נקניקיית קארי

קאריוורסט חתוכה

נקניקיית קארי (בגרמנית: Currywurst, "קַארִיווּרְסְט") היא מאכל גרמני טיפוסי המורכב מנקניקייה מבשר חזיר (בגרמנית: Wurst), בדרך כלל חתוכה ועם רוטב המבוסס על קטשופ או רסק עגבניות ואבקת קארי, ומוגש בדרך כלל עם לחמנייה או צ'יפס.

ההיסטוריה של הנקניקייה

שלט הזיכרון לזכרה של הרטה הוֹיְוֶור בברלין

קאריוורסט שלמה, מוגשת עם צ'יפס

את נקניקיית הקארי הגישה לראשונה הרטה הוֹיְוֶור (Heuwer) ב-4 בספטמבר 1949, במזנון שהפעילה בפינת הרחובות קאנט ופרידריך בברלין. המתכון המקורי כלל נקניקייה מטוגנת בליווי רוטב של רסק עגבניות, אבקת קארי, רוטב ורצ'סטר ותבלינים נוספים, שאותם קנתה מחיילים בריטים שהוצבו בעיר. הויוור החלה למכור את המנה הזולה אך המשביעה שהפכה לפופולרית במיוחד בקרב פועלי בניין שעבדו בעבודות השיקום של העיר לאחר מלחמת העולם השנייה, ובשיא פעילותו נמכרו בדוכן כ-10,000 נקניקיות בשבוע. מאוחר יותר פתחה הויוור מסעדה קטנה ברחוב פרידריכשטראסה, ברובע החלונות האדומים של ברלין), שאותה המשיכה להפעיל ברציפות עד 1974. בשנת 2003 הוצב במקום שלט זיכרון לכבודה, שנחשף בטקס בו השתתפו רבים מלקוחותיה הקבועים של הויוור, אחייניתה ובתה החורגת.

בשנת 1993 פרסם הסופר אוּוֶה טים (Uwe Timm) בספר "המצאת נקניקיית הקארי" (בגרמנית: 'Die Entdeckung der Currywurst') תאוריה בדיונית אלטרנטיבית, שלפיה ממציאת נקניקיית הקארי היא דווקא לנה ברוקר, בעלת דוכן בשוק בהמבורג, שהגישה את הנקניקייה לראשונה כבר ב-1947. ב-2003 הוצב גם שלט לזכרה של ברוקר בשוק בהמבורג, וב-2008 עובד ספרו של טים לסרט הנושא אותו שם.

סוגים

כיום נמכרות כ-800 מיליון נקניקיות קארי מדי שנה ברחבי גרמניה בדוכנים, במסעדות, כחלק מתפריטי ילדים וכאוכל רחוב, והפכה לסמל תרבות גרמני. הנקניקייה נפוצה בכל גרמניה, אבל בעיקר באזורי ברלין, המבורג וחבל הרוהר, אך בהבדלים ניכרים בסוג הנקניקייה ובמרכיבי הרוטב.

נקניקיית קארי ברלינאית

בברלין מתחלקות נקניקיות הקארי לשני סוגים בסיסיים - עם או בלי "עטיפה". במקור שימשו רק מעיים של חזיר כעטיפת הנקניקייה, והבשר עצמו היה תערובת של בקר וחזיר טחונים דק. המעיים הממולאים משומרים ומעושנים קלות. הגרסה הלא עטופה היא בצבע לבנבן, דומה לנקניקיות של אזור בוואריה, ואינה משומרת או מעושנת. נקניקיות שהוכנו באמצעות אידוי נחשבות לנחותות יותר.

ההכנה של שני הסוגים דומה: מטגנים את הנקניקיות שלמות במחבת עם שמן עד לחצי גובה הנקניקייה. לאחר הטיגון חותכים את הנקניקייה לחתיכות בגודל ביס (למרות שיש דוכנים ברובע שטגליץ בברלין שמגישים אותן חצויות בלבד, עם קיסם נעוץ בכל אחד מהחצאים). לאחר מכן שופכים על הנקניקייה את הרוטב ומפזרים אבקת קארי בנדיבות. אם מבקשים אפשר לקבל כתוספת גם פלפל חריף, צ'ילי, רוטב וורצ'סטר עם צ'ילי או בצל קצוץ. יש דוכנים שגם מספקים קטשופ מיוחד שמורכב מרסק עגבניות ותבלינים.

נקניקיית הקארי הגיעה למזרח ברלין בשנות ה-60, ונמכרה בהתחלה ללא עטיפה - ככל הנראה בגלל מחסור בבשר בכלל ובמעיים (המשמשים לעטיפה) בפרט. בין היתר שימשו כתחליף חלקי צינור שלתוכם הכניסו את הבשר לפני הצלייה כדי לעצב אותם בצורה המתאימה. הנקניקיות היו מוגשות בחתיכה אחת עם אבקת קארי, קטשופ קר או רסק עגבניות קר. קצה הנקניקייה לא כוסה ברוטב כדי שאפשר יהיה לאכול אותה בידיים. שאר התוספות שהיו זמינות במערב ברלין לא היו קיימות במזרח. גם הלחמניות, שהיו מוגשות לצד הנקניקייה, הוחלפו במזרח בפרוסות לחם רגיל או קלוי.

נקניקיית קארי מחבל הרוהר

באזור חבל הרוהר מבוססת נקניקיית הקארי על נקניקייה משומרת, מעושנת ומתובלת, וחיתוך הנקניקייה נעשה בעזרת מכונה עם כמה להבים. המכונה הראשונה הומצאה בשנת 1963 ברדוורמוואלד. התוספות המקובלות באזור זה הם פלפלים חריפים או רוטב קבב - רוטב כהה המבוסס על ציר בקר. וריאציות אחרות על הנקניקייה בחבל הרוהר הן "נקניקיית ציידים" ו"נקניקייה צוענית", שבהן מוחלף רוטב הקארי ברוטב ציידים או ברוטב צועני - רטבים על בסיס פטריות ועגבניות.

הנקניקייה בתרבות הגרמנית

• הקאנצלר לשעבר גרהרד שרדר היה ידוע כחובב נקניקיות קארי.
• כל מועמד לראשות עיריית ברלין נוהג להצטלם לתצלום מסורתי כשהוא אוכל נקניקיית קארי.
• בשנת 1982 הקליט הזמר הרברט גרנמאייר שיר בשם Currywurst.
• בשנת 2005 יצא לאור ספר קריקטורות המתאר את כללי ההתנהגות לאכילת נקניקיית קארי.
• מוזיאון נקניקיית הקארי נפתח בברלין ב-15 באוגוסט 2009, לציון 60 שנים להמצאת הנקניקייה.