ישראל ישעיהו-שרעבי

ישראל ישעיהו-שרעבי (2 במאי 1911 - 20 ביוני 1979), פוליטיקאי ישראלי, יושב ראש הכנסת ה-7 וה-8, ושר הדואר בממשלת ישראל ה-13 וה-14.

נולד בסדה שבתימן, ועלה לארץ ישראל בשנת 1929.

כיהן כחבר כנסת מאז הכנסת הראשונה (1949) ועד 1977. בשנים 1959-1966 כיהן כסגן יושב ראש הכנסת.

ב-2 בינואר 1967 מונה לתפקיד שר הדואר בממשלת לוי אשכול במקומו של אליהו ששון שהתפטר. ישעיהו-שרעבי כיהן בתפקיד אף לאחר פטירתו של אשכול ומינויה של גולדה מאיר לראשות הממשלה (17 במרץ 1969), אך לאחר הבחירות לכנסת השביעית לא מונה ישעיהו-שרעבי לשר בממשלתה השנייה של גולדה מאיר.

בכנסת השביעית כיהן כיושב ראש ועדת הכנסת, ולאחר פטירתו הפתאומית של יושב ראש הכנסת ראובן ברקת (ב-5 באפריל 1972), בחרו בו חברי הכנסת, ב-9 במאי באותה שנה, לתפקיד יושב ראש הכנסת. הוא כיהן בתפקיד הן בכנסת השביעית והן בכנסת השמינית, עד 1977, אז לא הצליח להבחר לרשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת התשיעית, ופרש מהחיים הפוליטיים.

שנתיים אחרי התפטרותו, ב-1979, נפטר מהתקף לב פתאומי.

הוא השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן.

מהלך חייו

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ישראל ישעיהו-שרעבי נולד בסאדה שבתימן ב-2 במאי 1911, לאביו יעיש (ישעיהו) ולאמו שמעה (שושנה) בת יחיא חדד.

קיבל חינוך מסורתי בחדר בעיר הולדתו, והמשיך בישיבת הרב יחיא קאפח, מייסד התנועה "דור דעה" (דרדעים) בצנעא, בה גם פעל כל זמן היותו בתימן. לפרנסתו בתימן עסק במלאכת האריגה.

בתחילת פעילותו הציונית, הבריח יתומים מתימן לארץ ישראל וכן נחלץ גם הוא עצמו מכור העוני, היסורים וההשפלה של חשכת גלות תימן. בשנת 1929 עלה לישראל, עסק בעבודה חקלאית כפועל בפרדסי [[ראשון לציון]‎] ושומר בכרמיה.

בשנים 1932 – 1934 שימש כמזכיר אגודת "עזרת אחי" בתל אביב. ב-1934 – 1935 כמזכיר מועדון הפועלים התימנים – מ-1936 ואילך – מנהל המחלקה ליוצאי תימן ובני עדות המזרח בוועד הפועל של ההסתדרות.

בשנת 1935 נשא לאשה את רינה בת יוסף בדיחי.

ישעיהו-שרעבי היה חבר מפא"י (לימים מפלגת העבודה) וחבר המרכז שלה. מטעמה נבחר כציר בקונגרסים הציוניים כ' וכ"א; כציר באספת הנבחרים הרביעית וכסגן בוועד הלאומי.

בנוסף היה חבר מועצת פועלי תל אביב וקופת מלווה של העובדים, וחבר בוועד הפועל הציוני. נבחר ברציפות לכל הוועידות והמועצות של ההסתדרות. כל השנים היה פעיל בקרב העדה התימנית וחבר הנהלת התאחדות התימנים בישראל. עמד בראש המחלקה ליוצאי תימן במפא"י.

בשנת 1931 השתתף בארגון בניין שכונת הצריפים לעולים בראשון לציון, ובשנת 1935 ייסד את "תנועת העובדים התימניים" בשנת 1935. בנוסף השתתף בבניין שכונת "מולדת" ושכונת "עם" (1932 - 1936), מושב "גאולים" (1947) ושכונת עולי תימן בקריית בנימין שבחיפה.

ערב קום מדינת ישראל ארגן מטעם ארגון ההגנה (יחד עם ירוחם כהן) קורס מיוחד למפקדים ממוצא מזרחי, במטרה להכשירם לתפקידים מיוחדים בארץ ישראל ובארצות השכנות. עם הקמת המדינה נתמנה לעורך הדיונים של ‏מועצת המדינה הזמנית, עורך הפרוטוקול של הממשלה ומזכיר ועדת חוקה, חוק ומשפט. לאחר מכן שימש כמקשר בין הממשלה והכנסת. בשנת 1949 נסע לעדן כדי לארגן עליה המונית מתימן לארץ ישראל, במבצע מרבד הקסמים ובהפניית העולים לעבודה התישבותית ולמקצועות מודרניים שונים. יזם ארגונם והדרכתם של עשרות מושבי עולים מתימן.

בשנת 1950 טס בראש משלחת יהודי תימן לעדן, כדי לארגן את חיסול רכושם וספריהם של יהודי תימן, ביחוד כתבי יד עתיקים. עשה כמיטב יכולתו לפתח כשרונות צעירים ולהעשיר השכלתם. במשך שנה שימש מזכ"ל מפלגת העבודה (23 ביוני 1971 - 21 ביוני 1972). כיהן 26 שנים ברציפות בכנסת ישראל, משלהי הכנסת הראשונה (1949) עד סוף הכנסת השמינית, מהן 12 שנים כסגן יו"ר הכנסת (1955 - 1967), 3 שנים כשר הדואר (1967 - 1970) ו-5 שנים כיו"ר הכנסת (1972 - 1977). בכך תרם רבות לעיצוב הפרלמנטריזם בארץ ונמנה בין יוצקי הדפוסים של הדמוקרטיה הישראלית.

היה יו"ר ועדת הכנסת בשנת 1952. חבר בועדות שונות בכנסת: ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת חוץ וביטחון, ועדת הפנים, ועדת החינוך וועדת המינויים לדיינים. יזם חוק לאיסור גידול חזיר‎ וחוק להקמת המועצות הדתיות ולבחירות מועצת הרבנות הראשית.

היה חבר משלחת הכנסת לאנגליה (יולי 1960), ראש משלחת הכנסת לגרמניה (יולי 1975), ראש משלחת הכנסת לארצות הברית (נובמבר 1975) ואורח כבוד של ממשלת גרמניה (יוני 1978). השתתף בשליחויות נוספות לאירופה, לארצות הברית ולאתיופיה. בנוסף היה חבר ברוטרי, בבני ברית, בברית העברית העולמית וחבר ההמועצה הציבורית לשילוב המורשת בחינוך ובתרבות. תכנן וביצע אירועים ממלכתיים, לאומיים ועולמיים, ביניהם הוועידה היהודית העולמית לתנ"ך, הכנסים השנתיים לתנ"ך מטעם החברה לחקר המקרא בישראל וחידון התנ"ך העולמי לנוער היהודי. בנוסף פעל למען יהדות התפוצות מטעם הקונגרס היהודי העולמי והכין מופעים ארציים המשקפים את מורשת יהדות תימן.

בקיא בחוכמת ישראל ואמן השפה העברית המלוטשת, חריפה ושואבת מן המקורות. זכה בתואר דוקטור לשם כבוד לספרות בדרופסי קולג' שבבפילדלפיה. מאז ומתמיד משך בעט סופרים בכל דרך. פרסם מאמרים ב"דואר היום", "בוסתנא", "הארץ", "דבר" "הפועל הצעיר", "במעלה", "בטרם", "מולד", "די גאלדענא קייט" ו"ספר החלוץ", ובעיתונות מיוחדת לתימנים – "לצורך השעה", "השומר", "עורי תימן" ו"שלוחות". פרסם חוברות "שבטים ועדות בתוך ההסתדרות" (הוצאת קונטרסי ההסתדרות, 1944).

ערך קונטרטים רבים: "בדרך", "גאלי תימן" (הוצאת המרכז לתרבות), "אחים", "מסלול" (שבועון לעולים מטעם משרד החינוך) ועוד. ערך את חוברות הדיונים של מועצת המדינה הזמנית וועדת החוקה שלה. פרסם את הספרים "מתימן לציון" (1935 בהוצאת מסדה), "שדות תימן", "מתימן לציון" (1945); "שבות תימן" (מסדה, 1965). ערך ספרים שונים, ביניהם "הליכות תימן" (1961). פרסם ספר מחקר ועיון בשם "יהדות תימן" (עם י. טובי, הוצאת יד בן צבי 1976); ספר מבחר מאמריו בכנסת, "דברים בעתם" (1977) וספר סיפורים מהווי יהודי תימן בגולה "בעל התלתלים" (1979). ידוע כאספן של כתבי יד עתיקים, צילומים ותעודות שונות מחיי התימנים בארץ ובגולה.

ישראל ישעיהו נפטר ב-20 ביוני 1979, והשאיר אחריו את שתי בנותיו, אבינעם ונעמה, ואת בנו גלעד.

מקורות

• כרונולוגיית חייו של ישראל ישעיהו-שרעבי, מהאתר הרשמי לזכרו

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי לזכר ישראל ישעיהו-שרעבי