נבחרת איטליה בכדורגל

תבנית:נבחרת כדורגל לאומית נבחרת איטליה בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של איטליה. הנבחרת נתמכת על ידי התאחדות הכדורגל של איטליה.

נבחרת איטליה נחשבת לאחת מנבחרות הכדורגל החזקות בעולם, כשלזכותה ארבע זכיות בגביע העולם בכדורגל, בשנים 1934, 1938, 1982 ו-2006, וכן זכייה אחת באליפות אירופה, ב-1968.

בדומה לשאר ענפי הספורט, פרט לספורט המוטורי, הצבע המייצג את נבחרת איטליה הוא תכלת, (באיטלקית "azzurro"), ומכאן נגזר כינויה של הנבחרת, "הקבוצה התכולה" (Squadra azzurra) או בקצרה "azzurri" (התכולים). צבע זה היה צבעו של בית סבויה שמלך באיטליה בשנים 1861 - 1946.

היסטוריה

השנים הראשונות

משחקה הראשון של נבחרת איטליה נערך במילאנו ב-15 במאי 1910. במשחק זה ניצחה איטליה את צרפת בתוצאה 2-6 לעיני 4,000 צופים.

ההצלחה הראשונה של איטליה בטורניר רשמי הייתה הזכייה במדליית הארד במשחקים האולימפיים שנערכו באמסטרדם בשנת 1928. לאחר שהפסידה בחצי הגמר מול אורוגוואי, ניצחון 3-11 על מצרים הבטיח לה את הזכייה במקום השלישי.

שנות ה-30 של המאה ה-20 : שתי זכיות בגביע העולם

לאחר שלא השתתפה בטורניר גביע העולם בכדורגל הראשון שנערך ב1930, נבחרה איטליה לארח את גביע העולם בשנת 1934. איטליה ניצחה את נבחרות ארצות הברית, ספרד ואוסטריה בדרכה לגמר, שבו ניצחה את צ'כוסלובקיה בתוצאה 1-2, ובכך זכתה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם.

כעבור ארבע שנים במונדיאל 1938 שנערך בצרפת זכתה איטליה באליפות העולם בפעם השנייה ברציפות, לאחר שניצחה את נבחרות נורבגיה, צרפת, ברזיל ואת הונגריה במשחק הגמר בתוצאה 2-4. מאמן הנבחרת בתקופה זו היה ויטוריו פוצו וכוכב הנבחרת באותן שנים היה ג'וזפה מאצה, שנחשב לאחד הכדורגלנים האיטלקיים הטובים בכל הזמנים. כוכבים נוספים באותה תקופה היו לואיס מונטי, ג'ובאני פרארי, סילביו פיולה, וירג'יניו רוזטה, אנגלו סקאביו, ריימונדו אורסי וג'ינו קולאוסי.

שנות ה-50 עד אמצע שנות ה-60

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה נכשלה איטליה בניסיונותיה לשחזר את הישגיה משנות ה-30.

במונדיאל 1950 כשלה הנבחרת בניסיון ההגנה על תוארה, והודחה כבר בסיבוב הראשון. גם במונדיאל 1954 הודחה הנבחרת בסיבוב הראשון.

למונדיאל שנערך בשנת 1958 איטליה כלל לא העפילה, בפעם היחידה בתולדותיה, לאחר הפסדים במוקדמות לנבחרות צפון אירלנד ופורטוגל. באליפות אירופה בכדורגל הראשונה שנערכה ב1960 בחרה איטליה שלא להשתתף.

במונדיאל 1962 שוב הודחה איטליה בסיבוב הראשון, ובאליפות אירופה בכדורגל בשנת 1964 השתתפה איטליה לראשונה במוקדמות, אך הודחה כבר בשמינית הגמר.

רגע השפל של הנבחרת האיטלקית הגיע במונדיאל 1966, שבו הפסידה בשלב הבתים לצפון קוריאה המפתיעה, והודחה שוב בסיבוב הראשון, על אף היותה מהמועמדות הבכירות לזכות בגביע העולם.

1968 עד 1970 : אלופת אירופה וסגנית אלופת עולם

בשנת 1968 נבחרה איטליה לארח את אליפות אירופה בכדורגל. לאחר שהצליחה להעפיל לראשונה בתולדותיה לטורניר הגמר, סיימה איטליה ב-0-0 מול ברית המועצות בחצי הגמר ועלתה בזכות ניצחון בהטלת מטבע למשחק הגמר נגד יוגוסלביה. משחק הגמר הסתיים בתיקו 1-1, ובהתאם לחוקי אותה תקופה נקבע משחק גמר חוזר יומיים לאחר מכן. במשחק החוזר ניצחה איטליה 0-2 משעריהם של לואיג'י ריבה ופייטרו אנסטאסי וזכתה באליפות אירופה בפעם הראשונה בתולדותיה.

כעבור שנתיים הצליחה נבחרת איטליה להגיע עד למשחק הגמר של מונדיאל 1970, שבו הפסידה לברזיל החזקה בתוצאה 4-1. בדרכה למשחק הגמר ניצחה איטליה את שבדיה, מקסיקו וגרמניה המערבית וסיימה בתיקו עם אורוגוואי וישראל.

1972 עד 1982 : אלופת עולם בפעם השלישית

לאחר שלא הצליחה להעפיל לאליפויות אירופה בשנים 1972 ו1976 והודחה בסיבוב הראשון של מונדיאל 1974 בתווך, העמידה איטליה נבחרת חזקה למונדיאל 1978. הנבחרת כללה דור חדש של שחקנים, שהבולט מביניהם היה פאולו רוסי. האיטלקים הרשימו כאשר ניצחו בכל משחקיהם בסיבוב הראשון נגד צרפת, הונגריה וארגנטינה החזקה שזכתה בסופו של דבר בגביע העולם. בשלב הבתים בסיבוב השני סיימה איטליה בתיקו עם גרמניה המערבית, ניצחה את אוסטריה והפסידה להולנד במשחק מכריע ששלח את האיטלקים למשחק על המקום השלישי, שבו הפסידו לברזיל וסיימו במקום הרביעי.

כעבור שנתיים נבחרה איטליה לארח בפעם השנייה את אליפות אירופה בכדורגל. איטליה לא ספגה שער בשלב הבתים ביורו 1980, אך ניצחה משחק אחד בלבד ולכן סיימה במקום השני בבית והתמודדה על המקום השלישי בטורניר מול צ'כוסלובקיה. המשחק הסתיים בתיקו לאחר הארכה, והאיטלקים הפסידו בדו-קרב בעיטות הכרעה וסיימו במקום הרביעי.

למונדיאל 1982 הגיעה איטליה כשאת הנבחרת אופפת אווירה לא נעימה של חשדנות וסקפטיות, לאחר שמספר שחקני נבחרת הואשמו קודם לכן במכירת משחקים ובהימורים לא חוקיים בליגה האיטלקית. הנבחרת לא הרשימה בשלב הבתים בסיבוב הראשון, לאחר שסיימה את כל שלושת משחקיה נגד פולין, פרו וקמרון בתיקו.

למרות זאת העפילה איטליה מהמקום השני בבית לשלב הבתים השני, שבו התמודדה בבית קשה במיוחד מול אלופת העולם ארגנטינה והמועמדת לזכייה ברזיל. במשחק הפתיחה נגד ארגנטינה ניצחה איטליה 1-2 במשחק אגרסיבי. במשחקה השני נגד ברזיל הייתה חייבת איטליה לנצח כדי לעלות לחצי הגמר. באחד המשחקים הגדולים בהיסטוריית הגביע העולמי ניצחה איטליה 2-3 משלושער של פאולו רוסי. בחצי הגמר ניצחה איטליה את פולין 0-2 מצמד שערים של פאולו רוסי ובמשחק הגמר ניצחה את גרמניה המערבית 1-3 משעריהם של פאולו רוסי, מרקו טארדלי ואלסנדרו אלטובלי. בכך זכתה איטליה בפעם השלישית בגביע העולם בכדורגל, כאשר פאולו רוסי מוכתר כמלך השערים בטורניר עם שישה כיבושים.

1984 עד 2000 : סגנית אלופת עולם ואירופה

לאחר פרישתם של רבים משחקני הנבחרת שזכו במונדיאל 1982 נכנסה נבחרת איטליה לתהליך בנייה מחדש.

בטורניר המוקדמות ליורו 1984 כשלה הנבחרת קשות, כאשר אלופת העולם סיימה רק במקום הרביעי בבית מתוך חמש נבחרות ועם ניצחון אחד בלבד מתוך שמונה משחקים.

למונדיאל 1986 הצליחה איטליה להעפיל והודחה בשלב שמינית הגמר על ידי צרפת.

בשנת 1988 הצליחה איטליה להעפיל לראשונה לטורניר אליפות אירופה שנערך מחוץ לגבולותיה, והגיעה עד לשלב חצי הגמר, שבו הודחה על ידי ברית המועצות.

בשנת 1990 נבחרה איטליה לארח את אליפות העולם בכדורגל בפעם השנייה בתולדותיה. האיטלקים העפילו לחצי הגמר לאחר שניצחו בכל משחקיהם את אוסטריה, ארצות הברית, צ'כוסלובקיה, אורוגוואי ואירלנד, וזאת מבלי לספוג ולו שער אחד. בחצי הגמר סיימה איטליה בתיקו 1-1 עם ארגנטינה והפסידה בדו-קרב בעיטות הכרעה. במשחק על המקום השלישי ניצחה איטליה את אנגליה 1-2. כוכבי הנבחרת בטורניר היו סלבטורה סקילאצ'י שזכה בתואר מלך השערים עם שישה כיבושים ורוברטו באג'יו הצעיר. שחקנים נוספים שבלטו היו פרנקו בארזי, רוברטו דונאדוני והשוער וולטר זנגה.

איטליה לא העפילה ליורו 1992, אך הצליחה להעפיל למונדיאל 1994. בשלב הבתים סיימה איטליה רק במקום השלישי והעפילה בקושי לשמינית הגמר כנבחרת בעלת המאזן הרביעי בטיבו מתוך השש שסיימו במקום השלישי. בהמשך השתפרה איטליה וניצחה את נבחרות ניגריה, ספרד ובולגריה בתוצאה 1-2. חמישה מתוך ששת השערים הובקעו מרגלי רוברטו באג'יו, שהיה כוכב הנבחרת בטורניר. במשחק הגמר סיימה איטליה בתיקו 0-0 מול ברזיל ולראשונה בתולדות הגביע העולמי הוכרע הגמר בבעיטות הכרעה. האיטלקים הפסידו 3-2 בבעיטות ההכרעה וסיימו במקום השני.

איטליה העפילה ליורו 1996, אך לא עברה את שלב הבתים. במונדיאל 1998 המשיכה להתפתח היריבות הספורטיבית מול צרפת, כאשר הצרפתים הדיחו את האיטלקים בשלב רבע הגמר בבעיטות הכרעה לאחר תיקו 0-0, בדרכם לזכייה בגביע העולם. הייתה זו הפעם השלישית ברציפות שבה איטליה הודחה מגביע העולם בבעיטות הכרעה. רוברטו באג'יו הבקיע שני שערים בטורניר, ובכך הפך לכדורגלן האיטלקי הראשון בהיסטוריה שמבקיע בשלושה גביעי עולם שונים.

ביורו 2000 שוב פגשה איטליה את צרפת, הפעם במשחק הגמר. האיטלקים העפילו לגמר לאחר ניצחונות על טורקיה, בלגיה ושבדיה בשלב הבתים. ברבע הגמר ניצחה איטליה את רומניה ובחצי הגמר השיגה ניצחון בבעיטות הכרעה על הולנד. במשחק הגמר הובילה איטליה 0-1, אך ספגה שער שוויון שלוש דקות בתוספת הזמן, והפסידה לצרפתים משער זהב של דויד טרזגה בהארכה בדקה ה-103.

2002 עד 2006 : אלופת עולם בפעם הרביעית

במונדיאל 2002 רשמה איטליה טורניר מאכזב ,כשהודחה בשמינית הגמר לאחר הפסד לקוריאה הדרומית. ביורו 2004 לא הצליחה איטליה לעבור את שלב הבתים.

במונדיאל 2006 סיימה איטליה ראשונה בבית המוקדם, לאחר ניצחונות על גאנה וצ'כיה ותיקו מול ארצות הברית. בשמינית הגמר ניצחה איטליה את אוסטרליה 0-1 מבעיטת עונשין שנויה במחלוקת של פרנצ'סקו טוטי חמש דקות בתוך תוספת הזמן. ברבע הגמר הביסה איטליה את אוקראינה 0-3 ובחצי הגמר הדיחה את המארחת גרמניה בתוצאה 0-2, בזכות שני שערים דרמטיים בדקות הסיום של ההארכה של פאביו גרוסו ואלסנדרו דל פיירו.

במשחק הגמר פגשה איטליה את צרפת. הצרפתים הובילו משער של זינדין זידאן, אך האיטלקים הישוו משערו של מרקו מטראצי. המשחק הסתיים בתיקו 1-1, ובהארכה נגח זידאן במטראצי והורחק. המשחק הוכרע בבעיטות הכרעה 3-5 לאיטלקים, כאשר הם מדייקים בכל בעיטותיהם בעוד דויד טרזגה הצרפתי, שהבקיע שש שנים קודם את שער הניצחון של צרפת נגד איטליה בגמר היורו, מחטיא בעיטה אחת. שחקנים איטלקים בולטים בטורניר היו ג'אנלואיג'י בופון שנבחר לשוער המצטיין בטורניר, פאביו קנבארו, ג'אנלוקה זמברוטה, אנדראה פירלו, ג'נארו גאטוזו, פרנצ'סקו טוטי ולוקה טוני.

2008 עד היום

שחקני הנבחרת לפני המשחק מול אנגליה בטורניר יורו 2012

איטליה שובצה לבית קשה ביורו 2008 יחד עם נבחרות צרפת, הולנד ורומניה. לאחר שהובסה במשחק הפתיחה 3-0 מול הולנד וסיימה בתיקו 1-1 מול רומניה, ניצחה איטליה את צרפת 0-2 בשחזור של גמר המונדיאל, והעפילה לרבע הגמר, שבו הפסידה לספרד, האלופה שבדרך, בבעיטות הכרעה.

בשנת 2009 השתתפה איטליה לראשונה בטורניר גביע הקונפדרציות, אך איכזבה כאשר לא עברה את שלב הבתים לאחר ניצחון על ארצות הברית, הפסד נגד מצרים ותבוסה נגד ברזיל.

איטליה העפילה למונדיאל 2010, והודחה בסיום שלב הבתים לאחר שסיימה בתיקו עם פרגוואי וניו זילנד, והפסידה לסלובקיה בתוצאה 2 - 3, בדומה לצרפת שזכתה במונדיאל 1998 והודחה בסיום שלב הבתים במונדיאל 2002. המאזן של איטליה בטורניר היה הגרוע בתולדותיה ולראשונה סיימה איטליה את משחקיה בטורניר גדול מבלי שניצחה אפילו משחק אחד.

ביורו 2012, סיימה איטליה שנייה בבית לאחר ניצחון על אירלנד, ותיקו מול ספרד וקרואטיה. ברבע הגמר ניצחה איטליה את אנגליה 4-2 בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים, לאחר 0-0 בתום 90 דקות והארכה. בחצי הגמר ניצחה איטליה את גרמניה 2-1 לאחר צמד של מריו באלוטלי אחרי 36 דקות ושער מצמק 2 דקות בתוך תוספת הזמן של מסוט אוזיל בפנדל. בגמר שנערך ב-1 ביולי 2012 באצטדיון אולימפיסקי, פגשה נבחרת איטליה את נבחרת ספרד והפסידה לה 0-4 לאחר 90 דקות.

כל גביעי העולם

1930 - לא נרשמה 1934 - זכייה 1938 - זכייה 1950 - סיבוב ראשון 1954 - סיבוב ראשון 1958 - לא העפילה 1962 - סיבוב ראשון 1966 - סיבוב ראשון 1970 - מקום שני 1974 - סיבוב ראשון

1978 - מקום רביעי 1982 - זכייה 1986 - שמינית גמר 1990 - מקום שלישי 1994 - מקום שני 1998 - רבע גמר 2002 - שמינית גמר 2006 - זכייה 2010 - סיבוב ראשון 2014 - סיבוב ראשון

כל אליפויות אירופה

1960 - לא העפילה 1964 - לא העפילה 1968 - זכייה 1972 - לא העפילה 1976 - לא העפילה 1980 - מקום רביעי 1984 - לא העפילה

1988 - חצי גמר 1992 - לא העפילה 1996 - סיבוב ראשון 2000 - מקום שני 2004 - סיבוב ראשון 2008 - רבע גמר 2012 - מקום שני

סגל הנבחרת

להלן רשימת השחקנים שזומנו למונדיאל 2014 (ההופעות והשערים מעודכנים ל-4 ביוני 2014):

מס'	עמדה	שם	תאריך לידה	הופעות	שערים	מועדון
1	שוער	ג'אנלואיג'י בופון (קפטן)	28 בינואר 1978	140		יובנטוס
12	שוער	סלבטורה סיריגו	12 בינואר 1987	8		פריז סן-ז'רמן
13	שוער	מתייה פרין	10 בנובמבר 1992	0		גנואה
3	הגנה	ג'ורג'יו קייליני	14 באוגוסט 1984	68	4	יובנטוס
15	הגנה	אנדראה ברצאלי	8 במאי 1981	47	0	יובנטוס
19	הגנה	לאונרדו בונוצ'י	1 במאי 1987	37	2	יובנטוס
7	הגנה	איניאציו אבאטה	12 בנובמבר 1986	20	1	מילאן
2	הגנה	מתיה דה שיליו	20 באוקטובר 1992	11	0	מילאן
20	הגנה	גבריאל פאלטה	15 בפברואר 1986	2	0	פארמה
4	הגנה	מטאו דרמיאן	22 בדצמבר 1989	1	0	טורינו
21	קשר	אנדראה פירלו	19 במאי 1979	109	13	יובנטוס
16	קשר	דניאלה דה רוסי	24 ביולי 1983	95	15	רומא
8	קשר	קלאודיו מארקיזיו	19 בינואר 1986	44	3	יובנטוס
14	קשר	אלברטו אקווילני	7 ביולי 1984	35	5	פיורנטינה
5	קשר	טיאגו מוטה	28 באוגוסט 1982	20	1	פריז סן-ז'רמן
6	קשר	אנטוניו קאנדרבה	28 בפברואר 1987	20	0	לאציו
23	קשר	מרקו וראטי	5 בנובמבר 1992	6	1	פריז סן-ז'רמן
18	קשר	מרקו פרולו	22 בינואר 1985	4	0	פארמה
10	חלוץ	אנטוניו קסאנו	12 ביולי 1982	37	10	פארמה
9	חלוץ	מאריו באלוטלי	12 באוגוסט 1990	30	12	מילאן
11	חלוץ	אלסיו צ'רצ'י	23 ביולי 1987	12	0	טורינו
22	חלוץ	לורנצו אינסינייה	4 ביוני 1991	5	1	נאפולי
17	חלוץ	צ'ירו אימובילה	20 בפברואר 1990	2	0	בורוסיה דורטמונד

שיאים

נכון ל-4 ביוני 2014. כתב מודגש מסמל שחקן פעיל בנבחרת.

מלכי השערים

דירוג	שחקן	שנים בנבחרת	שערים	ממוצע למשחק
1	לואיג'י ריבה	1965 - 1974	35	0.83
2	ג'וזפה מאצה	1930 - 1939	32	0.62
3	סילביו פיולה	1935–1952	30	0.88
4	רוברטו באג'ו	1988–2004	27	0.48
	אלסנדרו דל פיירו	1995–2008	27	0.28
6	אדולפו בלונצ'יירי	1920–1930	25	0.53
	פיליפו אינזאגי	1997–2007	25	0.44
	אלסנדרו אלטובלי	1980–1988	25	0.41
9	כריסטיאן ויירי	1997–2005	23	0.48
	פרנצ'סקו גרציאני	1975–1983	23	0.28

שיאני ההופעות

דירוג	שחקן	שנים בנבחרת	הופעות	שערים
1	ג'אנלואיג'י בופון	1997-	140	0
2	פאביו קנבארו	1997–2010	136	2
3	פאולו מאלדיני	1988–2002	126	7
4	דינו זוף	1968–1983	112	0
5	אנדראה פירלו	2002 -	109	13
6	ג'אנלוקה זמברוטה	1999–2010	98	2
7	דניאלה דה רוסי	2004 –	95	15
8	ג'אצ'ינטו פאקטי	1963–1977	94	3
9	אלסנדרו דל פיירו	1995–2008	91	27
10	מרקו טארדלי	1976–1985	81	6
	פרנקו בארזי	1981–1994	81	1
	ג'וזפה ברגומי	1982–1998	81	6

קישורים חיצוניים

• התאחדות הכדורגל האיטלקית
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
  פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית בן זגגי, הגברת הזקנה: הוותיקים של איטליה ישמרו על התואר?, באתר nrg
• דניאל שחק, ‏עבודה זרה, באתר ערוץ הספורט