מל מרטינז
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1946 (בן 78) סגואה לה גראנדה, קובה  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית, קובה |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
מל מרטינז (בספרדית: Melquíades Rafael Ruiz Martínez; נולד ב-23 באוקטובר 1946) הוא לוביסט קובני-אמריקאי ופוליטיקאי לשעבר שכיהן כסנאטור מפלורידה בין השנים 2005 ל-2009 וכיו"ר הכללי של המפלגה הרפובליקנית מנובמבר 2006 עד 19 באוקטובר 2007. בעבר שימש מרטינז כמזכיר השיכון והפיתוח העירוני ה-12 תחת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש. מרטינז הוא קובני-אמריקאי וקתולי. הוא הודיע על התפטרות מתפקידו כיו"ר כללי של הוועדה הרפובליקנית הלאומית ב-19 באוקטובר 2007.[1]
מרטינז התפטר מתפקידו בקבינט ארצות הברית ב-12 באוגוסט 2004, כדי להתמודד על מושב הסנאט הפתוח בפלורידה שהתפנה על ידי הסנאטור הדמוקרטי הפורש בוב גרהאם. מרטינז הבטיח את המועמדות הרפובליקנית והביס בדוחק את המועמדת הדמוקרטית, בטי קסטור (אנ'). בחירתו הפכה אותו לקובני-אמריקאי הראשון שכיהן בסנאט האמריקני. יתר על כן, הוא וקן סלזאר (שהוא מקסיקני-אמריקאי)[2] היו הסנאטורים ההיספנים האמריקאיים הראשונים מאז 1977. אליהם הצטרף שלישי, בוב מננדז (שהוא גם קובני-אמריקאי) בינואר 2006, עד שסלזאר התפטר מתפקידו בסנאט ב-20 בינואר 2009, כדי להתמנות למזכיר הפנים של ארצות הברית. ב-2 בדצמבר 2008 הודיע מרטינז כי לא יתמודד לבחירה מחדש לסנאט ב-2010.
ב-7 באוגוסט 2009 CNN וה-Orlando Sentinel (אנ') דיווחו כי מרטינז יתפטר ממושבו בסנאט.[3][4] מאוחר יותר באותו החודש, הכריז המושל צ'ארלי כריסט כי ימנה את George LeMieux (אנ') ליורשו של מרטינז למשך השנה וחצי שנותרו בקדנציית הסנאט.[5]
שבועיים לאחר שמרטינז התפטר ממושבו בסנאט, דווח ב-The Hill שהוא יהפוך ללוביסט ושותף בחברה הבינלאומית DLA Piper (אנ').[6] הוא עזב את DLA Piper באוגוסט 2010 כדי להיות יו"ר Chase Bank פלורידה (אנ') ואחראי על הפעילות במקסיקו, מרכז אמריקה והאיים הקריביים.[7] מרטינז כיום משמש כיו"ר דרום מזרח ואמריקה הלטינית עבור ג'יי פי מורגן צ'ייס.[8] מרטינז משמש גם כיו"ר משותף של ועדת הדיור של ה-Bipartisan Policy Center (אנ').[9]
ילדות
מרטינס נולד ב-Sagua La Grande (אנ'), קובה. הוא הגיע לארצות הברית ב-1962 כחלק ממאמץ הומניטרי קתולי בשם מבצע פיטר פן (אנ'), שהביא לארה"ב יותר מ-14,000 ילדים. קבוצות צדקה קתוליות סיפקו למרטינז בית זמני בשני מתקני נוער. באותו זמן מרטינס היה לבד וכמעט לא דיבר אנגלית. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1964. לאחר מכן הוא חי עם שתי משפחות אומנה, ובשנת 1966 התאחד עם משפחתו באורלנדו.
מרטינז קיבל תואר עמית מ-Orlando Junior College (אנ') בשנת 1967, תואר ראשון ביחסים בין-לאומיים מאוניברסיטת המדינה של פלורידה, ודוקטור במשפטים מהמכללה למשפטים של אוניברסיטת המדינה של פלורידה בשנת 1973. הוא החל את הקריירה המשפטית שלו בחברת Wooten Kimbrough,[10] שם הפך לשותף ועבד במשך יותר מעשור. במהלך 25 שנות עבודתו בעריכת דין באורלנדו, הוא היה מעורב בארגונים אזרחיים שונים. הוא כיהן כסגן נשיא מועצת המנהלים של ארגוני הצדקה הקתוליים של מחוז אורלנדו.
קריירה פוליטית מוקדמת
בשנת 1994 מרטינז התמודד על תפקיד סגן מושל פלורידה. הוא חבר לנשיא המועצה לחקר המשפחה העתידי, קן קונור, המועמד למשרת המושל. הם הובסו בפריימריז הרפובליקנים, וסיימו במקום החמישי עם 83,945 קולות, או 9.31% מהקולות.
ב-3 בנובמבר 1998 מרטינז נבחר ליושב ראש מחוז אורנג', פלורידה (במהלך כהונתו של מרטינז התפקיד שונה לראש העיר). בזמן כהונתו, מרטינז יישם את מה שנודע כ"דוקטרינת מרטינז" האוסרת על פיתוח אלא אם ישנה תשתית ציבורית נאותה, במיוחד קיבולת בבתי הספר בסביבה, אשר יכולה לתמוך בפיתוח כזה. הוגשו עתירות לבית המשפט בנוגע לדוקטרינה, אך חוקיותה אושרה כאשר בית המשפט העליון של פלורידה סירב לדון בערעור לפסיקת בית משפט נמוך יותר.[11] מרטינז כיהן כראש העיר עד סוף שנת 2000.
לפני שהפך למזכיר מחלקת השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית, מרטינז כיהן בוועדת המחקר לניהול צמיחה של המושל. בעבר כיהן כנשיא Orlando Utilities Commission (אנ'), במועצת המנהלים של בנק קהילתי וכיו"ר רשות הדיור של אורלנדו.
כיו"ר משותף של קמפיין הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000 של מושל טקסס דאז, ג'ורג' ווקר בוש, בפלורידה, מרטינז היה מגייס כספים מוביל. הוא היה אחד מ-25 האלקטורים מפלורידה, שהצביעו עבור בוש בבחירות 2000. בזמן שכיהן כמזכיר מחלקת השיכון והפיתוח העירוני, מרטינז ישב כחבר חיצוני בוועדה המייעצת לנשיא למצוינות חינוכית עבור אמריקאים היספנים.
חיים אישיים
למל מרטינז ולאשתו קיטי שלושה ילדים וחמישה נכדים.[12] מל מרטינס מתגורר באורלנדו.
בחירות 2004 לסנאט
בנובמבר 2004 מרטינז היה המועמד הרפובליקני בבחירות לסנאט האמריקני להחלפת הדמוקרט הפורש בוב גרהאם. חלק ניכר מתמיכתו של מרטינז הגיעה מוושינגטון; הוא זכה לתמיכה מוקדמת על ידי קבוצות רפובליקאיות בולטות רבות, ונתמך בפומבי על ידי דמויות מפתח רפובליקניות לאומיות כמו מנהיג הרוב בסנאט ביל פריסט (אנ'). הרקע הקובני שלו והפופולריות שלו באורלנדו, פלורידה, תרמו לאטרקטיביות שלו בעיני המפלגה הרפובליקנית בפלורידה. מגזין האינטרנט "Salon" (אנ') דיווח שמרטינז רצה לרוץ לתפקיד המושל ב-2006, אך המפלגה הרפובליקנית שכנעה אותו לרוץ לסנאט שנתיים קודם לכן.
פריימריז
המינוי של מרטינז על ידי המפלגה הרפובליקנית היה רחוק מלהיות בטוח. הוא נתקל בתחרות רצינית מול חבר הקונגרס לשעבר ביל מקולום (אנ'). מקולום מתח ביקורת על הרקע של מרטינז כעורך דין של התובע, ורפובליקנים רבים חששו בתחילה שהמועמדות של מרטינז תהרוס את יכולתה של המפגלה לבקר את הרקע של המועמד הדמוקרטי לסגן הנשיא ג'ון אדוארדס. בנוסף נטען כי מרטינז רך בנוגע ל"רפורמת הנזיקין" (אנ'), נושא רפובליקני מרכזי במירוץ 2004.
לאחר עלייה של מקולום בשבועות האחרונים שלפני הפריימריז, מרטינז נלחם בחזרה בשבוע האחרון של המרוץ, על ידי פרסום המוני ופרסומות טלוויזיה שכינו את מקולום "היקירה החדשה של הקיצונים ההומוסקסואלים", והצביע על כך שמקולום נתן חסות לחקיקת פשעי שנאה בזמן שהוא חבר בבית הנבחרים. מרטינז הוריד מהאוויר כמה מהפרסומות לאחר פנייה אישית של המושל ג'ב בוש, אך מעולם לא התנער מהן. העיתון "St. Petersburg Times" (אנ') נקט בצעד יוצא דופן של ביטול התמיכה במרטינז בפריימריז הרפובליקני ותמך במקולום.[13]
בפריימריז הרפובליקני ב-31 באוגוסט, זכה מרטינז בניצחון מכריע על מקולום (45 מול 31 אחוזים). זמן קצר לאחר מכן, הוא נאם לצד הנשיא בוש בוועידה הלאומית הרפובליקנית 2004 ב-2 בספטמבר.
במהלך חלק מתקופת כהונתו בסנאט, מרטינז ישב בשולחן הממתקים של הסנאט.
בחירות כלליות
מרטינז הביס את יריבתו הדמוקרטית, בטי קסטור, בבחירות צמודות מאוד שקדמו להן פרסומות טלוויזיה שליליות רבות משני הקמפיינים. מרווח הניצחון של מרטינז היה קטן כך שמנצח לא הוכרז עד שקסטור הודתה בתבוסתה למחרת.
12 מתוך 25 העצירות של מרטינז בנסיעות פנים, אשר ממומנות מכספי משלמי המיסים, כשר השיכון והפיתוח העירוני ב-2003 היו לערים בפלורידה, במקביל לכך שהוא גם ערך קמפיין לסנאט בפלורידה.[14]
הנשיא בוש ניצח בפלורידה ב-52%–47%,[15] אך מרטינז זכה רק ב-49.5%–48.4%,[15][16] בהפרש של כ-70,000 קולות. מרטינז נחל כישלון גדול יותר מבוש באזור טמפה, כמו במחוזות הילסבורו ופינלס, ובמחוזות קטנים יותר כמו ליברטי ולפאייט. המחוזות היחידים שבהם זכה מרטינז ובוש לא היו אורנג' ומיאמי-דייד.
עבירת דיווח קמפיין
באוגוסט 2006 הודה הקמפיין של מרטינז שהקמפיין של 2004 היה בבדיקה של ועדת הבחירות הפדרלית (FEC) במשך יותר משנה. לפי מסמכי FEC, לאחר בחירות 2004 מרטינז דיווח שלקמפיין שלו (תקציב של 12 מיליון דולר) יש חובות של כ-115,000 דולר. אבל בדיקה מחודשת הראתה שהקמפיין שלו חייב 685,000 דולר בהוצאות בחירות. הקמפיין הוציא כ-300,000 דולר בשכר טרחה לרואי חשבון ועורכי דין הקשורים לקמפיין של 2004.[17] ב-28 באוקטובר 2008 הסכים הסנאטור הרפובליקני מל מרטינז לשלם קנסות בסך 99,000 דולר על אי ציות של הקמפיין שלו לחוקי הבחירות הפדרליים, כולל קבלת תרומות עודפות, כפי שעלה מהרישומים. ביקורת של ה-FEC גילתה שהקמפיין של מרטינז קיבל סך של 313,235 דולר בתרומות שחרגו מהמגבלות מ-186 תורמים שונים. הקנס התקבל על ידי ה-FEC ב-10 בספטמבר ופורסם חודש לאחר מכן במאגר המידע שלו.
הארגון Citizens for Responsibility and Ethics in Washington (CREW) (אנ') הגיש באוגוסט 2006 תלונה ל-FEC שלפיה מרטינז קיבל באופן לא חוקי יותר מ-60,000 דולר מחברת המשקאות בקרדי בקמפיין. CREW טען כי חברת בקרדי הפרה את חוק מסע הבחירות הפדרלי (FECA) (אנ') ואת תקנות ה-FEC על ידי שידול תרומות מרשימה של ספקי התאגיד עבור קמפיינים אלה, ועל ידי שימוש בכספי תאגיד כדי לשלם עבור מזון ומשקאות באירועי קמפיין שהתקיימו במטה החברה ב-11 במאי 2004. תלונה מתוקנת של CREW באוקטובר 2006 טענה על התנהגות דומה של בקרדי עבור מסע הבחירות החוזר של הסנאטור הדמוקרטי ביל נלסון ב-2006.[18] באפריל 2007 ה-FEC הודיע ל-CREW שהוא בחן את ההאשמות נגד בקרדי, במסע הפרסום של מרטינז ובמסע הפרסום של נלסון, לא מצא סיבה להאמין שההפרות לכאורה התרחשו, וסגר את העניין.[19]
מחלוקות בקרב אנשי הצוות
ב-6 באפריל 2005 מרטינז קיבל את התפטרותו של היועץ המשפטי שלו, בריאן דרלינג (אנ'),[20] שהיה אחראי על כתיבת והפצת התזכיר של Schiavo הקשור למשפט של Terry Schiavo (אנ').
מרטינז הכחיש מייד כל ידיעה על מעורבותו של דרלינג בסיטואציה, וציין שהוא עצמו העביר בשוגג עותק של התזכיר לסנאטור הדמוקרטי טום הרקין מאיווה, בחשיבה שזה לא יותר מאשר מתווה של ההצעה הרפובליקנית. מרטינז טען כי התזכיר "נועד להיות טיוטה עובדת", והצהיר שדרלינג "לא ממש יודע איך השגתי אותו".
תזכיר Schiavo הוא התקרית השלישית שבה מרטינז קיבל אחריות רחבה תוך הטלת האשמה על איש צוות. במהלך הפריימריז הרפובליקנים, איש צוות הואשם ביצירת עלון מסע בחירות שצייר את יריבו ביל מקולום כמשרת של "הלובי ההומוסקסואל הרדיקלי". זמן קצר לאחר מכן הואשם איש צוות אחר שקרא לסוכנים פדרליים המעורבים בפרשת אליאן גונזלס "בריונים חמושים".[21]
למרות ההתנגדויות הקולניות של מרטינז בנושאים הומוסקסואלים כמו נישואי הומוסקסואלים, הוא העסיק שני גברים הומוסקסואלים בקמפיין שלו בסנאט ב-2004.[22]
הוועדה הלאומית הרפובליקנית
יצירות שפורסמו
שדלנות בפקידי ממשל ספרדיים מטעם ארצות הברית
עמדות
היסטוריה בחירות
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Sen. Martínez quits as RNC chairman (אורכב 08.10.2009 בארכיון Wayback Machine) from USA Today
- ^ Fast facts: Explanation of Ken Salazar's ancestry (אורכב 04.11.2012 בארכיון Wayback Machine) from Time Magazine
- ^ "First on the CNN Ticker: Florida senator to resign seat". CNN. 7 באוגוסט 2009. ארכיון מ-16 בדצמבר 2017. נבדק ב-12 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Topic Galleries". OrlandoSentinel.com. אורכב מ-המקור ב-9 באוגוסט 2009. נבדק ב-3 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "News Releases – News Room – United States Senator Mel Martinez". אורכב מ-המקור ב-2 בספטמבר 2009. נבדק ב-29 באוגוסט 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Snyder, Jim (23 בספטמבר 2009). "Ex-Sen. Martínez to join DLA Piper as partner". TheHill.com September 23, 2009. נבדק ב-3 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Orlando Sentinel (2010). Mel Martinez to be Fla. chairman for JPMorgan Chase (אורכב 29.01.2018 בארכיון Wayback Machine). Retrieved September 9, 2010.
- ^ Florida Trend (2013). [1] (אורכב 29.11.2017 בארכיון Wayback Machine). Retrieved July 29, 2013.
- ^ "Housing". אורכב מ-המקור ב-31 באוקטובר 2011. נבדק ב-18 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) Bipartisan Policy Center's Housing Commission - ^ "Orlando Injury Lawyers". Whkpa.com. נבדק ב-3 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Orange County Government" (PDF). OrangeCountyFL.net. אורכב מ-המקור (PDF) ב-30 במאי 2012. נבדק ב-4 בספטמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "MARTINEZ, Melquiades R. (Mel) | US House of Representatives: History, Art & Archives". history.house.gov (באנגלית). נבדק ב-2022-11-03.
- ^ McCollum for GOP (אורכב 14.05.2008 בארכיון Wayback Machine). Editorial by St. Petersburg Times, August 30, 2004.
- ^ Goodno, James. "House Of Cards: What exactly did Mel Martinez accomplish at HUD – and will it be enough to get him elected to the U.S. Senate?". No. May/June 2004. Shelterforce Online. אורכב מ-המקור ב-10 באוגוסט 2004. נבדק ב-13 באוקטובר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Archived copy". The Washington Post. ארכיון מ-8 במאי 2012. נבדק ב-12 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה); (עזרה) - ^ STATISTICS OF THE PRESIDENTIAL AND CONGRESSIONAL ELECTION OF NOVEMBER 2, 2004 (אורכב 10.06.2011 בארכיון Wayback Machine), Clerk of the House of Representatives, November 4, 2004, revised June 7, 2007. Retrieved February 26, 2020.
- ^ "Martinez confirms auditing of his 2004 campaign". Northwest Florida Daily News. AP. 12 באוגוסט 2006. p. C6.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Crew Files Amended Fec Complaint Against Bacardi Usa And Martinez For Senate". Citizensforethics.org. אורכב מ-המקור ב-22 במאי 2011. נבדק ב-3 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "FEC Dismisses CREW Allegations" (PDF). FEC.gov. אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 במאי 2013. נבדק ב-4 בספטמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Author of Schiavo memo steps forward". MSNBC. אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2005. נבדק ב-3 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "New gaffe, old Martínez defense". Sptimes.com. נבדק ב-3 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Anti-gay Senate candidate has two gay advisers