לדלג לתוכן

המצור על ויקסבורג – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ שריפה-שרפה (דרך WP:JWB)
הצלת 1 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.1
שורה 190: שורה 190:
* [[:en:Shelby Foote|Foote, Shelby]]. ''[[:en:The Civil War: A Narrative|The Civil War: A Narrative]]''. Vol. 2, ''Fredericksburg to Meridian''. New York: Random House, 1958. {{ISBN|0-394-49517-9}}.
* [[:en:Shelby Foote|Foote, Shelby]]. ''[[:en:The Civil War: A Narrative|The Civil War: A Narrative]]''. Vol. 2, ''Fredericksburg to Meridian''. New York: Random House, 1958. {{ISBN|0-394-49517-9}}.
* Gabel, Christopher R., [http://cgsc.contentdm.oclc.org/cdm/ref/collection/p16040coll3/id/105 ''Staff ride handbook for the Vicksburg Campaign, December 1862-July 1863'']. Fort Leavenworth, Kan.: Combat Studies Institute Press, 2001. OCLC 47296103.
* Gabel, Christopher R., [http://cgsc.contentdm.oclc.org/cdm/ref/collection/p16040coll3/id/105 ''Staff ride handbook for the Vicksburg Campaign, December 1862-July 1863'']. Fort Leavenworth, Kan.: Combat Studies Institute Press, 2001. OCLC 47296103.
* Kennedy, Frances H., ed. [http://cnqzu.com/library/Anarchy%20Folder/History/Kennedy,_Frances_-_Civil_War_Battlefield_Guide.pdf ''The Civil War Battlefield Guide'']. 2nd ed. Boston: Houghton Mifflin Co., 1998. {{ISBN|0-395-74012-6}}.
* Kennedy, Frances H., ed. [https://web.archive.org/web/20171230155922/http://cnqzu.com/library/Anarchy%20Folder/History/Kennedy,_Frances_-_Civil_War_Battlefield_Guide.pdf ''The Civil War Battlefield Guide'']. 2nd ed. Boston: Houghton Mifflin Co., 1998. {{ISBN|0-395-74012-6}}.
* Korn, Jerry, and the Editors of Time-Life Books. ''War on the Mississippi: Grant's Vicksburg Campaign''. Alexandria, VA: Time-Life Books, 1985. {{ISBN|0-8094-4744-4}}.
* Korn, Jerry, and the Editors of Time-Life Books. ''War on the Mississippi: Grant's Vicksburg Campaign''. Alexandria, VA: Time-Life Books, 1985. {{ISBN|0-8094-4744-4}}.
* [[:en:James M. McPherson|McPherson, James M.]] ed. ''The Atlas Of The Civil War''. Running Press; First edition, 2005. {{ISBN|978-0762423569}}.
* [[:en:James M. McPherson|McPherson, James M.]] ed. ''The Atlas Of The Civil War''. Running Press; First edition, 2005. {{ISBN|978-0762423569}}.

גרסה מ־06:42, 29 במאי 2020


שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ ראש מדינה שני, צד שני-אבידות, ראש מדינה ראשון, צד ראשון-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

המצור על ויקסבורג
קרב ויקסבורג; ציור מאת קורץ את אליסון.
קרב ויקסבורג; ציור מאת קורץ את אליסון.
מערכה: מערכת ויקסבורג
מלחמה: מלחמת האזרחים האמריקנית
תאריכים 18 במאי 1863[א] – 4 ביולי 1863 (48 ימים)
קרב לפני קרב גשר נהר ביג בלאק
מקום מחוז וורן, מיסיסיפי
קואורדינטות
32°20′37″N 90°51′04″W / 32.3436°N 90.8511°W / 32.3436; -90.8511
תוצאה ניצחון של כוחות הצפון
הצדדים הלוחמים
הקונפדרציה
האיחוד
מפקדים

ג'ון ק' פמברטון

יוליסס ס' גראנט

כוחות

ארמית מיסיסיפי, כ-33,000 חיילים

הארמייה של טנסי, כ-77,000 חיילים

(למפת ארצות הברית רגילה)

המצור על ויקסבורג (באנגלית: Siege of Vicksburg), אשר נערך בין ה-18 במאי ל-4 ביולי 1863, היה השלב האחרון של מערכת ויקסבורג אשר התרחשה בזירה המערבית של מלחמת האזרחים האמריקנית. מייג'ור גנרל יוליסס גרנט מן האיחוד וארמיית הטנסי שלו צלחו את המיסיסיפי ודחקו בסדרת תמרונים את ארמיית המיסיסיפי של הקונפדרציה בראשות לוטננט גנרל ג'ון ק' פמברטון אל עמדות הגנה סביב עיר המבצר ויקסבורג (אנ').

עיר המבצר ויקסבורג הייתה המאחז החשוב האחרון של הקונפדרציה על נהר המיסיסיפי; לכן, נפילתה בידי האיחוד השלימה את החלק השני של התוכנית האסטרטגית של האיחוד - תוכנית אנקונדה למצור ימי על הקונפדרציה. לאחר ששתי התקפות גדולות (ב-19 ו-22 במאי) על ביצורי הקונפדרציה נהדפו תוך ספיגת אבידות כבידות, החליט גרנט להטיל מצור על העיר, החל ב-25 במאי. ללא תגבורת, אספקה שנגמרה כמעט כליל, ולאחר שהחזיקו מעמד יותר מ-40 יום, נכנעו המגינים ב-4 ביולי.

סיומה המוצלח של מערכת ויקסבורג פגע ביכולתה של הקונפדרציה להמשיך במאמץ המלחמה שלה. מספר היסטוריונים – לדוגמה: מייקל באלארד[1] – טוענים שהקרב המכריע במערכה היה קרב צ'מפיון היל, משום שניצחון כוחות האיחוד בקרב, הפך את הניצחון במצור שבא בעקבותיו לבלתי נמנע. בעקבות נפילת ויקסבורג (ביחד עם כניעת פּוֹרט האדסון ב-9 ביולי) הושלמה השתלטות כוחות האיחוד על נהר המיסיסיפי לכל אורכו.

כניעת כוחות הקונפדרציה ב-4 ביולי, נחשבת לעיתים, ביחד עם התבוסה שנחל גנרל רוברט א. לי בקרב גטיסברג מידיו של מייג'ור גנרל ג'ורג' מיד ונסיגתו שהחלה באותו יום, כנקודת המפנה במלחמה. שליטת האיחוד בנהר המיסיסיפי בודדה את המדינות ארקנסו, לואיזיאנה וטקסס משאר חלקי הקונפדרציה, וניתקה את קווי התקשורת אל כוחות הקונפדרציה בזירה הטרנס-מיסיסיפית עד תום המלחמה.

רקע

ערכים מורחבים – מערכת ויקסבורג, הזירה המערבית במלחמת האזרחים האמריקנית, המערכות לכיבוש ויקסבורג (דצמבר 1862 - יולי 1863)
מבצעי גרנט כנגד ויקסבורג, אפריל–יולי 1863.
  הקונפדרציה
  האיחוד

לאחר שצלח את המיסיסיפי בברואינסבורג אשר מדרום לוויקסבורג והתקדם לצפון מזרח, ניצח גרנט בקרבות בפורט גיבסון וריימונד, וכבש את ג'קסון בירת מדינת מיסיסיפי ב-14 במאי. ניסיונו של פמברטון לבלום את התקדמות צבאו של גרנט מערבה לעבר וויקסבורג נכשל, לאחר שצבאו הובס בקרבות צ'מפיון היל (16 במאי) וגשר נהר ביג בלאק (17 במאי), אשר עלו לו באובדן יותר ממחצית הכוח עימו יצא לקראת גרנט (שלוש דיוויזיות).[2] פמברטון ידע שהגיס של מייג'ור גנרל ויליאם שרמן התכונן לאגף אותו מצפון; הברירה הייתה בין נסיגה לבין הופעת הגיס של שרמן בעורפו. פמברטון שרף את הגשרים על נהר ביג בלאק ונסוג אל תוך ביצורי העיר ויקסבורג, בעודו אוסף בדרכו כל דבר אכיל - בהמות ויבולים.[3][4][5]

כוחות הקונפדרציה פינו את המוצבים בהיינס בלאף, אשר שלטו על נהר יאזו, ואלה נתפסו על ידי כוחות הפרשים של הגיס של שרמן ב-19 במאי. מאותו רגע ספינות האיחוד לא היו צריכות לעבור על פני סוללות התותחים של ויקסבורג ויכלו לעגון במעלה נהר יאזו על מנת להוביל אספקה ישירות לכוחותיו של גרנט. קווי האספקה של גרנט התקצרו משמעותית; אספקה ישירה דרך נהר יאזו במקום הנתיב הקודם שעבר דרך לואיזיאנה, חצה את המיסיסיפי בגרנד גולף או ברואינסבורג ואז פנה בחזרה צפונה.[3][4][6]

פמברטון ציפה, שגנרל ג'וזף א' ג'ונסטון, אשר פיקד על כוחות הקונפדרציה במערב, יגיע לעזרתו, אולם תקוותו נכזבה. כוחות גדולים של האיחוד צעדו לעבר ויקסבורג במטרה לכבוש אותה, תיקנו את הגשרים על נהר ביג בלאק בדרכם, וחצו אותו ב-18 במאי. בוויקסבורג נשארו שתי דיוויזיות טריות שלא ראו עדיין קרב, ועשרת אלפים ניצולים מהדיוויזיות איתן יצא פמברטון למערכה נגד גרנט. ג'ונסטון שלח הודעה לפקודו, גנרל פמברטון, וביקש ממנו להקריב את העיר ולהציל את צבאו. אולם פמברטון סרב, מכיוון שהוראה זו הייתה מנוגדת להוראת ג'פרסון דייוויס, המפקד העליון של כוחות הקונפדרציה - "להגן על ויקסבורג בכל מחיר". (פמברטון, במקור מצפון ארצות הברית, חשש כנראה גם מגינוי ציבורי אם ינטוש את ויקסבורג.) [3][4][7][8]

פמברטון, בנסותו לרצות את ג'פרסון דייוויס, אשר התעקש להחזיק בוויקסבורג ופורט האדסון, וגם לרצות את ג'ונסטון, אשר חשב ששני מקומות אלה חסרי חשיבות צבאית, נלכד בתווך ונפל קורבן למערכת פיקוד מעוותת ולחוסר ההחלטיות שלו עצמו. מדוכדך מכדי לחשוב בבהירות, הוא בחר להסיג את צבאו המוכה אל תוך ויקסבורג במקום לפנות את העיר ולהמלט צפונה, היכן שיכול היה להתאושש ולהלחם שוב. כאשר בחר להכניס את צבאו אל תוך ויקסבורג, חתם פמברטון את גורלם של חייליו ושל העיר עליה התעקש להגן.

—
Vicksburg, Michael B. Ballard (2004).[9]

הצדדים הלוחמים

מפקדי הצבאות בוויקסבורג

האיחוד

הארמייה של טנסי בפיקוד מייג'ור גנרל יוליסס גרנט כללה במצור חמישה גייסות:[10]

  • גיס IX, בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון פארק;
  • גיס XIII, בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון א' מקלירננד;
  • גיס XV, בפיקוד מייג'ור גנרל ויליאם שרמן;
  • גיס XVI (חלקי), בפיקוד מייג'ור גנרל קאדוואלדר וושברן;
  • גיס XVII, בפיקוד מייג'ור גנרל ג'יימס מק'פרסון.

הקונפדרציה

ארמיית מיסיסיפי בפיקוד לוטננט גנרל ג'ון ק' פמברטון, בתוך קווי המיגננה של ויקסבורג, כללה ארבע דיוויזיות בפיקוד:[10]

  • מייג'ור גנרל קארטר ל' סטיבנסון;
  • מייג'ור גנרל ג'ון ה' פורני;
  • מייג'ור גנרל מרטין ל' סמית';
  • מייג'ור גנרל ג'ון ס' בואן.

מערך ההגנה של ויקסבורג

כאשר נסוג פמברטון אל תוך ביצורי ויקסבורג עמדו לרשותו 18,500 חיילים סדירים בלבד. גרנט הביא עמו יותר מ-35,500 חיילים, וכוחות נוספים היו בדרכם אליו. אולם תוואי הקרקע והביצורים החזקים, שהוקמו סביב העיר, איזנו את היתרון המספרי של צבא הצפון, והפכו את קווי ההגנה של צבא הקונפדרציה לבלתי חדירים כמעט. אורכו של קו המגננה סביב ויקסבורג היה כ-6.5 מייל (10.4 קילומטר), והוא התבסס על שורת גבעות ותלים תלולים, עליהם נדרש הצד התוקף לטפס תחת אש. מערך ההגנה כלל שרשרת מוצבים ומצדיות בנקודות שולטות, שחוברו בסוללות עפר ותעלות קשר. לכל אורך קו ההגנה היו פזורות עמדות תותחים רבות ועמדות ירי ממוגנות. המוצבים המרכזיים במערך ההגנה, מצפון לדרום היו: פורט היל (Fort Hill), על צוק גבוה מצפון לעיר; מוצב סטוקייד (Stockade Redan), אשר שלט על הכניסה לעיר מכיוון דרך בית הקברות מצפון מזרח; מוצב לואיזיאנה ה-3 (3rd-LA Redan); המוצב "הגדול" (Great Redoubt); מוצב פסי הרכבת (Railroad Redoudt), אשר הגן על הנקודה, בה חצה קו הרכבת את מערך הביצורים סביב העיר; המבצר המרובע (פורט גארוט) (Square Fort/Fort Garrot); מוצב "הבליטה" לאורך דרך הול'ס פרי (The Salient); והמבצר הדרומי (South Fort).[11]

הניסיונות לכבוש בסערה את וויקסבורג

ציור זה, אשר כותרתו "ראשונים בוויקסבורג", הוא חלק מהסדרה "צבא ארצות הברית בפעולה", מאת מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארצות הברית. בציור מתוארים קווי הקונפדרציה, ויקסבורג, מיסיסיפי, ב-19 במאי 1863.
ההתקפה על ויקסבורג ב-19 במאי 1863.
ההתקפה על ויקסבורג ב-22 במאי 1863.

המתקפה הראשונה – 19 במאי

גרנט רצה לתקוף את כוחות הקונפדרציה, שהחזיקו במתחם המבוצר של וויקסבורג, לפני שיספיקו להתארגן להגנה, והורה על ביצוע התקפה מיידית על מוצב סטוקייד (Stockade Redan) ב-19 במאי. הכוח התוקף מהגיס של שרמן נתקל בקשיים רבים בהתקרבות למוצב תחת אש רובים וארטילריה עזה של המגינים, בריגדת הרגלים ה-36 ממיסיסיפי, בפיקוד בריגדיר גנרל לואיס הברט. התוקפים היו צריכים לחצות ערוץ עמוק, שהיה חסום במכשול עצים כרותים (Abatis), ואחריו תעלת מגן שעומקה כ-1.8 מטר ורוחבה כ-2.4 מטרים, ורק אז לתקוף את סוללות המגן של המוצב שגובהן היה כ-5 מטרים. ניסיון התקיפה הראשון נהדף בקלות. גרנט הורה על ריכוך ארטילרי, ובשעה 2 אחרי הצהריים יצאה הדיוויזיה של פרנסיס בלייר מהגיס של שרמן למתקפה נוספת, אולם רק חיילים מעטים הצליחו להגיע עד לתעלת המגן מתחת למוצב. ההתקפה התמוטטה תוך חילופים של מטחי אש רובים וידוי רימוני יד מצד לצד.[12][3]

כישלון ההתקפה פגע במוראל חיילי האיחוד, ועירער את הביטחון שצברו לאחר רצף ההצלחות, שנחלו במהלך המערכה שקדמה למצור. הם ספגו אבדות ניכרות - 157 הרוגים, 777 פצועים, ו-8 נעדרים - בעוד המגינים ספגו פחות מ-200 נפגעים. חיילי הקונפדרציה, אשר רק לפני מספר ימים נסוגו מוכים משדה הקרב, מצאו שוב את הכוח להילחם.[13]

גרנט תכנן לערוך התקפה נוספת ב-22 במאי, אולם הפעם הכין אותה באופן יסודי יותר. נערכו סיורים מקיפים, תוכנן ריכוך ארטילרי, והיחידות המובילות צוידו בסולמות על מנת לטפס על סוללות המוצבים של הדרום. גרנט לא רצה מצור ארוך, ולכן תיכנן לתקוף את ביצורי וויקסבורג עם כל כוחותיו לאורך חזית רחבה.[14]

למרות הדיפת ההתקפה ב-19 במאי, היו חיילי האיחוד במצב רוח מרומם. חייל אחד, שראה את גרנט חולף לידו, העיר: "קרקרים" ("Hardtack").[ב] לאחר זמן קצר צעקו כל חיילי האיחוד בסביבה: "קרקרים! קרקרים!". גרנט פנה בקור רוח אל החיילים והסביר להם שקווי האספקה מנהר יאזו נפתחו, ותוך זמן קצר יקבלו את כל צורכיהם; הצעקות התחלפו בשאגות שמחה. חיילי האיחוד קיבלו קרקרים, שעועית, וקפה בערב ה-21 במאי, והכל ציפו שויקסבורג תיפול למחרת.[15]

המתקפה השנייה – 22 במאי

כוחות האיחוד הפגיזו את וויקסבורג לאורך כל הלילה שקדם להתקפה. בהרעשה הארטילרית השתתפו 220 תותחי שדה ועוד כ-100 תותחים ימיים משייטת הספינות מחופות השריון של אדמירל דייוויד ד. פורטר. ההפגזה לא גרמה נזק משמעותי לביצורים, אולם פגעה קשות במוראל אזרחי הקונפדרציה הנצורים. ב-22 במאי עם שחר החל ריכוך ארטילרי מאסיבי של עמדות הדרום, שארך ארבע שעות, ולאחריו, ב-10 בבוקר, פתחו כוחות האיחוד במתקפה לרוחב חזית של כחמישה קילומטר.[16]

הגיס של שרמן תקף שוב במורד דרך בית הקברות, בהובלת יחידה בת 150 מתנדבים אשר נשאו סולמות ולוחות על מנת לטפס על הסוללות ולגשר על התעלות (כינויה של היחידה היה "תקווה נואשת" – Forlorn Hope – כיוון שסיכויי ההשרדות בה היו נמוכים במיוחד). אחריה, ערוכות בטור עמוק של גדודים, היו הדיוויזיות של בלייר ובריגדיר גנרל ג'יימס טאטל, אשר קיוו להבקיע את מערך ההגנה באמצעות ריכוז כוחות חזקים בחזית צרה. הכוחות התוקפים נהדפו על ידי מטחים כבדים של אש רובים. הבריגדות של הקולונלים ג'יילס סמית' וקילבי סמית' הגיעו עד מאה מטרים ממוצב גרינ'ס (Green's Redan), בפאתים הדרומיים של מוצב סטוקייד, והנחיתו אש כבדה אל תוך קווי הקונפדרציה, אולם ללא הועיל. הדיוויזיה של טאטל המתינה לתורה להתקיף, אולם לא קיבלה הזדמנות להתקדם. באגף ימין של שרמן, הדיוויזיה של בריגדיר גנרל פרדריק סטיל העבירה את שעות הבוקר בניסיונות להגיע לעמדות הזינוק שלה דרך יובל של נהר מינט ספרינג באיו.[17]

על הגיס של מקפירסון הוטל לתקוף במרכז החזית, לאורך דרך ג'קסון. באגף ימין של מקפירסון, הבריגדה של בריגדיר גנרל תומאס א.ג. רנסום התקדמה עד מרחק מאה מטרים מקווי הקונפדרציה, אולם נאלצה לעצור כדי להימנע מחשיפה לאש אגפית מכיוון מוצב גרינ'ס. באגף שמאל של מקפירסון הוטל על הדיוויזיה של מייג'ור גנרל ג'ון א. לוגן לתקוף את מוצב לואיזיאנה ה-3 ואת המוצב "הגדול". הבריגדה של בריגדיר גנרל ג'ון א. סמית' הגיעה עד למרגלות סוללות המגן של מוצב לואיזיאנה ה-3 (3rd LA Redan) אולם רותקה למקומה, תחת מטחי רימוני יד, עד החשיכה, ואז נסוגה לעמדות המוצא שלה. הבריגדה של בריגדיר גנרל ג'ון ד. סטבנסון התקדמה בשני טורים אל המוצב "הגדול", אולם התקפתה נכשלה מכיוון שהסולמות שהביאו היו קצרים מדי מכדי לטפס על סוללות המוצב. הדיוויזה של בריגדיר גנרל איזק קווינבי התקדמה כמה מאות מטרים, אך המשך תנועתה עוכב למשך שעות, בעוד מפקדיה עסקו בדיונים מבולבלים על אופן הפעולה.[18]

באגף שמאל של האיחוד, התקדם הגיס של מקלירננד לאורך דרך בולדווין פרי ולצד מסית הרכבת של דרום מיסיסיפי. על הדיוויזיה של בריגדיר גנרל יוג'ין קאר הוטל לכבוש את מוצב פסי הרכבת ואת מוצב טקסס ה-2; על הדיוויזיה של בריגדיר גנרל פיטר אוסטרהאוס הוטל לכבוש את המבצר המרובע. חייליו של קאר הצליחו לחדור למוצב טקסס ה-2 ובקשו תגבורת, אולם למקלירננד לא היו עתודות לצורך ניצול הצלחה. כוחות הקונפדרציה החישו תגבורת למקום ובלמו את הפריצה.[19]

ב-11 בבוקר כבר היה ברור שלא תושג פריצה, ושההתקפות של שרמן ומקפירסון כשלו. בדיוק אז, קיבל גרנט הודעה ממקלירננד שהוא בקרב קשה מול המגינים, שהמגינים מהקונפדרציה מקבלים תגבורות, ושהוא מבקש פעולת הסחה מאגף ימין שלו על ידי הגיס של מקפירסון על מנת להקטין את הלחץ עליו. בתחילה, סירב גרנט לבקשה והורה למקלירננד להשתמש בעתודה שלו על מנת לתגבר את הכוחות בחזית; גרנט היה תחת הרושם שמקלירננד לא השתמש בכל כוחותיו בעוד שמקפירסון כן, אף על פי שההפך היה נכון. מקלירננד שלח עוד הודעה שהייתה מטעה בחלקה, בה השתמע שהוא כבש את שני המוצבים בגיזרתו – "דגל הכוכבים והפסים מתנוסס מעליהם." – ושמאמץ נוסף לאורך קו החזית יעניק ניצחון לצבא האיחוד. ההודעה הייתה מטעה מכיוון שכוחותיו אכן הניפו את הדגלים בפאתי היעדים, אולם לא השיגו כל פריצה ממשית. גרנט הגיב באיפוק וחוסר אמון למשמע ההודעה, אך הראה אותה לשרמן, שהורה לגיס שלו לתקוף שוב. גרנט, לאחר ששקל שוב, הורה למקפירסון לשלוח את הדיוויזיה של קווינבי לעזרתו של מקלירננד.[20]

שרמן הורה על שתי התקפות נוספות. בשעה 14:15 תקפו ג'יילס סמית' ורנסום ונהדפו מיידית. בשעה 15:00 תקפה הדיוויזיה של טאטל אך ספגה כל כך הרבה אבידות עד שגרנט אמר: "זה רצח, תורה לחיילים האלה לחזור." עד שעה זו הצליחה הדיוויזיה של סטיל לתמרן סוף סוף לעמדת תקיפה באגף ימין של שרמן, ובשעה 16:00 נתן סטיל את הפקודה לתקוף את מוצב לואיזיאנה ה-26. להתקפה שלו הייתה תוצאה זהה כמו להתקפות האחרות בגיזרתו של שרמן.[21]

בגיזרה של מקפירסון עשתה הדיוויזיה של לוגן מאמץ נוסף להתקדם במורד דרך ג'קסון בשעה 14:00 לערך, אולם ספגה אבידות כבידות וההתקפה בוטלה. מקלירננד, מתוגבר בדיוויזיה של קווינבי, תקף שוב גם הוא, אולם ללא הצלחה.

עם רדת הלילה שכח הקרב, וכוחות האיחוד המרותקים באש בפאתי היעדים נסוגו לאחור. אבידות האיחוד היו 502 הרוגים, 2550 פצועים, ו-147 נעדרים; מפולגים בערך שווה בשווה בין שלושת הגייסות. אבידות הקונפדרציה לא דווחו ישירות, אך מוערכות בפחות מ-500. גרנט האשים את ההודעות המטעות של מקלירננד בחלק מן האבידות הקשות של הקרב באותו יום, בכך שגרם לעוד התקפות חסרות תוחלת. בכך נוסף עוד נדבך ליריבות והאיבה בין גרנט ליריבו הגנרל הפוליטיקאי[ג] מקלירננד, יריבות אשר החלה מיד עם תחילת מערכת ויקסבורג והגיעה לסיום רק עם העברתו של מקלירננד מתפקידו מאוחר יותר במהלך המצור.[22]

מצור

המצור על ויקסבורג. מוצגים מפקדי גייסות ודיוויזיות בתקופה 23 ביוני – 4 ביולי.
תותח 18 פאונד זה של הקונפדרציה היה מכונה "דיק השׁוֹרק" (Whistling Dick) בגלל הרעש המיוחד שיצרו פגזיו. תותח זה היה מוצב בסוללה בוויקסבורג אשר שלטה על נהר המיסיסיפי. ב-28 במאי 1863 הטביעה אש מתותח זה את אוניית ארצות הברית סינסינטי.

ההיסטוריון שלבי פוט (Shelby Foote) כתב שגרנט "לא התחרט על ביצוע ההתקפות; הוא רק התחרט על כך שהן נכשלו." גרנט הסביר מאוחר יותר שחייליו אשר היו מלאי ביטחון לאחר רצף ההצלחות לא היו מוכנים לפעולות מצור אלמלא נערכו הניסיונות לכבוש את ויקסבורג בהסתערות.[3] ב-25 במאי יצאה פקודה מיוחדת מספר 140 מאת גרנט: "מפקדי הגייסות יחלו מיידית בהתשה של האויב בגישות הרגילות. רצוי להימנע מאובדן חיים במהלך פעולות ההתשה עד אשר תכבש ויקסבורג, וחיל המצב יתפס. יש לנצל כל יתרון טבעי בתוואי השטח על מנת לכרות מנהרות, לחפור שוחות, ולקדם סוללות ארטילריה. …"[23] גרנט כתב בזיכרונותיו, "כעת הייתי נחוש לבצע מצור רגיל – 'לחנות יותר מהאויב,' למעשה, ולא לגרום לאבידות נוספות."[24]

חיילי האיחוד החלו להתחפר, ובנו מערכת מסועפת של תעלות אשר הקיפה את העיר והתקרבה יותר ויותר אל קווי הביצורים של הקונפדרציה. עם גבם אל נהר המיסיסיפי בו שטו ספינות התותחים של האיחוד, החיילים והאזרחים בוויקסבורג היו לכודים. פמברטון היה נחוש להגן על הקטע שלו מנהר המיסיסיפי כמה זמן שידרש, בתקווה לקבל ישועה מג'ונסטון או כל מקור אחר.[25]

בעיה חדשה ניצבה בפני המגינים. המתים והפצועים מצבאו של גרנט היו מוטלים כבר שלושה ימים (או שישה, מההתקפה הראשונה) בחום הקיץ של מיסיסיפי. הגוויות המוטלות למרגלות המוצבים העלו צחנה והתעוותו באופן גרוטסקי, וצעקות הפצועים לעזרה ולמים פילחו את האויר. גרנט לא ביקש הפסקת אש לפינוי הנפגעים כיוון שחשב שזו תהיה הפגנת חולשה. בבוקר ה-25 במאי נשבר פמברטון וביקש הפסקת אש. גרנט התרצה, וב-25 במאי ב-18:00 חיילי הקונפדרציה נצרו את נשקם למשך שעתיים וחצי. בעוד חוליות פינוי של האיחוד חילצו את ההרוגים והפצועים, התערבבו החיילים משני הצדדים, שוחחו וסחרו בטבק וקפה, כאילו המלחמה אינה קיימת לרגע.[3]

"החפירות שלנו קרובות כל כך אל האויב שאנחנו יכולים לזרוק רימוני יד אל תוך המוצבים שלהם. האויב אינו מעז להרים ראש מעל המחסות בשום זמן, כה קרובים וערניים הם הצלפים שלנו. העיר מכותרת כליל. העמדה שלי כל כך חזקה שאני חושב שאני יכול להרשות לעצמי לצאת למרחק של עשרים או שלושים מייל עם כוח המספיק להביס שני חילות מצב כאלה." (תרגום חופשי).

יוליסס גרנט, במכתב לג'ורג' ג'. פרייד, 15 ביוני 1863.[26]

לאחר הפסקת האש החל צבאו של גרנט למלא את טבעת המצור סביב ויקסבורג שאורכה היה כ-20 קילומטר. במהרה התברר שגם עם 50,000 חיילים יתקשה צבא האיחוד להקיף את קווי ההגנה של הקונפדרציה באופן מספק. פמברטון היה אומנם פסימי לגבי סיכויי ההימלטות של חיל המצב מן המצור, אך באותו זמן היו עדיין דרכים הפונות דרומה מוויקסבורג אשר כמעט שלא נשמרו על ידי כוחות האיחוד. גרנט קיבל עזרה ממייג'ור גנרל הנרי האלק, הגנרל המפקד של צבאות האיחוד. האלק החל להחיש תגבורות מכוחות האיחוד במערב על מנת למלא אחר בקשותיו של גרנט להשלים ולעבות את טבעת המצור. עד אמצע יוני תוגבר גרנט בעוד שש דיוויזיות נוסף לעשר שהיו לו בתחילת המצור. בסוף מאי ותחילת יוני הגיעו שלוש דיוויזיות מממפיס, מאורגנות כגיס בפיקוד מייג'ור גנרל קאדוואלדר וושבורן; דיוויזיה אחת נשלחה להאריך את קווי המצור לכיוון דרום, שתי הדיוויזיות הנוספות נשלחו מזרחה להגן על הגשרים על נהר ביג בלאק מפני התקפה של ג'ונסטון. דיוויזיה בפיקוד פרנק הרון הגיעה ממיזורי ב-11 ביוני, ונשלחה להשלים את כיתור ויקסבורג מדרום עד הנהר. ב-14 ביוני הגיעו ממחלקת אוהיו עוד שתי דיוויזיות מאוגדות לגיס בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון פארק, וגם הם נשלחו לעבות את קווי ההגנה לכיוון מזרח. כעת היו לגרנט 77,000 חיילים, פרוסים בשני קווים: תשע דיוויזיות פונות לעבר ויקסבורג ומכתרות אותה מצפון לדרום, ושבע דיוויזיות פונות מזרחה ומגנות מפני התקפה אפשרית מצידו של ג'ונסטון.[27]

בניסיון לנתק את קווי האספקה של גרנט, תקף ב-7 ביוני כוח של הקונפדרציה מלואיזיאנה, בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון ג' ווקר, את בסיס האספקה והלוגיסטיקה של האיחוד במיליקנ'ס בנד, כ-24 קילומטר (15 מייל) במעלה המיסיסיפי (צפונה) מוויקסבורג, בגדה המערבית. בסיס זה נשמר בעיקר על ידי לוחמים שחורים, רובם עבדים משוחררים ומגויסים טריים, אשר היו מצוידים בנשק נחות. חיילי האיחוד נלחמו בגבורה, ולבסוף הדפו את התוקפים בסיוע אש מספינות תותחים. מחיר הניצחון היה כבד: 652 נפגעים לאיחוד ו-185 נפגעים לקונפדרציה. משמעות ההפסד במילקנ'ס בנד הייתה שלא תבוא ישועה לחייל המצב בוויקסבורג מאת כוחות הקונפדרציה ממערב למיסיסיפי, אלא רק מג'ונסטון ממזרח.[28]

פמברטון היה לכוד בוויקסבורג עם הרבה תחמושת אבל מעט אוכל. התזונה הלקויה החלה לתת את אותותיה בחיילי הקונפדרציה. בסוף יוני כבר היו מחצית מהם חולים או מאושפזים. צפדינה, מלריה, דיזינטריה, שילשול, ומחלות אחרות דיללו את שורותיהם. ככול שהתמשך המצור נעלמו הכלבים, החמורים והסוסים מרחובות ויקסבורג. ביסקוויט אחד וכמה חתיכות בייקון מעופשות הייתה המנה היומית של חייל. בלית ברירה נאלצו חלק מהנצורים המורעבים לאכול עור של נעליים.[29]

במהלך המצור, ירו ספינות התותחים של האיחוד יותר מ-22,000 פגזים אל תוך העיר, והארטילריה של צבא היבשה ירתה אף יותר. ככל שהתמשכו ההפגזות הפכו בתי המגורים בוויקסבורג לעיי חורבות. התושבים חפרו מערות בגבעות והסתתרו בהם במהלך ההפגזות. יותר מ-500 מערות מקלט נחפרו בגבעות החימר הצהוב של ויקסבורג, וחלקן אף צוידו בריהוט, שטיחים ותמונות, בניסיון לעשותן מקום נוח לשהות בו. חפירת המחילות הקנתה לעיר את הכינוי "כפר כלבי הערבה" אצל חיילי האיחוד. למרות האש העזה שהונחתה על העיר במהלך המצור, ידוע על פחות מתריסר אזרחים שנהרגו במהלך המצור.[30]

חילופי מפקדים

אחת הפעולות של גרנט במהלך המצור הייתה ליישב את החשבון עם יריבו מקלירננד. ב-30 במאי פרסם גנרל מקלירננד הודעה מלאה שבחים עצמיים לחייליו, בה יחס לעצמו את מירב האחריות לניצחון ההולך ובא. ההודעה התפרסמה בעיתונות בצפון, בניגוד להוראות הפיקוד העליון בצבא האיחוד. גרנט חיכה שישה חודשים למעידה כזו, מאז התנגשו השניים בתחילת המערכה סביב קרב ארקנסו פוסט. הוא קיבל אישור לשחרר את מקלירננד מתפקידו עוד בינואר 1863 אולם חיכה להתגרות ברורה מצידו של מקלירננד. גרנט העביר לבסוף את מקלירננד מתפקידו ב-18 ביוני. הוא הכין את מהלכו בקפידה כה רבה עד שלמקלירננד לא נותר מענה. הפיקוד על הגיס ה-13 ניתן למייג'ור גנרל אדוארד אורד, אשר החלים מפציעה שספג בקרב גשר האטצ'י.[ד] במאי 1864 קיבל מקלירננד פיקוד על יחידה בטקסס המרוחקת.[31]

שינוי פיקודי נוסף נעשה ב-22 ביוני. בנוסף לפמברטון בחזית, גרנט היה חייב לשים לב לכוחות הקונפדרציה בפיקוד ג'וזף א' ג'ונסטון אשר היו בעורפו. בתחילת המצור הוא הציב שתי דיווזיות ככוח חיפוי: דיוויזיה אחת בקרבת הגשר על נהר ביג בלאק, ודיוויזיה נוספת סיירה צפונה יותר עד מכניקסבורג. עד 10 ביוני גיס IX תחת מייג'ור גנרל ג'ון פארק הועבר אל גרנט. גיס זה הפך לגרעין של כוח משימה מיוחד שתפקידו היה למנוע מג'ונסטון, אשר אסף את כוחותיו בקנטון, מלהפריע למצור. שרמן קיבל את הפיקוד על כוח משימה זה, ובריגדיר גנרל פרדריק סטיל קיבל את הפיקוד על הגיס ה-XV.[32] ג'ונסטון החל לבסוף לנוע על מנת לעזור לפמברטון והגיע לנהר ביג בלאק ב-1 ביולי, אולם דחה את המתקפה על שרמן בכמה ימים. אז כבר היה מאוחר מדי בשביל לסייע לחיל המצב בוויקסבורג, וג'ונסטון נסוג לג'קסון. בסופו של דבר רדף שרמן אחרי ג'ונסטון וכבש מחדש את ג'קסון ב-17 ביולי.[33]

מבצעים בלואיזיאנה

שירלי'ס האוס, הידוע גם כ"בית הלבן", במהלך המצור על ויקסבורג, 1863. מהאזור שסביב לבית זה, אשר נמצא כ-200 מ' ממזרח למוצב לואיזיאנה ה-3, חפרו חיילי הנדסה קרבית מהדיוויזיה של לוגן תעלות ומנהרות על מנת לערער את ביצורי ויקסבורג, אולם היה עליהם להשאר במחסות בגלל צלפי הקונפדרציה.

לאורך כל המצור עסקו כוחות האיחוד והקונפדרציה בלואיזיאנה שממערב לנהר מיסיסיפי בפעולות סיוע למאמץ המרכזי שהתחולל ממזרח לנהר. ב-9 במאי קיבל לוטננט גנרל אדמונד קירבי סמית', מפקד הזירה הטרנס-מיסיסיפית של הקונפדרציה, טלגרף מפמברטון אשר ביקש ממנו לפעול כנגד קווי האספקה והתקשורת של גרנט במעלה נהר המיסיסיפי. באותה עת היו לגרנט בסיסי אספקה חשובים במיליקנ'ס בנד, יאנג'ס פוינט ואגם פרובידנס, כולם בגדה המערבית של המיסיסיפי בתחום אחריותו של קירבי סמית'; אולם הוא לא הבין את חשיבות וחומרת המצב שבו נמצא פמברטון. רק ביוני החליט קירבי סמית' לפעול על פי בקשתו של פמברטון, והורה למייג'ור גנרל ריצ'רד טיילור "לעשות משהו" לטובת חיל המצב בוויקסבורג. טיילור, מפקד מחוז מערב לואיזיאנה, הגה תוכנית בת שלושה מאמצים לתקיפת שלושת מצבורי האספקה של גרנט, אולם שלושתם נכשלו (ראה קרב מיליקנ'ס בנד, קרב יאנג'ס פוינט, קרב אגם פרובידנס). התקפותיו של טיילור היגיעו מאוחר מדי בכל מקרה, כיוון שביוני קווי האספקה של גרנט הוסטו כבר אל עבר נהר יאזו והסתיימו בהיינס בלאף, ובסיסים אלה היו לא יותר מבסיסי הדרכה משניים.[34]

בתגובה לפעילות הגוברת של כוחות הקונפדרציה בלואיזיאנה ממערב למיסיסיפי החליט גרנט להפנות כוחות מחפירות ויקסבורג אל מעבר לנהר. הנוכחות שם של הדיוויזיה של מייג'ור גנרל ג'ון ג' ווקר גרמה לדאגה מיוחדת, מכיוון שהיא הייתה עלולה להתפתח לפעולה שתסייע לחייל המצב של ויקסבורג להימלט מערבה. מכיוון שכך, נשלחו חטיבת המרינס של מיסיסיפי בפיקוד אלפרד ו' אֶלֶט, וחטיבה בפיקוד ג'וסף א' מוֹאוֶור מהגיס של שרמן לעבר מיליקנ'ס בנד. מואוור ואלט שיתפו פעולה כנגד הדיוויזיה של ווקר, שהייתה ממוקמת ליד ריצ'מונד, לואיזיאנה. ריצ'מונד הייתה גם מקור אספקה חשוב וסיפקה לוויקסבורג מזון מלואיזיאנה. ב-15 ביוני הביסו אלט ומואוור את וולקר והרסו את ריצ'מונד, לואיזיאנה.[35]

חייליו של אלט חזרו לדה-סוטו פוינט, לשון היבשה שמול ויקסבורג, ובנו שם סוללה ארטילרית שמטרתה הייתה להשמיד בית יציקה וסדנה שמיחזרה תחמושת של האיחוד שנורתה אל תוך ויקסבורג. העבודות החלו ב-19 ביוני, ובמהלכן הוצב תותח פארוט 20-פאונד בתוך צריח עשוי מברזל פסי רכבת. בית היציקה הושמד ב-25 ביוני, וביום למחרת התווסף עוד תותח לסוללה, שהמשיכה להטריד את המגינים עד כניעת חייל המצב.[36]

פעולה נוספת בלואיזיאנה התרחשה בגודריץ' לאנדינג, ב-29 ביוני. חיילי הקונפדרציה תקפו מטע ובסיס הדרכה של האיחוד לעבדים משוחררים. חיילי הקונפדרציה הרסו את המטע ותפסו כמאה שבויים, לפני שנהדפו על ידי חייליו של אלט. פשיטות כאלה של הקונפדרציה המשיכו להטריד ולגרום נזק, אולם לא היה בהם כדי לשנות את גורל המערכה.[37]

המכתש במוצב לואיזיאנה ה-3

ההתקפה על מוצב לואיזיאנה ה-3, ב-25 ביוני 1863. איור מאת ת'ורה ת'ורסלופ.

בשלב מאוחר של המצור חפרו חיילי האיחוד מנהרה אל מתחת למוצב לואיזיאנה ה-3, ומילאו את המכרה ב-1000 קילוגרמים של אבק שרפה. ב-25 ביוני אחר הצהריים פוצץ המכרה; ההתפוצצות פרקה את חזית המוצב ויצרה מכתש ברוחב 12 מטר ועומק 4 מטר. מיד לאחר הפיצוץ, עוד בטרם התפזר העשן, הסתערו חיילים מהדיוויזה של לוגן מהגיס ה-XVII אל תוך המכתש והציבו על שפתו את דגל הפסים והכוכבים. חיילי הקונפדרציה תקפו את הפירצה הצרה, וקרב קשה התלקח סביב השליטה במכתש ונמשך אל תוך הלילה והבוקר שלמחרת. בבוקר החליט גרנט שההזדמנות לפריצה חלפה, והורה למקפירסון מפקד גיס XVII להסיג את חייליו לקו חפירות חדש. בניסיון הפריצה נהרגו 34 ונפצעו 209 חיילי איחוד; מהקונפדרציה נהרגו 21 ונפצעו 73 חיילים. מהמכתש שנוצר חפרו חיילי ההנדסה הקרבית של האיחוד מנהרה נוספת לכיוון דרום ומילאו אותה ב-800 ק"ג אבק שרפה. המכרה הנוסף פוצץ ב-1 ביולי אולם לא באה אחריו הסתערות רגלית. ביומיים שלאחר מכן המשיכו חיילי הנדסה קרבית של האיחוד במאמצים להרחיב את הפירצה, אולם האירועים ב-4 ביולי ייתרו כל צורך בהתקפות נוספות.[38]

כניעה ותוצאות

תחריט עץ המתאר את גנרל האיחוד יוליסס גרנט (משמאל) ואת גנרל הקונפדרציה ג'ון ק' פמברטון דנים בתנאי הכניעה של חיל המצב בוויקסבורג; 3 ביולי 1863.

ב-3 ביולי שלח פמברטון אל גרנט מכתב המבקש הפסקת אש לצורך משא ומתן על תנאי כניעה. גרנט, כפי שעשה בפורט דונלדסון, דרש בתחילה כניעה ללא תנאי. גרנט שקל את עמדתו שוב, כיוון שלא רצה להאכיל 30,000 חיילי קונפדרציה רעבים במחנות שבויים; כמו כן, העברת 30,000 שבויים למחנות בצפון הייתה עלולה להעסיק את צבאו ואת צי ספינות הנהר שלו במשך חודשים, בעוד שהוא היה זקוק להם למהלכיו הבאים. במקום כניעה ללא תנאי, הוא הציע שחרור על תנאי[ה] לכל השבויים. בהתחשב במצבם העגום, שבורים ומורעבים, הוא לא ציפה שהם ילחמו שוב; הוא קיווה שהם ישובו לביתיהם ויפיצו את קלון התבוסה ברחבי הקונפדרציה. פמברטון וחייל המצב שלו נכנעו רשמית ב-4 ביולי.[39]

חוזה הכניעה נחתם ליד עץ אלון עתיק, "אשר נהפך היסטורי עקב האירוע." בזיכרונותיו מתאר גרנט את גורלו של עץ חסר מזל זה:

תוך זמן קצר לא נותר שריד מהגזע, שורש וענף נעלמו, החתיכות נלקחו כמזכרות ניצחון. מאז אותו עץ הניב אותו מספר של חתיכות עץ, בדמות מזכרות, כמו 'הצלב האמיתי'.[40]

פמברטון קיווה, לא בלי סיבה, שכניעה ב-4 ביולי, יום העצמאות האמריקאי, תזכה אותו ביחס רך יותר מאת המנצחים. חיילי האיחוד אשר נכנסו לוויקסבורג הפגינו יחס הגון לחיילים והאזרחים המורעבים והביאו איתם מנות קרב, פרצו למחסני הספסרים, וחילקו אוכל ואספקה.[41] הידיעות על נפילת ויקסבורג התפשטו לכל עבר, והיגיעו לפורט האדסון, המבצר האחרון של הקונפדרציה על המיסיסיפי, ב-7 ביולי. מבצר פורט האדסון היה נתון במצור מאז ה-22 במאי 7500 מגיניו מוקפים בכ-30,000 חיילי איחוד ושייטת ספינות תותחים. הידיעה על נפילת ויקסבורג הספיקה כדי לשכנע את מפקד המבצר לבקש תנאי כניעה, והמבצר נכנע ב-9 ביולי באותם תנאים כמו חייל המצב בוויקסבורג. כעת היה המיסיסיפי בשליטת האיחוד החל מקהיר, אילינוי, ועד חוף המפרץ. לינקולן הכריז:[42]

אב המים זורם שוב ללא הפרעה אל הים.

The Father of Waters again goes unvexed to the sea.

אבידות האיחוד במצור היו 4,865 הרוגים ופצועים, ושל הקונפדרציה 32,697 (3,202 הרוגים ופצועים, ו-29,495 שבויים שקיבלו שיחרור על תנאי). במהלך מערכת ויקסבורג, החל מ-29 במרץ, נהרגו ונפצעו 10,142 חיילי איחוד ו-9,091 חיילי קונפדרציה. בנוסף לשבויים, מסר פמברטון לגרנט כ-172 תותחים ו-50,000 רובים.[43]

הניצחון האסטרטגי במערכת ויקסבורג, שהיגיע לשיא בכניעת העיר ויקסבורג לאחר מצור ממושך, היה נקודת מפנה במלחמה ואבן דרך חשובה בניצחון האיחוד במלחמה כולה. ניצחון זה גם הבטיח את מקומו של גרנט כאחד הגנרלים המהוללים בהיסטוריה הצבאית, וסלל את דרכו לפיקוד על צבאות הזירה המערבית במערכת צ'טנוגה. פרשנים רבים מסכימים עם קביעתו של גרנט:[44]

גורל הקונפדרציה נחתם כשוויקסבורג נפלה.

מורשת

מסורת עממית טוענת שחגיגות ה-4 ביולי (יום העצמאות) הוחרמו בוויקסבורג עד לאחר מלחמת העולם השנייה. ההיסטוריון מייקל באלארד טוען שהסיפור מוגזם, וייתכן שהוא נובע מאופי ציון יום העצמאות בדרום באותה תקופה, שהתאפיין באירועים משפחתיים ופיקניקים, ולא בחגיגות מאורגנות ברמת העיר, המחוז, או המדינה.[45]

שימור שדה הקרב

פיסלו של גנרל גרנט בפארק הצבאי הלאומי ויקסבורג.

שדה הקרב סביב ויקסבורג מתוחזק כיום על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, כחלק מהפארק הצבאי הלאומי ויקסבורג (Vicksburg National Military Park). הפארק, אשר ממוקם בוויקסבורג, מיסיסיפי, ודלתא, לואיזיאנה (מעברו השני של נהר המיסיסיפי), מנציח גם את מערכת ויקסבורג שהובילה למצור. הפארק מכיל מבצרים משוחזרים, 1,325 מונומנטים ונקודות ציון, כ-32 ק"מ של שוחות וביצורים, דרך נוף סלולה בת 26 ק"מ, ומסלול טיול רגלי בן כ-20 ק"מ. בפארק מוצבים 144 תותחים היסטוריים, וניתן למצוא בו שימור של האונייה מחופת השריון קהיר (USS Cairo) אשר חולצה ממצולות נהר יאזו לאחר שהוטבעה ב-12 בדצמבר 1863. בגדה המערבית של המיסיסיפי כולל הפארק את תעלת גרנט (Grant's canal), שם ניסה צבא האיחוד לחפור תעלה שתאפשר לספינות לעקוף את סוללות התותחים של ויקסבורג.[46]

לקריאה נוספת

מקורות מצוטטים

זכרונות ומקורות ראשוניים

בעברית

  • ברוס קאטון, מלחמת האזרחים האמריקנית, הוצאת משרד הביטחון, 1979.


קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המצור על ויקסבורג בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ גרנט הגיע אל פאתי ויקסבורג ב-18 במאי, אולם פעולות מצור החלו רק ב-25 במאי
  2. ^ קרקרים היו מרכיב מרכזי ואהוב במנות הקרב של צבא האיחוד. לאחר שבועות של אספקה לא סדירה ומזון שנאסף מן השטח אותו כבשו, השתוקקו החיילים למזון מוכר ואהוב.
  3. ^ ג'ון מקלירננד היה פוליטיקאי מאילינוי, ללא רקע צבאי, אשר מונה לגנרל על ידי לינקולן בזכות קשריו הפוליטיים. ראה: Foote, ch. 4, sec. 3
  4. ^ קרב גשר האטצ'י נערך באוקטובר 1862, כחלק ממערכת איוקה-קורינת', לאחר קרב קורינת' השני.
  5. ^ שחרור על תנאי משמעו שחיילי הקונפדרציה הבטיחו לא לשאת נשק מול ארצות הברית עד אשר יוחלפו בשבוי מן האיחוד, ובתמורה יורשו לעזוב את ויקסבורג.

הערות שוליים

  1. ^ .Ballard (2004), p. 308
  2. ^ kennedy, p.171
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Foote, ch. 4, sec. 3
  4. ^ 1 2 3 McPherson (2005), pp. 106
  5. ^ Bearss (2010), ch. 5-6
  6. ^ Bearss (2010), ch. 7.
  7. ^ Ballard (2004), ch. 10
  8. ^ Smith, p. 251
  9. ^ Ballard (2004), p. 318.
  10. ^ 1 2 Gabel, Appendix A, p. 197-201.
  11. ^ Ballard (2004), pp. 319-323
  12. ^ Ballard (2004), p. 327-332
  13. ^ Ballard (2004), p. 332
  14. ^ Ballard(2004), p. 339.
  15. ^ Ballard (2004), p. 333.
  16. ^ Kennedy, p. 171; Foote, ch. 4, sec. 3, p. 384; Smith, p. 252.
  17. ^ Ballard (2004), p. 338-339.
  18. ^ Ballard (2004), p. 339-340.
  19. ^ Ballard (2004), p. 340-343.
  20. ^ Ballard (2004), p. 343-344.
  21. ^ Ballard (2004), p. 344-348.
  22. ^ Ballard (2004), p. 349; Kennedy, p. 172.
  23. ^ Ballard (2013), p. 23.
  24. ^ Grant, ch. XXXVII, p. 1.
  25. ^ Smith, p. 253; Foote, ch. 4, sec. 3, p. 412.
  26. ^ Simon, p.379.
  27. ^ Ballard (2004), 392-394; Foote, ch. 4, sec. 3
  28. ^ Ballard (2004), 391; Foote, ch. 4, sec. 3; McPherson (1988), 634.
  29. ^ Korn, pp. 149-52; Ballard, pp. 385-86.
  30. ^ Korn, p. 139; Foote, ch. 4, sec. 3, p. 412.
  31. ^ Ballard (2004), pp. 358-59; Korn, pp. 147-48.
  32. ^ Ballard (2004), p. 394; Foote, ch. 4, sec. 3; Shea, 169.
  33. ^ Ballard (2004), ch. 13.
  34. ^ Shea, 163-165.
  35. ^ קרב ריצ'מונד, לואיזיאנה, 1863; שירות הפרקים הלאומי.
  36. ^ חטיבת המרינס של מיסיסיפי (United States Mississippi Marine Brigade), שירות הפארקים הלאומי.
  37. ^ קרב גודריץ' לאנדינג (Goodrich’s Landing), שירות הפארקים הלאומי.
  38. ^ Shea, p. 158-160.
  39. ^ Shea, p. 173-178. Foote, ch.5, sec. 3.
  40. ^ Grant, ch. XXXVIII, p. 16.
  41. ^ McPherson (1988), p. 636-637.
  42. ^ Kennedy, p.182-184.
  43. ^ Ballard (2004), pp. 398-399.
  44. ^ Kennedy, p. 172.
  45. ^ Ballard (2004), p. 420-421.
  46. ^ Vicksburg National Military Park, National Park Service
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המצור_על_ויקסבורג&oldid=28272914"