מסמרת

מַסְמֶרֶת (ברבים: מַסְמָרוֹת^[1]) המוכרת גם בשמה הגרמני ניט היא אביזר מתכתי המשמש לחיבור חלקי מתכת זה לזה. המסמרת בנויה כקנה שבצדו האחד כיפה.

מתחילת המאה ה-19 עד לאמצע המאה ה-20, טרם עידן הריתוך, היו המסמרות השיטה הנפוצה לחיבור חלקי מתכת כבדים. מסמרי ענק אלה חוממו לטמפרטורה גבוהה מאוד והוכנסו בכוח אל חורים בלוחות המתכת שהוכנו מבעוד מועד. בצִדן השני של המסמרות עמד אדם או מכונה שתפקידם היה להכות עם פטיש כדורי על הקצה השטוח עד שייווצר אוגן שלא יאפשר למסמרות להחליק החוצה, וכך היו חלקי המתכת תפוסים בחוזקה.

מונומנטים מפורסמים רבים נבנו בשיטת חיבור הלוחות על ידי מסמרות ובהם מגדל אייפל בפריז וגשר שער הזהב בסן פרנסיסקו. בישראל ניתן לראות את השימוש במסמרות בעיקר באלמנטים פיסוליים.

האונייה הענקית "טיטניק" נבנתה באמצעות כשלושה מיליון מסמרות כאלו. חלק מההיסטוריונים טוענים כי העבודה נעשתה בצורה לקויה במיוחד בחלקים הנמוכים יותר של דופן הספינה בדיוק באזורים כמו אלה שנפגעו על ידי הקרחון. הם טוענים כי אילו היו המסמרות חזקות יותר, ייתכן והנזק שהיה נגרם היה מצומצם יותר.

כמו כן, שימוש בניטים היה נפוץ בגרסאות הראשונות של נעלי כדורגל, על מנת לייצר אחיזה טובה יותר של השחקן במגרש.

כיום פסק השימוש במסמרות ששימשו בתעשיות הברזל, אך עדיין נפוץ השימוש במסמרות קטנות, לדוגמה בבניית מטוסים.