אגן – הבדלי גרסאות
מ תמונה |
←שת: תיקון טעות. לא ברור כיצד טעות כזו נשארה שמונה חודשים במרחב הראשי |
||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
חלקו החיצוני של '''גוף עצם השת''', מרכיב כשתי חמישיות מהמרחשת. חלקו הפנימי הוא חלק מקיר האגן הקטן ונקודת חיבור לשריר הסותם הפנימי (Obturator internus). |
חלקו החיצוני של '''גוף עצם השת''', מרכיב כשתי חמישיות מהמרחשת. חלקו הפנימי הוא חלק מקיר האגן הקטן ונקודת חיבור לשריר הסותם הפנימי (Obturator internus). |
||
לאורך גבולו האחורי של גוף השת, שני חריצים וביניהם קוץ בשם '''קוץ השת'''. בחלקו הפנימי של קוץ השת נאחזים חלק משרירי תחתית האגן. החריץ העליון הוא הגדול משני החריצים, ביחד עם רצועה הסוגרת את היקפו, נוצר פתח מעוגל בשם '''נקב השת הגדול''' (greater sciatic foramen). דרך נקב השת הגדול, יוצאים מתוך האגן, השריר האגסי (Piriformis), עצב השת (sciatic) ועוד מספר עצבים וכלי דם. בצורה דומה מרכיב החריץ התחתון את '''נקב השת |
לאורך גבולו האחורי של גוף השת, שני חריצים וביניהם קוץ בשם '''קוץ השת'''. בחלקו הפנימי של קוץ השת נאחזים חלק משרירי תחתית האגן. החריץ העליון הוא הגדול משני החריצים, ביחד עם רצועה הסוגרת את היקפו, נוצר פתח מעוגל בשם '''נקב השת הגדול''' (greater sciatic foramen). דרך נקב השת הגדול, יוצאים מתוך האגן, השריר האגסי (Piriformis), עצב השת (sciatic) ועוד מספר עצבים וכלי דם. בצורה דומה מרכיב החריץ התחתון את '''נקב השת הקטן''' (lesser sciatic foramen), שדרכו עוברים גיד השריר הסותם הפנימי ומספר עצבים וכלי דם נוספים. |
||
מגוף השת נמשך לכיוון תיכוני ומטה, '''ענף עצם השת''' (ramus of the ischium). ענף השת מתחבר לענף החיק התחתון ומשלים בכך את מבנה הנקב הסתום. המבנה הבולט ביותר על ענף השת היא '''גבששת השת''' (ischial tuberosity) המכונה לפעמים "עצם הישיבה". בענף השת ובגבששת נאחזים שרירים שונים של הירך והברך, ביניהם יצוינו כופפי הברך ([[שרירי מיתר הברך]]) הנאחזים בגבששת, השריר הארבע ראשי והשריר המתוויך הגדול (adductor magnus). |
מגוף השת נמשך לכיוון תיכוני ומטה, '''ענף עצם השת''' (ramus of the ischium). ענף השת מתחבר לענף החיק התחתון ומשלים בכך את מבנה הנקב הסתום. המבנה הבולט ביותר על ענף השת היא '''גבששת השת''' (ischial tuberosity) המכונה לפעמים "עצם הישיבה". בענף השת ובגבששת נאחזים שרירים שונים של הירך והברך, ביניהם יצוינו כופפי הברך ([[שרירי מיתר הברך]]) הנאחזים בגבששת, השריר הארבע ראשי והשריר המתוויך הגדול (adductor magnus). |
||
גרסה מ־09:13, 3 ביולי 2007
האגן (pelvis) הוא מבנה גרמי הממוקם בבסיס עמוד השדרה. תוצר של שלוש עצמות שהתאחו בבוגרים, האגן מחבר בין עמוד השדרה לגפיים התחתונות בחיבורו לעצם העצה מצד אחד ודרך מבנה באגן בשם ה"מרחשת", שהיא ה"מכתש" של המפרק הכדורי של הירך בצד הגפיים.
מבנה כללי ותפקידים
האגן, סימטרי במרכיביו ובמראהו, אך לא רגיל בצורתו, עשוי משלוש עצמות בכל צד. עצמות אלו: ה"כסל", ה"שת" וה"חיק" (ilium, ischium & pubis), מתאחות במהלך הגדילה לכדי שני צדדיו של האגן, כאשר כל צד הוא מבנה גרמי שלם.
שני חצאיו של האגן מופרקים בחלקם האחורי עם עצם העצה. מלפנים מתחברים שני החצאים דרך "מאחה עצמות החיק" (symphisis pubica). סך החיבורים מעניקים לאגן מבנה טבעתי רחב וחזק (בעל יכולת תנועה מעטה בדרך כלל). המעבר דרך הטבעת מחולק לשני אזורים: האגן הקטן (lesser pelvis), שהוא רוחב המעבר האמיתי (בעל הקוטר המינימלי) דרך האגן והאגן הגדול (greater pelvis, מכונה גם האגן המדומה) המתפרס לרוחב חלקו העליון של האגן. מבנים בולטים נוספים באגן הם "כנפי הכסל" (wings/ala of ilium) הרחבות בחלקו העליון ו"רכס הכסל" (iliac crest) שבמרומיהן, בצדדיו - ה"מרחשות" (acetabulum), שקעים עגולים המופרקים עם עצם הירך, ובחלקו התחתון - ה"ענפים של השת והחיק" (rami of ischium & pubis) שיוצרים ביניהם חללים גדולים הקרויים ה"נקבים הסתומים" (obturator foramen).
אגני גברים נבדלים מאגני נשים בצורתם. אגן נשי הוא רחב ופחוס יותר מאגן גברי. גודלו של האגן הנשי, בצירוף התגמשות מפרקיו בזמן הריון, מאפשרים את מעבר הוולד בזמן לידה.
מיקומו המרכזי של האגן בגוף האדם וקרבתו למרכז הכובד של הגוף, הופכים את האגן לאזור מפתח ליציבה ולתנועה. קבוצות השרירים הגדולות ביותר בגוף (שרירי הבטן, הגב והירכיים ואף חלק משרירי הברך והכתף) נאחזות באגן ונותנות את הבסיס לכל תנועה עיקרית של הגוף. האגן מספק הגנה לחלקי מערכות העיכול והרבייה הנמצאים בתוכו וכן למספר כלי דם ועצבים ראשיים החולפים דרכו לתוך הגפיים התחתונות.
מרחשת
פירוש שמה הלטיני (acetabulum) של המרחשת הוא "כלי חומץ קטן". השם ניתן לה לפי צורתה - שקע עמוק וחצי כדורי. המקביל למרחשת בגפה העליונה הוא החלל הגומתי של עצם השכם. המרחשת מורכבת משלוש עצמות האגן המאוחות: כשתי חמישיות ממנה מרכיבה הכסל, שתי חמישיות נוספות מרכיבה השת והחמישית הנותרת היא חלק מעצם החיק. שפתי המרחשת מועמקות על ידי רצועה היקפית (glenoidal labrum) לשיפור התאמת החיבור לראש עצם הירך. במרכז המרחשת שקע שאינו מכוסה בסחוס מפרקי בשם גומץ המרחשת. בתחתית הגומץ מתחברת הרצועה העגולה.
עצמות האגן
כסל
עצם הכסל (ilium), העליונה שבעצמות האגן, מורכבת מגוף וכנף. ההפרדה ביניהם ניכרת בקו הקשתי (arcuate line) בפן הפנימי של העצם ובגבול המרחשת בפן החיצוני.
חלקו החיצוני של גוף הכסל מרכיב חלק מהמרחשת וחלקו הפנימי הוא חלק מקיר האגן הקטן. חלקו התחתון של הגוף מתאחה עם עצמות החיק ושת, בצורה המשכית כך שרק קו עדין מעיד על החיבור ביניהם.
כנף הכסל היא המבנה הרחב המתווה את גבולו הצידי של האגן הגדול. לכנף שני פנים, החיצוני (מבנהו הכללי קמור) והפנימי (קעור), שני גבולות (קידמי וחיצוני) ורכס.
את הפן החיצוני חוצים מספר קווים הנקראים קווי העכוז (האחורי, הקדמי והתחתון) (posterior, anterior, & inferior gluteal lines). קווי העכוז מפרידים בין אזורי החיבור של שרירי העכוז (הגדול, האמצעי והקטן). בין קו העכוז התחתון למרחשת נאחז שריר הירך הישר (rectus femoris). החלק הקדמי של הפן הפנימי הוא שקע גדול בשם גומץ הכסל (iliac fossa), האחז של שריר הכסל (Iliacus). הגבול התחתון של הגומץ (והפן הפנימי) הוא הקו הקשתי. לחלקו האחורי של הפן הפנימי חלק קדמי מחוספס בשם הפנים האוזניתיים (auricular surface, לפי צורתם), המופרקים עם עצם העצה וחלק אחורי הידוע בשם גבששת הכסל (iliac tuberosity), נקודת חיבור של חלק מהשרירים הפושטים של הגב. מעט קדימה ולמטה מהפנים האוזניתיים נמצא הסולקוס שעל יד הפנים האוזניתיים (preauricular sulcus), אזור חיבור לרצועה המשויכת למפרק העצה והכסל.
רכס הכסל הוא הקצה העליון של כנף הכסל. זהו אזור חיבור מרכזי לשרירים רבים, ביניהם שרירי הבטן (המלוכסנים והרוחבי), המסודק (multifidus), המותניים המרובע (quadratus lumborum) והגב הרחיב (latissimus dorsi).
בגבול הקדמי ובאחורי מספר קוצים (spines) המכונים על פי מיקומם: קוץ הכסל הקדמי העליון, קוץ הכסל הקדמי התחתון, קוץ הכסל האחורי העליון וקוץ הכסל האחורי התחתון. לעתים קרובות מכונים הקוצים לפי ראשי תיבות של שמם באנגלית, לדוגמה, קוץ הכסל הקדמי העליון (anterior superior iliac spine) יקרא ASIS. גם הקוצים והאזורים ביניהם משמשים לחיבור שרירי גב וירך וכן לרצועות שונות. מתחת לגבול האחורי חריץ מעוגל (greater sciatic notch) המרכיב את נקב השת הגדול.
שת
עצם השת (ischium) היא התחתונה והאחורית מעצמות האגן. העצם מחולקת לגוף ולענף.
חלקו החיצוני של גוף עצם השת, מרכיב כשתי חמישיות מהמרחשת. חלקו הפנימי הוא חלק מקיר האגן הקטן ונקודת חיבור לשריר הסותם הפנימי (Obturator internus).
לאורך גבולו האחורי של גוף השת, שני חריצים וביניהם קוץ בשם קוץ השת. בחלקו הפנימי של קוץ השת נאחזים חלק משרירי תחתית האגן. החריץ העליון הוא הגדול משני החריצים, ביחד עם רצועה הסוגרת את היקפו, נוצר פתח מעוגל בשם נקב השת הגדול (greater sciatic foramen). דרך נקב השת הגדול, יוצאים מתוך האגן, השריר האגסי (Piriformis), עצב השת (sciatic) ועוד מספר עצבים וכלי דם. בצורה דומה מרכיב החריץ התחתון את נקב השת הקטן (lesser sciatic foramen), שדרכו עוברים גיד השריר הסותם הפנימי ומספר עצבים וכלי דם נוספים.
מגוף השת נמשך לכיוון תיכוני ומטה, ענף עצם השת (ramus of the ischium). ענף השת מתחבר לענף החיק התחתון ומשלים בכך את מבנה הנקב הסתום. המבנה הבולט ביותר על ענף השת היא גבששת השת (ischial tuberosity) המכונה לפעמים "עצם הישיבה". בענף השת ובגבששת נאחזים שרירים שונים של הירך והברך, ביניהם יצוינו כופפי הברך (שרירי מיתר הברך) הנאחזים בגבששת, השריר הארבע ראשי והשריר המתוויך הגדול (adductor magnus).
חיק
עצם החיק (pubis), היא התחתונה והקדמית מעצמות האגן. העצם מורכבת מגוף ושני ענפים (עליון ותחתון) המקנים לה צורה המזכירה ר'.
גוף עצם החיק מופרק דרך מאחה עצמות החיק (symphysis pubic) עם גוף עצם החיק הנגדי לו. חלקו העליון של הגוף מעובה ומכונה רכס החיק (crest of pubis). בגוף וברכס נאחזים בין היתר שרירי הפירמידה (pyramidalis) והבטן הישר (rectus abdominis). בחלקו התחתון של הגוף נאחזים חלק מהשרירים המקרבים של הירך.
ענף עצם החיק העליון (superior pubic ramus) נמתח מגוף העצם לכיוון צידי-עליון עד המרחשת, שם הוא מרכיב כחמישית מהמרחשת ומתאחה עם הכסל והשת. הענף העליון ממסגר את רום הנקב הסתום. חלקו הקדמי של הענף העליון מציג שתי בליטות גרמיות: גבשושית החיק (pubic tubercle) הקרובה לגוף העצם ובליטת הכסל והמסרק (iliopectineal eminence) בסמוך למרחשת. בגבשושית החיק נאחזת רצועת המפשעה (inguinal ligament). לאורך הענף העליון נאחזים בין היתר שרירים מקרבים של הירך, הסותם החיצוני (obturator externus) ומרים פי הטבעת (levator ani).
ענף עצם החיק התחתון (inferior pubic ramus) נמשך מגוף העצם לכיוון צידי-תחתון עד לחיבור עם ענף השת. חלקו התיכון של הענף התחתון מהווה מחצית מקשת החיק (pubic arch). לאורכו נאחזים מספר משרירי תחתית האגן והקרום הסותם (obturator membrane).