אלנה קגן – הבדלי גרסאות

אלנה קגן
Elena Kagan
לידה	28 באפריל 1960 (בת 64); מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון; בית הספר למשפטים בהרווארד; ווסטר קולג', אוקספורד; תיכון האנטר קולג' ;
	7 באוגוסט 2010 – מכהן; (14 שנים)
	→ ג'ון פול סטיבנס

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־13:29, 22 בספטמבר 2020

אלנה קגן (בהגייה אמריקאית: קייגן; באנגלית: Elena Kagan; נולדה ב-28 באפריל 1960) היא משפטנית יהודיה-אמריקאית, המכהנת מאז אוגוסט 2010 כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית. היא מונתה על ידי הנשיא ברק אובמה. קודם לכן הייתה פרופסור ודיקנית בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד.

קורות חיים

קגן נולדה למשפחה יהודית באפר וסט סייד בניו יורק, כבת השנייה מבין שלושת ילדיהם של רוברט קגן, עורך דין, וגלוריה גיטלמן-קגן, מורה בבית ספר יסודי. בגיל 12 רצתה לחגוג בת מצווה, אולם הדבר לא התאפשר אז בבית הכנסת לינקולן סקוור האורתודוקסי שאליו השתייכה משפחתה. עקב השתדלותה הנמרצת התקיים הטקס לבסוף במתכונת שונה מבר מצווה, וסלל את הדרך לבנות אחרות בעקבותיה.^[1] כיום היא מזוהה עם היהדות הקונסרבטיבית.^[2]

למדה בבית הספר התיכון שליד מכללת הנטר. בהמשך למדה באוניברסיטת פרינסטון, שם קיבלה תואר ראשון בהיסטוריה ב-1981. עבודת הגמר שלה הייתה בנושא התנועה הסוציאליסטית בניו יורק. בתקופת לימודיה ערכה את עמוד מאמרי הדעה בעיתון הסטודנטים ה"דיילי פרינסטוניאן". קגן סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה וקיבלה פרס - מלגה ללימודים באוניברסיטת אוקספורד, שם הוענק לה תואר מוסמך בפילוסופיה ב-1983. לאחר מכן למדה משפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד וסיימה בהצטיינות יתרה ב-1986.

קגן החלה את חייה המקצועיים בהתמחות כמזכירה לשופט אבנר מיקבה בוושינגטון ולשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, ת'ורגוד מרשל. לאחר מכן עבדה במשרד עורכי דין בוושינגטון. ב-1991 עברה לעבוד כמרצה למשפטים באוניברסיטת שיקגו. ב-1995 כיהנה כסגנית היועץ המשפטי של הבית הלבן בימי הנשיא ביל קלינטון וכן כסגנית ראש המועצה למדיניות הפנים.

בשנת 1999 חזרה לאקדמיה כמרצה באוניברסיטת הרווארד, ובשנת 2001 מונתה לפרופסור מן המניין. בשנת 2003 מונתה למשרת דיקנית בית הספר למשפטים של האוניברסיטה, על ידי נשיא האוניברסיטה לורנס סאמרס, לימים היועץ הכלכלי הראשי של אובמה. בכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. בהיותה בתפקיד פעלה למנוע מנציגי צבא ארצות הברית גישה מלאה למתקני האוניברסיטה בירידי תעסוקה, בשל מדיניות הצבא שלא לגייס הומוסקסואלים מוצהרים. במרץ 2009 מינה אותה ברק אובמה לפרקליטת המדינה של ארצות הברית (Solicitor general). מועמדותה אושרה על ידי הסנאט ברוב של 31–61, ובכך הייתה לאישה הראשונה הנושאת בתפקיד זה, הנחשב השלישי בחשיבותו במשרד המשפטים האמריקאי.

ב-10 במאי 2010 מונתה על ידי אובמה להחליף את השופט ג'ון פול סטיבנס בבית המשפט העליון, מינוי שאושר בסנאט ב-5 באוגוסט אותה שנה ברוב של 37–63. קגן נכנסה לתפקידה ב-7 באוגוסט. נכון ל-2010 קגן היא אחת משני שופטים יהודים המכהנים בבית המשפט העליון.

קגן אינה נשואה, ואין לה ילדים.^[3]

עמדותיה

קגן נחשבת לבעלת זיקה למפלגה הדמוקרטית ולבעלת סדר יום ליברלי. עם זאת, לאורך הקריירה עשתה מאמץ שלא להיתפס כחסידת אידאולוגיה מסוימת, ובתקופת ממשל ג'ורג' ו' בוש נמנעה מלמתוח ביקורת על מדיניות "המלחמה נגד הטרור". תמיכתה בשופטים הדוגלים באקטיביזם שיפוטי, כמו גם העדר ניסיונה כשופטת, עמדו במרכז הביקורת כלפיה מצד רפובליקאים. במהלך טקס הענקת "פרס גרובר למשפט" לנשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק קגן כינתה את ברק "הגיבור המשפטי שלי, השופט שקידם הכי הרבה את הדמוקרטיה, זכויות האדם, תפקיד החוק, והצדק".^[4]: במהלך השימועים שלה בוועדת המשפט של הסנאט הצהיר הסנאטור ג'ף סשנס כי "קגן הייתה מתמחה של השופטים מיקבה ומרשל, וגם כינתה את השופט הישראלי אהרן ברק שהוגדר כשופט הכי אקטיביסט בעולם כגיבור שלה. אלו שופטים שאינם מתכחשים לאקטיביות שלהם, ומבקרים בגלוי את הרעיון ששופט אינו יותר מבורר נייטרלי"^[5]^[6]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלנה קגן בוויקישיתוף

ביוגרפיה, באתר Ballotpedia
עמדות וציטוטים, באתר OnTheIssues

הערות שוליים

^ חלוצה בגיל 12 (באנגלית)
^ רויטרס
^ ניו יורק טיימס, 14 במאי 2010
^ עיתון בית הספר למשפטים של אוני' הארוורד (אנגלית), רבקה אגול, 26 בספטמבר 2006
^ נטשה מוזגוביה, אלנה קייגן, המועמדת של הנשיא אובמה לשופטת בביהמ"ש העליון, עונה לביקורות, באתר הארץ, 29 ביוני 2010
^ תחילת השימועים בסנאט, וידאו, 28 ביוני 2010

[1] חלוצה בגיל 12 (באנגלית)

[2] רויטרס

[3] ניו יורק טיימס, 14 במאי 2010

[4] עיתון בית הספר למשפטים של אוני' הארוורד (אנגלית), רבקה אגול, 26 בספטמבר 2006

[5] נטשה מוזגוביה, אלנה קייגן, המועמדת של הנשיא אובמה לשופטת בביהמ"ש העליון, עונה לביקורות, באתר הארץ, 29 ביוני 2010

[6] תחילת השימועים בסנאט, וידאו, 28 ביוני 2010

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 34: / שורה 34: @@
 בשנת 1999 חזרה לאקדמיה כמרצה ב[[אוניברסיטת הרווארד]], ובשנת 2001 מונתה ל[[פרופסור מן המניין]]. בשנת 2003 מונתה למשרת [[דיקן|דיקנית]] בית הספר למשפטים של האוניברסיטה, על ידי נשיא האוניברסיטה [[לורנס סאמרס]], לימים היועץ הכלכלי הראשי של אובמה. בכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. בהיותה בתפקיד פעלה למנוע מנציגי [[צבא ארצות הברית]] גישה מלאה למתקני האוניברסיטה בירידי תעסוקה, בשל [[אל תשאל, אל תספר|מדיניות הצבא שלא לגייס הומוסקסואלים מוצהרים]]. במרץ 2009 מינה אותה ברק אובמה ל[[פרקליט המדינה של ארצות הברית|פרקליטת המדינה של ארצות הברית]] (Solicitor general). מועמדותה אושרה על ידי הסנאט ברוב של 31–61, ובכך הייתה לאישה הראשונה הנושאת בתפקיד זה, הנחשב השלישי בחשיבותו במשרד המשפטים האמריקאי.
-ב-10 במאי 2010 מונתה על ידי אובמה להחליף את השופט [[ג'ון פול סטיבנס]] בבית המשפט העליון, מינוי שאושר בסנאט ב-[[5 באוגוסט]] אותה שנה ברוב של 37–63. קגן נכנסה לתפקידה ב-[[7 באוגוסט]]. נכון ל-2010 קגן היא אחת משלושה שופטים [[יהדות ארצות הברית|יהודים]] המכהנים בבית המשפט העליון.
+ב-10 במאי 2010 מונתה על ידי אובמה להחליף את השופט [[ג'ון פול סטיבנס]] בבית המשפט העליון, מינוי שאושר בסנאט ב-[[5 באוגוסט]] אותה שנה ברוב של 37–63. קגן נכנסה לתפקידה ב-[[7 באוגוסט]]. נכון ל-2010 קגן היא אחת משני שופטים [[יהדות ארצות הברית|יהודים]] המכהנים בבית המשפט העליון.
 קגן אינה נשואה, ואין לה ילדים.{{הערה|[http://www.nytimes.com/2010/05/16/fashion/16noticed.html ניו יורק טיימס], 14 במאי 2010}}