בית המקדש השלישי
לפי המסורת היהודית, בית המקדש השלישי הוא בית המקדש העתיד להבנות בהר הבית.
יסוד קיומו של בית המקדש השלישי הוא בתיאור בספר יחזקאל של מקדש שיקום במקום זה שנחרב בבית ראשון. מכיוון שהמקדש שנבנה על ידי העולים בשיבת ציון ("בית המקדש השני") לא נבנה במתכונתו, הרי שמתכונתו נותרה לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים[דרוש מקור][מפני ש...].
בניין בית המקדש השלישי מוזכר במקומות שונים במשנה, בתלמוד, במדרש, וכן בספרי הלכה, קבלה וחסידות. וכן בתפילת שמונה עשרה מוזכרת הציפייה לבניין בית המקדש השלישי ולגאולה העתידה בכמה ברכות.
רעיון הבית השלישי שימש יהודים לתיאור משאלת לב שאין שנייה לה בימי הביניים[1][2].
הציפייה להקמת בית המקדש השלישי
במקרא
המושג "בית המקדש השלישי" אינו מופיע במקרא. עם זאת, נבואות רבות בתנ"ך מתייחסות אל הגאולה השלמה, קיבוץ הגלויות ואחרית הימים כמערכת שבית המקדש נמצא במרכזה. כך, למשל, בנבואת ישעיהו[3]:
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
נבואות אלה, שנאמרו בימי בית המקדש הראשון ותקופת גלות בבל, עד תחילת ימי הבית השני, לא התממשו בימי בית שני. בדברי חז"ל מופיע ויכוח בשאלה, האם בית שני מראשיתו לא היה ראוי למימוש נבואות אלו, או שהיה בו פוטנציאל שלא התממש, בהיעדר שיתוף פעולה מספיק של עם ישראל[4]. מכל מקום, לאחר חורבן בית שני נתפרשו נבואות אלו כמכוונות לבית מקדש חדש שייבנה[א].
תיאור מפורט של בית מקדש עתידי, גדול ממדים, מופיע בספר יחזקאל (פרקים מ'–מ"ג). התיאור אינו ברור, בשל שימוש במונחים אדריכליים שמשמעותם עמומה (כגון "אתיקים"), והמפרשים חלוקים בכמה שאלות יסודיות בהבנתו. כותב על כך הרמב"ם[5]: "בניין העתיד להבנות, אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל – אינו מפורש ומבואר"[6].
בהלכה
ערך מורחב – מצוות בניין בית המקדש
הקמת בית מקדש נזכרת בספרי ההלכה כמצוות עשה, ונמנית כאחת מתרי"ג המצוות שבתורה[7], על פי הכתוב בתורה[8]: "ועשו לי מקדש". ועל פי הכלל שקבע הרמב"ם, הרי החיוב הוא לדורות[9]. מעבר לכך, הקמת המקדש וחידוש עבודתו קשורים לסדרה של מצוות, כגון הקרבת הקורבנות, עלייה לרגל, ועוד[10]. ממילא, המצווה הכתובה בתורה לעשות מקדש מחייבת להקימו אם קיימים התנאים המאפשרים זאת[ב][דרושה הבהרה].
בתפילה ובפיוט
בכל הדורות נישאו תפילות לבנין בית המקדש, כך למשל כבר בימי גלות בבל, נשא דניאל תפילה אישית שחיבר לבניינו של בית המקדש השני: "יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ... וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם"[11].
וכן לאחר חורבן הבית השני, התגבש נוסח תפילה קבוע על ידי הסנהדרין הגדולה ביבנה הכולל בקשות הנוגעות לבניין בית המקדש השלישי. כך, למשל, בתפילת העמידה ("תפילת שמונה עשרה"), הנאמרת שלוש פעמים ביום: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת", "והשב את העבודה לדביר ביתך". ובזמן מאוחר יותר נוסף בתפילת הלחש של היחיד להוסיף קטע המסתיים בבקשה: "יהי רצון... שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".
גם בנוסח ברכת המזון תיקנו להזכיר את בית המקדש: "רחם נא... על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו".
בימים בהם הוקרב במקדש קורבן מוסף, נקבע נוסח מיוחד לתפילה על חידוש הקורבנות: "ואת מוסף יום... נעשה ונקריב לפניך באהבה". בפרט ביום הכיפורים, נהוג בעדות ישראל השונות לומר בתפילת המוסף את "סדר העבודה" המפורט של הכהן הגדול ביום זה. על כך נאמר במדרש בראשית רבה[12]: "כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש. מרי! יתבני בית מקדשא! מרי! מתי יתבני בית מקדשא?"[ג].
המוטיב של בניין בית המקדש נפוץ מאוד בפיוט, ורבים מן הפיוטים שנתקבעו לשירה בסעודת השבת בכל העדות כוללים אזכורים של בית המקדש. כך, למשל, כתב דונש בן לברט בפיוטו "דרור יקרא": "דרוש נוי ואולמי, ואות ישע עשה עמי". ובשירו של רבי ישראל נג'ארה "יה ריבון עלם": "למקדשך תוב ולקדש קודשין, אתר די ביה יחדון רוחין ונפשין"[ד]. במיוחד התפרסם רבי יהודה הלוי בשירי געגועיו לציון, ובכלל זה חידוש המקדש. בשירו "דבריך במור" ביקר את העדפת הקברים בארץ על פני מקום המקדש: "הטוב שיהיו מתים זכורים, והארון והלוחות שכוחים? נשחר את מקום שחת ורימה, וניטוש את מקור חיי נצחים?... ואיך נהיה להר קדשו שכחים?".
מצוות ומנהגים כזכר למקדש
- ערך מורחב – אבלות על החורבן
לאחר חורבן הבית השני נקבעו תקנות מיוחדות כזכר למקדש: נטילת לולב בחג הסוכות, נוהגת מהתורה שבעה ימים רק במקדש ומחוצה לו יום אחד, ולאחר החורבן קבע רבן יוחנן בן זכאי שלולב ניטל שבעה ימים בכל מקום, "זכר למקדש"[13]. כמו כן נטילת ערבה בהושענא רבה נועדה להזכיר את נטילת הערבה במקדש, ומן התורה אין מצווה ליטול ערבה כלל מחוצה לו[14]. בליל הסדר אוכלים את המצה והמרור יחד ("כורך") זכר למקדש, כמנהגו של הלל הזקן שהיה כורך את קורבן הפסח עם מצה ומרור[15].
צורתו על פי תיאור יחזקאל
אחד הדברים הייחודיים העיקריים בבית המקדש השלישי, בהשוואה לקודמיו, הוא צורתו, המתוארת בפרוטרוט בספר יחזקאל. הוא מתואר כמתאים רק במתאריו הכלליים לבתי המקדש שלפניו (קיומו של קודש הקודשים, היכל ועזרה), אך מעבר לכך יש בו שוני גדול, גם בצורה וגם במידות הגדולות בהרבה, כי הוא מוסיף חצר חיצונה של מאה אמה מן הצפון ומאה אמה מן הדרום ואכן כל המקדש צורתו תהיה מרובעת.
בעיה קשה שנתקלו בה כל הניגשים להבין כיצד אמור להיראות בית המקדש השלישי לפי יחזקאל, היא חוסר היכולת לפרש כהלכה את הפסוקים בספר העוסקים בו, בשל מינוחים טכניים שאינם מוכרים לנו, וכן בשל תיאורים עמומים של כמה וכמה מחלקיו. אמנם, גם התיאורים של בית המקדש הראשון (בספר מלכים) ושל בית המקדש השני (במסכת מידות) עוררו מחלוקות פרשניות לא מעטות, אך פחותות בעקרוניותן.
נראה שלדעת הרמב"ם, חוסר היכולת להבין את תיאורו של יחזקאל הוא זה אשר גרם לאנשי שיבת ציון לבנות את בית המקדש השני כפי שעשו ולא בצורת המקדש השלישי:[5]
אולם, המלבי"ם מפרש שבוני בית שני הבינו שהרמה הרוחנית של העם בעת שיבת ציון לא הייתה בשלימותה ולכן נמנעו מלבנות את הבית כצורת יחזקאל, בניין שמסמן שלימות רוחנית גבוהה של העם – שלימות שישיגו עם ישראל רק לעתיד לבא.
החצר הפנימית
היא חצר שלפני הבית (האולם, ההיכל וקודש הקודשים), גודלה מאה על מאה אמה, בה נמצא המזבח החיצון, בבית המקדש הראשון ובשני החצר נקראה העזרה.
החצר החיצונה
מקיפה את החצר הפנימית, וגודלה חמש מאות על חמש מאות אמה, בשונה מבית שני בה הייתה החצר החיצונה לפני הפנימית (ולא מסביב), בבית שני נקראה החצר עזרת נשים.
האתיקים
הגר"א מפרש שמדובר בשלושה קירות תמך שהולכים מצפון לדרום על פני כל החצר החיצונה מ"הרצפות" וממשיך לתוך ה"צלעות" שמקיפות את ההיכל וקודש הקודשים.
השערים
יחזקאל מתאר את שערי העזרות בגודל חמישים אמה על עשרים וחמש. בכל צד אמורים להיות שלושה תאים בגודל שש אמות על שש. בסך הכול, מתוארים שישה שערים כאלו, שלושה לחצר הפנימית ושלושה לחיצונה (לכיוונים מזרח, צפון ודרום). לשיטת הגר"א וסיעתו, התאים לאורך השער, דהיינו תא מול תא שלוש פעמים. לעומת זאת, לשיטת רש"י וסיעתו כל השישה בעובי החומה עצמה, ועוברים מאחד לשני.
לשכת הכהנים בני צדוק
- ערך מורחב – הכהנים בני צדוק
הנביא יחזקאל מנבא שבבית המקדש יכהנו הכהנים בני צדוק לכל ענייני הקרבת חלב ודם על המזבח. בבית המקדש תהיה לשכה מיוחדת לכהנים בני צדוק בחצר הפנימית של המקדש. שבניגוד לשאר הלשכות (שפתחם יהיה לכיוון דרום), לשכה זו תהיה פתוחה לכיוון צפון. בנוסף, גם שתי לשכות הקרויות "לשכות העשרים" המשמשות בישול ואכילת בשר קודש של הקורבנות ומרכז לבישת בגדי הכהונה של בני צדוק תשמש לצרכיהם של בני צדוק.
פרשנות לתיאור המקדש
עד לימינו נכתבו פירושים רבים לצורת המקדש השלישי, ונבנו מודלים אדריכליים לכמה מהמרכזיים שבהם. כך ידועה שיטתו של רש"י, של הגר"א, של הרב יום-טוב ליפמן הלר, ושל המלבי"ם – שראה את פירושם של שלשתם וחלק על דעתם באופן משמעותית[16] ושל הרב יוסף הלוי שניצלר[17]. ואילו לאחרונה נתפרסמו פירושם של רבנו חננאל, רבי אליעזר מבלגנצי[18] ורבי משה בן ששת[19]. ובימינו גם שיטתה של סדרת הפרשנות דעת מקרא, שאף לפיה נבנה מודל אדריכלי.
מקומו
המספרים בתמונה: 1. בית המקדש השלישי 2. מגרשי ירושלים 3. ירושלים החדשה 4. שער לוי.
לפי הנבואה, ירושלים החדשה תהיה 45 מיל מדרום להר המוריה
על פי נבואת יחזקאל מקומו של בית המקדש השלישי הוא בהר הבית בירושלים, באותו הר אשר בו ניצבו שני בתי המקדש הקודמים; אך עם זאת, לפי מידותיו המתוארות בספר יחזקאל, כדי לאפשר בניין בגודל זה במקום יצטרכו להיעשות בו שינויים טופולוגיים נרחבים. לפי הפרשנות, העיר ירושלים בתקופת המקדש השלישי תהיה בדרום המקדש, רחוקה ממנו מ"ה מיל, ואילו המקדש והר הבית יישארו במקומם[20].
אופן בנייתו
- ערך מורחב – מצוות בניין המקדש בזמן הזה
לדעת חלק מהראשונים בית המקדש השלישי ירד מן השמיים. דעה זו מבוססת על דברי אחת מסוגיות התלמוד, שמוזכר בה אפשרות שבית המקדש ייבנה באופן פתאומי ומהיר, ובניגוד לכללים המקובלים בהלכה[ה]. כך למשל כותב רש"י:
מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר[22] 'מקדש ה' כוננו ידיך'.
גם במקורות אגדיים שונים מתואר המקדש השלישי כנעשה בידי הקב"ה[23][24], ויש מהראשונים שלמדו מהם שהכוונה לעשייה בדרך ניסית ופלאית, ולא באמצעות בני אדם[25].
לעומת זאת, הרמב"ם[26] מתאר את המקדש השלישי כמקדש בנוי בידי אדם. לדעתו[27], מסכת מידות נכתבה במשנה כדי שבוני המקדש השלישי ידעו כיצד לעשותו. תפיסה זו נסמכת על פשוטם של פסוקי המקרא[28], וכמה מקורות בדברי חז"ל[ו].
ישנם המשלבים בין שתי דעות אלו, ואומרים שחלקו ירד משמים באופן נסי וחלקו יבנה על ידי המשיח. לפי דעת המהרש"א בחידושי-אגדות על מסכת מגילה[29], יחברו לבית המקדש השלישי כל בתי הכנסת בעולם, שבאופן נסי יתאספו למקום אחד ויצטרפו לבית המקדש שירד בנוי ומשוכלל מן השמים.
הרמח"ל, בספרו "משכני עליון", אומר שבית המקדש השלישי אמור היה להבנות כעליית מדרגה מיד לאחר הבית הראשון, ואם היינו זוכים, לא היה צורך בחורבן אלא כעין מעבר משן חלב לשן בשר, היו עוברים מבית ראשון שנבנה בספירת החכמה לבית שלישי בספירת הכתר. נראה מדבריו כי הוא מיישב את שתי השיטות באומרו שבית המקדש החיצוני ייבנה בחומר ובית המקדש הפנימי יירד מן השמיים.
לדעת הרב מרדכי אליהו[30], המקדש ירד מן השמיים, ומשתמע מדבריו שמכיוון שכך העיסוק האנושי בהקמתו מיותר. אך יש שטענו שאין להסתמך על ירידת המקדש משמיים כנימוק המשחרר את בני האדם מן האחריות לבנותו[ז]. בעקבות כך סבורים רבנים שונים (בעיקר מרבני הציונות הדתית, כגון הרב שלמה גורן, הרב נחום רבינוביץ', והרב ישראל אריאל ועוד) שאין זו סיבה להמינע מקיום מצוות בנין בית המקדש[דרוש מקור].
ניסיונות מעשיים להקמת בית המקדש השלישי
בעת העתיקה
- ערך מורחב – בית המקדש של יוליאנוס
על פי המסופר במדרש בראשית רבה (פרשה סד, י), שנים מספר לאחר החורבן יזם השלטון הרומי את בניין המקדש מחדש. היהודים החלו באיסוף כסף לצורך הבניין, ומן המדרש משתמע שאף החלה תנועת עליה ארצה. ברם, השומרונים התנגדו לבנייה, ובהשפעתם חזרו בהם הרומאים מיוזמה זו. הדבר גרם להתמרמרות רבה בקרב היהודים, עד כדי מחשבות על מרד. ככל הנראה, מדובר בתקופה בה הקים אדריאנוס קיסר את איליה קפיטולינה כעיר אלילית על חורבות ירושלים, והיה זה אחד המניעים למרד בר כוכבא.
יוזמה משמעותית יותר לבניין המקדש הגה הקיסר הרומי יוליאנוס, במאה הרביעית. הלה הצהיר בפני היהודים (בשנת 362): "אקומם בכל מרץ את היכל האל העליון". הקיסר פנה אל היהודים בקריאה "לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש את השלטון כדרך אבותיהם"[31]. מתועדות תגובות של שמחה בקרב יהודים בעולם לנוכח היוזמה, אבל במקורות היהודיים אין זכר לפרשה, ולפיכך יש משערים שהייתה גם הסתייגות מן הרעיון, מסיבות שונות[32]. הבנייה החלה במימון הממשלה הרומית, וכבר החלו להרוס את יסודות היכל אדריינוס שעמד במקום המקדש. בינתיים יצא יוליאנוס לקרב נגד הפרסים, דבר ששיבש את התקדמות העבודה, ובנוסף לכך פקדה את האזור רעידת אדמה, שגרמה להפסקת הבנייה ב-27 במאי 363. ביוני באותה שנה מת יוליאנוס במלחמתו, ותוכניתו נגנזה באופן סופי.
בימי הביניים
רבי אשתורי הפרחי (בספר כפתור ופרח, פרק ששי) מספר על יוזמה של אחד מבעלי התוספות, רבי יחיאל מפריז, לחידוש עבודת המקדש ”רבינו יחיאל דפריש ז"ל אמר לבא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי (לבריאת העולם. 1257 לספירה), ושיקריב קרבנות בזמן הזה”. רבי אשתורי הפרחי מעלה את השאלה: "מה נעשה מטומאתנו, ואנא הכהן המיוחס", ומשיב שמותר לחדש את עבודת הקרבנות באופן חלקי גם בטומאה, על פי הכלל שטומאה דחויה בציבור. לא ידוע מה עשה רבי יחיאל מפריז להגשמת רעיונו.
בעת החדשה
- ערך מורחב – חידוש עבודת הקורבנות
הרב צבי הירש קלישר (1795–1874), ממבשרי הציונות המדינית, כתב ספר בשם "דרישת ציון", ובו הקדיש מקום נרחב לבירור האפשרות לחידוש עבודת המקדש. הוא הציף לראשונה שורה של שאלות מעשיות העלולות להוות מכשול בפני חידוש העבודה, כמו: שאלת ייחוס הכהנים, איתור מקומו המדויק של המזבח, ההיתר להקריב קורבנות בטומאה, ועוד. לדעתו, ניתן לתת מענה לכל השאלות הללו, ולפיכך קרא להתארגן להקרבת הקרבנות, ובשלב ראשון – הקמת מזבח והקרבת קורבן פסח. הוא קיווה להשיג, באמצעות משה מונטיפיורי, רשות מהשלטון העות'מאני להקים מזבח בהר הבית. הרב קלישר ניהל התכתבות ענפה עם רבנים בולטים בדורו, בהם רבי עקיבא איגר והחת"ם סופר. הללו תמכו ברעיון באופן עקרוני, אך העירו על קשיים מעשיים והלכתיים שונים. מנגד, היו אישים כרבי שמשון רפאל הירש, ששללו עקרונית את המגמה לעסוק בפעילות מעשית לגאולת הארץ והקמת מקדש, וטענו כי אין לעסוק בכך באופן מעשי עד ביאת המשיח.
פעילותו של הרב קלישר לא נשאה פירות מעשיים בשעתה, אולם כתביו שימשו כר פורה להתפתחות הדיון ההלכתי בסוגיית חידוש הקורבנות. דיון זה יצר סוגה שלמה בספרות הרבנית, בספרים כדוגמת "עבודה תמה" (שנכתב כתגובה חריפה לרב קלישר, ושלל את מסקנותיו מכל וכל), "עיר הקודש והמקדש" לרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, "מקדש מלך" מאת רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק, ו"הר הקודש".
בתקופה מאוחרת יותר, החל החפץ חיים לעורר את לומדי התורה בדורו לעסוק בהרחבה בהלכות המקדש, כהכנה לבניין הבית השלישי. לשם כך כתב ספר בשם ליקוטי הלכות, המתמצת את פסקי ההלכה הנובעים מן התלמוד הבבלי בסדר קדשים, במתכונת ספרו של הרי"ף, שהתמקד רק בהלכות הנוהגות בזמן הגלות. החפץ חיים אף יסד ישיבה המיועדת ללימודי המקדש ועבודתו. במקביל, כתב הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין את ספרו "ערוך השולחן העתיד", המסכם אף הוא את הלכות המקדש. ספרים אלה לא נכתבו על בסיס תוכנית סדורה לגשת לבניין המקדש, אלא מתוך הערכה שזמן הגאולה מתקרב, ויש להתכונן אליה גם מן ההיבט ההלכתי.
אצל מבשרי הציונות
בית המקדש היה חלק גם מחזונם המדיני של אישים בציונות החילונית. כך בתיאורו של הרצל את מדינת היהודים:[33]
בית המקדש הוקם מחדש כי הגיע הזמן לכך. הוא נבנה כבימים עברו, מאבני גזית שנחצבו במחצבות המקומיות והתקשו באוויר הצח. שוב עמדו העמודים, היצוקים נחושת, לפני קודש הקודשים של ישראל. העמוד השמאלי נקרא בועז והימני נקרא יכין. בחצר הקדמית עמדו מזבח אדיר עשוי נחושת וכיור המים הרחב המכונה 'ים-הנחושת', כמו בימים הרחוקים ההם, כששלמה המלך משל בארץ.
אף על פי שהרצל היה בעד הקמת בית המקדש השלישי, מדבריו במדינה היהודית העתידית המוצגת באלטנוילד, המגיעים ממזרח יכולים להבחין במסגדים שעל הר הבית. מכאן אפשר להבין מדבריו שלמרות החזון שלו לבית המקדש השלישי, הוא לא יהיה בהר הבית על חשבון מסגדיו, אך למרות הוודאות בספרו שבית המקדש יוקם בירושלים, לא ברור האם בית המקדש יוקם בתוך העיר העתיקה או מחוצה לה[34].
כל זאת, לתפיסתו, לצד "היכל השלום" בירושלים, המשותף לבני כל העמים. חזונו האוטופי לא תורגם לכדי פעולה כלשהי של התנועה הציונית בכיוון זה. כעבור כארבעים שנה נוסחו הדברים באופן נחרץ יותר על ידי אברהם שטרן (יאיר), אשר בין "עיקרי התחיה" של ארגון הלח"י, אותם ניסח, קבע בסעיף האחרון: "הבית – בניין הבית השלישי, כסמל לתור הגאולה השלמה". בדרכו המשיכו הוגים בימין הרדיקלי מיוצאי הלח"י, כדוגמת שבתי בן דב וישראל אלדד, שבכתביהם שזרו את בית המקדש בתוכניתה של מדינת ישראל העתידית, על פי השקפתם.
לאחר מלחמת ששת הימים
בעקבות כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים, החלו להתארגן תנועות קטנות להקמת בית מקדש, שהמפורסמות שבהן הן תנועת נאמני הר הבית ומכון המקדש. מכון המקדש שיחזר עשרות רבות מכלי המקדש במתכונתם ההלכתית, עשויים זהב כסף ונחושת, ובהם המנורה, השולחן, מזבח הזהב והכיור. לצד הכנת הכלים, עוסק המכון בחקר הלכות המקדש ובהסברה ברחבי הארץ והעולם. לפעילות זו השפעה ניכרת בעיקר בחוגי הציונות הדתית, ובהדרגה נושא המקדש תופס מקום בסדר היום החינוכי והציבורי.
התארגנויות אלו מתקיימות בצלה של מחלוקת רעיונית והלכתית על היכולת להקים מקדש בימינו, והדעה העממית הרווחת בין חלק מהרבנים בציבור החרדי, שאין אפשרות להקים מקדש עד ביאת המשיח. אחד ממוקדי המחלוקת הוא סוגיית הכניסה להר הבית.
ההנחה הרווחת בעולם היא שהקמת בית המקדש תביא בהכרח להחרבתה של כיפת הסלע. במשך השנים אף קמו מספר התארגנויות מחתרתיות שביקשו לפוצץ את כיפת הסלע. בשל כך, הפך הר הבית לסלע מחלוקת מרכזי בסכסוך הישראלי-ערבי. בב' בתמוז תרצ"ו (22 ביוני 1936), כתב אמין אל-חוסייני מכתב אל הנציב העליון ובו טען: "המועצה מאמינה שהדחף הראשי שהניע את היהודים לחשוב על הפיכת פלסטין לבית לאומי בעבורם הוא דחף דתי. כיון שכך, העניין הציוני הוא בראש-וראשונה עניין דתי. רק בשל הרעיון הדתי המפעם בלבותיהם והחותר להקמתו מחדש של בית-המקדש היהודי של שלמה במקומו של מסגד אל-אקצא הקדוש". במכתב זה שיווה אל-חוסייני נופך דתי למאבק, ומאז החלו אנשי הדת מטיפים על כך בדרשות יום שישי, מה שהיה טריגר מרכזי לפרוץ מאורעות תרצ"ו[35].
בעקבות דברי המופתי, יזם יעקב רוזנהיים מעסקני אגודת ישראל הצהרה עליה ביקש להחתים את הרבנים ולפיה "היהודים המאמינים, מנועים בהחלט על פי הוראות חוק התורה עצמה, מלבצע את הקמתו מחדש של בנין המקדש או לחפש אמצעים אחרים. יהודים הנאמנים לתורה אינם יכולים אפילו להיכנס בהר הבית. אי לכך ההצהרה של המועצה המוסלמית משוללת כל יסוד. החיים בארץ הקודש, וכל השאיפות להתיישבות על אדמתה נחשבים על פי היהדות כמעשה דתי ראוי לשבח (מצווה) - אפילו בלי בנין המקדש בהר המוריה". אך הרב יוסף צבי דושינסקי, ראש אגודת ישראל בארץ ישראל התנגד לפרסום ההצהרה, מכיוון ש"אין הנימוק של איסור כניסה אל הר הבית מספיק, מפני שאפשר להיטהר באפר פרה ויהיה מותר להיכנס"[36].
התנועה האסלאמית בישראל מרבה לפעול למניעת בניין המקדש ואף להכחשת הקשר היהודי-היסטורי להר-הבית[37].
על פי סקר של ynet בשיתוף עמותת גשר שנערך ביולי 2009, 64% מהיהודים בישראל, ובתוכם אף חילונים רבים, מצדדים בבניין בית המקדש[38].
ראו גם
לקריאה נוספת
- אייל בן־אליהו, 'להקים בניין חדש'? הרב קוק, הרב הירשנזון והרצל על בניין המקדש וחידוש הקרבנות, קתדרה 128, תמוז תשס"ה, עמ' 101–112
- אוריאל צבי שונברג, אור אליהו, ירושלים: הוצאה עצמית, תשס"ה – ביאור מקדש יחזקאל על פי הגר"א
קישורים חיצוניים
- משה מאיר, המקדש – בין שלילה לחיוב, דעות 58, באתר נאמני תורה ועבודה
- יגאל גרוס, האם בית המקדש השלישי יירד מהשמיים
בית המקדש השלישי – איך הוא ייראה? ד"ר טובה גנזל, סרטון באתר יוטיוב- תנועת "נאמני הר-הבית וארץ-ישראל" - ירושלים, המעוניינת להקים מחדש את בית המקדש
- דב אלבוים, מי רוצה לבנות את המקדש בירושלים?, מסע אחר
- ד"ר יחיעם שורק, כמה פעמים ניסו היהודים להקים בית מקדש שלישי?, באתר "הידען", 5 בינואר 2014
אסתר זנדברג, החולמים על הקמת בית המקדש השלישי היו שם הרבה לפני פייגלין, באתר הארץ, 10 באפריל 2019- רוחמה וייס, אתם לא באמת רוצים בית מקדש שלישי, באתר ynet, 9 בספטמבר 2016
ביאורים
- ^ בספר חגי (ב', ט') נאמר: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". פסוק זה היה מושא לפולמוס יהודי-נוצרי, באשר משתמע ממנו שהבית השני ("הזה" – בימי חגי, ראשית ימי הבית השני) הוא ה"אחרון" ואין בלתו. התשובה המקובלת בפרשנים, ש"אחרון", ברוב הופעותיו במקרא, הוא: המאוחר יחסית, לאו דווקא המאוחר ביותר (דוגמאות: דברים, כ"ט, כ"א: ”ואמר הדור האחרון, בניכם אשר יקומו מאחריכם”; בראשית, ל"ג, ב'; שמות, ד', ח'–ט'). ראו שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קפז; הסבר אחר באברבנאל, ספר משמיע ישועה, פרק יג.
- ^ ראו הרחבה להלן בפרק "בעת החדשה", ובערך: חידוש עבודת הקורבנות.
- ^ תרגום: אדוני! יבנה בית המקדש! אדוני! מתי יבנה בית המקדש?
- ^ תרגום: למקדשך שוב ולקדש הקדשים, מקום שבו ישמחו רוחנו ונפשנו.
- ^ הגמרא במסכת סוכה[21] מציינת אפשרות שהמקדש יבנה בלילה, או ביום ט"ו בניסן, שהוא יום טוב. רש"י התקשה בדבר, שכן הדבר מנוגד להלכה שאין בונים את המקדש בלילה, או ביום טוב. ועל כך השיב: "הני מילי [תרגום: דברים אלו אמורים לגבי] בניין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו, יז) 'מקדש ה' כוננו ידיך'". לפירוש אחר לסוגיה עיין במאירי שם.
- ^ למשל: התוספתא (מסכת פסחים, פרק ח', הלכה ד'), דנה באפשרות שבית המקדש השלישי ייבנה בין פסח לבין פסח שני, וזאת על ידי ש"ניתן להן לישראל לבנות בית הבחירה"; תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"א: "לכשיתעוררו הגלויות... ויבואו ויבנו בית הבחירה". תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ה', עמוד א': "במעשה ידיהם של צדיקים כתיב... מקדש ה' כוננו ידיך" (הפסוק עליו הסתמך רש"י בסוכה הנ"ל כמקור לירידת המקדש משמיים), ופירוש רש"י: "מקדש – מעשה ידי צדיקים הוא".
- ^ בספרים שיוזכרו להלן בפרק "בעת החדשה", גם אלה מהם הסוברים שאין אפשרות לבנות את המקדש בימינו, לא הועלתה טענה זו שאין צורך לבנות מקדש כי ממילא ירד משמיים.
הערות שוליים
- ^ רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, כתר, 2009
- ^ כך לדוגמה התפייט רבי יהודה הלוי: "למפקד נשיא ורב / בית שלישי חרב". ישראל זמורה (עורך), כל שירי רבי יהודה הלוי, חלק ה', תל אביב: הוצאת מחברות לספרות, תש"ו 1946, עמ' 56.
- ^ ספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ב'–ד'. מקורות נוספים, מני רבים: ספר ישעיהו, פרק נ"ו, פסוק ז'; ספר ישעיהו, פרק ס', פסוק ז'; ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוקים כ"ה–כ"ח; ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ט"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב'. ראו גם פירוש רש"י ליחזקאל, מ"ג, י"א וספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, מאמר שני, אות כד.
- ^ 1 2 שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות עבודה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה, פרק בית הבחיר"ה, הלכות א'–ד'
- ^ לסיכום בעיות הפרשנות ולהתויית דרכים לפתרונן, ראו: יחיאל צבי מושקוביץ, דעת מקרא: יחזקאל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ה, עמ' שיז–שכד.
- ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה כ. ספר החינוך, מצווה צה. שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות עבודה.הלכות עבודה, פרק בית הבחיר"ה, הלכות א'–א'
- ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ח'
- ^ הקדמת ספר המצוות לרמב"ם, השורש השלישי
- ^ ראו פירוט במניין המצוות במשנה תורה לרמב"ם, בפתיחה לספרי 'עבודה' 'קרבנות' 'טהרה', ובמידה ידועה גם בספר 'זרעים'.
- ^ דניאל, ט', ט"ז–י"ז
- ^ בראשית רבה, פרשה י"ג, פסקה ב'
- ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה י"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ד, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קט"ו, עמוד א'
- ^ לפי פירושו לפרקים מ'–מ"ג בספר יחזקאל (שחלקים ממנו הושמט מרוב הדפוסים מפני תוקף קושיות שהטיל על הקודמים לו)
- ^ יוסף שניצלר, באור חדש: על תשע פרשיות האחרונות מספר יחזקאל (...), לונדון: דפוס ווערטהיים, 1824 (ה'תקפ"ו)
- ^ אליעזר מבלגנצי, פירוש על יחזקאל ותרי עשר, ווארשא, תר"ע, באתר היברובוקס
- ^ משה בן ששת, פירוש על ירמיה ויחזקאל, לייפציג' תרל"ב, באתר היברובוקס
- ^ הרב אליעזר מבלגנצי לספר יחזקאל, המלבי"ם לספר יחזקאל, תחילת פרק מ
- ^ דף מ"א, עמוד א'
- ^ ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק י"ז
- ^ כגון בתלמוד הבבלי, מסכת בבא קמא, דף ס', עמוד ב': "אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם את הבערה שהבערתי. אני היצתי אש בציון, שנאמר: 'ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה', ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר: 'ואני אהיה לה... חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה'".
- ^ מקור נוסף הוא הפסוק בירמיהו, ל"א, ג', וראו רש"י על אתר
- ^ ראב"ן, מסכת ראש השנה.
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות שופטים.משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופטים, פרק מלכי"ם, הלכות י"א–א'
- ^ הקדמה לפירוש המשנה, מהדורת הרב יוסף קאפח, עמ' יז
- ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ג, פסוקים י'–י"א: "אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת... וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית... וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו... הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם, וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם". ובפירוש רש"י שם: "ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ".
- ^ מסכת מגילה, דף כ"ט, עמוד א'
- ^ "מי יבנה את בית המקדש?" בתוך: נתנאל אריה (עורך), בניין אריאל יאיר, חיספין: ישיבת הגולן, תשס"ב, עמ' 279 והלאה
- ^ הדברים מובאים על ידי ההיסטוריון בן התקופה, גרגוריוס איש נזיאנזוס
- ^ מיכאל אבי־יונה, שביעי, בימי רומא וביזנטיון, ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"א, עמ' 170–171
- ^ אלטנוילנד, 1902. בתרגומה של מרים קראוס, הוצאת בבל, 1997, עמ' 267
- ^ שלמה אבינרי, הרצל, ירושלים: מרכז זלמן שז"ר, 2007, עמ' 164
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, עם עובד, 1978, עמ' 233-232.
- ^ דוד נחמן רוטנר, יקוב הדין את ההר, המבשר, מוסף קהילות ד' באייר תש"פ עמוד 4
- ^ אחיה ראב"ד, השייח סלאח: נתניהו רוצה להקים את בית המקדש, באתר ynet, 17 ביוני 2009
- ^ ynet, סקר: 64% מהישראלים רוצים בית מקדש, באתר ynet, 29 ביולי 2009
| בתי מקדש בהיסטוריה היהודית | ||
|---|---|---|
| משכנות | משכן משה • משכן גלגל • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון | 
|
| בתי מקדש | בית המקדש הראשון • בית המקדש השני ומקדש הורדוס | |
| מקדשים חיצוניים | הבמות • מקדשי ממלכת ישראל: תל דן ובית אל • מקדש חוניו • מקדש יב • מקדש השומרונים בהר גריזים | |
| אחרים | מצוות בניין בית המקדש • מבנה בית המקדש • בית המקדש השלישי • בית המקדש של יוליאנוס | |
| אתרים ומבנים ביהדות | ||
|---|---|---|
| אתרים | הר הבית • הכותל המערבי • קבר רחל • מערת המכפלה • עיר דוד • ירושלים • ארץ ישראל • ארבע ערי הקודש • קברי צדיקים • קברי צדיקים בישראל • קבר יוסף | 
|
| מבנים | המשכן • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון • בית המקדש • בית המקדש הראשון • בית המקדש השני • מקדש הורדוס • בית המקדש השלישי | |
| שונות | מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל | |