אדום (עם) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה אחרונה מ־11:37, 14 באוקטובר 2024

באדום בהיר: תחום ההתפשטות המקסימלי של ממלכת אדום. מולדתם של האדומים - הר שעיר - חופפת לחצי המזרחי של התחום. באדום כהה: שטחי אידומיאה בה ישבו האדומים בימי בית שני, בעקבות דחיקתם מארצם על־ידי הנבטים

אֱדוֹם (באדומית: 𐤀𐤃𐤌 – אדם (בכתיב חסר);^[1] באוגריתית 𐎜𐎄𐎎 – אֻדם;^[2] באשורית ú-du-mu^[3]^[4]) הוא שמו של עם קדום וממלכה, ששכנה בהרי אדום שבדרום עבר הירדן ולעיתים שלטה על אזורים נרחבים ממזרח וממערב להם.^[5] חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו תרבות יישובית-חקלאית עשירה שהוקמה בין המאה ה-13 לפנה"ס למאה ה-11 לפנה"ס.

השפה האדומית היא שפה כנענית, כמעט זהה לעברית מקראית, שנכחדה.^[5] בכתובות בולט הרכיב התאופורי "קוס", הוא האל האדומי.

עם חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים, גלו האדומים מארץ מכורתם בשל לחץ הנבטים, והתיישבו באזור דרום הר חברון, שאוכלוסייתו היהודית הידללה. במקורות מימי בית שני נודע אזור זה בשם אִידוּמיאָה, ועריו הראשיות היו מרשה ואדורים. בימי החשמונאים, חבל אידומיאה סופח לממלכתם והאדומים גוירו, ולבסוף נטמעו בעם ישראל. בתרבות היהודית מתחילת הגלות נעשה "אדום" כינוי לקיסרות הרומית ובהמשך לכלל העמים הנוצרים.

על פי ספר בראשית עשו הוא אדום, וצאצאיו וארצו נקראים על שמו.

היסטוריה

השם שזוהה כ"אדום" בכתב חרטומים

רקע היסטורי לתקופת הברזל

על פי המחקר הארכאולוגי, האדומים הופיעו באזור באלף ה-3 לפנה"ס ובמשך כ-1,000 שנה ישבו באזור ועבדו את אדמתם כחקלאים^[5].

במאות ה־19–13 לפנה"ס פקד את האזור שפל על רקע מלחמות בלתי פוסקות עם שבטים נודדים מהמדבר. העיר שעיר שבארץ אדום נזכרת לראשונה בכתובת מצרית מ־1300 לפנה"ס והשם אדום בכתובת אחרת מ־1215 לפנה"ס. ייתכן שיש קשר בין אדום לקבוצות הנוודים הלבנטיים שנקראו במצרית: "שוסו" ו"סותו" מכיוון שבכתובת שנכתבה מטעם חייל מצרי שישב במצודת גבול בוואדי טומילאט בתקופת פרעה מרנפתח ישנה התייחסות לאישור הגירה של "שבטי רועי שסו מאדום" לבורות השקיה במצרים העתיקה.^[6]

מסורות מקראיות העוסקות באדום

על פי ספר בראשית, עשו, תאומו של יעקב, הוא אדום, וצאצאיו וארצו נקראים על שמו: ”וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו”;^[7]^[8] ”וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם”.^[9]

עשו נזכר בספר בראשית כאב הקדמון של העם האדומי וארצו: ”וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם”;^[10] ”וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם”;^[11] ”וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם בְּהַר שֵׂעִיר”^[12].

בספר בראשית, פרק ל"ו מסופר על 12 שבטי האדומים. על פי המסורת המקראית, האדומים הם צאצאיו של עשו, אחי יעקב, והיריבות ביניהם לבין עם ישראל היא המשך ליריבות שהתקיימה בין עשו ליעקב. בתנ"ך מוזכרים האדומים פעמים מספר כשכניהם של בני ישראל.

בספר במדבר, פרק כ' ובספר שופטים, פרק י"א, פסוקים י"ח–י"ט, מסופר על סירובם של בני אדום לאפשר לבני ישראל מעבר בארצם בדרך לארץ כנען:

”וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם: כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ; וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל יהוה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ; נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר; דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי, פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה; וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה; וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו.”

למרות סירוב מלך אדום, בני ישראל מצווים לא לשנוא אותם, בגלל הקרבה המשפחתית (זאת בניגוד לעמון): ”לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא”.^[13]

ספר בראשית מספר על שמונת מלכי אדום שמלכו לפני תקופת המלוכה בישראל: בלע בן בעור מדנהבה, יובב בן זרח מבצרה, חושם מארץ התימני, הדד בן בדד מעוית, שמלה ממשרקה, שאול מרחובות הנהר, בעל חנן בן עכבור והדר מפעו^[14].

שמו האדומי של יְעוּשׁ, מבניו של עשו, מופיע במקרא ומזוהה כאל דמוי אריה מן התקופה הקדם-אסלמית הנקרא יעֿותֿ (yaǧūṯ) בהוראת "מושיע", "העוזר". בנוסף מזוהה הוא עם האל הנבטי יעות המופיע בשמות פרטיים נבטיים. מסורות אסלאמיות המתייחסות לאל יעֿותֿ קובעות כי פולחנו התקיים בעיקר בקרב שבט מדֿחג' (مذحج) התימני ובשבטים ערביים קרובים אליו, והוא נזכר אף בקוראן: "ויאמרו איש אל אחיו: אל נא תעזבו את אלהיכם: את וד ואת סואע, את יעֿותֿ, את יעוק ואת נסר!" (סורא 71, פס' 22–23), בספרו של אבן אלכלבי "ספר האלילים" אשר מקשר בין יעֿותֿ לאחד מאלילים שפולחנם צוין בתקופתו של נוח. שמו של יעוש האדומי מצוי גם בכתובות תמודיות ובמיוחד בסמוך לגוראש שבתימן,^[15] בנוסף ניתן למצוא עדות לשם 'יעש' בחרסי שומרון.^[16]

בתקופת הברזל

נראה שמהמאה ה-13 לפנה"ס עד המאה ה-6 לפנה"ס התקיימה ממלכת אדום.^[5]

על פי המתואר במקרא, ממלכת אדום נכבשה על ידי יואב בן צרויה בפקודת דוד המלך. הוצבו בה ניצבים והיא העלתה מיסים^[17]^[18]. הצבא הישראלי הקדיש שישה חודשים לקבורת חללי המערכה ולהריגת כל הזכרים אשר באדום^[19]. כיבוש זה פתח עבור ממלכת דוד ושלמה וממלכת יהודה אחריה את הדרך הראשית מדמשק לים סוף ונמל אילת.

בימי שלמה ניסו האדומים למרוד בישראל, בהנהגת הדד האדומי – שריד למשפחת המלכות האדומית^[20]. עד ימי יהושפט, האדומים היו כפופים ליהודה^[21], ואף הצטרפו למלחמת ישראל ויהודה במואב^[22] (המאה ה-9 לפנה"ס), ובימי בנו של יהושפט, יורם, מרדו האדומים בממלכת יהודה: ”בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם, מִתַּחַת יַד-יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם, מֶלֶךְ. וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה, וְכָל-הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי-הוּא קָם לַיְלָה, וַיַּכֶּה אֶת-אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב, וַיָּנָס הָעָם לְאֹהָלָיו. וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד-יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא.”^[23]

עימות נוסף מתואר בימי אמציה מלך יהודה (המאה ה-8 לפנה"ס): ”הוּא-הִכָּה אֶת-אֱדוֹם בְּגֵי-המלח (מֶלַח), עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וְתָפַשׂ אֶת-הַסֶּלַע, בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ יָקְתְאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.”^[24]

המלך עזיהו, בנו של אמציה, מוזכר כמי שכבש את אילת והשיבה ליהודה, כנראה מאדום: "הוא בנה את אילות, וישיבה ליהודה"^[25]. בימי נכדו אחז, אדום כבשה את אילת, ושלטה בה, כנראה, בשיתוף ארמי-דמשקאי: "בעת ההיא השיב רצין מלך ארם את אילת לארם, וינשל את היהודים מאילות, ואדומים באו אילת וישבו שם עד היום הזה"^[25].

כמה ממלכי האימפריה האשורית החדשה הזכירו כמה ממלכי אדום כוסאלים שלהם: תגלת פלאסר השלישי הזכיר את קוס־מלך שהגיש לו מנחה יחד עם מלכי הלבנט לפני 729 לפנה"ס.^[3] סרגון השני כתב שמלכים שמרדו בו שלחו מכתבים למלכי פלשת, יהודה, אדום, מואב, ואלה היושבים על החוף, אשר הביאו מנחות לאלוהיו אשור, במטרה להפוך אותם לעוינים לו.^[4] סנחריב הזכיר את איה־רם, כאחד ממלכי ארץ אמורו שהגישו לו מנחה לאחר מסעו ללבנט ב־701 לפנה"ס.^[26] אסרחדון ואשורבניפל הזכירו את קוס־גבר בין עשרים ושניים מלכי חֿתִי ועבר הנהר שהגישו להם מנחות;^[27]^[28] למלך זה השתייכה טביעת חותם מאום אל־ביארה.^[1]^[29]

ממלכת אדום התאפיינה בגאות כלכלית ובהתפתחות תרבותית - בנייה וביצורים משוכללים, התיישבות צפופה, חקלאות ומסחר מפותחים ומכרות נחושת. דרכי מסחר בינלאומי חשובות עברו דרך אדום כמו הדרכים לעזה ולאשקלון, לסוריה ולערב. על עושרה של אדום יודעים לפי המס ששילמה לאסרחדון מלך אשור שהיה שנים עשר מנים כסף לעומת עשרה ששילמה יהודה או שני מנים זהב עבור עמון ומנה זהב אחד עבור מואב^[5]. בכתובות אשוריות מוזכרת אדום בשמות: "Udumi" או "Udumu", ובכתובת אשורית של אסרחדון נזכרת מצודה מדברית בשם "אדומתו".^[30]

האדומים גם התפרסמו בקרמיקה המשובחת שלהם. במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס נכבשה אדום על ידי שבטי ספר נבטים שהשתלטו על דרכי המסחר העוברות בה ובנו בה את בירתם סלע אדום, והאדומים הוגלו ונעלמו בהדרגה. חלק מהם גלו לדרום יהודה לאזור שכונה במשך ימי בית שני בשם אידומיאה.^[5] עוד בסוף תקופת בית ראשון פלשו האדומים לחלקים הדרומיים של יהודה. אוסטרקון ממכתבי ערד המתוארך לתקופה זו, עוסק בהיערכות לקראת התקפה אדומית על היישוב רמות נגב, ובסופו נכתב המשפט "פן תבוא אדום שמה"^[31].

בזמן חורבן הבית הראשון, השתתפו כוחות אדומים בהחרבת בית המקדש, ככתוב בספר תהילים: ”זְכֹר ה', לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ עַד, הַיְסוֹד בָּהּ”^[32]. אזכורים נוספים למעורבותם של האדומים בחורבן בית ראשון ניתן למצוא במגילת איכה, ספר ירמיהו ובספר עובדיה.

במקרא מופיעה שמה של העיר בצרה ששימשה כנראה כבירת ממלכת אדום, ובחלק מהתייחסויות שמה הופיע ככינוי מטונימי לאדום. עיר נוספת המופיעה ככינוי לאדום כולה היא תימן^[33].

תקופת בית שני

ערך מורחב – אידומיאה

בתקופת בית שני היגרו האדומים לדרום הר חברון הריק מיהודים, בשל לחצם של הנבטים על ארצם העתיקה. בתקופה ההלניסטית עברו האדומים, כמו כל העמים באזור, תהליך של התיוונות. המעמד הגבוה באדום דיבר יוונית ואימץ אל חיקו את התרבות היוונית. מחוז זה כונה באותה תקופה "אִידוּמיאָה".

זמן מה התעוררו חיכוכים בין תושביה החדשים של דרום יהודה לבין היהודים הוותיקים, הצבא הסלאוקי הסתייע בהם בדיכוי מרד החשמונאים, ויהודה המכבי אף נלחם בהם, אך בשנת 125 לפנה"ס^[34] השלים הנשיא החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון את המלחמה באדומים, כבשם וגיירם בכוח,^[35] על ידי העמדת ברירה בפניהם בין גירושם מהארצות אליהן נדדו אבותיהם, ובין גיור. מחקרים מודרניים מפקפקים בכך שהגיור נעשה בכפייה, וגורסים שרוב האדומים קיבלו את היהדות ברצון.^[36] רוב האדומים בחרו להתגייר, מלבד שכבה קטנה של מתייוונים שברחה למצרים התלמיית.

בתקופת אלכסנדר ינאי מונה אדומי בשם אנטיפס לשמש כנציב אדום. בנו, אנטיפטרוס, הסית את בנו של אלכסנדר ינאי, הורקנוס, לנסות לקחת את המלוכה מידי אחיו אריסטובולוס, באמצעות הנבטים. מלחמת האחים שפרצה הקלה על השתלטות הרומאים על הממלכה החשמונאית, ואנטיפטרוס סייע בעדם לנהלה מאחורי הקלעים. ברבות הימים בנו הורדוס מונה על ידי הסנאט ברומא למלך יהודה, וכבשה, באמצעות שכירי חרב, האדומים, וצבא רומאי, מידי המלך החשמונאי האחרון אנטיגונוס. צאצאי הורדוס אחריו נשאו בתפקידים שלטוניים ביהודה או בחלקים ממנה במשך שלושה דורות נוספים, בכפיפות לרומא.

לדברי יוסף בן מתתיהו, במהלך המרד הגדול, עשרים אלף אדומים סייעו לקנאים לבצע טבח באנשי הפלג המתון, לרבות חיסול מנהיג ממשלת המרד חנן בן חנן.

בתרבות היהודית שלאחר הכיבוש הרומי

לדעת רשב"ם, ״בני עשו היושבים בשעיר״ אינם זהים עם האדומים; בעוד האחרונים לא נתנו לבני ישראל לעבור בגבולם, יושבי שעיר איפשרו להם לעבור^[37]. שד"ל הוסיף שרוב האדומים היו תחת שלטון מלך, ומיעוטם היו נוודים עם שלטון של אלופים, ומחמת מיעוטם לא העזו למנוע מישראל מלעבור בגבולם^[38].

בספרות היהודית אדום הפכה סמל לקיסרות הרומית ובהמשך לכלל עמי הנצרות האירופיים, כשהם מוזכרים בהקשר של אנטישמיות ודיכוי. הרב דון יצחק אברבנאל^[39] טען שאדום קשורה לרומי ולנצרות, הן מבחינה דתית והן מבחינה היסטורית, הנוגעת לייחוסם של בני רומי ושל מלכיהם הראשונים. ר"ן טען שאמנם הרומאים אינם צאצאים של אדום, אבל מלכיה היו צאצאי אדומים.^[40] לעומתו רבי אברהם אבן עזרא טען^[41] שרומי אינם מצאצאי אדום, ומקור הכינוי הוא בכך שהדת הנוצרית נשמרה בתחילתה על ידי אדומים.

^{[דרושה הבהרה]}

ראו גם

לקריאה נוספת

אריה כשר, אדום ערב וישראל, יד יצחק בן-צבי, 1988

Bradley L. Crowell, Edom at the Edge of Empire: A Social and Political History, Society of Biblical Literature, 2021

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדום בוויקישיתוף

פנחס נאמן, אֱדוֹם, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית, כרך א', עמוד 42, הוצאת יהושע צ'צ'יק, תל אביב תשל"ב, באתר אוצר החכמה
חיים בן-דוד, ‏מצודות סלע בהרי אדום, קתדרה 101, אוקטובר 2001, עמ' 7–18
מחקר בנושא התקדמות האדומים ותרבותם לעבר ממלכת יהודה (הקישור אינו פעיל, 23.9.2023) - אתר אוניברסיטת תל אביב, המחלקה לארכאולוגיה, אביב 1997
ב"צ לוריא, ‏האויב מדרום - אדום, באתר "דעת", מתוך: בית מקרא קכ"א, טבת-אדר תש"ן
אדום (ממלכה), דף שער בספרייה הלאומית
הרב יונתן אושינסקי, אדום ורומי, באתר Sela Torah Books Editing

הערות שוליים

^ ¹ ² Piotr Bienkowski (ע), Umm al-Biyara: Excavations by Crystal-M. Bennett in Petra 1960-1965, Council for British Research in the Levant (CBRL), 2011, עמ' 79–81
^ לוחות UT Krt, 128 I
^ ¹ ² Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 115, 122–123
^ ¹ ² Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 368
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ראו למשל: אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, כרך א, ירושלים: מוסד ביאליק, 1950, עמ' 89–97
^ "סיימנו להניח לשוסו של אדום לעבור את מצודת מרנפתח אשר בצֶ'כּו, לברכות של פר אתום." (פפירוס אנאסטאזי ו')
^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ה
^ גם על דוד המלך נאמר (שמואל א', ט"ז, י"ב): "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא." יש מפרשים שאדמוני הוא ג'ינג'י ששיערו אדום
^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל'
^ ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ד'
^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק א'
^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ט'
^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ח'
^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוקים ל"א–ל"ט
^ Dictionary of Deities and Demons in the Bible ; yaghut; 461–462
^ Samaria Ostraca 48;3
^ ספר שמואל ב', פרק ח', פסוק י"ד: "וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים, בְּכָל-אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים, וַיְהִי כָל-אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד".
^ ספר דברי הימים א', פרק י"ח, פסוקים י"ב–י"ג: "וְאַבְשַׁי בֶּן-צְרוּיָה הִכָּה אֶת-אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף. וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים, וַיִּהְיוּ כָל-אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִיד".
^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים ט"ו–ט"ז: "וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת-אֱדוֹם, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת-הַחֲלָלִים וַיַּךְ כָּל-זָכָר בֶּאֱדוֹם. כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב-שָׁם יוֹאָב וְכָל-יִשְׂרָאֵל עַד-הִכְרִית כָּל-זָכָר בֶּאֱדוֹם".
^ מלכים א', י"א, כ"ה
^ ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק מ"ח
^ ספר מלכים ב', פרק ג'
^ ספר מלכים ב', פרק ח', פסוקים כ'–כ"ב
^ ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק ז'
^ ¹ ² מלכים ב' ודברי הימים ב'
^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64 (הקטע חוזר גם בעמ' 114, 131, 175 ו־192) וכן A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, 188, 238
^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23-24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את ספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992, עמ' 216–217
^ עולם התנ"ך, באתר כותר, עמודים 110–111
^ אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות: מגלות בבל עד ירידת בית חשמונאי, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, עמ' 51, 53
^ ספר תהילים, פרק קל"ז, פסוק ז'
^ למשל ספר עמוס, פרק א', פסוק י"ב
^ מלחמות היהודים א 63, קדמוניות יג 257, אריה כשר
^ קדמוניות יג 257–258, קדמוניות טו 254, פטולמאיוס, סטראבון - גאוגרפיקה טז, 2, 34
^ אריה כשר, ימי ממלכת החשמונאים בתוקפה, מדינת החשמונאים, באתר מט"ח
^ רשב"ם, ספר דברים, פרק ב', פסוק ד'; כט
^ שד"ל דברים ב,ד. וראה רד"צ הופמן שם.
^ בפירושו לספר ישעיהו פרק ל"ה
^ דרשות הר"ן, דרוש שני. הוא אמר כן ע"פ התרגום לספר איכה (ד,כב): "רומי רשיעא דמתבנייא באטליא ומליא אוכלוסין מן בני אדום".
^ בפירושו על התורה, בראשית כ"ז מ'

[:2-1] ¹ ² Piotr Bienkowski (ע), Umm al-Biyara: Excavations by Crystal-M. Bennett in Petra 1960-1965, Council for British Research in the Levant (CBRL), 2011, עמ' 79–81

[2] לוחות UT Krt, 128 I

[:0-3] ¹ ² Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 115, 122–123

[:1-4] ¹ ² Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 368

[הערה_מספר_24814206:0-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ראו למשל: אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, כרך א, ירושלים: מוסד ביאליק, 1950, עמ' 89–97

[6] "סיימנו להניח לשוסו של אדום לעבור את מצודת מרנפתח אשר בצֶ'כּו, לברכות של פר אתום." (פפירוס אנאסטאזי ו')

[7] ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ה

[8] גם על דוד המלך נאמר (שמואל א', ט"ז, י"ב): "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא." יש מפרשים שאדמוני הוא ג'ינג'י ששיערו אדום

[9] ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל'

[10] ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ד'

[11] ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק א'

[12] ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ט'

[13] ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ח'

[14] ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוקים ל"א–ל"ט

[15] Dictionary of Deities and Demons in the Bible ; yaghut; 461–462

[16] Samaria Ostraca 48;3

[17] ספר שמואל ב', פרק ח', פסוק י"ד: "וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים, בְּכָל-אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים, וַיְהִי כָל-אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד".

[18] ספר דברי הימים א', פרק י"ח, פסוקים י"ב–י"ג: "וְאַבְשַׁי בֶּן-צְרוּיָה הִכָּה אֶת-אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף. וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים, וַיִּהְיוּ כָל-אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִיד".

[19] ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים ט"ו–ט"ז: "וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת-אֱדוֹם, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת-הַחֲלָלִים וַיַּךְ כָּל-זָכָר בֶּאֱדוֹם. כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב-שָׁם יוֹאָב וְכָל-יִשְׂרָאֵל עַד-הִכְרִית כָּל-זָכָר בֶּאֱדוֹם".

[20] מלכים א', י"א, כ"ה

[21] ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק מ"ח

[22] ספר מלכים ב', פרק ג'

[23] ספר מלכים ב', פרק ח', פסוקים כ'–כ"ב

[24] ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק ז'

[מלכים/דברי_הימיםב-25] ¹ ² מלכים ב' ודברי הימים ב'

[26] A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64 (הקטע חוזר גם בעמ' 114, 131, 175 ו־192) וכן A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, 188, 238

[27] Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23-24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)

[28] Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את ספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).

[29] שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992, עמ' 216–217

[30] עולם התנ"ך, באתר כותר, עמודים 110–111

[31] אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות: מגלות בבל עד ירידת בית חשמונאי, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, עמ' 51, 53

[32] ספר תהילים, פרק קל"ז, פסוק ז'

[33] למשל ספר עמוס, פרק א', פסוק י"ב

[34] מלחמות היהודים א 63, קדמוניות יג 257, אריה כשר

[35] קדמוניות יג 257–258, קדמוניות טו 254, פטולמאיוס, סטראבון - גאוגרפיקה טז, 2, 34

[36] אריה כשר, ימי ממלכת החשמונאים בתוקפה, מדינת החשמונאים, באתר מט"ח

[37] רשב"ם, ספר דברים, פרק ב', פסוק ד'; כט

[38] שד"ל דברים ב,ד. וראה רד"צ הופמן שם.

[39] בפירושו לספר ישעיהו פרק ל"ה

[40] דרשות הר"ן, דרוש שני. הוא אמר כן ע"פ התרגום לספר איכה (ד,כב): "רומי רשיעא דמתבנייא באטליא ומליא אוכלוסין מן בני אדום".

[41] בפירושו על התורה, בראשית כ"ז מ'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+[[קובץ:Edom.PNG|שמאל|ממוזער|200px|באדום בהיר: תחום ההתפשטות המקסימלי של ממלכת אדום. מולדתם של האדומים - הר שעיר - חופפת לחצי המזרחי של התחום. באדום כהה: שטחי [[אידומיאה]] בה ישבו האדומים בימי בית שני, בעקבות דחיקתם מארצם על־ידי ה[[נבטים]]]]
-{{חרטומים|השם שזוהה כ"אדום"|<hiero>M17-A2-D46-Z7-G17:D36-T14-N25</hiero>|יישור=שמאל|תקופה=מצרים}}
+'''אֱדוֹם''' (ב[[אדומית]]: '''𐤀𐤃𐤌''' – אדם (ב[[כתיב חסר]]);<ref name=":2">{{צ-ספר|שם=Umm al-Biyara: Excavations by Crystal-M. Bennett in Petra 1960-1965|קישור=https://www.jstor.org/stable/jj.1176896|מו"ל=Council for British Research in the Levant (CBRL)|שנת הוצאה=2011|עריכה=Piotr Bienkowski|מחבר=|עמ=79–81}}</ref> ב[[אוגריתית]] '''𐎜𐎄𐎎''' – אֻדם;<ref>לוחות UT Krt, 128 I</ref> ב[[אשורית]] '''ú-du-mu'''<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=[[חיים תדמור|Hayim Tadmor]], Shigeo Yamada|שם=The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria|מו"ל=Eisenbrauns|שנת הוצאה=2011|קישור=https://archive.org/details/the-royal-inscriptions-of-tiglath-pileser-iii-king-of-assyria-744-727-bc-and-sha|עמ=115, 122–123}}</ref><ref name=":1">{{צ-ספר|שם=The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC)|קישור=https://www.jstor.org/stable/10.5325/j.ctv1g8092k|מו"ל=Eisenbrauns|שנת הוצאה=2021|מחבר=Grant Frame|עמ=368}}</ref>) הוא שמו של [[עם]] קדום ו[[ממלכה]], ששכנה ב[[הרי אדום]] שבדרום [[עבר הירדן]] ולעיתים שלטה על אזורים נרחבים ממזרח וממערב להם.{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0}} חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו [[תרבות]] [[יישוב]]ית-[[חקלאות|חקלאית]] עשירה שהוקמה בין ה[[המאה ה-13 לפנה"ס|מאה ה-13 לפנה"ס]] ל[[המאה ה-11 לפנה"ס|מאה ה-11 לפנה"ס]].
-[[קובץ:Edom.PNG|שמאל|ממוזער|200px|מפה של ממלכת אדום, כולל [[הערבה]] וחלק מ[[הנגב]]. בצבע בורדו מלמעלה: השטח בו ישבו האדומים בימי בית שני, בעקבות דחיקתם מארצם על־ידי ה[[נבטים]]]]
-'''אֱדוֹם''' (ב[[אוגריתית]] '''𐎜𐎄𐎎''' אֻדם,<ref>לוחות UT Krt, 128 I</ref> ב[[אשורית]] '''ú-du-mu-a-a<ref>Hayim Tadmor, ''[[iarchive:the-royal-inscriptions-of-tiglath-pileser-iii-king-of-assyria-744-727-bc-and-sha/|The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria]]'' (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 123</ref>''') הוא שמו של [[עם]] קדום ו[[ממלכה]], ששכנה ב[[הרי אדום]] שבדרום [[עבר הירדן]] (דרום מערב [[ירדן]] של ימינו). חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו [[תרבות]] [[יישוב]]ית-[[חקלאות|חקלאית]] עשירה שהוקמה בין ה[[המאה ה-13 לפנה"ס|מאה ה-13 לפנה"ס]] ל[[המאה ה-11 לפנה"ס|מאה ה-11 לפנה"ס]].
+השפה ה[[אדומית]] היא שפה [[כנענית]], כמעט זהה ל[[עברית מקראית]], שנכחדה.{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0|ראו למשל: {{צ-ספר|שם=אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוסד ביאליק|שנת הוצאה=1950|עמ=89–97|כרך=א}}}} בכתובות בולט הרכיב ה[[שם תאופורי|תאופורי]] "[[קוס (אל)|קוס]]", הוא האל האדומי.
-גבולות אדום המקוריים היו כגבול הרי אדום, כלומר [[נחל זרד]] בצפון, [[הערבה]] במערב, [[ואדי חסמה]] ו[[מפרץ אילת]] בדרום ו[[מדבר ערב]] במזרח. בתקופות מסוימות בהיסטוריה של אדום התפשטה הממלכה אל הערבה ומעבר לה, על חלקים גדולים של [[הנגב]].{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0}} ככל הנראה, [[בצרה (ירדן)|בצרה]] הייתה בירת ממלכת אדום.
+עם חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים, גלו האדומים מארץ מכורתם בשל לחץ ה[[נבטים]], והתיישבו באזור דרום [[הר חברון]], שאוכלוסייתו היהודית הידללה. במקורות מימי בית שני נודע אזור זה בשם [[אידומיאה|אִידוּמיאָה]], ועריו הראשיות היו [[מרשה]] ו[[אדורים]]. בימי ה[[חשמונאים]], חבל אידומיאה סופח לממלכתם ו[[גיור האדומים|האדומים גוירו]], ולבסוף נטמעו ב[[יהודים|עם ישראל]]. בתרבות היהודית מתחילת הגלות נעשה "אדום" כינוי ל[[הקיסרות הרומית|קיסרות הרומית]] ובהמשך לכלל העמים ה[[נצרות|נוצרים]].
-השפה ה[[אדומית]] היא שפה [[שפות שמיות צפון-מערביות|שמית]] [[שפות כנעניות|כנענית]] שנכחדה. נותרו ממנה מעט חותמות וכתובות, בהן [[כתובת אדומית מחרבת עוזה]] שב[[נגב]], ונוספת מ[[תל ח'ליפה]] שב[[אילת]].{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0|{{צ-ספר|שם=אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוסד ביאליק|שנת הוצאה=1950|עמ=89–97|כרך=א}}}} בכתובות בולטים [[שם תאופורי|השמות התאופורים]] על בסיס שם האל "[[קוס (אל)|קוס]]". ה[[דת]] האדומית הייתה דת [[עבודת אלילים|אלילית]] שהתבססה על אלי הפריון, והאל הראשי שלה נקרא בשם קוס. כל השמות התאופוריים מכוונים לאל זכר.
+על פי [[ספר בראשית]] [[עשו]] הוא אדום, וצאצאיו וארצו נקראים על שמו.
-עם חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים, גלו האדומים מארץ מכורתם בשל לחץ ה[[נבטים]], והתיישבו באזור דרום [[הר חברון]], שהתרוקן מיושביו היהודים. במקורות מימי בית שני נודע אזור זה בשם [[אידומיאה|אִידוּמיאָה]], ועריו הראשיות היו [[מרשה]] ו[[אדורים]]. בימי [[חשמונאים|החשמונאים]], חבל אידומיאה סופח לממלכתם ו[[גיור האדומים|האדומים גוירו]], ולבסוף נטמעו ב[[יהודים|עם ישראל]]. ברבות השנים, השם "אדום" נדד, ונעשה לכינוי ל[[הקיסרות הרומית|קיסרות הרומית]] ובהמשך לכלל העמים ה[[נצרות|נוצרים]] ב[[ספרות עם ישראל|ספרות היהודית]].
-על פי [[ספר בראשית]] [[עשיו]] הוא אדום, וצאצאיו וארצו נקראים על שמו.
 ==היסטוריה==
+{{חרטומים|השם שזוהה כ"אדום"|<hiero>M17-A2-D46-Z7-G17:D36-T14-N25</hiero>|יישור=שמאל|תקופה=מצרים}}
-על פי המחקר הארכאולוגי, האדומים הופיעו באזור ב[[האלף ה-3 לפנה"ס|אלף ה-3 לפנה"ס]] ובמשך כ-1,000 שנה ישבו באזור ועבדו את אדמתם כחקלאים{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0|כיוון=שמאל}}. שמו האדומי של יְעוּשׁ, מבניו של עשיו, מופיע במקרא ומזוהה כאל דמוי אריה מן התקופה הקדם-אסלמית הנקרא יע'ות' (يغوث yaǧūṯ) בהוראת "מושיע", "העוזר". בנוסף מזוהה הוא עם האל הנבטי יַעוֹת yʿwt המופיע בשמות פרטיים נבטיים. מסורות אסלאמיות המתייחסות לאל יע'ות' קובעות כי פולחנו התקיים בעיקר בקרב שבט מד'חג' (مذحج) התימני ובשבטים ערביים קרובים אליו, והוא נזכר אף ב[[קוראן]]: "ויאמרו איש אל אחיו: אל נא תעזבו את אלהיכם: את וד ואת סואע, את '''יע'ות'''', את [[יעוק]] ואת נסר!" (סורא 71, פס' 22–23), בספרו של אבן אלכלבי "ספר האלילים" אשר מקשר בין יע'ות' לאחד מאלילים שפולחנם צוין בתקופתו של [[נוח]]. שמו של יעוש האדומי מצוי גם בכתובות תמודיות ובמיוחד בסמוך לגוראש שבתימן{{הערה|Dictionary of Deities and Demons in the Bible ; yaghut; 461–462|כיוון=שמאל}}, בנוסף ניתן למצוא עדות לשם 'יעש' ב[[חרסי שומרון]]{{הערה|Samaria Ostraca 48;3|כיוון=שמאל}}.
+=== רקע היסטורי לתקופת הברזל ===
-במאות ה-19 עד ה-13 לפנה"ס פקד את האזור שפל על רקע מלחמות בלתי פוסקות עם שבטים נודדים מהמדבר. העיר [[הר שעיר|שעיר]] שבארץ אדום נזכרת לראשונה בכתובת מצרית מ-[[1300 לפנה"ס]] והשם אדום בכתובת אחרת מ-[[1215 לפנה"ס]]. ייתכן שיש קשר בין אדום לקבוצות הנוודים ה[[לבנט]]יים שנקראו במצרית: "[[שוסו]]" ו"[[סותו]]" מכיוון שבכתובת שנכתבה מטעם חייל מצרי שישב במצודת גבול ב[[ואדי טומילאט|וואדי טומילאט]] בתקופת פרעה [[מרנפתח]] ישנה התייחסות לאישור הגירה של "שבטי [[רועה צאן|רועי]] שסו מאדום" לבורות השקיה ב[[מצרים העתיקה]]{{הערה|"סיימנו להניח ל'''שוסו של אדום''' לעבור את מצודת מרנפתח אשר בצֶ'כּו, לברכות של פר אתום." (פפירוס אנאסטאזי ו')}}.
+על פי המחקר הארכאולוגי, האדומים הופיעו באזור ב[[האלף ה-3 לפנה"ס|אלף ה-3 לפנה"ס]] ובמשך כ-1,000 שנה ישבו באזור ועבדו את אדמתם כחקלאים{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0|כיוון=שמאל}}.
+במאות ה־19–13 לפנה"ס פקד את האזור שפל על רקע מלחמות בלתי פוסקות עם שבטים נודדים מהמדבר. העיר [[הר שעיר|שעיר]] שבארץ אדום נזכרת לראשונה בכתובת מצרית מ־1300 לפנה"ס והשם אדום בכתובת אחרת מ־1215 לפנה"ס. ייתכן שיש קשר בין אדום לקבוצות הנוודים ה[[לבנט]]יים שנקראו במצרית: "[[שוסו]]" ו"[[סותו]]" מכיוון שבכתובת שנכתבה מטעם חייל מצרי שישב במצודת גבול ב[[ואדי טומילאט|וואדי טומילאט]] בתקופת פרעה [[מרנפתח]] ישנה התייחסות לאישור הגירה של "שבטי [[רועה צאן|רועי]] שסו מאדום" לבורות השקיה ב[[מצרים העתיקה]].{{הערה|"סיימנו להניח ל'''שוסו של אדום''' לעבור את מצודת מרנפתח אשר בצֶ'כּו, לברכות של פר אתום." (פפירוס אנאסטאזי ו')}}
-נראה שמ[[המאה ה-13 לפנה"ס]] עד [[המאה ה-6 לפנה"ס]] התקיימה ממלכת אדום{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0}}. מתוך מקורות חוץ-מקראיים ידועים שמותיהם של מלכים של אדום שמלכו בתקופת השלטון האשורי, ביניהם: '''קוסמלך''' {{אנ|Kaus-malaka}} בתקופת [[תגלת פלאסר השלישי]], בסביבות השנים 745–727 לפנה"ס; '''מלך-רם''' {{אנ|Malik-rammu}} בתקופת [[סנחריב]], בסביבות שנת 705 לפנה"ס (שמו מופיע ב[[מנסרת סנחריב]]); ו'''קוסגבר''' {{אנ|Kaus-gabri}} בתקופת [[אסרחדון]], בסביבות שנת 680 לפנה"ס.
+=== מסורות מקראיות העוסקות באדום ===
-ממלכת אדום התאפיינה בגאות כלכלית ובהתפתחות תרבותית - בנייה וביצורים משוכללים, התיישבות צפופה, חקלאות ומסחר מפותחים ומכרות נחושת. דרכי מסחר בינלאומי חשובות עברו [[דרך אדום]] כמו הדרכים ל[[עזה]] ול[[אשקלון]], ל[[סוריה]] ול[[חצי האי ערב|ערב]]. על עושרה של אדום יודעים לפי המס ששילמה ל[[אסרחדון]] מלך [[האימפריה האשורית|אשור]] שהיה שנים עשר מנים כסף לעומת עשרה ששילמה [[ממלכת יהודה|יהודה]] או שני מנים זהב עבור [[עמון]] ומנה זהב אחד עבור [[מואב]]{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0}}. בכתובות אשוריות שנרשמו ב[[כתב היתדות]] מוזכרת אדום בשמות: "'''Udumi'''" או "'''Udumu'''", ובכתובת אשורית של אסרחדון נזכרת מצודה מדברית בשם "אדומתו"{{הערה|[https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=94705936#112.1395.6.default עולם התנ"ך], באתר [[כותר (ספרייה דיגיטלית)|כותר]], עמודים 110–111}}.
+על פי [[ספר בראשית]], [[עשו]], תאומו של [[יעקב]], הוא אדום, וצאצאיו וארצו נקראים על שמו: {{ציטוטון|וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו}};{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|כה|כה}}}}{{הערה|גם על [[דוד המלך]] נאמר ({{תנ"ך|שמואל א|טז|יב|קצר=כן}}): "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא." יש מפרשים שאדמוני הוא [[ג'ינג'י]] ששיערו אדום}} {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם}}.{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|כה|ל}}}}
+עשו נזכר בספר בראשית כאב הקדמון של העם האדומי וארצו: {{ציטוטון|וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר '''שְׂדֵה אֱדוֹם'''}};{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לב|ד}}}} {{ציטוטון|וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת '''עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם'''}};{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לו|א}}}} {{ציטוטון|וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו '''אֲבִי אֱדוֹם''' בְּהַר שֵׂעִיר}}{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לו|ט}}}}.
-האדומים גם התפרסמו ב[[קדרות|קרמיקה]] המשובחת שלהם. במאות ה-6 ו[[המאה ה-5 לפנה"ס|ה-5 לפנה"ס]] נכבשה אדום על ידי שבטי ספר [[נבטים]] שהשתלטו על דרכי המסחר העוברות בה ובנו בה את בירתם [[פטרה|סלע אדום]], והאדומים הוגלו ונעלמו בהדרגה. חלק מהם גלו לדרום יהודה לאזור שכונה במשך ימי בית שני בשם "אדומיאה"{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0}}.
+ב{{תנ"ך|בראשית|לו}} מסופר על 12 שבטי האדומים. על פי המסורת המקראית, האדומים הם צאצאיו של [[עשו]], אחי [[יעקב]], והיריבות ביניהם לבין [[עם ישראל]] היא המשך ליריבות שהתקיימה בין עשו ליעקב. בתנ"ך מוזכרים האדומים פעמים מספר כשכניהם של [[שבטי ישראל|בני ישראל]].
-==היחסים בין בני אדום ובני ישראל==
-=== בתורה ===
-[[קובץ:Edomite stands (3), Hazeva. Israel Museum, Jerusalem.JPG|250px|ממוזער|שמאל|פריטי פולחן מן האתר [[מצד חצבה]] שבערבה (מתוך אוסף מוזיאון ישראל). יש המזהים פריטים אלו עם אוכלוסייה אדומית]]
-על פי [[ספר בראשית]], [[עשיו]], תאומו של [[יעקב]], הוא אדום, וצאצאיו וארצו נקראים על שמו:{{הערה|עם זאת, יש מפרשני המקרא ({{תנ"ך|דברים|ב|ד|מפרש=רשב"ם}}) שהבדילו בין 'בני עשיו היושבים בשעיר' שהיו צאצאיו של עשיו, לבין 'אדום' שזה עם אחר שחי באותו אזור.}}
-* {{ציטוטון|וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו}}{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|כה|כה}}}}{{הערה|גם על [[דוד המלך]] נאמר ({{תנ"ך|שמואל א|טז|יב|קצר=כן}}): "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא." יש מפרשים שאדמוני הוא [[ג'ינג'י]] ששיערו אדום}}.
-* {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם.}}{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|כה|ל}}}}
-עשו נזכר בספר בראשית כאב הקדמון של העם האדומי וארצו:
-* {{ציטוטון|וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר '''שְׂדֵה אֱדוֹם'''}}{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לב|ד}}}}.
-* {{ציטוטון|וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת '''עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם'''}}{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לו|א}}}}.
-* {{ציטוטון|וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו '''אֲבִי אֱדוֹם''' בְּהַר שֵׂעִיר}}{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לו|ט}}}}.
+ב{{תנ"ך|במדבר|כ}} וב{{תנ"ך|שופטים|יא|יח|יט}}, מסופר על סירובם של בני אדום לאפשר לבני ישראל מעבר בארצם בדרך לארץ כנען:
-בספר בראשית ל"ו מסופר על 12 שבטי האדומים. על פי המסורת [[המקרא]]ית, האדומים הם צאצאיו של [[עשיו]], אחי [[יעקב]], והיריבות ביניהם לבין [[עם ישראל]] היא המשך ליריבות שהתקיימה בין עשיו ליעקב. בתנ"ך מוזכרים האדומים פעמים מספר כשכניהם של [[שבטי ישראל|בני ישראל]].
+:{{ציטוטון|וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם: כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ; וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל יהוה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ; נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר; דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי, פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה; וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה; וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו.}}
+למרות סירוב מלך אדום, בני ישראל מצווים לא לשנוא אותם, בגלל הקרבה המשפחתית (זאת בניגוד ל[[עמון]]): {{ציטוטון|[[לא תתעב אדומי ולא תתעב מצרי|לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא]]}}.{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כג|ח}}}}
-בספר במדבר פרק כ ובשופטים פרק יא פסוקים יח-יט, מסופר על סירובם של בני אדום לאפשר לבני ישראל מעבר בארצם בדרך לארץ כנען:
-:{{ציטוטון|וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם; כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ; וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל-ה', וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.;נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר; דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה; וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה; וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו.}}
+ספר בראשית מספר על [[שמונת מלכי אדום]] שמלכו לפני תקופת המלוכה בישראל: בלע בן בעור מדנהבה, [[יובב בן זרח]] מ[[בצרה (ירדן)|בצרה]], חושם מארץ התימני, הדד בן בדד מעוית, שמלה ממשרקה, שאול מרחובות הנהר, בעל חנן בן עכבור והדר מפעו{{הערה|{{תנך|בראשית|לו|לא|לט}}}}.
-למרות סירוב מלך אדום, עם ישראל נצטוו שלא לשנוא אותם, בגלל הקרבה המשפחתית (זאת בניגוד לעמון): {{ציטוטון|[[לא תתעב אדומי ולא תתעב מצרי|לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא]]}}{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כג|ח}}}}.
+שמו האדומי של [[יעוש|יְעוּשׁ]], מבניו של עשו, מופיע במקרא ומזוהה כאל דמוי אריה מן התקופה הקדם-אסלמית הנקרא יעֿותֿ (yaǧūṯ) בהוראת "מושיע", "העוזר". בנוסף מזוהה הוא עם האל הנבטי יעות המופיע בשמות פרטיים נבטיים. מסורות אסלאמיות המתייחסות לאל יעֿותֿ קובעות כי פולחנו התקיים בעיקר בקרב שבט מדֿחג' (مذحج) התימני ובשבטים ערביים קרובים אליו, והוא נזכר אף ב[[קוראן]]: "ויאמרו איש אל אחיו: אל נא תעזבו את אלהיכם: את וד ואת סואע, את '''יעֿותֿ''', את [[יעוק]] ואת נסר!" (סורא 71, פס' 22–23), בספרו של אבן אלכלבי "ספר האלילים" אשר מקשר בין יעֿותֿ לאחד מאלילים שפולחנם צוין בתקופתו של [[נוח]]. שמו של יעוש האדומי מצוי גם בכתובות תמודיות ובמיוחד בסמוך לגוראש שבתימן,{{הערה|Dictionary of Deities and Demons in the Bible ; yaghut; 461–462|כיוון=שמאל}} בנוסף ניתן למצוא עדות לשם 'יעש' ב[[חרסי שומרון]].{{הערה|Samaria Ostraca 48;3|כיוון=שמאל}}
-לדעת [[רשב"ם]], ״בני עשו היושבים בשעיר״ אינם זהים עם האדומים; בעוד האחרונים לא נתנו לבני ישראל לעבור בגבולם, יושבי שעיר איפשרו להם לעבור{{הערה|{{תנ"ך|דברים|ב|ד|מפרש=רשב"ם}}; כט}}. [[שד"ל]] הוסיף שרוב האדומים היו תחת שלטון [[מלך]], ומיעוטם היו נוודים עם שלטון של אלופים, ומחמת מיעוטם לא העזו למנוע מישראל מלעבור בגבולם{{הערה|שד"ל דברים ב,ד. וראה רד"צ הופמן שם.}}.
+=== בתקופת הברזל ===
-ספר בראשית מספר על [[שמונת מלכי אדום]] שמלכו לפני תקופת המלוכה בישראל: בלע בן בעור מדנהבה, יובב בן זרח מ[[בצרה (ירדן)|בצרה]], חושם מארץ התימני, הדד בן בדד מעוית, שמלה ממשרקה, שאול מרחובות הנהר, בעל חנן בן עכבור והדר מפעו{{הערה|{{תנך|בראשית|לו|לא|לט}}}}.
+נראה שמ[[המאה ה-13 לפנה"ס]] עד [[המאה ה-6 לפנה"ס]] התקיימה ממלכת אדום.{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0}}
-===תקופת בית ראשון===
 על פי המתואר במקרא, ממלכת אדום נכבשה על ידי [[יואב בן צרויה]] בפקודת [[דוד]] המלך. הוצבו בה [[ניצבים]] והיא העלתה מיסים{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|ח|יד}}: "וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים, בְּכָל-אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים, וַיְהִי כָל-אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד".}}{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|יח|יב|יג}}: "וְאַבְשַׁי בֶּן-צְרוּיָה הִכָּה אֶת-אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף. וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים, וַיִּהְיוּ כָל-אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִיד".}}. הצבא הישראלי הקדיש שישה חודשים לקבורת חללי המערכה ולהריגת כל הזכרים אשר באדום{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|יא|טו|טז}}: "וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת-אֱדוֹם, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת-הַחֲלָלִים וַיַּךְ כָּל-זָכָר בֶּאֱדוֹם. כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב-שָׁם יוֹאָב וְכָל-יִשְׂרָאֵל עַד-הִכְרִית כָּל-זָכָר בֶּאֱדוֹם".}}. כיבוש זה פתח עבור [[ממלכת ישראל המאוחדת|ממלכת דוד ושלמה]] ו[[ממלכת יהודה]] אחריה את הדרך הראשית מדמשק לים סוף ונמל אילת.
 בימי [[שלמה]] ניסו האדומים למרוד בישראל, בהנהגת [[הדד האדומי]] – שריד למשפחת המלכות האדומית{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|יא|כה|קצר=כן}}}}. עד ימי [[יהושפט]], האדומים היו כפופים ליהודה{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|כב|מח}}}}, ואף הצטרפו ל[[מלחמת ישראל ויהודה במואב]]{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|ג}}}} ([[המאה ה-9 לפנה"ס]]), ובימי בנו של יהושפט, [[יורם (מלך יהודה)|יורם]], מרדו האדומים בממלכת יהודה: {{ציטוטון|בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם, מִתַּחַת יַד-יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם, מֶלֶךְ. וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה, וְכָל-הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי-הוּא קָם לַיְלָה, וַיַּכֶּה אֶת-אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב, וַיָּנָס הָעָם לְאֹהָלָיו. וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד-יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא.}}{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|ח|כ|כב}}}}
-עימות נוסף מתואר בימי [[אמציה]] מלך יהודה ([[המאה ה-8 לפנה"ס]]): {{ציטוטון|הוּא-הִכָּה אֶת-אֱדוֹם בְּגֵי-המלח (מֶלַח), עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וְתָפַשׂ אֶת-הַסֶּלַע, בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ יָקְתְאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.}}{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יד|ז}}}}
+עימות נוסף מתואר בימי [[אמציה]] מלך יהודה ([[המאה ה-8 לפנה"ס]]): {{ציטוטון|הוּא-הִכָּה אֶת-אֱדוֹם בְּגֵי-המלח (מֶלַח), עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וְתָפַשׂ אֶת-הַסֶּלַע, בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ יָקְתְאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.}}{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יד|ז}}}}[[קובץ:Edomite goddess, Qitmit. Israel Museum, Jerusalem.JPG|ממוזער|אלה אדומית, המאה ה6-7 לפנה"ס]]
+המלך עזיהו, בנו של אמציה, מוזכר כמי שכבש את [[אילת]] והשיבה ליהודה, כנראה מאדום: "הוא בנה את אילות, וישיבה ליהודה"{{הערה|שם=מלכים/דברי הימיםב|מלכים ב' ודברי הימים ב'}}. בימי נכדו אחז, אדום כבשה את אילת, ושלטה בה, כנראה, בשיתוף ארמי-דמשקאי: "בעת ההיא השיב רצין מלך ארם את אילת לארם, וינשל את היהודים מאילות, ואדומים באו אילת וישבו שם עד היום הזה"{{הערה|שם=מלכים/דברי הימיםב}}.
-עוד בסוף [[תקופת בית ראשון]] פלשו האדומים לחלקים הדרומיים של יהודה. [[אוסטרקון]] מ[[מכתבי ערד]] המתוארך לתקופה זו, עוסק בהיערכות לקראת התקפה אדומית על היישוב [[רמות נגב]], ובסופו נכתב המשפט "פן תבוא אדום שמה"{{הערה|[[אוריאל רפפורט]], '''מגלות לקוממיות: מגלות בבל עד ירידת בית חשמונאי''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], כרך א, עמ' 51, 53}}.
+כמה מ[[מלכי האימפריה האשורית החדשה]] הזכירו כמה מ[[מלכי אדום]] כוסאלים שלהם: [[תגלת פלאסר השלישי]] הזכיר את קוס־מלך שהגיש לו מנחה יחד עם מלכי הלבנט לפני 729 לפנה"ס.{{הערה|שם=:0}} [[סרגון השני]] כתב שמלכים שמרדו בו שלחו מכתבים למלכי [[פלשת]], [[ממלכת יהודה|יהודה]], אדום, [[מואב]], ואלה היושבים על החוף, אשר הביאו מנחות לאלוהיו [[אשור (אל)|אשור]], במטרה להפוך אותם לעוינים לו.{{הערה|שם=:1}} [[סנחריב]] הזכיר את איה־רם, כאחד ממלכי ארץ [[אמורו]] שהגישו לו מנחה לאחר [[מסע סנחריב בלבנט|מסעו ללבנט]] ב־701 לפנה"ס.<ref>{{צ-ספר|שם=The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1|קישור=https://archive.org/details/the-royal-inscriptions-of-sennacherib-king-of-assyria-704-681-bc-part-1|מו"ל=Eisenbrauns|שנת הוצאה=2012|מקום הוצאה=|oclc=815474258|מחבר=A. Kirk Grayson, Jamie Novotny|עמ=64 (הקטע חוזר גם בעמ' 114, 131, 175 ו־192)}} וכן {{צ-ספר|שם=The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2|קישור=https://archive.org/details/the-royal-inscriptions-of-sennacherib-king-of-assyria-704-681-bc-part-2-a.-kirk-|שנת הוצאה=2014|מקום הוצאה=|oclc=884594007|מחבר=A. Kirk Grayson, Jamie Novotny|מו"ל=Eisenbrauns|עמ=183, 188, 238}}</ref> [[אסרחדון]] ו[[אשורבניפל]] הזכירו את קוס־גבר בין עשרים ושניים מלכי חֿתִי ו[[עבר נהרה|עבר הנהר]] שהגישו להם מנחות;<ref>{{צ-ספר|שם=The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC)|קישור=https://www.academia.edu/46447545/The_Royal_Inscriptions_of_Esarhaddon_King_of_Assyria_680_669_BC_Royal_Inscriptions_of_the_Neo_Assyrian_Period_Vol_4_Winona_Lake_Eisenbrauns_with_Erle_Leichty_|מו"ל=Eisenbrauns|שנת הוצאה=2011|oclc=759160113|מחבר=Erle Leichty|עמ=23-24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)}}</ref><ref>{{צ-ספר|שם=The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1|קישור=https://www.academia.edu/46448438/The_Royal_Inscriptions_of_Ashurbanipal_668_631_BC_Aššur_etel_ilāni_630_627_BC_and_Sîn_šarra_iškun_626_612_BC_Kings_of_Assyria_Part_1_Royal_Inscriptions_of_the_Neo_Assyrian_Period_Vol_5_University_Park_Eisenbrauns|מו"ל=Eisenbrauns|שנת הוצאה=2018|oclc=759160113|מחבר=Jamie Novotny, Joshua Jeffers|עמ=116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142)}}. יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את [[ספרי שנים|ספרי שנותיו]] (על כך ראו בעמ' 107).</ref> למלך זה השתייכה [[טביעת חותם]] מ[[אום אל-ביארה|אום אל־ביארה]].{{הערה|שם=:2}}<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[שמואל אחיטוב]]|שם=אסופת כתובות עבריות|מו"ל=מוסד ביאליק|שנת הוצאה=1992|עמ=216–217}}</ref>
+ממלכת אדום התאפיינה בגאות כלכלית ובהתפתחות תרבותית - בנייה וביצורים משוכללים, התיישבות צפופה, חקלאות ומסחר מפותחים ומכרות נחושת. דרכי מסחר בינלאומי חשובות עברו [[דרך אדום]] כמו הדרכים ל[[עזה]] ול[[אשקלון]], ל[[סוריה]] ול[[חצי האי ערב|ערב]]. על עושרה של אדום יודעים לפי המס ששילמה ל[[אסרחדון]] מלך [[האימפריה האשורית|אשור]] שהיה שנים עשר מנים כסף לעומת עשרה ששילמה [[ממלכת יהודה|יהודה]] או שני מנים זהב עבור [[עמון]] ומנה זהב אחד עבור [[מואב]]{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0}}. בכתובות אשוריות מוזכרת אדום בשמות: "'''Udumi'''" או "'''Udumu'''", ובכתובת אשורית של אסרחדון נזכרת מצודה מדברית בשם "אדומתו".{{הערה|[https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=94705936#112.1395.6.default עולם התנ"ך], באתר [[כותר (ספרייה דיגיטלית)|כותר]], עמודים 110–111}}[[קובץ:Edomite stands (3), Hazeva. Israel Museum, Jerusalem.JPG|250px|ממוזער|שמאל|פריטי פולחן מן האתר [[מצד חצבה]] שבערבה (מתוך אוסף מוזיאון ישראל). יש המזהים פריטים אלו עם אוכלוסייה אדומית]]האדומים גם התפרסמו ב[[קדרות|קרמיקה]] המשובחת שלהם. במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס נכבשה אדום על ידי שבטי ספר [[נבטים]] שהשתלטו על דרכי המסחר העוברות בה ובנו בה את בירתם [[פטרה|סלע אדום]], והאדומים הוגלו ונעלמו בהדרגה. חלק מהם גלו לדרום יהודה לאזור שכונה במשך ימי בית שני בשם '''[[אידומיאה]]'''.{{הערה|שם=הערה מספר 24814206:0}} עוד בסוף [[תקופת בית ראשון]] פלשו האדומים לחלקים הדרומיים של יהודה. [[אוסטרקון]] מ[[מכתבי ערד]] המתוארך לתקופה זו, עוסק בהיערכות לקראת התקפה אדומית על היישוב [[רמות נגב]], ובסופו נכתב המשפט "פן תבוא אדום שמה"{{הערה|[[אוריאל רפפורט]], '''מגלות לקוממיות: מגלות בבל עד ירידת בית חשמונאי''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], כרך א, עמ' 51, 53}}.
+בזמן [[חורבן בית ראשון|חורבן הבית הראשון]], השתתפו כוחות אדומים בהחרבת בית המקדש, ככתוב ב[[ספר תהילים]]: {{ציטוטון|זְכֹר ה', לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ עַד, הַיְסוֹד בָּהּ}}{{הערה|{{תנ"ך|תהילים|קלז|ז}}}}. אזכורים נוספים למעורבותם של האדומים בחורבן בית ראשון ניתן למצוא ב[[מגילת איכה]], [[ספר ירמיהו]] וב[[ספר עובדיה]].
-בזמן [[חורבן בית ראשון|חורבן הבית הראשון]], השתתפו כוחות אדומים בהחרבת בית המקדש, ככתוב ב[[ספר תהילים]]: {{ציטוטון|זְכֹר ה', לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ עַד, הַיְסוֹד בָּהּ}}{{הערה|{{תנ"ך|תהילים|קלז|ז}}}}.
-[[קובץ:Edomite goddess, Qitmit. Israel Museum, Jerusalem.JPG|ממוזער|אלה אדומית, המאה ה6-7 לפנה"ס]]
 במקרא מופיעה שמה של העיר [[בצרה (ירדן)|בצרה]] ששימשה כנראה כבירת ממלכת אדום, ובחלק מהתייחסויות שמה הופיע ככינוי [[מטונימיה|מטונימי]] לאדום. עיר נוספת המופיעה ככינוי לאדום כולה היא [[תימן (יישוב מקראי)|תימן]]{{הערה|למשל {{תנ"ך|עמוס|א|יב}}}}.
-===תקופת בית שני===
+=== תקופת בית שני ===
+{{ערך מורחב|אידומיאה}}
 ב[[תקופת בית שני]] היגרו האדומים לדרום [[הר חברון]] הריק מיהודים, בשל לחצם של ה[[נבטים]] על ארצם העתיקה. ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] עברו האדומים, כמו כל העמים באזור, תהליך של [[התיוונות]]. [[המעמד הגבוה]] באדום דיבר [[יוונית]] ואימץ אל חיקו את התרבות היוונית. מחוז זה כונה באותה תקופה "[[אידומיאה|אִידוּמיאָה]]".
-זמן מה התעוררו חיכוכים בין תושביה החדשים של דרום יהודה לבין היהודים הוותיקים, [[הצבא הסלאוקי]] הסתייע בהם בדיכוי [[מרד החשמונאים]], ו[[יהודה המכבי]] אף נלחם בהם, אך בשנת [[125 לפנה"ס]]{{הערה|מלחמות היהודים א 63, קדמוניות יג 257, אריה כשר}} השלים הנשיא ה[[חשמונאים|חשמונאי]] [[יוחנן הורקנוס הראשון]] את המלחמה באדומים, כבשם ו[[גיור|גיירם]] בכוח{{הערה|קדמוניות  יג 257–258, קדמוניות טו 254, פטולמאיוס, סטראבון - גאוגרפיקה טז, 2, 34}}, על ידי העמדת ברירה בפניהם בין גירושם מהארצות אליהן נדדו אבותיהם, ובין גיור. מחקרים מודרניים מפקפקים בכך שהגיור נעשה בכפייה, וגורסים שרוב האדומים קיבלו את היהדות ברצון{{הערה|[[אריה כשר]], [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=22415 ימי ממלכת החשמונאים בתוקפה, מדינת החשמונאים], באתר מט"ח}}. רוב האדומים בחרו [[גיור האדומים|להתגייר]], מלבד שכבה קטנה של מתייוונים שברחה ל[[מצרים התלמיית]].
+זמן מה התעוררו חיכוכים בין תושביה החדשים של דרום יהודה לבין היהודים הוותיקים, [[הצבא הסלאוקי]] הסתייע בהם בדיכוי [[מרד החשמונאים]], ו[[יהודה המכבי]] אף נלחם בהם, אך בשנת [[125 לפנה"ס]]{{הערה|מלחמות היהודים א 63, קדמוניות יג 257, אריה כשר}} השלים הנשיא ה[[חשמונאים|חשמונאי]] [[יוחנן הורקנוס הראשון]] את המלחמה באדומים, כבשם ו[[גיור|גיירם]] בכוח,{{הערה|קדמוניות יג 257–258, קדמוניות טו 254, פטולמאיוס, סטראבון - גאוגרפיקה טז, 2, 34}} על ידי העמדת ברירה בפניהם בין גירושם מהארצות אליהן נדדו אבותיהם, ובין גיור. מחקרים מודרניים מפקפקים בכך שהגיור נעשה בכפייה, וגורסים שרוב האדומים קיבלו את היהדות ברצון.{{הערה|[[אריה כשר]], [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=22415 ימי ממלכת החשמונאים בתוקפה, מדינת החשמונאים], באתר מט"ח}} רוב האדומים בחרו [[גיור האדומים|להתגייר]], מלבד שכבה קטנה של מתייוונים שברחה ל[[מצרים התלמיית]].
 בתקופת [[אלכסנדר ינאי]] מונה אדומי בשם [[אנטיפס]] לשמש כנציב אדום. בנו, [[אנטיפטרוס האדומי|אנטיפטרוס]], הסית את בנו של אלכסנדר ינאי, [[הורקנוס השני|הורקנוס]], לנסות לקחת את המלוכה מידי אחיו [[אריסטובולוס השני|אריסטובולוס]], באמצעות ה[[נבטים]]. מלחמת האחים שפרצה הקלה על השתלטות הרומאים על הממלכה החשמונאית, ואנטיפטרוס סייע בעדם לנהלה מאחורי הקלעים. ברבות הימים בנו [[הורדוס]] מונה על ידי [[הסנאט הרומי|הסנאט]] ברומא למלך יהודה, וכבשה, באמצעות שכירי חרב, האדומים, וצבא רומאי, מידי המלך החשמונאי האחרון [[אנטיגונוס השני|אנטיגונוס]]. [[בית הורדוס|צאצאי הורדוס]] אחריו נשאו בתפקידים שלטוניים ביהודה או בחלקים ממנה במשך שלושה דורות נוספים, בכפיפות לרומא.
@@ שורה 65: / שורה 60: @@
 לדברי [[יוסף בן מתתיהו]], במהלך [[המרד הגדול]], עשרים אלף אדומים סייעו ל[[קנאים (בית שני)|קנאים]] לבצע טבח באנשי הפלג המתון, לרבות חיסול מנהיג ממשלת המרד [[חנן בן חנן]].
+== בתרבות היהודית שלאחר הכיבוש הרומי ==
-ב[[ספרות יהודית|ספרות היהודית]] אדום הפכה סמל ל[[הקיסרות הרומית|קיסרות הרומית]] ובהמשך לכלל עמי ה[[נצרות]] האירופיים, כשהם מוזכרים בהקשר של [[אנטישמיות]] ו[[דיכוי]].
+לדעת [[רשב"ם]], ״בני עשו היושבים בשעיר״ אינם זהים עם האדומים; בעוד האחרונים לא נתנו לבני ישראל לעבור בגבולם, יושבי שעיר איפשרו להם לעבור{{הערה|{{תנ"ך|דברים|ב|ד|מפרש=רשב"ם}}; כט}}. [[שד"ל]] הוסיף שרוב האדומים היו תחת שלטון [[מלך]], ומיעוטם היו נוודים עם שלטון של אלופים, ומחמת מיעוטם לא העזו למנוע מישראל מלעבור בגבולם{{הערה|שד"ל דברים ב,ד. וראה רד"צ הופמן שם.}}.
+ב[[ספרות יהודית|ספרות היהודית]] אדום הפכה סמל ל[[הקיסרות הרומית|קיסרות הרומית]] ובהמשך לכלל עמי ה[[נצרות]] האירופיים, כשהם מוזכרים בהקשר של [[אנטישמיות]] ו[[דיכוי]]. הרב [[דון יצחק אברבנאל]]{{הערה|בפירושו ל[[ספר ישעיהו]] פרק ל"ה}} טען שאדום קשורה לרומי ולנצרות, הן מבחינה דתית והן מבחינה היסטורית, הנוגעת לייחוסם של בני רומי ושל מלכיהם הראשונים. [[ר"ן]] טען שאמנם הרומאים אינם צאצאים של אדום, אבל מלכיה היו צאצאי אדומים.{{הערה|דרשות הר"ן, [https://he.m.wikisource.org/wiki/דרשות_הר%22ן_ב דרוש שני]. הוא אמר כן ע"פ התרגום לספר איכה (ד,כב): "רומי רשיעא דמתבנייא באטליא ומליא אוכלוסין מן בני אדום".}} לעומתו רבי [[אברהם אבן עזרא]] טען{{הערה|בפירושו על התורה, בראשית כ"ז מ'}} שרומי אינם מצאצאי אדום, ומקור הכינוי הוא בכך שהדת הנוצרית נשמרה בתחילתה על ידי אדומים.
+{{הבהרה|האם ייתכן שהדבר קשור לצבע האדום, שהיה סמל האימפריה הרומית?}}
+== ראו גם ==
-הרב [[דון יצחק אברבנאל]]{{הערה|בפירושו ל[[ספר ישעיהו]] פרק ל"ה}} טען שאדום קשורה לרומי ולנצרות, הן מבחינה דתית והן מבחינה היסטורית, הנוגעת לייחוסם של בני רומי ושל מלכיהם הראשונים. [[ר"ן]] טען שאמנם הרומאים אינם צאצאים של אדום, אבל מלכיה היו צאצאי אדומים.{{הערה|דרשות הר"ן, [https://he.m.wikisource.org/wiki/דרשות_הר%22ן_ב דרוש שני]. הוא אמר כן ע"פ התרגום לספר איכה (ד,כב): "רומי רשיעא דמתבנייא באטליא ומליא אוכלוסין מן בני אדום".}} לעומתו רבי [[אברהם אבן עזרא]] טען{{הערה|בפירושו על התורה, בראשית כ"ז מ'}} שרומי אינם מצאצאי אדום, ומקור הכינוי הוא בכך שהדת הנוצרית נשמרה בתחילתה על ידי אדומים.
+* [[מלכי אדום]]
+* [[אדומית|ניב אדום]]
+* [[אידומיאה]]
 == לקריאה נוספת ==
-*[[אריה כשר]], '''אדום ערב וישראל''', הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], [[1988]]
+*[[אריה כשר]], '''אדום ערב וישראל''', יד יצחק בן-צבי, 1988
+<div class="mw-content-ltr">
+*{{צ-ספר|מחבר=Bradley L. Crowell|שם=Edom at the Edge of Empire: A Social and Political History|מו"ל=Society of Biblical Literature|שנת הוצאה=2021|קישור=https://ebookcentral.proquest.com/lib/tau/detail.action?docID=28839796}}
+</div>
 == קישורים חיצוניים ==
 {{ויקישיתוף בשורה}}
-* {{אוצר החכמה|[[פנחס נאמן]]|אֱדוֹם|188916|'''אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית''', כרך א', עמוד 42, הוצאת [[יהושע צ'צ'יק]], [[תל אביב]] [[תשל"ב]]||עמוד=31}}
+* {{אוצר החכמה|פנחס נאמן|אֱדוֹם|188916|'''אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית''', כרך א', עמוד 42, הוצאת [[יהושע צ'צ'יק]], תל אביב תשל"ב||עמוד דיגיטלי=31}}
-* {{קתדרה|חיים בן דוד|מצודות סלע בהרי אדום|101.1|101, אוקטובר 2001, חשוון תשס"ב, עמ' 18-7}}
+* {{קתדרה|[[חיים בן-דוד (ארכאולוג)|חיים בן-דוד]]|מצודות סלע בהרי אדום|101.1|101, אוקטובר 2001, עמ' 7–18}}
-* [http://www.tau.ac.il/public-affairs/news/eng/97spring/edom.html מחקר בנושא התקדמות האדומים ותרבותם לעבר ממלכת יהודה] - אתר [[אוניברסיטת תל אביב]], המחלקה לארכאולוגיה, אביב [[1997]]
+* [http://www.tau.ac.il/public-affairs/news/eng/97spring/edom.html מחקר בנושא התקדמות האדומים ותרבותם לעבר ממלכת יהודה] {{קישור שבור|23.9.2023}} - אתר [[אוניברסיטת תל אביב]], המחלקה לארכאולוגיה, אביב [[1997]]
 * {{דעת|ב"צ לוריא|daat/kitveyet/betmikra/haoyev.htm|האויב מדרום - אדום}}, מתוך: '''[[בית מקרא]]''' קכ"א, טבת-אדר תש"ן
 * {{דף שער בספרייה הלאומית|987007547460705171|אדום (ממלכה)}}
+* הרב יונתן אושינסקי, [https://selamedina.wixsite.com/torah-book-editor/portfolio אדום ורומי], באתר [https://selamedina.wixsite.com/torah-book-editor Sela Torah Books Editing]
 ==הערות שוליים==