משקים שנתגלו
| משנה | מסכת תרומות, פרק ח', משניות ד'–ו' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, הלכות ו'–ט"ז |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קט"ז, סעיף א' |
| מקורות נוספים | תוספות, מסכת עבודה זרה, דף ל"ה, עמוד א', ד"ה חדא, פסקי הרא"ש, מסכת עבודה זרה, פרק ב', סימן י"ג |
  | |
משקים שנתגלו או מים שנתגלו הוא מושג הלכתי לפיו מים, חלב או יין ששהו מגולים (לא מכוסים) ללא השגחת אדם, אסורים בשימוש.
חז"ל כתבו שטעם האיסור הוא, שיש לחשוש שנחש שתה מהם והטיל בהם ארס, ולכן משקים נאסרים רק הם היו מגולים לפחות כמשך הזמן שיכול נחש לשתות מהם. לדעת השולחן ערוך, דין זה אינו נוהג כיום, ומשקים מגולים מותרים בשתייה, מאחר שכיום אין נחשים מצויים בינינו[1].
מקור הדין ודעות הפוסקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור הדין הוא מהמשנה במסכת תרומות, פרק ח', משנה ד': ”שלושה משקין אסורין משום גילוי: המים והיין והחלב; ושאר כל המשקין מותרין. כמה ישהו ויהו אסורין? כדי שייצא הרחש ממקום קרוב וישתה” בנוסף לכך, מוזכרת הלכה זו בתלמוד במקומות רבים. בילקוט שמעוני מביא אסמכתא לאיסור משקים אלה ממדרש ילמדנו: ג' משקים אסורים משום גילוי, מים וחלב ויין. מים מנין, לרוקע הארץ על המים. חלב מנין, ותפתח את נאד החלב. יין מנין, דכתיב כל נבל ימלא יין.
לדעת בעלי התוספות, כל מה שאסרו היה רק בארץ ישראל שמצויים בה נחשים. אך בארצות אירופה הקרירות יותר, אין להנהיג הלכה זו.
מבואר בהלכה שאף אם שתה אדם בפנינו מן המים ולא ניזוק אין לשתות מן הנותר, כיוון שישנם שלשה מיני ארס, ארס של נחש זקן ארסו צף על המשקה, נחש בינוני מפעפע עד חצי גובהו ונחש צעיר מפעפע ושוקע עד למטה, לכן אפילו שהראשון שתה ולא ניזוק ייתכן שהארס שקע במשקה והשותה מכאן ואילך עלול להינזק. כמו כן נאסר להשתמש במים שנאסרו בגילוי לרחצה ולכיבוד הבית שמא ינזק מן הארס וכן נאסר לשפכם לרשות הרבים שמא יעבור עליהם אדם יחף וינזק. אף להשקות מהם לבהמה נאסר הן לבהמה שלו הן לשל חבירו כיוון שמזיקם (אך מבואר שלחתול מותר להשקות כיוון שאין הארס ממיתו אלא רק מכחישו לזמן מה ולאחריו הוא חוזר לאיתנו).
להלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהג העולם להקל, על פי פסקו של השולחן ערוך[2], שאין להחמיר בכך בזמנינו, משום שאין נחשים מצויים בינינו. אולם, בפתחי תשובה[3] הביא בשם השל"ה ש"שומר נפשו ירחק משתיית משקין אלו", וציין שהנהגת הגר"א הייתה להחמיר בכך ביותר כי "גם אם בטל הטעם לא בטל הדין", וישנם טעמים על פי הסוד. יש אחרונים שחילקו בין מקומות שהנחשים מצויים גם בזמנינו למקומות שאינם מצויים כלל[4]. וכוונתם לאסור בארצות החמות שבהן יש יותר נחשים מאשר בארצות אירופה. ידוע שהחזון איש החמיר בכך לעצמו ובעקבותיו הגר"ח קנייבסקי. בכף החיים[5] הביא מדברי רבים מהפוסקים שיש לחשוש גם למשקה שהיה מגולה ביום בלי שראו אותו.
בכוס של קידוש או הבדלה וכדומה כתב השולחן ערוך שיש להקפיד על משקים שנתגלו, משום הקריבהו נא לפחתך.[6] וכתבו אחרונים שזה דווקא כאשר המשקים התגלו לזמן ממושך, אבל אם התגלו לזמן קצר, מותר לקדש עליהם.[7]
באילו משקים נוהג גילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלכות גילוי חלים על מים, יין (ואפילו מעורבים בו מים, ואפילו התחיל טעמו להשתנות לחומץ), חלב, דבש וציר; ויש אומרים שגם שום כתוש.
משקה שעיקרו מבוסס על משקאות בהם נוהג דין גילוי אך טעמו העיקרי נשתנה (לדוגמה קפה), דעת הגר"ח קנייבסקי שאין נוהג בו דין גילוי[8].
באילו משקים אין דין גילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יין תוסס עד ג' ימים, יין מבושל, משקה חם, מי כבשים, שלקות ותורמוסין, משקין שעירבו בהם דברים חריפים כפלפלים או מרים עד שנשתנה טעמם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ט, עמוד ב'
- משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, מהלכה ה' עד סוף הפרק.
- טור, יורה דעה, סימן קט"ז
- כשרות משקים שנתגלו באתר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו להלן בפרק 'להלכה'.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ז, סעיף א'
- ^ יורה דעה, קטז, סעיף קטן א
- ^ ראו פרי חדש וברכי יוסף, יורה דעה, קטז
- ^ יורה דעה קטז אות ז
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ב, סעיף א'
- ^ ראו משנה ברורה, סימן רע"ב, סעיף קטן ג' על פי המגן אברהם
- ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, הלכה ט'