אגתה הקדושה
 | |
| עינויי אגאתה הקדושה, סבסטיאנו דל פיומבו, 1520 | |
| לידה |
231 קטניה או פלרמו |
|---|---|
| פטירה |
251 (בגיל 20 בערך) קטניה |
| קדוש עבור | הכנסייה הקתולית, הכנסייה אורתודוקסית, הכנסייה האוריינטלית |
| חג | 5 בפברואר |
| פטרונית של | פלרמו, יוצקי פעמונים, סרטן השד, נגד אש, נגד רעידות אדמה, נגד הרי געש ועוד |
אָגָאתָה הקדושה (איטלקית Sant'Agata), נערה מקטניה שבסיציליה שעברה מרטיריום במאה ה-3 לספירה, אחת הקדושות הבתולות המוערכות בנצרות.
לפי האגדה, אגאתה, נערה ממשפחת אצולה שנודעה ביפי מראֶהָ, הייתה למושא חיזוריו של הסנטור הרומאי קווינטיאנוס, בתקופת הרדיפות של הקיסר דקיוס (בסביבות 251 לספירה). הבתולה הנוצריה, הצדקת, דחתה אותו מיד. כנקמה שלח אותה קווינטיאנוס להתגורר חודש בביתה של הזונה אפרודיסיה, כדי שזו תשחית את מידותיה. משלא צלחה מזימתו, העמידהּ למשפט בארמונו והורה לכלוא אותה. כדי לשבור את רוחה גזר עליה עינויים שונים, שהידוע שבהם הוא כריתת שדיה. למרות עזרתו של פטרוס הקדוש, שהתגלה אליה וריפא את חזה הפצוע, נכנעה לבסוף ומתה. לפי אחת הגרסאות, קווינטיאנוס ציווה לפני כן לגלגל את גופה בגחלים בוערות, והאל גאל אותה מייסוריה ברעידת אדמה.
רק עובדת קיומה והמרטיריום שעברה מקובלים על הכנסייה הקתולית. כל יתר הסיפור נחשב לאגדה, אך הפופולריות של אגאתה לא נפגעת כלל מהספקות של המחקר הכנסייתי.
במסורת האיקונוגרפית הנוצרית היא מצוירת לרוב מציגה צלחת שעליה מונחים שדיה. לעתים נוספת לציור גם הצבת ששימשה בעינוייה. עם זאת, לעתים לא נלווה לדמותה ענף הדקל המסורתי שמייצג את המרטיריום, אולי בגלל החולשה שמבטא מותה בכלאה.
אגאתה משמשת כקדושה המגנה של העיר קטאניה, עיר הולדתה של אגאתה לפי אחדות מהמסורות, וכן של המיניקות ושל יוצקי הפעמונים (ככל הנראה בגלל דמיון צורתם של הפעמונים לאטריבוט שלה). כן נהוג להתפלל אליה כדי למנוע שריפות והתפרצויות וולקניות. בעת המודרנית נוסף לה תפקיד הקדושה שמגוננת על החולות בסרטן השד.
יום חגה הוא 5 בפברואר.
לקריאה נוספת
- אביעד קליינברג, רגל החזיר של האח ג'ינפרו: סיפורי הקדושים משנים את העולם, זמורה-ביתן, 2000.
