חסידות סאטמר – הבדלי גרסאות

חסידות סאטמר
	הכניסה לישיבת סאטמר בברוקלין, ניו-יורק
שורשים, סיווג והנהגה
זרם	חצר חסידית
מקום ייסוד	סאטו מארה
תאריך ייסוד	1905
מייסד	יואל טייטלבוים
מנהיג	אהרן טייטלבוים, יקותיאל יהודה טייטלבוים

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־22:57, 21 בספטמבר 2024

חסידות סאטמָר (באיות המקובל בחסידות: סאטמאר) היא חצר חסידית שהוקמה על ידי הרב יואל טייטלבוים ב-1905 (תרס"ה), בעיר סאטו מארה^[1] שבטרנסילבניה (כיום ברומניה). החצר היא ענף של חסידות סיגט. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר מרכזה לוויליאמסבורג שבניו יורק, שם הפכה לאחת החסידויות הגדולות בעולם. אחרי מותו של האדמו"ר הראשון הנהיג את החסידות אחיינו, הרב משה טייטלבוים. בסמוך לפטירתו בשנת תשס"ו (2006) החסידות התפצלה בין שניים מבניו, הרב אהרן טייטלבוים, שחצרו בקריית יואל, והרב זלמן לייב טייטלבוים, שחצרו בוויליאמסבורג.

החסידות מתאפיינת בקנאות ובהתנגדות אידאולוגית לציונות ולישראל.

היסטוריה

ייסוד

ערך מורחב – יואל טייטלבוים

בשנת תרס"ד (1904) נפטר הרב חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, האדמו"ר מסיגט. בנו, הרב חיים צבי טייטלבוים, ירש אותו בתפקידיו כמנהיג החצר, רב הקהילה האורתודוקסית בעיר וראש הישיבה בה. מיעוט קטן של חסידים תמך בבנו הצעיר, הרב יואל טייטלבוים, שעזב את העיר והשתקע לבסוף בסאטו מארה (סאטמר בפי היהודים)^[2] באלול תרס"ה (ספטמבר 1905).^[3] שם החלה להתגבש סביבו חצר קטנה משלו, והוא החל לכנות את עצמו "הרבי מסאטמר."^[4]

בסיס התמיכה שלו גדל בהדרגה. ב-תרע"א (1911) התמנה לרב העיירה אורשיווא, לשם העביר את ישיבתו, ובהתאמה נודעו אנשיו כ"חסידי אורשיווא״.^[5] ב-תר"פ (1920) חילק חוזה טריאנון את שטחי צפון-מזרח הונגריה, בהם ישבו חסידי סיגט, לרומניה ולצ'כוסלובקיה. בשל הפיצול הגאוגרפי ויוקרתו העולה של האח הצעיר עברו אליו רבים מאנשי הרב חיים צבי. תהליך זה הושלם לאחר מותו הפתאומי של הבכור ב-תרפ"ו (1926); אף כי בנו הרב יקותיאל יהודה בן הארבע-עשרה ירש אותו כאדמו"ר מסיגט, נעשה יואל למנהיג החצר בפועל, והרוב הגדול של חבריה פנה אליו.^[6] בשנת 1926 התמנה לרב בעיירה קראלי וב-1928 נבחר לרב הקהילה האורתודוקסית בסאטמר, אם כי כהונתו אושרה רק לאחר שנתיים של מאבק והוא עצמו המתין עד 1934 לפני שקיבל את המשרה.

במרץ 1944 (תש"ד) הגיע הצבא הגרמני להונגריה והתחיל גירוש של יהודים למחנות. חסידי האדמו"ר העבירו אותו לקלויזנבורג במטרה להבריחו מעבר לגבול אל רומניה, אך הוא נתפס והושם בגטו המקומי. הוא ניצל כשנבחר להיות אחד היוצאים ברכבת קסטנר, ולבסוף הגיע לשווייץ. מרבית חסידיו נספו בשואה יחד עם יתר יהדות הונגריה. ב-1945 עלה לארץ ישראל, אך כעבור כשנה עבר לארצות הברית.

התבססות מחדש

כשהוא מלווה על ידי כשבעים איש הקים הרב טייטלבוים מחדש את חצרו בוויליאמסבורג, ברוקלין. ב-1948 התאגד "קהל יטב לב דסאטמאר בע"מ" (.Congregation Yetev Lev D'Satmar, Inc).^[7] התקנות הכירו בו כמנהיג הרוחני של הקבוצה לכל ימי חייו.^[8] הרב טייטלבוים הקים תשתית חברתית ענפה שהתפתחה עם גדילת החסידות. הוא הקפיד על אי-תלות מוחלטת בכוחות חיצוניים, כולל בתחום גיוס הכספים.^[9] אליעזר (לאופולד) פרידמן, שניהל בנק בצ'כוסלובקיה בטרם המלחמה, מונה על ידו לראש קהל 'יטב לב' והיה העסקן המוביל בסאטמר עד לפטירתו ב-1972.^[7] כמו בקהילות הונגריות אחרות שהתמקמו בברוקלין, סירב האדמו"ר להצטרף לרשת החינוך החרדית-ליטאית הקיימת, והקים אחת משלו.^[10] הוא חשש מרישום ילדות לבתי-הספר של "בית יעקב" ולכן פתח את רשת המוסדות "בית רחל" לבנות. זאת, על אף שרבים מאנשיו התנגדו להקמת מוסדות לנערות, דבר שלא היה נהוג בהונגריה הכפרית.^[11] כחלק מחזונו להיבדל מהעולם החיצון, עודד את חסידיו – רבים מהם דוברי גרמנית או הונגרית – לדבר יידיש בלבד. מספר עיתונים ובתי הוצאה לאור שהוקמו לשם כך דאגו לספק חומר קריאה מגוון, והדור הראשון של ילדים דיבר בשפה באופן בלעדי ובאיכות גבוהה, בניגוד ליידיש הרצוצה של הוריו.^[12]

חסידות סאטמר גדלה במהירות: ב-1961 היו רשומים בקהל ייטב לב בוויליאמסבורג 860 בתי-אב, ובהם כ-4,500 נפש. חסידות סאטמר סחפה מצטרפים חדשים רבים: בין ראשי בתי האב, רק כמחצית נמנו עליה לפני המלחמה ועוד 9% היו חסידי סיגט.^[13] ב-1968 מנתה החסידות 1,300 בתי-אב בעיר ניו יורק, שעשו את סאטמר לחסידות הגדולה ביותר בה.^[14] ב-23 בפברואר 1968 לקה האדמו"ר בשבץ שהותיר אותו משותק למחצה ופגע מאוד בתפקודו. הנהגת סאטמר בפועל עברה לידי קבוצה מצומצמת שכללה את אשתו, אלטא פייגא טייטלבוים, ומספר בעלי תפקידים. מצב עניינים זה הוסיף להתקיים עד לפטירתו ב-19 באוגוסט 1979.

פילוגים

לאחר פטירתו של הרב יואל, ללא צאצאים חיים, התנהל תהליך ממושך של מינוי יורש.^[15] לבסוף בחר ועד העדה את המועמד שנחשב מלכתחילה לסביר ביותר, הרב משה טייטלבוים, אחיינו של קודמו, אף כי הרבנית אלטא פייגא התנגדה לו. רובם הגדול של החסידים קיבל אותו.^[16] קבוצה קטנה, בגיבוייה של האלמנה, מיאנה להכיר בו; לימים הוענק להם השם "בני יואל".

האדמו"ר החדש לא זכה להערצה הגורפת שנרחשה לדודו, והתהוותה מתיחות בינו לבין גורמים בממסד הוותיק. הוא ובנו הבכור, הרב אהרן טייטלבוים, שמונה לרב בקריית יואל ונחשב כיורש המיועד, הואשמו בסגנון הנהגה ריכוזי ובהיעדר קנאות מספקת. האופוזיציה התרכזה סביב הרבנית האלמנה, שהוסיפה להחזיק בכוח רב. הסכסוך בין המחנות לא הוביל לפילוג רשמי אך לווה באלימות, בעיקר בקריית יואל,^[17] שם נפתח בית-כנסת נפרד ל"בני יואל" שהוחרם על ידי הרב אהרן. לבסוף הושגה פשרה ב-1997.^[18] בינתיים הוסיפה החצר לגדול: באמצע שנות השמונים היו רשומים למעלה מ-10,000 גברים כחברים בקהל בוויליאמסבורג.^[19]

בתחילת שנות האלפיים, כאשר חלה הרב משה, החלה החסידות להתפלג לשני חלקים: תומכי בנו הבכור, הרב אהרן טייטלבוים (מכונה גם מהר"א^[20]; וחסידיו מכונים "אַהֲרוֹנִים" - קרי "אַרוֹינִים") ותומכי בנו השלישי, הרב זלמן לייב טייטלבוים (מכונה גם מהרי"י^[21]; וחסידיו מכונים "זאלי'ס" או "זַלוֹינִים"). לאחר פטירת האב בכ"ו בניסן תשס"ו (24 באפריל 2006) הכתיר כל צד את מנהיגו לאדמו"ר ולמעשה קיימות כיום שתי חסידויות שכל אחת מהן מקיימת מוסדות נפרדים. מאבק משפטי ממושך מתנהל בין שני הפלגים בבית המשפט האמריקני. בין שני האחים שורר נתק והם לא שוחחו ביניהם במשך כעשרים שנה עד לשיחה ב־2020.^[22]

ב-2006 מסרו מקורות בחצר כי היא מונה 119,000 נפש^[23] - מהם התגוררו, לטענת הדוברים, כ-50,000 בוויליאמסבורג,^[24] ו-19,000 בקריית יואל.^[23] קהילות נוספות של סאטמר קיימות בארצות הברית, בישראל, בבריטניה, באנטוורפן, במונטריאול, בסאו פאולו ובמלבורן. גם הסוציולוג פרופ' סמואל היילמן נקב במספר דומה.^[25] האנתרופולוג הבלגי ז'אק גוטווירת, לעומת זאת, כתב ב-2004 כי החצר מונה 40,000 נפש בארצות הברית ועוד 10,000 ביתר העולם.^[26] הוושינגטון פוסט אמד את שווי הנכסים בשליטתה בכמיליארד דולר, נכון ל-2006.^[23]

מאפיינים

התנגדות לציונות

אחד המאפיינים המוכרים של חסידות סאטמר הוא מאבקה החריף נגד מדינת ישראל והמפעל הציוני, בהתאם לשיטתו של מייסדה, שראה בציונות שורש כל רע והגורם העיקרי לכל הצרות שאירעו לעם ישראל במאה השנים האחרונות. כלשונו^[27]: ”אם ניקח כל פירצות הדור, והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים השני', תכריע [המדינה] את הכל, שהוא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו.”. רבי יואל סבר שהשתתפות בבחירות לשלטונות במדינה אסורה ביהרג ואל יעבור מפני שהיא כוללת שלוש עברות החמורות.

רבי יואל אף טרח וכתב חיבור מקיף בשם ויואל משה ובו 'מאמר שלוש השבועות' בו הוא מבסס את האיסור שהיה בעצם הקמת המדינה על פי דבריו של רבי יוסי ברבי חנינא בתלמוד הבבלי: ”שלש שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.” (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד א'),^[28] אולם גישתו בנושא לא התקבלה בקרב הציבור הדתי לאומי ואף ברובו של הציבור החרדי. מאמר נוסף מוקדש לליבון חיוב מצוות ישוב ארץ ישראל כיום בו הוא מסיק שהמצווה נוהגת כאשר המטרה היא קיום תורה ומצוות (ולא כחיזוק אחיזה או כיבוש הארץ)^[29] ומאמר שלישי נכתב כתשובה לרבי פנחס הירשפרונג שבו פורש המחבר את יחסו כמתנגד לעברית המתחדשת.^[30]

חסידי סאטמר נחשבים כאנטי ציונים ומציגים עצמם כשומר האידאולוגי של כלל הציבור החרדי. הם גדולי התורמים לעדה החרדית ולמוסדות חרדיים אחרים שאינם מקבלים תקציבים ממדינת ישראל.

עם זאת, רבי יואל גילה גם פרגמטיות ובנושאים רבים נטורי קרתא הקצינו יותר ממנו. כך למשל לא נמנע רבי יואל להפגש עם רבנים ואדמו"רים אשר נמנים עם שורות אגודת ישראל ואף התעקש להספיד את הרב אהרן קוטלר, מי שקבע בניגוד לדעתו שהשתתפות בבחירות היא מצווה ו"חוב קדוש". כמו כן, לא התנגד להשתתפות בבחירות לעירייה, שלדעתו הן כבחירות לוועד בית, ללא יכולת החלטה בנוגע לתקצוב כנסיות או החלטה הנוגעת לשפיכות דמים. כמו כן, רבי יואל התנגד להפגנות נגד מדינת ישראל בזמן מלחמת ששת הימים מחשש פיקוח נפש. בניגוד לנטורי קרתא הקטנה, הוא ויורשיו מעולם לא נפגשו עם או תמכו בקבוצות פלסטיניות או איסלאמיות אלא פעלו נגד המדינה עצמאית. בזמן מלחמת חרבות ברזל האדמו"ר הרב זלמן לייב טייטלבוים יצא בגלוי כנגד הפגנות משותפות של נטורי קרתא ותומכי חמאס וקרא לזה 'חילול השם'.^[31]

כיום, רבי אהרן נוקט בקו מתון יחסית ואף השלים עם גיסו רבי ישכר דב רוקח האדמו"ר מבעלז. הבן השני, רבי זלמן לייב, נחשב כקנאי יחסית ואף רבים מ"בני יואל" שבו והכירו בהנהגתו. חצרו בוויליאמסבורג תומכת בקנאי ירושלים.

חסידי סאטמאר נמנעים מלבקר בכותל המערבי, לאחר שחרורו ב-1967 תשכ"ז בשל חשש שהדבר יהווה הכרה במדינה ומתן לגיטימציה.

בנוסף, חסידי סאטמר, גם אלו המתגוררים בישראל, נמנעים מלדבר עברית בחיי היום יום, לאור קונטרס בשם "מאמר לשון הקודש" שהקדיש לעניין ר' יואל מסאטמר.^[32]

קהילה

בזמנו של רבי יואל, התבססה החסידות על הערצה כלפיו. בהתאם לדעתו "שנשתכחה תורת הבעל שם טוב", התאפיינו חסידיו כהתארגנות של אנשים ההולכים בדרכו האידאולוגית ומחזיקים מוסדות לצורכי הקהילה, ולא חסידות, שבה העיקר הוא עצם ההתקשרות לאדמו"ר העומד בראשה. בדומה לכך נוסדו בארצות הברית קהילות נוספות שאנשיהן ראו בו "גדול הדור". במרכזי סאטמר נפתחו בתי כנסת רבים, ולא הייתה חובה להתפלל עם האדמו"ר בכל שבת וחג. לאחר פטירתו, החל אחיינו רבי משה טייטלבוים להפוך את הקהילה לחסידות מן המניין, שבה הציבור מחויב לתקנותיה ומרוכז סביבו. בנו רבי אהרן טייטלבוים היה מהגורמים הדומיננטיים שפעלו בכיוון זה.

כיום הפלג של רבי אהרן מבוסס כחסידות בדגם המקובל, אף יותר מזו של אביו. לעומת זאת רבי זלמן לייב שואף להשיב את הסגנון שרווח בימי האדמו"ר הראשון. רוב הקהילות הקשורות לסאטמר, כמו שאפראן ופאלטישאן, מזוהות כיום עם חצרו. בית הדין "קהל יטב לב" של חצרו של רבי זלמן לייב מעורב בהנהגת הקהילה, ורבי זלמן לייב מעביר החלטות להכרעתם או מתייעץ בדעתם.

רבני בית הדין "קהל יטב לב" הם הרב ישראל חיים מנשה פרידמן (ראב"ד), הרב משה מנחם טירנואר (רב הקהילה במונטריאול), הרב חיים דוד כ"ץ, הרב יקותיאל יהודה (זלמן לייב) פיליפ, הרב שלמה יהודה (לייב) וינברגר והרב אריה רוזנפלד (רב הקהילה במונרו).

רבי יואל עודד את חסידיו לצאת לעבוד. במקום הלימוד הקבוע בכולל הוא הדגיש את מצוות החסד ותבע מחסידיו לתת צדקה ככל יכולתם. חסידות סאטמר הקימה בארצות הברית ובישראל ארגוני חסד העוסקים בסיוע למאושפזים בבתי חולים ולבני משפחותיהם ובעזרה רפואית מקצועית. חלק מחסידי סאטמר תורמים אף מחוץ לקהילה.

חסידי סאטמאר נוהגים להתכנס במרכז החסידות בשמחת תורה ובכ"א בכסלו, יום הצלתו של רבי יואל מהנאצים. כמו כן נערכים טישים בכ"ו באב, יום פטירת רבי יואל, בכ"ו בניסן שהוא יום פטירת רבי משה ובכ"ה באייר, יום ההצלה של רבי משה מהשואה.

החסידות בישראל

הדלקת נרות בחצרות חסידות סאטמר. בהקלטה משנת 1972 ברכת הדלקת נרות חנוכה מפי האדמו"ר מסאטמר.

כל אחד משני הפלגים של חסידות סאטמר בישראל מונה כחמש מאות משפחות. בירושלים משתייכת רוב הקהילה לפלג של רבי זלמן לייב ורוב הקהילה בבני ברק משתייכת לפלג של רבי אהרן. לחסידות תלמודי תורה וישיבות בשתי הערים. קהילות קטנות יותר קיימות באלעד ובבית שמש.

בירושלים נבנה שיכון סאטמר בין השכונות עזרת תורה ותל ארזה ובו מתגוררות מאות משפחות. השיכון שייך לפלג של רבי זלמן לייב.

בבני ברק נמצא שיכון סאטמאר ברחוב קדושת יום טוב (בין רחוב חזון איש לרחוב עזרא) ובו מתגוררות כ-500 משפחות.

חסידי סאטמאר מבני ברק מפעילים ארגון חסד בשם "התמר" המחלק אוכל ומצרכים בבתי חולים. במאי 2020 התעוררה מחלוקת בבקהילה זו, בין תומכי האדמו"ר הרב אהרן לבין תומכי אחיינו הרב חיים הערש מייזליש. המתח בין הצדדים גלש לעימותים פיזים.^[33] בעקבות זאת פיטר האדמו"ר, רבי אהרון, את מייזליש מתפקידו כראש הישיבה המקומית בבני ברק.^[34]

בית הכנסת הישן של החסידות בירושלים ("אוהל רחל", על שם בתו של רבי יואל) השוכן על גבול מאה שערים, שייך לחסידי רבי זלמן לייב. הוא מפורסם בשל ההפגנות היוצאות ממנו, ובפרט עקב תקרית בשנת 2005 שבה פרצו שוטרים למקום בעקבות הפגנה על חילול קברים בכביש 6. בית הכנסת שופץ בשנת תשע"ז.

רבני החסידות בישראל הם:

הרב חיים צבי טייטלבוים, בנו של רבי זלמן לייב, רב חסידי אביו בירושלים
הרב משה זאב זורגר והרב שלמה יהודה הירש, דומ"צי קהילת רבי זלמן לייב בירושלים
הרב משה טייטלבוים (בנו של האדמו"ר מסאסוב), דומ"צ חסידי רבי אהרן בירושלים
הרב אליהו כץ, רב שיכון סאטמר בבני ברק (נפטר ב-2018)

בעבר כיהן רבי זלמן לייב (האדמו"ר הנוכחי) כרב הקהילה בירושלים. הרב משה אריה פריינד היה מנהיג הקהילה בירושלים והשפיע רבות על אופי החסידות בישראל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חסידות סאטמר בוויקישיתוף

חסידות סטמר, דף שער בספרייה הלאומית
אבישי בן חיים, מכתב חריף כנגד הציונות נשלח לנשיא ארה"ב בשם האדמו"ר מסאטמר, באתר nrg‏, 8 ביולי 2009
זאב גלילי, מה מריץ את חסידות סאטמר, באתר "היגיון בשיגעון"
אריה ארליך, מלכות של חסד, משפחה, כ"ט בכסלו תשע"ג
צח יוקד, אחרי שעשו מיליארדים מנדל"ן, הסגפנות של חסידי סאטמר התחלפה בחופשות סקי, באתר הארץ, 1 ביולי 2021
משה ויסברג, המחלוקות והפיצולים בחצרות החסידים, באתר בחרדי חרדים
מייקל פאוול, Sons of the Father. וושינגטון פוסט, 4 ביוני 2006
ג'וש פ. המילטון, Hasidic Rabbi's Sons Fight Over $500 Million Religious Empire. בלומברג, 25 באפריל 2006
דניאל ג'. וייקין, The Heir Unapparent; Brothers' Feud Fractures a Hasidic Community. הניו יורק טיימס, 24 בינואר 2002

הערות שוליים

^ בעיירה זו הייתה חצר נוספת שנתייסדה על ידי רבי ישכר בער מסאטמר, בן רבי מרדכי מנדבורנה. חסידות פיטסבורג נחשבת להמשך שלה.
^ דוד שן, שוחרי השם בהרי הקרפטים, הוצאת שם, ירושלים תשס"ה, עמ' 372
^ בן ציון יאקאבאוויטש. ספר זכור ימות עולם - חלק 4, בני ברק, 1986. עמ' כ"ד.
^ שן, עמ' 372
^ יחיאל צבי לייבוביץ. ספר יזל מים מדליו. הוצאה עצמית, 2000. עמ' 58
^ יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ת"צ־תש"ד, מכון ירושלים, 1988. עמ' 73–74
^ ¹ ² מינץ, עמ' 31
^ פסק הדין של בית המשפט הגבוה במחוז קינגס. יטב לב דסאטמר נגד כהאן. 22 באוקטובר 2004
^ קרנצלר, עמ' 112-113.
^ קרנצלר, עמ' 54
^ קרנצלר, עמ' 57.
^ Bruce Mitchell, Language Politics And Language Survival: Yiddish Among the Haredim in Post-War Britain, Peeters Publishers, 2006, עמ' 54–56
^ רובין, עמ' 47, 262.
^ Jerome R. Mintz, Legends of the Hasidim, University of Chicago Press, 1968. עמ' 42
^ יובל אליצור, הרבנית פייגה מעכבת מינוי יורש, מעריב, 21 באוגוסט 1979
^ מינץ, עמ' 126–128
^ מינץ, עמ' 209–211
^ ג'וזף ברגר. Hasid Rebels Sue Main Sect For Religious Persecution. ניו יורק טיימס, 5 במרץ 1997; ג'וזף ברגר, Dissidents Gain With Kiryas Joel Pact, ניו יורק טיימס, 12 במרץ 1997
^ קרנצלר, עמ' 11
^ ראשי תיבות של: מ'ורינו ה'רב ר'בי א'הרן
^ ראשי תיבות של: מ'ורינו ה'רב ר'בי י'קותיאל י'הודה
^ דרמה בסאטמר: האחים האדמו"רים שוחחו בטלפון, באתר בחדרי חרדים, 13 באפריל 2020
^ ¹ ² ³ מייקל פאוול. Succession Unclear After Grand Rebbe's Death, וושינגטון פוסט, 26 באפריל 2006
^ מייקל פאואל. Hats On, Gloves Off. ניו יורק מגזין, 8 במאי 2006
^ ,Lawrence Joffa Rabbi Moshe Teitelbaum. הגרדיאן, 14 ביולי 2006
^ Jacques Gutwirth. La renaissance du hassidisme: De 1945 à nos jours. Odile Jacob, 2004. עמ' 69
^ ויואל משה, מהד' תשל"ח, בהקדמה, עמ' יא
^ טיטלבוים, יואל בן חנניה יום טוב ליפה, מאמר שלוש שבועות, ויואל משה, באתר היברובוקס
^ טיטלבוים, יואל בן חנניה יום טוב ליפה, מאמר ישוב ארץ ישראל, ויואל משה, באתר היברובוקס
^ טיטלבוים, יואל בן חנניה יום טוב ליפה, מאמר לשון הקודש, ויואל משה, באתר היברובוקס
^ הרבי מסאטמר נגד 'נטורי קרתא': לחזק רוצחים בשם התורה?, באתר www.inn.co.il
^ יוחאי אורלן, מדוע התנגד האדמו"ר ר' יואל מסאטמר לתחיית השפה העברית?, באתר מילימילים
^ איתי בלומנטל, תיעוד מבני ברק: עימות פנימי בחסידות סאטמר גלש לאלימות, באתר ynet, 5 ביוני 2020
^ שימי שפר, ‏המנכ"ל שפיטר את ראש הישיבה: יש לאדמו"ר עוגמת נפש, באתר כיכר השבת, 4 ביוני 2020

[1] בעיירה זו הייתה חצר נוספת שנתייסדה על ידי רבי ישכר בער מסאטמר, בן רבי מרדכי מנדבורנה. חסידות פיטסבורג נחשבת להמשך שלה.

[2] דוד שן, שוחרי השם בהרי הקרפטים, הוצאת שם, ירושלים תשס"ה, עמ' 372

[יצ-3] בן ציון יאקאבאוויטש. ספר זכור ימות עולם - חלק 4, בני ברק, 1986. עמ' כ"ד.

[4] שן, עמ' 372

[5] יחיאל צבי לייבוביץ. ספר יזל מים מדליו. הוצאה עצמית, 2000. עמ' 58

[6] יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ת"צ־תש"ד, מכון ירושלים, 1988. עמ' 73–74

[אב-7] ¹ ² מינץ, עמ' 31

[8] פסק הדין של בית המשפט הגבוה במחוז קינגס. יטב לב דסאטמר נגד כהאן. 22 באוקטובר 2004

[9] קרנצלר, עמ' 112-113.

[10] קרנצלר, עמ' 54

[11] קרנצלר, עמ' 57.

[12] Bruce Mitchell, Language Politics And Language Survival: Yiddish Among the Haredim in Post-War Britain, Peeters Publishers, 2006, עמ' 54–56

[13] רובין, עמ' 47, 262.

[14] Jerome R. Mintz, Legends of the Hasidim, University of Chicago Press, 1968. עמ' 42

[15] יובל אליצור, הרבנית פייגה מעכבת מינוי יורש, מעריב, 21 באוגוסט 1979

[16] מינץ, עמ' 126–128

[17] מינץ, עמ' 209–211

[18] ג'וזף ברגר. Hasid Rebels Sue Main Sect For Religious Persecution. ניו יורק טיימס, 5 במרץ 1997; ג'וזף ברגר, Dissidents Gain With Kiryas Joel Pact, ניו יורק טיימס, 12 במרץ 1997

[19] קרנצלר, עמ' 11

[20] ראשי תיבות של: מ'ורינו ה'רב ר'בי א'הרן

[21] ראשי תיבות של: מ'ורינו ה'רב ר'בי י'קותיאל י'הודה

[22] דרמה בסאטמר: האחים האדמו"רים שוחחו בטלפון, באתר בחדרי חרדים, 13 באפריל 2020

[מפ-23] ¹ ² ³ מייקל פאוול. Succession Unclear After Grand Rebbe's Death, וושינגטון פוסט, 26 באפריל 2006

[24] מייקל פאואל. Hats On, Gloves Off. ניו יורק מגזין, 8 במאי 2006

[25] ,Lawrence Joffa Rabbi Moshe Teitelbaum. הגרדיאן, 14 ביולי 2006

[26] Jacques Gutwirth. La renaissance du hassidisme: De 1945 à nos jours. Odile Jacob, 2004. עמ' 69

[27] ויואל משה, מהד' תשל"ח, בהקדמה, עמ' יא

[28] טיטלבוים, יואל בן חנניה יום טוב ליפה, מאמר שלוש שבועות, ויואל משה, באתר היברובוקס

[29] טיטלבוים, יואל בן חנניה יום טוב ליפה, מאמר ישוב ארץ ישראל, ויואל משה, באתר היברובוקס

[30] טיטלבוים, יואל בן חנניה יום טוב ליפה, מאמר לשון הקודש, ויואל משה, באתר היברובוקס

[31] הרבי מסאטמר נגד 'נטורי קרתא': לחזק רוצחים בשם התורה?, באתר www.inn.co.il

[32] יוחאי אורלן, מדוע התנגד האדמו"ר ר' יואל מסאטמר לתחיית השפה העברית?, באתר מילימילים

[33] איתי בלומנטל, תיעוד מבני ברק: עימות פנימי בחסידות סאטמר גלש לאלימות, באתר ynet, 5 ביוני 2020

[34] שימי שפר, ‏המנכ"ל שפיטר את ראש הישיבה: יש לאדמו"ר עוגמת נפש, באתר כיכר השבת, 4 ביוני 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 |שם בשפת המקור=-
 }}
-'''חסידות סאטמָר''' ([[תקופת הביניים של העברית|באיות המקובל בחסידות]]: '''סאטמאר''') היא [[חצר חסידית]] שהוקמה על ידי הרב [[יואל טייטלבוים]] ב-1905 ([[תרס"ה]]), בעיר [[סאטו מארה]]{{הערה|בעיירה זו הייתה חצר נוספת שנתייסדה על ידי רבי [[ישכר בער לייפר (סאטמר)|ישכר בער]] מסאטמר, בן רבי [[מרדכי לייפר|מרדכי]] מ[[חסידות נדבורנה|נדבורנה]]. חסידות [[חסידות פיטסבורג|פיטסבורג]] נחשבת להמשך שלה.}} שב[[טרנסילבניה]] (כיום ב[[רומניה]]). החצר היא ענף של [[חסידות סיגט]]. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] עבר מרכזה ל[[ויליאמסבורג (ברוקלין)|וויליאמסבורג]] שב[[ניו יורק]], שם הפכה לאחת החסידויות הגדולות בעולם. אחרי מותו של ה[[אדמו"ר]] הראשון הנהיג את החסידות אחיינו, הרב [[משה טייטלבוים]]. סמוך לפטירתו בשנת [[תשס"ו]] ([[2006]]), היא התפצלה בין שניים מבניו, הרב [[אהרן טייטלבוים]], שחצרו ב[[קריית יואל]], והרב [[זלמן לייב טייטלבוים]], שחצרו בוויליאמסבורג.
+'''חסידות סאטמָר''' ([[תקופת הביניים של העברית|באיות המקובל בחסידות]]: '''סאטמאר''') היא [[חצר חסידית]] שהוקמה על ידי הרב [[יואל טייטלבוים]] ב-1905 ([[תרס"ה]]), בעיר [[סאטו מארה]]{{הערה|בעיירה זו הייתה חצר נוספת שנתייסדה על ידי רבי [[ישכר בער לייפר (סאטמר)|ישכר בער]] מסאטמר, בן רבי [[מרדכי לייפר|מרדכי]] מ[[חסידות נדבורנה|נדבורנה]]. חסידות [[חסידות פיטסבורג|פיטסבורג]] נחשבת להמשך שלה.}} שב[[טרנסילבניה]] (כיום ב[[רומניה]]). החצר היא ענף של [[חסידות סיגט]]. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] עבר מרכזה ל[[ויליאמסבורג (ברוקלין)|וויליאמסבורג]] שב[[ניו יורק]], שם הפכה לאחת החסידויות הגדולות בעולם. אחרי מותו של ה[[אדמו"ר]] הראשון הנהיג את החסידות אחיינו, הרב [[משה טייטלבוים (ברך משה)|משה טייטלבוים]]. בסמוך לפטירתו בשנת [[תשס"ו]] ([[2006]]) החסידות התפצלה בין שניים מבניו, הרב [[אהרן טייטלבוים]], שחצרו ב[[קריית יואל]], והרב [[זלמן לייב טייטלבוים]], שחצרו בוויליאמסבורג.
 החסידות מתאפיינת בקנאות ובהתנגדות אידאולוגית ל[[ציונות]] ול[[ישראל]].
+== היסטוריה ==
-== תולדות החסידות==
 ===ייסוד===
 {{ערך מורחב|יואל טייטלבוים}}
 [[קובץ:Satmar Talmud Torah Jeruzalem.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[תלמוד תורה|תלמוד התורה]] של החסידות ב[[ירושלים]]]]
-בשנת [[תרס"ד]] ([[1904]]) נפטר הרב [[חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים]], [[חסידות סיגט|האדמו"ר מסיגט]]. בנו, הרב [[חיים צבי טייטלבוים]], ירש אותו בתפקידיו כמנהיג החצר, רב הקהילה האורתודוקסית בעיר וראש הישיבה בה. מיעוט קטן של חסידים תמך בבנו הצעיר, הרב [[יואל טייטלבוים]], שעזב את העיר והשתקע לבסוף בסאטו מארה (סאטמר בפי היהודים){{הערה|דוד שן, '''שוחרי השם בהרי הקרפטים, הוצאת שם''', ירושלים תשס"ה, עמ' 372.}} באלול תרס"ה (ספטמבר 1905).{{הערה|שם=יצ|בן ציון יאקאבאוויטש. '''ספר זכור ימות עולם - חלק 4''', בני ברק, 1986. עמ' כ"ד.}} שם החלה להתגבש סביבו חצר קטנה משלו, והוא החל לכנות את עצמו "הרבי מסאטמר."{{הערה|שן, עמ' 372.}}
+בשנת [[תרס"ד]] ([[1904]]) נפטר הרב [[חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים]], [[חסידות סיגט|האדמו"ר מסיגט]]. בנו, הרב [[חיים צבי טייטלבוים]], ירש אותו בתפקידיו כמנהיג החצר, רב הקהילה האורתודוקסית בעיר וראש הישיבה בה. מיעוט קטן של חסידים תמך בבנו הצעיר, הרב [[יואל טייטלבוים]], שעזב את העיר והשתקע לבסוף בסאטו מארה (סאטמר בפי היהודים){{הערה|דוד שן, '''שוחרי השם בהרי הקרפטים, הוצאת שם''', ירושלים תשס"ה, עמ' 372}} באלול תרס"ה (ספטמבר 1905).{{הערה|שם=יצ|בן ציון יאקאבאוויטש. '''ספר זכור ימות עולם - חלק 4''', בני ברק, 1986. עמ' כ"ד.}} שם החלה להתגבש סביבו חצר קטנה משלו, והוא החל לכנות את עצמו "הרבי מסאטמר."{{הערה|שן, עמ' 372}}
-בסיס התמיכה שלו גדל בהדרגה. ב-[[תרע"א]] ([[1911]]) התמנה לרב העיירה [[אירשבה|אורשיווא]], לשם העביר את ישיבתו, ובהתאמה נודעו אנשיו כ"חסידי אורשיווא."{{הערה|יחיאל צבי לייבוביץ. '''ספר יזל מים מדליו'''. הוצאה עצמית, 2000. עמ' 58.}} ב-[[תר"פ]] ([[1920]]) חילק [[חוזה טריאנון]] את [[יהדות אונטרלנד|שטחי צפון-מזרח הונגריה]], בהם ישבו חסידי סיגט, ל[[רומניה]] ול[[צ'כוסלובקיה]]. בשל הפיצול הגאוגרפי ויוקרתו העולה של האח הצעיר עברו אליו רבים מאנשי הרב חיים צבי. תהליך זה הושלם לאחר מותו הפתאומי של הבכור ב-[[תרפ"ו]] ([[1926]]); אף כי בנו הרב יקותיאל יהודה בן הארבע-עשרה ירש אותו כאדמו"ר מסיגט, נעשה יואל למנהיג החצר בפועל, והרוב הגדול של חבריה פנה אליו.{{הערה|יצחק יוסף כהן, '''חכמי טראנסילוואניה, ת"צ־תש"ד''', מכון ירושלים, 1988. עמ' 73-74.}} בשנת 1926 התמנה לרב בעיירה [[קראלי]] וב-1928 נבחר לרב הקהילה האורתודוקסית בסאטמר, אם כי כהונתו אושרה רק לאחר שנתיים של מאבק והוא עצמו המתין עד 1934 לפני שקיבל את המשרה.
+בסיס התמיכה שלו גדל בהדרגה. ב-[[תרע"א]] ([[1911]]) התמנה לרב העיירה [[אירשבה|אורשיווא]], לשם העביר את ישיבתו, ובהתאמה נודעו אנשיו כ"חסידי אורשיווא״.{{הערה|יחיאל צבי לייבוביץ. '''ספר יזל מים מדליו'''. הוצאה עצמית, 2000. עמ' 58}} ב-[[תר"פ]] ([[1920]]) חילק [[חוזה טריאנון]] את [[יהדות אונטרלנד|שטחי צפון-מזרח הונגריה]], בהם ישבו חסידי סיגט, ל[[רומניה]] ול[[צ'כוסלובקיה]]. בשל הפיצול הגאוגרפי ויוקרתו העולה של האח הצעיר עברו אליו רבים מאנשי הרב חיים צבי. תהליך זה הושלם לאחר מותו הפתאומי של הבכור ב-[[תרפ"ו]] ([[1926]]); אף כי בנו הרב יקותיאל יהודה בן הארבע-עשרה ירש אותו כאדמו"ר מסיגט, נעשה יואל למנהיג החצר בפועל, והרוב הגדול של חבריה פנה אליו.{{הערה|יצחק יוסף כהן, '''חכמי טראנסילוואניה, ת"צ־תש"ד''', מכון ירושלים, 1988. עמ' 73–74}} בשנת 1926 התמנה לרב בעיירה [[קראלי]] וב-1928 נבחר לרב הקהילה האורתודוקסית בסאטמר, אם כי כהונתו אושרה רק לאחר שנתיים של מאבק והוא עצמו המתין עד 1934 לפני שקיבל את המשרה.
-במרץ 1944 ([[תש"ד]]) הגיע הצבא הגרמני להונגריה והוחל בגירוש היהודים למחנות. חסידי האדמו"ר העבירו אותו ל[[קלויזנבורג]] במטרה להבריחו מעבר לגבול אל רומניה, אך הוא נתפס והושם בגטו המקומי. הוא ניצל כשנבחר להיות אחד היוצאים ב[[רכבת קסטנר]], ולבסוף הגיע לשווייץ. מרבית חסידיו נספו בשואה יחד עם יתר [[יהדות הונגריה]]. ב-1945 עלה לארץ ישראל, אך כעבור כשנה עבר לארצות הברית.
+במרץ 1944 ([[תש"ד]]) הגיע הצבא הגרמני להונגריה והתחיל גירוש של יהודים למחנות. חסידי האדמו"ר העבירו אותו ל[[קלויזנבורג]] במטרה להבריחו מעבר לגבול אל רומניה, אך הוא נתפס והושם בגטו המקומי. הוא ניצל כשנבחר להיות אחד היוצאים ב[[רכבת קסטנר]], ולבסוף הגיע לשווייץ. מרבית חסידיו נספו בשואה יחד עם יתר [[יהדות הונגריה]]. ב-1945 [[עלה לארץ ישראל]], אך כעבור כשנה עבר לארצות הברית.
 ===התבססות מחדש===
-[[קובץ:סאטמר.jpg|ממוזער|בית הכנסת סאטמר ברחוב יואל בירושלים.]]
+[[File:קרית יואל ביהמד.jpg|thumb|בית הכנסת המרכזי של חסידות סאטמר ב[[קרית יואל]]]]
+[[קובץ:סאטמר.jpg|ממוזער|בית הכנסת סאטמר ברחוב יואל בירושלים]]
-כשהוא מלווה על ידי כשבעים איש הקים הרב טייטלבוים מחדש את חצרו בוויליאמסבורג, [[ברוקלין]]. ב-1948 [[תאגיד|התאגד]] "קהל יטב לב דסאטמאר בע"מ" (.Congregation Yetev Lev D'Satmar, Inc).{{הערה|שם=אב}} התקנות הכירו בו כמנהיג הרוחני של הקבוצה לכל ימי חייו.{{הערה|פסק הדין של בית המשפט הגבוה במחוז קינגס. '''[http://law.justia.com/cases/new-york/other-courts/2004/2004-51515.html יטב לב דסאטמר נגד כהאן]'''. 22 באוקטובר 2004.}} הרב טייטלבוים הקים תשתית חברתית ענפה שהתפתחה עם גדילת החסידות. הוא הקפיד על אי-תלות מוחלטת בכוחות חיצוניים, כולל בתחום גיוס הכספים.{{הערה|קרנצלר, עמ' 112-113.}} אליעזר (לאופולד) פרידמן, שניהל בנק ב[[צ'כוסלובקיה]] בטרם המלחמה, מונה על ידו לראש קהל 'יטב לב' והיה ה[[עסקן]] המוביל בסאטמר עד לפטירתו ב-1972.{{הערה|שם=אב|מינץ, עמ' 31.}} כמו בקהילות הונגריות אחרות שהתמקמו בברוקלין, סירב האדמו"ר להצטרף לרשת החינוך החרדית-ליטאית הקיימת, והקים אחת משלו.{{הערה|קרנצלר, עמ' 54.}} הוא חשש מרישום ילדות לבתי-הספר של "[[בית יעקב]]" ולכן פתח את רשת המוסדות "בית רחל" לבנות. זאת, על אף שרבים מאנשיו התנגדו להקמת מוסדות לנערות, דבר שלא היה נהוג בהונגריה הכפרית.{{הערה|קרנצלר, עמ' 57.}} כחלק מחזונו להיבדל מהעולם החיצון, עודד את חסידיו – רבים מהם דוברי גרמנית או הונגרית – לדבר [[יידיש]] בלבד. מספר עיתונים ובתי הוצאה לאור שהוקמו לשם כך דאגו לספק חומר קריאה מגוון, והדור הראשון של ילדים דיבר בשפה באופן בלעדי ובאיכות גבוהה, בניגוד ליידיש הרצוצה של הוריו.{{הערה|Bruce Mitchell, '''Language Politics And Language Survival: Yiddish Among the Haredim in Post-War Britain''', Peeters Publishers, 2006, עמ' 54-56.}}
+כשהוא מלווה על ידי כשבעים איש הקים הרב טייטלבוים מחדש את חצרו בוויליאמסבורג, [[ברוקלין]]. ב-1948 [[תאגיד|התאגד]] "קהל יטב לב דסאטמאר בע"מ" (.Congregation Yetev Lev D'Satmar, Inc).{{הערה|שם=אב}} התקנות הכירו בו כמנהיג הרוחני של הקבוצה לכל ימי חייו.{{הערה|פסק הדין של בית המשפט הגבוה במחוז קינגס. '''[http://law.justia.com/cases/new-york/other-courts/2004/2004-51515.html יטב לב דסאטמר נגד כהאן]'''. 22 באוקטובר 2004}} הרב טייטלבוים הקים תשתית חברתית ענפה שהתפתחה עם גדילת החסידות. הוא הקפיד על אי-תלות מוחלטת בכוחות חיצוניים, כולל בתחום גיוס הכספים.{{הערה|קרנצלר, עמ' 112-113.}} אליעזר (לאופולד) פרידמן, שניהל בנק ב[[צ'כוסלובקיה]] בטרם המלחמה, מונה על ידו לראש קהל 'יטב לב' והיה ה[[עסקן]] המוביל בסאטמר עד לפטירתו ב-1972.{{הערה|שם=אב|מינץ, עמ' 31}} כמו בקהילות הונגריות אחרות שהתמקמו בברוקלין, סירב האדמו"ר להצטרף לרשת החינוך החרדית-ליטאית הקיימת, והקים אחת משלו.{{הערה|קרנצלר, עמ' 54}} הוא חשש מרישום ילדות לבתי-הספר של "[[בית יעקב]]" ולכן פתח את רשת המוסדות "בית רחל" לבנות. זאת, על אף שרבים מאנשיו התנגדו להקמת מוסדות לנערות, דבר שלא היה נהוג בהונגריה הכפרית.{{הערה|קרנצלר, עמ' 57.}} כחלק מחזונו להיבדל מהעולם החיצון, עודד את חסידיו – רבים מהם דוברי גרמנית או הונגרית – לדבר [[יידיש]] בלבד. מספר עיתונים ובתי הוצאה לאור שהוקמו לשם כך דאגו לספק חומר קריאה מגוון, והדור הראשון של ילדים דיבר בשפה באופן בלעדי ובאיכות גבוהה, בניגוד ליידיש הרצוצה של הוריו.{{הערה|Bruce Mitchell, '''Language Politics And Language Survival: Yiddish Among the Haredim in Post-War Britain''', Peeters Publishers, 2006, עמ' 54–56}}
-חסידות סאטמר גדלה במהירות: ב-1961 היו רשומים בקהל ייטב לב בוויליאמסבורג 860 בתי-אב, ובהם כ-4,500 נפש. חסידות סאטמר סחפה מצטרפים חדשים רבים: בין ראשי בתי האב, רק כמחצית נמנו עליה לפני המלחמה ועוד 9% היו חסידי סיגט.{{הערה|רובין, עמ' 47, 262.}} ב-1968 מנתה החסידות 1,300 בתי-אב בעיר ניו יורק, שעשו את סאטמר לחסידות הגדולה ביותר בה.{{הערה|Jerome R. Mintz, '''Legends of the Hasidim''', University of Chicago Press, 1968. עמ' 42.}} ב-23 בפברואר 1968 לקה האדמו"ר בשבץ שהותיר אותו משותק למחצה ופגע מאוד בתפקודו. הנהגת סאטמר בפועל עברה לידי קבוצה מצומצמת שכללה את אשתו, [[אלטא פייגא טייטלבוים]], ומספר בעלי תפקידים. מצב עניינים זה הוסיף להתקיים עד לפטירתו ב-19 באוגוסט 1979.
+חסידות סאטמר גדלה במהירות: ב-1961 היו רשומים בקהל ייטב לב בוויליאמסבורג 860 בתי-אב, ובהם כ-4,500 נפש. חסידות סאטמר סחפה מצטרפים חדשים רבים: בין ראשי בתי האב, רק כמחצית נמנו עליה לפני המלחמה ועוד 9% היו חסידי סיגט.{{הערה|רובין, עמ' 47, 262.}} ב-1968 מנתה החסידות 1,300 בתי-אב בעיר ניו יורק, שעשו את סאטמר לחסידות הגדולה ביותר בה.{{הערה|Jerome R. Mintz, '''Legends of the Hasidim''', University of Chicago Press, 1968. עמ' 42}} ב-23 בפברואר 1968 לקה האדמו"ר בשבץ שהותיר אותו משותק למחצה ופגע מאוד בתפקודו. הנהגת סאטמר בפועל עברה לידי קבוצה מצומצמת שכללה את אשתו, [[אלטא פייגא טייטלבוים]], ומספר בעלי תפקידים. מצב עניינים זה הוסיף להתקיים עד לפטירתו ב-19 באוגוסט 1979.
 ===פילוגים===
 [[קובץ:Grand Rabbi Aaron Teitelbaum, Satmar Rebbe, in synagogue, on Hanukkah, in Kiryas Joel, New York State.jpg|שמאל|ממוזער|150px|רבי [[אהרן טייטלבוים]]]]
 [[קובץ:Rebbezalmanteitelbaum.JPG|שמאל|ממוזער|150px|רבי [[זלמן לייב טייטלבוים]]]]
-לאחר פטירתו של הרב יואל, ללא צאצאים חיים, התנהל תהליך ממושך של מינוי יורש.{{הערה|{{מעריב|יובל אליצור|הרבנית פייגה מעכבת מינוי יורש|19790821|14}}}} לבסוף בחר ועד העדה את המועמד שנחשב מלכתחילה לסביר ביותר, הרב [[משה טייטלבוים]], אחיינו של קודמו, אף כי הרבנית אלטא פייגא התנגדה לו. רובם הגדול של החסידים קיבל אותו.{{הערה|מינץ, עמ' 126-128.}} קבוצה קטנה, בגיבוייה של האלמנה, מיאנה להכיר בו; לימים הוענק להם השם "[[בני יואל]]".
+לאחר פטירתו של הרב יואל, ללא צאצאים חיים, התנהל תהליך ממושך של מינוי יורש.{{הערה|{{מעריב|יובל אליצור|הרבנית פייגה מעכבת מינוי יורש|19790821|14}}}} לבסוף בחר ועד העדה את המועמד שנחשב מלכתחילה לסביר ביותר, הרב [[משה טייטלבוים (ברך משה)|משה טייטלבוים]], אחיינו של קודמו, אף כי הרבנית אלטא פייגא התנגדה לו. רובם הגדול של החסידים קיבל אותו.{{הערה|מינץ, עמ' 126–128}} קבוצה קטנה, בגיבוייה של האלמנה, מיאנה להכיר בו; לימים הוענק להם השם "[[בני יואל]]".
-האדמו"ר החדש לא זכה להערצה הגורפת שנרחשה לדודו, והתהוותה מתיחות בינו לבין גורמים בממסד הוותיק. הוא ובנו הבכור, הרב [[אהרן טייטלבוים]], שמונה לרב בקריית יואל ונחשב כיורש המיועד, הואשמו בסגנון הנהגה ריכוזי ובהיעדר קנאות מספקת. האופוזיציה התרכזה סביב הרבנית האלמנה, שהוסיפה להחזיק בכוח רב. הסכסוך בין המחנות לא הוביל לפילוג רשמי אך לווה באלימות, בעיקר בקריית יואל,{{הערה|מינץ, עמ' 209-211.}} שם נפתח בית-כנסת נפרד ל"בני יואל" שהוחרם על ידי הרב אהרן. לבסוף הושגה פשרה ב-1997.{{הערה|ג'וזף ברגר. '''[http://www.nytimes.com/1997/03/05/nyregion/hasid-rebels-sue-main-sect-for-religious-persecution.html Hasid Rebels Sue Main Sect For Religious Persecution]'''. ניו יורק טיימס, 5 במרץ 1997; ג'וזף ברגר, '''[http://www.nytimes.com/1997/03/12/nyregion/dissidents-gain-with-kiryas-joel-pact.html Dissidents Gain With Kiryas Joel Pact]''', ניו יורק טיימס, 12 במרץ 1997.}} בינתיים הוסיפה החצר לגדול: באמצע שנות השמונים היו רשומים למעלה מ-10,000 גברים כחברים בקהל בוויליאמסבורג.{{הערה|קרנצלר, עמ' 11.}}
+האדמו"ר החדש לא זכה להערצה הגורפת שנרחשה לדודו, והתהוותה מתיחות בינו לבין גורמים בממסד הוותיק. הוא ובנו הבכור, הרב [[אהרן טייטלבוים]], שמונה לרב בקריית יואל ונחשב כיורש המיועד, הואשמו בסגנון הנהגה ריכוזי ובהיעדר קנאות מספקת. האופוזיציה התרכזה סביב הרבנית האלמנה, שהוסיפה להחזיק בכוח רב. הסכסוך בין המחנות לא הוביל לפילוג רשמי אך לווה באלימות, בעיקר בקריית יואל,{{הערה|מינץ, עמ' 209–211}} שם נפתח בית-כנסת נפרד ל"בני יואל" שהוחרם על ידי הרב אהרן. לבסוף הושגה פשרה ב-1997.{{הערה|ג'וזף ברגר. '''[http://www.nytimes.com/1997/03/05/nyregion/hasid-rebels-sue-main-sect-for-religious-persecution.html Hasid Rebels Sue Main Sect For Religious Persecution]'''. ניו יורק טיימס, 5 במרץ 1997; ג'וזף ברגר, '''[http://www.nytimes.com/1997/03/12/nyregion/dissidents-gain-with-kiryas-joel-pact.html Dissidents Gain With Kiryas Joel Pact]''', ניו יורק טיימס, 12 במרץ 1997}} בינתיים הוסיפה החצר לגדול: באמצע שנות השמונים היו רשומים למעלה מ-10,000 גברים כחברים בקהל בוויליאמסבורג.{{הערה|קרנצלר, עמ' 11}}
-בתחילת שנות האלפיים, כאשר חלה הרב משה, החלה החסידות להתפלג לשני חלקים: תומכי בנו הבכור, הרב [[אהרן טייטלבוים]] (מכונה גם מהר"א<ref>[[ראשי תיבות]] של: מ'ורינו ה'רב ר'בי א'הרן</ref>; וחסידיו מכונים "אַהֲרוֹנִים" - [[הגייה אשכנזית|קרי]] "אַרוֹינִים") ותומכי בנו השלישי, הרב [[זלמן לייב טייטלבוים]] (מכונה גם מהרי"י<ref>[[ראשי תיבות]] של: מ'ורינו ה'רב ר'בי י'קותיאל י'הודה</ref>; וחסידיו מכונים "זאלי'ס" או "זַלוֹינִים"). לאחר פטירת האב ב[[כ"ו בניסן]] [[תשס"ו]] ([[24 באפריל]] [[2006]]) הכתיר כל צד את מנהיגו לאדמו"ר ולמעשה קיימות כיום שתי חסידויות שכל אחת מהן מקיימת מוסדות נפרדים. מאבק משפטי ממושך מתנהל בין שני הפלגים בבית המשפט האמריקני. בין שני האחים שורר נתק והם לא שוחחו ביניהם במשך כעשרים שנה עד לשיחה ב2020.{{הערה|{{בחדרי חרדים||דרמה בסאטמר: האחים האדמו"רים שוחחו בטלפון|1093280|13 באפריל 2020}}}}
+בתחילת שנות האלפיים, כאשר חלה הרב משה, החלה החסידות להתפלג לשני חלקים: תומכי בנו הבכור, הרב [[אהרן טייטלבוים]] (מכונה גם מהר"א<ref>[[ראשי תיבות]] של: מ'ורינו ה'רב ר'בי א'הרן</ref>; וחסידיו מכונים "אַהֲרוֹנִים" - [[הגייה אשכנזית|קרי]] "אַרוֹינִים") ותומכי בנו השלישי, הרב [[זלמן לייב טייטלבוים]] (מכונה גם מהרי"י<ref>ראשי תיבות של: מ'ורינו ה'רב ר'בי י'קותיאל י'הודה</ref>; וחסידיו מכונים "זאלי'ס" או "זַלוֹינִים"). לאחר פטירת האב ב[[כ"ו בניסן]] [[תשס"ו]] ([[24 באפריל]] [[2006]]) הכתיר כל צד את מנהיגו לאדמו"ר ולמעשה קיימות כיום שתי חסידויות שכל אחת מהן מקיימת מוסדות נפרדים. מאבק משפטי ממושך מתנהל בין שני הפלגים בבית המשפט האמריקני. בין שני האחים שורר נתק והם לא שוחחו ביניהם במשך כעשרים שנה עד לשיחה ב־2020.{{הערה|{{בחדרי חרדים||דרמה בסאטמר: האחים האדמו"רים שוחחו בטלפון|1093280|13 באפריל 2020}}}}
-ב-2006 מסרו מקורות בחצר כי היא מונה 119,000 נפש{{הערה|שם=מפ}} - מהם התגוררו, לטענת הדוברים, כ-50,000 בוויליאמסבורג,{{הערה|מייקל פאואל. '''[http://nymag.com/news/cityside/16864/index2.html Hats On, Gloves Off]'''. ניו יורק מגזין, 8 במאי 2006.}} ו-19,000 ב[[קריית יואל]].{{הערה|שם=מפ}} קהילות נוספות של סאטמר קיימות בארצות הברית, בישראל, בבריטניה, ב[[אנטוורפן]], ב[[מונטריאול]], ב[[סאו פאולו]] וב[[מלבורן]]. גם הסוציולוג פרופ' סמואל היילמן נקב במספר דומה.{{הערה|,Lawrence Joffa [http://www.guardian.co.uk/news/2006/jul/14/guardianobituaries.religion Rabbi Moshe Teitelbaum]. הגרדיאן, 14 ביולי 2006.}} האנתרופולוג הבלגי ז'אק גוטווירת, לעומת זאת, כתב ב-2004 כי החצר מונה 40,000 נפש בארצות הברית ועוד 10,000 ביתר העולם.{{הערה|Jacques Gutwirth. '''La renaissance du hassidisme: De 1945 à nos jours'''. Odile Jacob, 2004. עמ' 69.}} ה[[וושינגטון פוסט]] אמד את שווי הנכסים בשליטתה בכמיליארד דולר, נכון ל-2006.{{הערה|שם=מפ|מייקל פאוול. '''[http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2006/04/25/AR2006042502027.html Succession Unclear After Grand Rebbe's Death]''', וושינגטון פוסט, 26 באפריל 2006.}}
+ב-2006 מסרו מקורות בחצר כי היא מונה 119,000 נפש{{הערה|שם=מפ}} - מהם התגוררו, לטענת הדוברים, כ-50,000 בוויליאמסבורג,{{הערה|מייקל פאואל. '''[http://nymag.com/news/cityside/16864/index2.html Hats On, Gloves Off]'''. ניו יורק מגזין, 8 במאי 2006}} ו-19,000 ב[[קריית יואל]].{{הערה|שם=מפ}} קהילות נוספות של סאטמר קיימות בארצות הברית, בישראל, בבריטניה, ב[[אנטוורפן]], ב[[מונטריאול]], ב[[סאו פאולו]] וב[[מלבורן]]. גם הסוציולוג פרופ' סמואל היילמן נקב במספר דומה.{{הערה|,Lawrence Joffa [http://www.guardian.co.uk/news/2006/jul/14/guardianobituaries.religion Rabbi Moshe Teitelbaum]. הגרדיאן, 14 ביולי 2006}} האנתרופולוג הבלגי ז'אק גוטווירת, לעומת זאת, כתב ב-2004 כי החצר מונה 40,000 נפש בארצות הברית ועוד 10,000 ביתר העולם.{{הערה|Jacques Gutwirth. '''La renaissance du hassidisme: De 1945 à nos jours'''. Odile Jacob, 2004. עמ' 69}} ה[[וושינגטון פוסט]] אמד את שווי הנכסים בשליטתה בכמיליארד דולר, נכון ל-2006.{{הערה|שם=מפ|מייקל פאוול. '''[http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2006/04/25/AR2006042502027.html Succession Unclear After Grand Rebbe's Death]''', וושינגטון פוסט, 26 באפריל 2006}}
 ==מאפיינים==
 ===התנגדות לציונות===
-אחד המאפיינים המוכרים של חסידות סאטמר הוא מאבקה החריף נגד [[ישראל|מדינת ישראל]] והמפעל ה[[ציונות|ציוני]], בהתאם לשיטתו של מייסדה, שראה בציונות שורש כל רע והגורם העיקרי לכל הצרות שאירעו לעם ישראל במאה השנים האחרונות. כלשונו{{הערה|ויואל משה, מהד' תשל"ח, בהקדמה, עמ' יא}}: {{ציטוטון|אם ניקח כל פירצות הדור, והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים השני', תכריע [המדינה] את הכל, שהוא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו.}}. רבי יואל סבר שהשתתפות בבחירות למדינה אסורה ב[[יהרג ואל יעבור]] מפני שהיא כוללת [[שלוש עברות החמורות]].
+אחד המאפיינים המוכרים של חסידות סאטמר הוא מאבקה החריף נגד [[ישראל|מדינת ישראל]] והמפעל ה[[ציונות|ציוני]], בהתאם לשיטתו של מייסדה, שראה בציונות שורש כל רע והגורם העיקרי לכל הצרות שאירעו לעם ישראל במאה השנים האחרונות. כלשונו{{הערה|ויואל משה, מהד' תשל"ח, בהקדמה, עמ' יא}}: {{ציטוטון|אם ניקח כל פירצות הדור, והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים השני', תכריע [המדינה] את הכל, שהוא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו.}}. רבי יואל סבר שהשתתפות בבחירות לשלטונות במדינה אסורה ב[[יהרג ואל יעבור]] מפני שהיא כוללת [[שלוש עברות החמורות]].
+רבי יואל אף טרח וכתב חיבור מקיף בשם [[ויואל משה]] ובו 'מאמר שלוש השבועות' בו הוא מבסס את האיסור שהיה בעצם הקמת המדינה על פי דבריו של [[רבי יוסי ברבי חנינא]] ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]: {{ציטוטון|[[שלוש השבועות|שלש שבועות]] הללו למה? אחת '''שלא יעלו ישראל בחומה''', ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל '''שלא ימרדו באומות העולם''', ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם '''שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי'''.|{{בבלי|כתובות|קיא|א}}}},{{הערה|{{היברובוקס|[[יואל טייטלבוים|טיטלבוים]], יואל בן חנניה יום טוב ליפה|ויואל משה|66383|עמוד דיגיטלי=19|כותרת=מאמר שלוש שבועות}}}} אולם גישתו בנושא לא התקבלה בקרב הציבור ה[[דתיים לאומיים|דתי לאומי]] ואף ברובו של הציבור ה[[יהדות חרדית|חרדי]]. מאמר נוסף מוקדש לליבון חיוב [[מצוות יישוב ארץ ישראל|מצוות ישוב ארץ ישראל]] כיום בו הוא מסיק שהמצווה נוהגת כאשר המטרה היא קיום [[תורה]] ו[[מצוות]] (ולא כחיזוק אחיזה או כיבוש הארץ){{הערה|{{היברובוקס|[[יואל טייטלבוים|טיטלבוים]], יואל בן חנניה יום טוב ליפה|ויואל משה|66383|עמוד דיגיטלי=195|כותרת=מאמר ישוב ארץ ישראל}}}} ומאמר שלישי נכתב כתשובה לרבי [[פנחס הירשפרונג]] שבו פורש המחבר את יחסו כמתנגד ל[[תחיית הלשון העברית|עברית המתחדשת]].{{הערה|{{היברובוקס|[[יואל טייטלבוים|טיטלבוים]], יואל בן חנניה יום טוב ליפה|ויואל משה|66383|עמוד דיגיטלי=400|כותרת=מאמר לשון הקודש}}}}
 חסידי סאטמר נחשבים כ[[אנטי ציונות|אנטי ציונים]] ומציגים עצמם כשומר האידאולוגי של כלל הציבור החרדי. הם גדולי התורמים ל[[העדה החרדית|עדה החרדית]] ולמוסדות חרדיים אחרים שאינם מקבלים תקציבים מ[[ישראל|מדינת ישראל]].
-עם זאת, רבי יואל גילה גם פרגמטיות ובנושאים רבים [[נטורי קרתא]] הקצינו יותר ממנו. כך למשל לא נמנע רבי יואל להפגש עם רבנים ואדמו"רים אשר נמנים עם שורות [[אגודת ישראל]] ואף התעקש להספיד את הרב [[אהרן קוטלר]], מי שקבע בניגוד לדעתו שהשתתפות בבחירות היא מצווה ו"חוב קדוש". כמו כן, לא התנגד להשתתפות בבחירות לעירייה, שלדעתו הן כבחירות ל[[ועד בית|וועד בית]], ללא יכולת החלטה בנוגע לתקצוב כנסיות או החלטה הנוגעת ל[[שפיכות דמים]]. כמו כן, רבי יואל התנגד להפגנות נגד מדינת ישראל בזמן [[מלחמת ששת הימים]] מחשש פיקוח נפש. בניגוד לנטורי קרתא הקטנה, הוא ויורשיו מעולם לא נפגשו עם או תמכו בקבוצות פלסטיניות או איסלאמיות אלא פעלו נגד המדינה עצמאית. כמו כן בזמן [[מלחמת חרבות ברזל]] יצא בגלוי כנגד הפגנות משותפות של נטורי קרתא ותומכי חמאס לקרא לזה '[[חילול השם]]'<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.inn.co.il/news/619895|כותרת=הרבי מסאטמר נגד 'נטורי קרתא': לחזק רוצחים בשם התורה?|אתר=www.inn.co.il|תאריך_וידוא=2023-11-16}}</ref>.
+עם זאת, רבי יואל גילה גם פרגמטיות ובנושאים רבים [[נטורי קרתא]] הקצינו יותר ממנו. כך למשל לא נמנע רבי יואל להפגש עם רבנים ואדמו"רים אשר נמנים עם שורות [[אגודת ישראל]] ואף התעקש להספיד את הרב [[אהרן קוטלר]], מי שקבע בניגוד לדעתו שהשתתפות בבחירות היא מצווה ו"חוב קדוש". כמו כן, לא התנגד להשתתפות בבחירות לעירייה, שלדעתו הן כבחירות ל[[ועד בית|וועד בית]], ללא יכולת החלטה בנוגע לתקצוב כנסיות או החלטה הנוגעת ל[[שפיכות דמים]]. כמו כן, רבי יואל התנגד להפגנות נגד מדינת ישראל בזמן [[מלחמת ששת הימים]] מחשש פיקוח נפש. בניגוד לנטורי קרתא הקטנה, הוא ויורשיו מעולם לא נפגשו עם או תמכו בקבוצות פלסטיניות או איסלאמיות אלא פעלו נגד המדינה עצמאית. בזמן [[מלחמת חרבות ברזל]] האדמו"ר הרב זלמן לייב טייטלבוים יצא בגלוי כנגד הפגנות משותפות של נטורי קרתא ותומכי [[חמאס]] וקרא לזה '[[חילול השם]]'.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.inn.co.il/news/619895|כותרת=הרבי מסאטמר נגד 'נטורי קרתא': לחזק רוצחים בשם התורה?|אתר=www.inn.co.il|תאריך_וידוא=2023-11-16}}</ref>
 כיום, רבי אהרן נוקט בקו מתון יחסית ואף השלים עם גיסו רבי [[ישכר דב רוקח]] האדמו"ר מ[[חסידות בעלז|בעלז]]. הבן השני, רבי זלמן לייב, נחשב כקנאי יחסית ואף רבים מ"בני יואל" שבו והכירו בהנהגתו. חצרו בוויליאמסבורג תומכת בקנאי ירושלים.
@@ שורה 46: / שורה 49: @@
 חסידי סאטמאר נמנעים מלבקר ב[[כותל המערבי]], לאחר שחרורו ב-[[1967]] [[תשכ"ז]] בשל חשש שהדבר יהווה הכרה במדינה ומתן לגיטימציה.
-בנוסף, חסידי סאטמר, גם אלו המתגוררים בישראל, נמנעים מלדבר עברית בחיי היום יום, לאור קונטרס בשם "מאמר לשון הקודש" שהקדיש לעניין ר' יואל מסאטמר<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://milimilim.co.il/%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a1%d7%90%d7%98%d7%9e%d7%a8-%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa|הכותב=יוחאי אורלן|כותרת=מדוע התנגד האדמו"ר ר' יואל מסאטמר לתחיית השפה העברית?|אתר=מילימילים}}</ref>.
+בנוסף, חסידי סאטמר, גם אלו המתגוררים בישראל, נמנעים מלדבר עברית בחיי היום יום, לאור קונטרס בשם "מאמר לשון הקודש" שהקדיש לעניין ר' יואל מסאטמר.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://milimilim.co.il/רבי-יואל-מסאטמר-תחיית-השפה-העברית|הכותב=יוחאי אורלן|כותרת=מדוע התנגד האדמו"ר ר' יואל מסאטמר לתחיית השפה העברית?|אתר=מילימילים}}</ref>
 ===קהילה===
 בזמנו של רבי יואל, התבססה החסידות על הערצה כלפיו. בהתאם לדעתו "שנשתכחה תורת [[הבעל שם טוב]]", התאפיינו חסידיו כהתארגנות של אנשים ההולכים בדרכו האידאולוגית ומחזיקים מוסדות לצורכי הקהילה, ולא חסידות, שבה העיקר הוא עצם ההתקשרות לאדמו"ר העומד בראשה. בדומה לכך נוסדו בארצות הברית קהילות נוספות שאנשיהן ראו בו "[[גדול הדור]]". במרכזי סאטמר נפתחו בתי כנסת רבים, ולא הייתה חובה להתפלל עם האדמו"ר בכל שבת וחג. לאחר פטירתו, החל אחיינו רבי משה טייטלבוים להפוך את הקהילה לחסידות מן המניין, שבה הציבור מחויב לתקנותיה ומרוכז סביבו. בנו רבי [[אהרן טייטלבוים]] היה מהגורמים הדומיננטיים שפעלו בכיוון זה.
-כיום הפלג של רבי אהרן מבוסס כחסידות בדגם המקובל, אף יותר מזו של אביו. לעומת זאת רבי זלמן לייב שואף להשיב את הסגנון שרווח בימי האדמו"ר הראשון. רוב הקהילות הקשורות לסאטמר, כמו [[שמעון ישראל פוזן|שאפראן]] ו[[חסידות פאלטישאן|פאלטישאן]], מזוהות כיום עם חצרו או עם בני יואל. [[בית דין (הלכה)|בית הדין]] "קהל יטב לב" של חצרו של רבי זלמן לייב מעורב בהנהגת הקהילה, ורבי זלמן לייב מעביר החלטות להכרעתם או מתייעץ בדעתם.
+כיום הפלג של רבי אהרן מבוסס כחסידות בדגם המקובל, אף יותר מזו של אביו. לעומת זאת רבי זלמן לייב שואף להשיב את הסגנון שרווח בימי האדמו"ר הראשון. רוב הקהילות הקשורות לסאטמר, כמו [[שמעון ישראל פוזן|שאפראן]] ו[[חסידות פאלטישאן|פאלטישאן]], מזוהות כיום עם חצרו. [[בית דין (הלכה)|בית הדין]] "קהל יטב לב" של חצרו של רבי זלמן לייב מעורב בהנהגת הקהילה, ורבי זלמן לייב מעביר החלטות להכרעתם או מתייעץ בדעתם.
 רבני בית הדין "קהל יטב לב" הם הרב [[ישראל חיים מנשה פרידמן]] (ר[[אב"ד]]), הרב משה מנחם טירנואר (רב הקהילה במונטריאול), הרב חיים דוד כ"ץ, הרב יקותיאל יהודה (זלמן לייב) פיליפ, הרב שלמה יהודה (לייב) וינברגר והרב אריה רוזנפלד (רב הקהילה במונרו).
@@ שורה 57: / שורה 60: @@
 רבי יואל עודד את חסידיו לצאת לעבוד. במקום הלימוד הקבוע ב[[כולל אברכים|כולל]] הוא הדגיש את מצוות ה[[גמילות חסדים|חסד]] ותבע מחסידיו לתת צדקה ככל יכולתם. חסידות סאטמר הקימה ב[[ארצות הברית]] וב[[ישראל]] ארגוני חסד העוסקים בסיוע למאושפזים בבתי חולים ולבני משפחותיהם ובעזרה רפואית מקצועית. חלק מחסידי סאטמר תורמים אף מחוץ לקהילה.
-חסידי סאטמאר נוהגים להתכנס במרכז החסידות ב[[שמחת תורה]] וב[[כ"א בכסלו]], יום הצלתו של רבי יואל מהנאצים. כמו כן נערכים [[טיש]]ים ב[[כ"ו באב]], יום פטירת רבי יואל, ב[[כ"ו בניסן]] יום פטירת רבי משה וב[[כ"ה באייר]], יום ההצלה של רבי משה מהשואה.
+חסידי סאטמאר נוהגים להתכנס במרכז החסידות ב[[שמחת תורה]] וב[[כ"א בכסלו]], יום הצלתו של רבי יואל מהנאצים. כמו כן נערכים [[טיש]]ים ב[[כ"ו באב]], יום פטירת רבי יואל, ב[[כ"ו בניסן]] שהוא יום פטירת רבי משה וב[[כ"ה באייר]], יום ההצלה של רבי משה מהשואה.
 ==החסידות בישראל==
@@ שורה 65: / שורה 68: @@
 כל אחד משני הפלגים של חסידות סאטמר בישראל מונה כחמש מאות משפחות. בירושלים משתייכת רוב הקהילה לפלג של רבי זלמן לייב ורוב הקהילה ב[[בני ברק]] משתייכת לפלג של רבי אהרן. לחסידות [[תלמוד תורה|תלמודי תורה]] וישיבות בשתי הערים. קהילות קטנות יותר קיימות ב[[אלעד]] וב[[בית שמש]].
 בירושלים נבנה שיכון סאטמר בין השכונות [[עזרת תורה]] ו[[תל ארזה]] ובו מתגוררות מאות משפחות. השיכון שייך לפלג של רבי זלמן לייב.
 בבני ברק נמצא שיכון סאטמאר ברחוב קדושת יום טוב (בין [[רחוב חזון איש]] לרחוב עזרא) ובו מתגוררות כ-500 משפחות.
-חסידי סאטמאר מבני ברק מפעילים ארגון חסד בשם "התמר" המחלק אוכל ומצרכים בבתי חולים. במאי 2020 נוצר פיצול בקהילה זו, בין תומכי האדמו״ר הרב אהרן לבין תומכי אחיינו הרב [[חיים הערש מייזליש]]. המתח בין הצדדים גלש לעימותים פיזים.{{הערה|{{ynet|איתי בלומנטל|תיעוד מבני ברק: עימות פנימי בחסידות סאטמר גלש לאלימות|https://www.ynet.co.il/57429511}}}}
+חסידי סאטמאר מבני ברק מפעילים ארגון חסד בשם "התמר" המחלק אוכל ומצרכים בבתי חולים. במאי 2020 התעוררה מחלוקת בבקהילה זו, בין תומכי האדמו"ר הרב אהרן לבין תומכי אחיינו הרב [[חיים הערש מייזליש]]. המתח בין הצדדים גלש לעימותים פיזים.{{הערה|{{ynet|איתי בלומנטל|תיעוד מבני ברק: עימות פנימי בחסידות סאטמר גלש לאלימות|5742951|5 ביוני 2020}}}} בעקבות זאת פיטר האדמו"ר, רבי אהרון, את מייזליש מתפקידו כראש הישיבה המקומית בבני ברק.{{הערה|{{כיכר השבת|שימי שפר|המנכ"ל שפיטר את ראש הישיבה: יש לאדמו"ר עוגמת נפש|362574|4 ביוני 2020}}}}
 בית הכנסת הישן של החסידות בירושלים ("אוהל רחל", על שם בתו של רבי יואל) השוכן על גבול [[מאה שערים]], שייך לחסידי רבי זלמן לייב. הוא מפורסם בשל ההפגנות היוצאות ממנו, ובפרט עקב תקרית בשנת 2005 שבה פרצו שוטרים למקום בעקבות הפגנה על חילול קברים ב[[כביש 6]]. בית הכנסת שופץ בשנת תשע"ז.
@@ שורה 78: / שורה 81: @@
 *הרב משה טייטלבוים (בנו של [[חסידות סאסוב|האדמו"ר מסאסוב]]), דומ"צ חסידי רבי אהרן בירושלים
 *הרב אליהו כץ, רב שיכון סאטמר בבני ברק (נפטר ב-2018)
-*הרב [[חיים הערש מייזליש]], נכדו של האדמו"ר רבי משה מסאטמר, ראש ישיבת סאטמר בבני ברק.
 בעבר כיהן רבי זלמן לייב (האדמו"ר הנוכחי) כרב הקהילה בירושלים. הרב [[משה אריה פריינד]] היה מנהיג הקהילה בירושלים והשפיע רבות על אופי החסידות בישראל.
@@ שורה 88: / שורה 90: @@
 == קישורים חיצוניים ==
 {{ויקישיתוף בשורה}}
+* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007558479705171|חסידות סטמר}}
 * {{nrg|[[אבישי בן חיים]]|מכתב חריף כנגד הציונות נשלח לנשיא ארה"ב בשם האדמו"ר מסאטמר|913/786|8 ביולי 2009|1|1}}
 * [[זאב גלילי]], [http://www.zeevgalili.com/?p=322 מה מריץ את חסידות סאטמר], באתר "היגיון בשיגעון"
@@ שורה 94: / שורה 97: @@
 * משה ויסברג, [https://www.bhol.co.il/news/941831 המחלוקות והפיצולים בחצרות החסידים,] באתר בחרדי חרדים
 * מייקל פאוול, '''[http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2006/06/03/AR2006060300863.html Sons of the Father]'''. [[וושינגטון פוסט]], 4 ביוני 2006
-* ג'וש פ. המילטון, '''[http://www.bloomberg.com/apps/news?pid=newsarchive&sid=aEpFbJ9zTaLg Hasidic Rabbi's Sons Fight Over $500 Million Religious Empire]'''. [[בלומברג (חברה)|בלומברג]], 25 באפריל 2006.
+* ג'וש פ. המילטון, '''[http://www.bloomberg.com/apps/news?pid=newsarchive&sid=aEpFbJ9zTaLg Hasidic Rabbi's Sons Fight Over $500 Million Religious Empire]'''. [[בלומברג (חברה)|בלומברג]], 25 באפריל 2006
-* דניאל ג'. וייקין, '''[http://www.nytimes.com/2002/01/24/nyregion/the-heir-unapparent-brothers-feud-fractures-a-hasidic-community.html?pagewanted=all&src=pm The Heir Unapparent; Brothers' Feud Fractures a Hasidic Community]'''. [[הניו יורק טיימס]], 24 בינואר 2002.
+* דניאל ג'. וייקין, '''[http://www.nytimes.com/2002/01/24/nyregion/the-heir-unapparent-brothers-feud-fractures-a-hasidic-community.html?pagewanted=all&src=pm The Heir Unapparent; Brothers' Feud Fractures a Hasidic Community]'''. [[הניו יורק טיימס]], 24 בינואר 2002
-* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007558479705171|חסידות סטמר}}
-* <ref>אלי בנדיקט בשיחה עם פרידה ויזל על החיים בקהילת [[ויליאמסבורג (ברוקלין)|וויליאמסבורג]] (ביידיש)
+==הערות שוליים==
-Frieda Vizel: A taste of Hasidic Brooklyn | פרידא וויזעל: אַ טעם פֿון חסידישן ברוקלין - YouTube  14.8.2023</ref>
+{{הערות שוליים}}
-==הערות שוליים==
-{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
 {{חסידויות}}
 {{בקרת זהויות}}
 [[קטגוריה:חסידות סאטמר|*]]
 [[קטגוריה:חצרות חסידיות|סאטמר]]

חצרות חסידיות
שושלת מייסדי החסידות	הבעל שם טוב, בנו רבי צבי ונכדיו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי משה חיים אפרים מסאדילקוב. המגיד ממעזריטש, בנו רבי אברהם המלאך, בנו רבי שלום שכנא מפראהביטש
חסידויות במרחב הרוסי-ליטאי	בית צ'רנוביל: צ'רנוביל • קוריסטשוב • צ'ארקס • אוורוטש • מקארוב • טריסק • טולנא • סקווירא • רחמסטריווקא • שפיקוב • מחנובקה • הורניסטייפול • מאלין-ראדומישל • ברזנה • חסידות חב"ד: חב"ד ליובאוויטש • שלא שרדו: סטרשלה • קאפוסט • ליאדי • ניעז'ין • בית קרלין-לכוביץ': קרלין • לודמיר • לעכוויטש • קוברין • סלונים • קוידנוב • קוברין-ביאליסטוק • פינסק-קרלין • ברסלב • קוריץ-שיפיטובקה-סאלוויטא • קרסנה • אוסטרהא • סטפין • נישכיז (אוסטילה, קובלה) • אניפולי • ליניץ-מונסטריץ' • סאווראן • אליק • וולעדניק • אמדור • פרוסקורוב • קמינקא-מיראפאל • רשקוב • קאשיווקא - דויד הורודוק • לובושוב-יאנוב
חסידויות מזרח גליציה	בית רוז'ין: סדיגורה • צ'ורטקוב • הוסיאטין • בויאן • קופיטשניץ • אוז'ירן-בראדי • דרוהוביץ' • בית זלוטשוב: יאמפולה • ראדוויל • זברז' • זוויהל • קרמניץ • סקאליה • בית פרמישלאן: פרמישלאן • קאליש • גלינא • סאסוב (גזע ר' משה לייב) • קוסוב • אוזיראן-לשקביץ (גזע היושר דברי אמת) • סקאהל • יאריטשוב • סטרליסק • סטרטין • בעלזא (קארוב, סקאהל) • זידיטשויב-בורשטין • קומרנה • אלעסק-סטניסלב • סאסוב • ירוסלב • קמינקא • ברז'אן • בוטשאטש ('אשל אברהם') • סאמבור • נארול
חסידויות מערב גליציה	ליז'נסק • רימנוב • דינוב • בלאז'וב • בית רופשיץ: רופשיץ • גלגוב • לינסק • מעליץ • דז'יקוב • בארנוב • רוזבדוב • סטוטשין • בית צאנז: צאנז • שינאווא • קשאנוב • באבוב • גורליץ • ראצפרט • טשכויב • סטרופקוב • רודניק • ברדיוב • גריבוב • צאנז-קלויזנבורג • צאנז-ז'מיגראד • טשקאווע • • דומברובה • וישניצא • פשעווראסק
חסידויות פולין	אפטא-זינקוב-מז'יבוז' • בית קוז'ניץ: קוז'ניץ-מוגלניצא-גרודז'יסק • פיאסצנא • אוסטרובצא • לוקווע וולברוז' • בית לובלין: שושלת החוזה מלובלין, חנטשין • פשדבורז' • אפטא-וואלברום-וודיסלב • רדומסק-קרימילוב • רדושיץ • קראקא (גזע ה'מאור ושמש') • חלם (ר' נטע) • קוזמיר-מודז'יץ • לעלוב • קארוב • חלם • לנטשנה • אוז'רוב • וויליפולי • ליפסק • בית פשיסחה: ביאלא • פוריסוב-קאלושין • בית וורקא: וורקא • אמשינוב (אופלה) • אלכסנדר • סטריקוב • ראדזימין • נדרזין - סקרנביץ • בית איזביצא: איזביצה ראדזין • לובלין • מרקישוב • בית קוצק: קוצק (פילוב-סוקולוב-לומאז') • גור • טשכנוב • סוכטשוב • גוסטינין • פילץ • נובומינסק • זיכלין • ויסקוט-קרושנוביץ
חסידויות רומניה	בית רוז'ין: בוהוש • ליובה • שטפנשט • וסלוי • פשקאן • אדז'וד • בית נדבורנא: נדבורנה • קרעטשניף (ביטשקוב) • ראחוב • חוסט • נדבורנה באניה • פיטסבורג • בישטינא • סטרוז'ניץ (קליבלנד, מאשלוי) • טמשוואר-אראד (גזע ר' יוסף מבורשה) • זוטשקא (סטאניסלב) • בית ויז'ניץ: ויז'ניץ • ויז'ניץ מונסי • סרט ויז'ניץ • אנטניא • ווישווה • צ'רנוביץ'-דורוהוי (שושלת 'הבאר מים חיים') • שאץ • דעעש • פאלטישאן • בוצ'צ'ה-בוטושאן • סקולען • ריבניץ
חסידויות הונגריה	בית אויהל - סיגט: סיגט-סאטמאר (וואלווא, לימנוב, הוסאקוב, סארוואש) • ליסקא • ספינקא • טאהש • קוסון • פאפא • קאליב • קרעסטיר • מונקאטש • קאפיש • נאסויד • ביקסאד • האדאס-מאטסלקה • חבורת שומר אמונים • ברגסז
חסידויות ארץ ישראל	רבי אשר פריינד • ערלוי • אשלג • מאקווא • דאראג • מטרסדורף • מישקולץ • שומרי אמונים: שומרי אמונים • תולדות אהרן • תולדות אברהם יצחק • מבקשי אמונה • חסידויות ירושלמיות: דושינסקיא • משכנות הרועים • קהל חסידי ירושלים • חסידויות חדשות: חסידות שבט הלוי • תורת חכם • נחלת יעקב
חסידויות ארצות הברית	בוסטון • אונגוואר • וויען • חסידויות חדשות: אמונת ישראל • תולדות יהודה סטוטשין • היכל התפילה • שערי תפילה