמוזיקאית זהר וגנר: ”ריגשה אותי ההסתכלות של גבר צעיר על אישה בת 80 כעל אישה... פתאום לקרוא ספר על אישה בת 80 שהיא נשית, גנדרנית ונחשקת הותיר תחושה מאוד חזקה אצלי”.
- "השחקנית – מלודרמה בשלוש מערכות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2007) מספר את סיפור אהבתם-שנאתם של המספר ואחותו, ומבוסס על יחסי הסופר עם אחותו, השחקנית ענת וקסמן. בתוך כך הוא עוסק בתיאטרון וביחסים שבינו לבין החיים. המבקרים שיבחו את הספר:
- ”קשה שלא להישבות בקסם כתיבתו המשוחררת מכל עול, כלל וחוק של וקסמן. קשה שלא להתאהב בעל כורחך ב'ילדים הנוראים' האלה, גיבוריו... קשה להיגמל מהקריאה במונולוג הסדו-מזוכיסטי של שנאה, כאב ואהבה פרוורטית נכזבת... כי 'השחקנית' כתוב על פי רוב בתנופה נהדרת”.
- ”גיבורי 'תיאטרון החיים' של יוסי וקסמן בספרו זה, כמו גם בספריו הקודמים, מעלים באוב כמקורות השראה אפשריים את פליני ופאזוליני האיטלקיים ואת ז'אן ז'נה הצרפתי. את זרקוריו הוא מכוון דווקא אל הקצוות הביזאריים של הסקאלה האנושית... ההומור של וקסמן הוא שחור מטבעו. אם על פי ספריו הקודמים אפשר היה לדמיין אותו כיורשו של חנוך לוין, הרי שב'השחקנית' הוקמה ללוין מצבה של ממש... בהצגת החיים כגרוטסקא במקרה הטוב וכקומדיה מקאברית במקרה הפחות טוב”.[5]
- "תולדות האמנות" (הוצאת חרגול, 2015) עוסק בהיסטוריה של כפר האמנים עין הוד, ובחיי גיבור בן דמות המחבר (צייר הנמצא בזוגיות ארוכת שנים עם גבר) לאחר השרפה בכרמל בשנת 2010. הספר נערך על ידי המשורר אלי הירש וזכה לביקורות חיוביות בעיתונות.[6]
- "אסתר של הסיגריות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2018) :” "זהו סיפור על קללות משפחתיות שעוברות בירושה, על כוחה של אימהוּת, על תשוקות שאינן כבות ועל רצונות סותרים שהם כולם אותו הרצון האחד ששום כוח לא יכחיד: לחיות"”[7].
- "מרוב תשוקה" (הוצאת פרדס הוצאה לאור, 2020) :”"דויד הוא גבר תל-אביבי דו-מיני גרוש טרי כבן 50 ואב לשניים. הוא אינו מאושר. בחיפוש אחר תשוקה, הוא פוגש את שלומי ויחד הם יוצאים למסע אחר הכוח שיאפשר להם להמשיך ולגלגל את חייהם"[8]”
- "ואלוהים הרג את הכלה" (הוצאת קתרזיס ספרים, 2022) : ״ואלוהים הרג את הכלה״ מלווה שלושה דורות של נשים יוצאות דופן בנות משפחה אחת בירושלים. שושנה הציירת שבורחת אל מיסיון הנוצרים מהשידוך העקום שלה, נעימה החוזרת בתשובה שנאבקת במחלת הסרטן ובדרך אל הקבר מתענגת על רומן אהבים אסור עם האונקולוג שלה, ופרד, אושיית האינסטגרם, שלא מבינה למה בשנת 2019 עוד יש בכלל טעם בחתונה, גם אם בת זוגה ממש רוצה. הדורות מתחלפים, האתגרים משתנים, אבל הפטריארכיה היא אותה הפטריארכיה. בתכסיסים, בהומור, באומנות ואף במוות הן מנסות להשיג שליטה על חייהן ולברוח מגורלן הבנאלי ה(כמעט) ידוע מראש.
- "כמו הליצן מהשיר של פורים": (הוצאת קתרזיס ספרים, 2024): כמו הליצן מהשיר של פורים הוא אודיסאה ליצנית־גרוטסקית, שממנה עולה סיפורו של הסינדרום הישראלי המוביל לטביעה ברחמים עצמיים, באהבת המוות ובהתקרבנוּת. סינדרום של קולקטיב, שלא פעם לוקה בעיוורון אל מול מציאות שאינה מתיישרת עם הנרטיב שהמציא לעצמו. בעיר המחולקת לשתיים – עיר עילית מטופחת ושולטת, ועיר תחתית מוזנחת ונשלטת – חי גבר צעיר המובל על ידי כוחות בראשו, שאותם הוא מכנה "הדודים היהודים". בלי שירצה בכך הוא רוצח אישה זקנה – ניצולת שואה המסתירה סוד נורא – וזו מתנחלת במוחו עד שזהותה נמהלת בשלו: הוא לובש את בגדיה, משחק רֶמיקוּבּ עם חברותיה הקשישות, וממשיך במסע ההרג שהחל בעל כורחו.
עיצוב ואיור
[עריכת קוד מקור | עריכה]וקסמן הוא בעליו של משרד לעיצוב בשם שפירא-וקסמן. בין עבודות המשרד - עיצוב ביתנים תדמיתיים עבור חברות כמו טבע, נען, אי.סי. איי טלקום ואלביט. עוד עוסק המשרד בעיצוב אריזות (ד"ר פישר, מטע, גולדפרוסט ועוד), עטיפות תקליטים (יהודה פוליקר, הראלה בר, שם טוב לוי, תלמה אליגון ועוד) וספרים - בהם "שירי רחל" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, שזכה בפרס "חתך הזהב" של אגודת המעצבים הגרפיים בישראל, סדרת "קולות" של הוצאת דביר, וכל כתבי זיגמונד פרויד, אף הם בהוצאת דביר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יוסי וקסמן
יוסי וקסמן, ברשת החברתית פייסבוק
- יוסי וקסמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- יוסי וקסמן, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- הספרים של יוסי וקסמן, באתר "סימניה"
- יוסי וקסמן, ליבשן - פרק ראשון מהספר, באתר ynet, 11 באוגוסט 2004
- ננו שבתאי, אמנות חיה ובועטת, באתר ynet, 7 ביוני 2010
גילי איזיקוביץ, דווקא השריפה בכרמל הדליקה אצל יוסי וקסמן מחדש את הרצון לכתוב, באתר הארץ, 30 ביולי 2015- יואב בירנברג, "אני וענת שתי קוקיות, אני המעריץ הכי גדול שלה", באתר "ידיעות אחרונות", 11 באוגוסט 2018
- מירית קושניר-סטרומצה, פיפ שואו מהחיים: האמן יוסי וקסמן מזמין את כולם להתכופף ולהציץ, באתר mynet נתניה, 21 באוקטובר 2018
- יוני ליבנה, "אסתר של הסיגריות:" בגבולות הטעם הרע, באתר ynet, 27 באוקטובר 2018
- תקציר ופרק מתוך 'השחקנית'
יוסי וקסמן, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל- ליאור סורוקה, יוסי וקסמן: "אנחנו אספסוף גלותי, כאוטי, מסורתי ומטומטם", באתר הארץ, 5 ביולי 2020
- קרן דותן, ביקורת על "מרוב תשוקה": לכתוב על גבי הרעש, באתר ישראל היום, אוגוסט 2020
- דורון בראונשטיין, יוסי וקסמן: "האמנות שלי אמוציונלית, דרמטית, חובקת כל." בבלוג "חי תרבות", 6 בפברואר 2021
- אלפרד כהן, "קלוז־אפ עצבני" על "ואלוהים הרג את הכלה, באתר "מעלה", מרץ 2023.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ וצאצא של שניאור זלמן מלאדי. עמוד זה מספר 2926 בספר הצאצאים
- ^ ירון פלג, דרך גבר. הוצאת שופרא, 2003, עמ' 39-41
- ^ יורם מלצר, הרומן חי ובועט. מעריב ספרות, 8 במרץ 2002
- ^ "ליבשן" באתר ידיעות ספרים
- ^ ענת לויט, משחק החיים, גלובס, 6 באוגוסט 2007
- ^ עמרי הרצוג, יוסי וקסמן מנתץ את הפומפוזיות של עולם האמנות, באתר הארץ, 6 ביולי 2015
- ^ אתר האינטרנט הרשמי של יוסי וקסמן
- ^ בלוג משהו לקרוא, "מרוב תשוקה" מאת יוסי וקסמן: פרולוג ופרק ראשון, באתר הארץ, 24 ביולי 2020