יוסוף אבו דורה
יוסוף סעיד אבו דורה (בערבית - يوسف سعيد أبو درة; הוצא להורג ב-1940[1]) היה מנהיג כנופיה בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. היה ממנהיגיו הבולטים של המרד הערבי הגדול.[1]
ביוגרפיה
אבו דורה, פלאח מהכפר סילת אל-חארית'יה שליד ג'נין, בצפון הר-שומרון, היה אחד ממנהיגי המרד הערבים בתקופת מאורעות 1936-1939. עד לשנת 1935 עבד בחברת הנפט העיראקית במפרץ חיפה. בימי המאורעות קיבל את הפיקוד על כנופיה מאנשי הכפרים בצפון, מאנשיו של השייח' עז א-דין אל-קסאם שפעלה בעיקר בגזרת ג'נין-חיפה. הפיקוד על הכנופיה נמסר לידיו אחרי מותו של מפקדה הקודם, שייח' עטיה עוואד. עוזרו של אבו דורה היה מפקד חבורה, יוסוף אל-חמדאן מאום אל-פחם.[2] אבו דורה פיקד על האזור מעמק יזרעאל עד לחיפה.[3] רוב אנשיו התחנכו על תורתו של עז א-דין אל-קסאם.[4] הכנופיה פעלה נגד היישוב היהודי בצפון ארץ ישראל, נגד מתנגדי המופתי ח'אג אמין אל חוסייני מקרב הערבים, נגד אנשי חמולת זועבי הערבית בצפון שהיו בקשרים טובים עם שכניהם היהודים, ונגד ישובי הדרוזים על הר הכרמל.
ב-23 ביוני 1936 נחטפו שלושה מתושבי גבעת עדה ובהם ילד בן 12 בשם תבנית:נזכור את כולם, על ידי 6 ערבים מזוינים. החקירה העלתה כי החטופים הובלו לכיוון נחל עירון. מפי השמועה נודע כי שני המבוגרים מבין החטופים נרצחו והנער נלקח על ידי אבו דורה להרים. רק ב-29 במרץ 1940 נתגלו שרידי גופותיהם של השלושה בבור בכפר באזור ג'נין.
ב-18 במאי 1938 הודיעו שלטונות המנדט הבריטי על כך שאבו דורה מבוקש על ידם בשל חלקו בפעולות הרצח והחטיפה שביצע בארץ בראש כנופייתו והקציבו פרס של 550 לא"י על ראשו.
ב-10 ביולי 1938 תקפה חוליה מאנשי כנופיתו של אבו דורה את גבעת עדה. אנשי הכנופיה חדרו אל תוך חצר היישוב, ורצחו שלושה מאנשי היישוב, גבר ושתי נשים. ההתקפה נהדפה בקושי רב. כעבור ימים אחדים שלחה "ההגנה" לגבעת עדה יחידת אנשי פו"ש שהשתכנה ביישוב ובלילות יצאה לסיורים ופגעה בערבים שהסתובבו בקרבת היישוב.
בליל 16-17 באוגוסט 1938 התקיפו כ-200 מאנשי כנופייתו של אבו דורה מחנה מעצר ליד עתלית, שבו כלאו הבריטים את אנשי הכנופיות הערביות והעבידו אותם בפרך. מטרת ההתקפה הייתה לשחרר את הכלואים. מטרה זו לא הושגה, אך אנשי הכנופיה הצליחו לחטוף את סגן מפקד המחנה, הקצין היהודי תבנית:נזכור את כולם, את אשתו ושלושת ילדיו ואת גיסו. לאחר שלושה ימים, שחרר אבו דורה את שלושת הילדים, אך שלושת המבוגרים נרצחו על ידי אנשי הכנופיה. החטיפה, הרצח ומקום קבורת הגופות שלא נודע עוררו הד רב ביישוב. במשך 25 שנים נותר מקום הקבורה בלתי ידוע ונתגלה רק בשנת 1963, בבור ביער עין חוד, כתוצאה מחקירתו של שלמה בן אלקנה, חוקר המשטרה, בעל ניסיון בפענוח פרשיות עלומות בתולדות היישוב ומומחה בגילוי נעדרים.
בקיץ 1938 הכפריים שהיו נתונים למרותה של חמולת זועבי בגליל התחתון סמוך לעמק יזרעאל, מאסו בסיפוק דרישותיו החוזרות של אבו דורה, והקימו בהנהגת השיח' נאיף אל-זועבי חבורה שהשתתפה במרד, אך בעיקר הגנה על הכפרים מפני חבורתו של אבו דורה.[5]
באוקטובר 1938 כתב אבו דורה מכתבי פקודה ואזהרה מטעם "המפקדה הראשית, צבא המורדים בפלסטין", עליהם חתם לפני שמו: "עבד דתו ומלדתו". ב-2 באוקטובר נשלח נוסח מכתב שכזה אל עשרות חשודים בבגידה, שהוזהרו שאם ימשיכו בפעולתם "נגד הלאום והמולדת", יוצאו להורג. ב-14 באוקטובר פרסם כרוז תעמולה שכותרתו "כרוז המנהיג הגדול של הלוחמים על מעשי זוועה הבריטיים", בו קרא לערביי פלסטין: "עליכם להוכיח לבריטים, שאינכם עבדים אלא שאתם נכדי אומות הגיבורים". לבריטים קרא באותו כרוז: "עתה הוא הזמן שתבינו שאין להתגבר על הערבים במעשי אונס, הם לא יוותרו על זכויותיהם. הם לא יפקפקו לקחת נקם אפילו לאחר מספר שנים".[6]
בנובמבר 1938 התנגד לפשרה שעשו המורדים עם הפרדסנים, שבה הם הוחרגו מהחרם שהוטל על השימוש ברשיונות התחבורה המיוחדים שהבריטים ציוו על כל המשתמשים ברכב לשאת עמם. בנושא זה נכנס לעימות עם עארף עבד אל-ראזק, הטוען לתואר המפקד העליון של המורדים, שתמך בפשרה.[7]
בעת עבודתו של אבו דורה בחברת הנפט העיראקית יצר קשרים עם פועלים דרוזים. בהנהיגו את הכנופיה ניסה לגייס אליה דרוזים. הדרוזים לא נענו וב-28 בנובמבר 1938 תקפה כנופייתו של אבו דורה את היישובים הדרוזים עספיא ודאלית אל-כרמל ורצחה שלושה מתושביהם. בנוסף לכך גנבו אנשי הכנופיה שני סוסים, השמידו רכוש, חיללו את מקומות הפולחן של הדרוזים ושרפו ספרי קודש. הכוחות הבריטים הדפו את התוקפים וגרמו להם אבידות. באותה תקופה הצליח אבו דורה להימלט מיחידת משטרה שרדפה אחריו על סמך מידע שמסרה משפחתו של המוח'תאר של הכפר רומאנה, שנרצח על ידי אבו דורה.[8]
בדצמבר 1938 מינתה "הוועדה המרכזית" של המרד, שישבה בדמשק, משכילים עירוניים שישמשו כמזכירים לצדם של מפקדי הכנופיות הכפריים, שתפקידם היה כשל הפוליטרוקים הסובייטים. לצדו של אבו דורה מונה אמין אל-שרקאוי מחיפה.[9]
כמו מפקדים חשובים אחרים במרד, גם אבו דורה לבש מדים וענד על עצמו דרגות, שני כוכבים וכתר, וזאת למרות שפעל במסגרת מחתרתית.[10] בעקבות גילוי כל מאגר הנשק של כנופייתו בכפר בשומרון, עזב אבו דורה את ארץ ישראל המערבית לעבר הירדן המזרחי.[11] ביוני 1939 האשים כרוז של יריבי המרד (שהתחזה לכרוז של מפקדי מורדים) את אבו דורה שכשיצא לחוץ לארץ לקח עמו סכומי כסף גדולים שסחט מהאוכלוסיה.[10] ב-24 ביולי 1939, בשעות הלילה, הבחין סיור של משטרת המדבר העבר ירדנית בשלוש דמויות חשודות שנעו במדבר ליד העיר כרך, מזרחית לים המלח האנשים נעצרו ונתברר כי אחד מהם הוא יוסוף אבו דורה המבוקש על ידי הבריטים. ארבעה ימים לאחר מכן החליטה ממשלת האמירות שלא להסגירו לידי שלטונות המנדט, אך שמו אותו במעצר בית בכרך. שלושה חודשים קודם לכן ברח אבו דורה מהארץ ומצא מקלט בדמשק. עם תפיסתו בעבר הירדן נתברר כי הגיע לאמירות כדי לחצות ממנה את הגבול לארץ ישראל, וליטול מחדש פיקוד על כנופייתו. ברשותו נתגלו כרוזי הסתה ופקודות מבצע, ועל אף שהיה לבוש בבגדים אזרחיים, נשא עמו תיק ובו מדים של גנרל עם חפתים וכותפות אדומות, שאותם עמד ללבוש לאחר חציית הירדן. למרות הבטחתם של השלטונות שלא להסגירו לידי הבריטים, הוצא לבסוף צו הסגרה נגדו והוא הוסגר לידי הבריטים. בקרב תושבי עבר הירדן שררה התנגדות להסגרתו וכאשר הוסע למשפט בארץ ישראל המערבית, המונים הריעו לו בחוצות הערים.[1] מכל פשעיו ומעשי הרצח שלו, הוא הועמד לדין בבית המשפט לעניינים פליליים בירושלים על רציחתם של שני נכבדים ערבים, אחד מהם מוכתר הכפר רומאנה. אבו דורה נדון למוות והוצא להורג בתלייה[12] בשנת 1940[1].
ראו גם
לקריאה נוספת
- מיכאל אסף, תולדות הערבים בארץ ישראל, הוצאת דבר 1941.
- עזרא דנין (בהשתתפות יעקב שמעוני), תעודות ודמויות מגנזי הכנופיות הערביות במאורעות 1939-1936, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשמ"א. אבו דורה ואזור בית שאן, עמ' 113-105.
- Ted Swedenburg, Memories of Revolt: The 1936-1939 Rebellion and the Palestinian National past, University of Arkansas, Press 2003.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 בני מוריס, הדרך לירושלים: גלאב פשה, ארץ ישראל והיהודים, הוצאת עם עובד, 2007. עמ' 62-61.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929, נספח II: ממלאי תפקידים במרד, עמ' 365.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 221.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 219.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 299.
- ^ תעודות ודמויות מגנזי הכנופיות הערביות, עמ' 107-106, 110.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 285, 305-304.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 306.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 307.
- ^ 1 2 יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 316-315.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 309-308.
- ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, עמ' 317.