ישראל ברייט

ישראל ברייט
	בהופעה בראשון לציון, נובמבר 2021
לידה	28 ביוני 1963 (בן 61)
מוקד פעילות	ישראל
שפה מועדפת	עברית
פרסים והוקרה	פרס אופיר למוזיקה המקורית הטובה ביותר
	פרופיל ב-IMDb

ישראל ברייט (נולד ב-28 ביוני 1963) הוא זמר, מלחין, שחקן ותסריטאי ישראלי, סולן להקת "השמחות".

ביוגרפיה

ברייט ניגן מגיל צעיר באקורדיון, ומגיל 16 בפסנתר; היה שותף בהרכבים מוזיקליים מגיל 13. בתקופת שירותו הצבאי עסק בכתיבה ועריכה בעיתון "במחנה", ובין היתר ערך את מדור הסאטירה "פרה קדושה"^[1]. באותה תקופה פרסם סיפור בהמשכים בעיתון "מעריב" והוציא ספר ילדים בשם "ואף על פי כן נקודת חן" בהוצאת "כרם". לאחר הצבא היה חלק מצוות התוכנית "מה יש" של גלי צה"ל וכתב שם את "פינתה של פזית"^[1]. באותה תקופה כתב עם אברי גלעד מספר תסריטים לתוכנית "זהו-זה".

במקביל ללימודי התואר הראשון בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב הוציא ב-1991 את אלבומו הראשון, "כל מה שמנגד", שכלל תשעה שירים שכתב והלחין^[2]. האלבום לא זכה להצלחה משמעותית, אך יצר את הקשר ארוך השנים עם הבמאי עידן לוי ועם עורך הווידאו יאיר תמיר שהניב עשרות קליפים, בהם מהראשונים שהוקרנו בערוץ 2 המסחרי. ב-1994 הוציא את אלבומו השני, "קוף עירוני".

מעבר לפעילותו כזמר כתב ברייט מוזיקה להצגות תיאטרון רבות, בין היתר למחזותיו של יוסף אל-דרור. ב-1996 זכה בפרס התיאטרון הישראלי על המוזיקה בהצגה "ויאמר וילך" עם רנה ירושלמי בתיאטרון הקאמרי. בשנת 2002 זכה שוב בפרס מלחין השנה בתיאטרון על המוזיקה להצגה "הלב הלבן" של אילן חצור בתיאטרון באר שבע^[3]. ברייט הלחין מוזיקה למופעי מחול רבים בין היתר ללהקת המחול הקיבוצית^[4], להקתה של נעה דר^[5], נמרוד פריד וכן לעבודות של נימה יעקובי.

הפריצה הגדולה של ברייט התרחשה ב-1998, כשהקים את להקת "השמחות". ברייט היה הסולן וכן כתב והלחין את כל השירים. הלהקה הוציאה באותה שנה את אלבומה הראשון שכלל את הלהיטים: "בדרך הביתה", "יהודה יהודה", "היו לי פעם חברים", ו"אדם צריך בית"^[6]. האלבום זכה להצלחה רבה. בשנת 1999 זכה ברייט בפרס אקו"ם על האלבום. האלבום השני של הלהקה "אנשים מספרים" כלל חומרים שנוצרו במהלך ההופעות הרבות של הלהקה והשהיה הממושכת בדרכים^[7]. הוא יצא בשנת 2001, אך לא הצליח כקודמו ורק שיר הנושא היה הלהיט המצליח. בשנת 2003 הלחינו וביצעו השמחות את שיר השירותרום בגלי-צה"ל. באותה שנה שימשו השמחות כ"להקת הבית" בתוכנית המערכונים "המופע המרכזי" של רשת, שלא זכתה להצלחה.

לאחר פירוקה הלא-רשמי של הלהקה (הלהקה מופיעה לעיתים רחוקות) למד ברייט מוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב לצד לימודי קומפוזיציה. מורהו האישי לקומפוזיציה היה יוסף ברדנשווילי. במקביל הוציא ברייט את אלבום שירי המשוררים "אוצר סמוי"^[8], שזכה לביקורות חיוביות ולצל"ש על תרומה לחברה מקרן פורד^[^{דרוש מקור]}, בעקבותיו יצא לסיבוב הופעות^[9].

במסגרת לימודי הקומפוזיציה הלחין לבקשתו של נגן הטובה איל כהן את היצירה "לוויתן" שזיכתה את מבצעה במקום הראשון למבצעים בתחרות המלגות של קרן התרבות אמריקה-ישראל וזכתה לביצועים רבים בין היתר בשידורים שונים בקול המוזיקה.

הלחין פסקולים מקוריים לסרטים דוקומנטריים רבים וכן לסדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע, בין היתר "אצבע אלוהים", "ג'ירפות"^[10], "ניקה" ו"המנגליסטים", שם שיחק באחד התפקידים הראשיים. עבור המוזיקה שהלחין לסרטים היה מועמד מספר פעמים לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, בשנת 2008 זכה בפרס האקדמיה עבור המוזיקה לסרט "אצבע אלוהים" של הבמאי יגאל בורשטיין. בשנת 2010 זכה שוב בפרס האקדמיה, הפעם על המוזיקה הטובה ביותר לסדרת טלוויזיה עבור "בדרך הביתה" הסדרה הדוקומנטרית של תומר וברק היימן.

בשנת 2007 החל בכתיבת טור אישי בשם "הכיוון דרום" בעיתון "העיר" של תל אביב, בו כתב על החיים בדרום העיר מזווית ביקורתית והומוריסטית. באותה שנה אף כתב את גיליון ראש השנה של העיתון (העיתון כולו). הגיליון נקרא "ארצות ישראל" ותיעד מסע בארץ מצפון לדרום עם הצלם אהרל'ה הצמצם הבוער. ברייט הנחה מספר תוכניות טלוויזיה בין היתר תוכנית על תולדות האוכל בארץ ישראל בערוץ הראשון. בשנים 2011–2013 הגיש את תוכנית הראיונות האישיים 'דרך המוזיקה' ברדיו "מהות החיים".

בשנת 2011 הוציא את אלבומו השישי (לא כולל אלבומים של פסקולים מסרטים) "דרגות לכלוך ונקיון"^[11], שהבליט שיתוף פעולה רב-שנים עם האקורדיוניסט ויטלי פודולסקי^[12]. באותה שנה שיחק ברייט בסדרת הטלוויזיה "סרוגים" בעונתה השלישית, בה גילם את דמותו של עזריה, משורר דתי מיוסר, שותפו של נתי לדירה^[13].

ב-2014 זכה ברייט עם רן שריג והמפיק אסף אמיר בתחרות "קצר וסאטירי" של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה עבור תסריט לסרט קצר בהשראת אפרים קישון^[14]. את הסרט ביים עידן לוי. באותה שנה הלחין את הפסקול של הסרט "כיפה אדומה". ב-2015 קיבל ברייט מענק ממשרד התרבות ומענק נוסף ממפעל הפיס לכתיבת אופרה המבוססת על המנגינות של השפה העברית המדוברת.

במסגרת יוזמה של משרד החינוך ואקו"ם החל בשנת 2015 להופיע עם נגן הדרבוקה הערבי סמי בדרה במופע 'היו לי פעם חברים', מופע המיועד לבתי הספר המציג חברות יצירתית רבת שנים. המופע עוסק ביסודות המוזיקה העממית הישראלית לצד נגיעה בנושאים כמו גזענות והפליה בחברה הישראלית.

ב- 2015 השתתף יחד עם רוני ידידיה ביצוע השיר עץ הפלפל- מילים-נתן אלתרמן, לחן-רוני ידידיה. באלבום: רוני ידידיה וחברים שרים נתן אלתרמן - העולם מצויר כגלויה, חלק א'. ^[15]

באוגוסט 2018 קיבל התסריט שכתב ברייט לסרט "מיומנו של מפצל דירות" התקציב במסלול ההפקה מטעם קרן הקולנוע הישראלי. לאחר דחיות רבות מדי בהפקת הסרט אושר הסרט מחדש בשנת 2022 על ידי הקרן, עם חברת ההפקה דורי מדיה ובבימוי דובר קוסשווילי. הסרט מבוסס על הטור האישי "הכיוון דרום" שפרסם ברייט בעיתון העיר.

באפריל 2019 הוציא ארגון הטרור חמאס שיר תעמולה בשם "ממשלה שקרנה גנבה" המבוסס על מילות השיר ׳היו לי פעם חברים׳ של השמחות ובעל לחן זהה^[16].

בשנת 2022 הלחין ברייט את המוזיקה לסרט 'הדרך לאילת' של יונה רוזנקייאר שזכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבל הקולנוע ירושלים^[17]. ברייט עצמו היה מועמד לפרס המוזיקה הטובה בפרס אופיר.

בשנת 2023 כתב ושיחק בסרטיו הקצרים "טרנטינו" ו"פאבלו והילד" של בנו, עומר ברייט.

דיסקוגרפיה

כל מה שמנגד (1991)
קוף עירוני (1994)
אוצר סמוי (2004)
דרגות לכלוך וניקיון (2011)

עם השמחות

השמחות (1998)
אנשים מספרים (2001)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל ברייט בוויקישיתוף

ישראל ברייט, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ישראל ברייט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ישראל ברייט, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ישראל ברייט, באתר ספר הקולנוע הישראלי
ישראל ברייט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ישראל ברייט, באתר Discogs (באנגלית)
ישראל ברייט, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
ישראל ברייט, בארכיון הבימה
רועי בהריר, תן לו בחליפה: ראיון עם ישראל ברייט, באתר nrg‏, 24 באוקטובר 2010
ליה פן, מי שטוב לו ושמח: ראיון עם ישראל ברייט לרגל צאת האלבום "דרגות לכלוך וניקיון", באתר הארץ, 26 בינואר 2011
תימורה לסינגר, שמח גם בלי השמחות, באתר ynet, 30 בינואר 2011
שי להב, ישראל ברייט: הכישרון משחק במחבואים, באתר ynet, 17 באוקטובר 2011
ליאת רון, ‏ישראל ברייט: "אני רוצה לחוקק את חוק המוזיקה הקלה", באתר גלובס, 12 בדצמבר 2011
ynet, באווירת דרום העיר: ישראל ברייט אצל קוטנר, באתר ynet, 4 בינואר 2012
אלעד זאבי, 20 שנה אחרי שהרים את המדינה, ישראל ברייט כבר לא שמח, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2018
עינב שיף, "אני הולך להפגנות, אבל אחרי שאני יורד מהופעה שם אני מתגעגע למרכז הליכוד", באתר ynet, 30 בספטמבר 2023
בדרך הביתה: השמחות, הפודקאסט שיר אחד של תאגיד השידור הישראלי, 5 בפברואר 2024
רונן טל, ישראל ברייט: "קירוב לבבות וביחד ננצח זו ההונאה הכי גדולה", באתר הארץ, 3 באפריל 2024

הערות שוליים

^ ¹ ² עמית שהם, הפער ביני לבין הממשות הדהים אותי, חדשות, 12 ביוני 1991
^ עמית שהם, תקליטים - ישראלי - חידת הספינקס, חדשות, 18 בדצמבר 1991
^ ציפי שוחט, "מר גרין" של תיאטרון הקאמרי היא הצגת השנה, באתר הארץ, 19 במרץ 2002
^ רותם יפעת, עכבר העיר, אינפראדום - עבודת מחול בלי הרבה אדום, באתר הארץ, 10 בפברואר 2010
^ הילה שיאון, מתן שירם, חגית פלג-רותם, ‏טיול עם ערך מוסף, באתר גלובס, 3 בספטמבר 2013
^ בן שלו, תן לו בחפתים, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
^ גידי אביבי, בלי שיניים, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2001
^ שגיא בן נון, נגמרו המלים, המסיבה הסתיימה, באתר הארץ, 8 באפריל 2004
^ ברייט מופיע, באתר גלובס, 9 ביוני 2004
^ נילי ברקן, ‏למה שהקהל לא יבין?, באתר גלובס, 10 בפברואר 2002
^ עכבר העיר, שיר להשמעה: אלבום חדש לישראל ברייט, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2011
^ בן שלו, "דרגות לכלוך וניקיון", ישראל ברייט מצליח להפתיע, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
איתי שטרן, נפגש בשמחות: איך האלבום החדש של ישראל ברייט?, באתר nrg‏, 20 בספטמבר 2011
^ אופיר ארצי, עכבר העיר, "סרוגים": כל התורה להפקת דרמה ישראלית איכותית, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2011
^ נירית אנדרמן, חמישה סרטים קצרים חדשים בהשראת אפרים קישון יוקרנו בסינמטק ת"א, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2015
^ ynet מוסיקה, יורדים מהעץ: קליפ נוסטלגי לשיר של אלתרמן, באתר ynet, 26 בפברואר 2015
^ "ממשלה שקרנה גנבה": שיר חדש ברצועת עזה לועג לתושבי העוטף, באתר מעריב אונליין, 24 באפריל 2019
^ אורון שמיר, "הדרך לאילת" הוא המנצח הגדול בפסטיבל הקולנוע ירושלים, באתר הארץ, 28 ביולי 2022

הקודם: 2007 - חביב שחאדה חנא	זוכה בפרס אופיר למלחין לשנת 2008 - אסף אמדורסקי ("איים אבודים") וישראל ברייט ("אצבע אלוהים")	הבא: 2009 - רביע בוכרי ("עג'מי")

[חדשות-1] ¹ ² עמית שהם, הפער ביני לבין הממשות הדהים אותי, חדשות, 12 ביוני 1991

[2] עמית שהם, תקליטים - ישראלי - חידת הספינקס, חדשות, 18 בדצמבר 1991

[3] ציפי שוחט, "מר גרין" של תיאטרון הקאמרי היא הצגת השנה, באתר הארץ, 19 במרץ 2002

[4] רותם יפעת, עכבר העיר, אינפראדום - עבודת מחול בלי הרבה אדום, באתר הארץ, 10 בפברואר 2010

[5] הילה שיאון, מתן שירם, חגית פלג-רותם, ‏טיול עם ערך מוסף, באתר גלובס, 3 בספטמבר 2013

[6] בן שלו, תן לו בחפתים, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010

[7] גידי אביבי, בלי שיניים, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2001

[8] שגיא בן נון, נגמרו המלים, המסיבה הסתיימה, באתר הארץ, 8 באפריל 2004

[9] ברייט מופיע, באתר גלובס, 9 ביוני 2004

[10] נילי ברקן, ‏למה שהקהל לא יבין?, באתר גלובס, 10 בפברואר 2002

[11] עכבר העיר, שיר להשמעה: אלבום חדש לישראל ברייט, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2011

[12] בן שלו, "דרגות לכלוך וניקיון", ישראל ברייט מצליח להפתיע, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
איתי שטרן, נפגש בשמחות: איך האלבום החדש של ישראל ברייט?, באתר nrg‏, 20 בספטמבר 2011

[13] אופיר ארצי, עכבר העיר, "סרוגים": כל התורה להפקת דרמה ישראלית איכותית, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2011

[14] נירית אנדרמן, חמישה סרטים קצרים חדשים בהשראת אפרים קישון יוקרנו בסינמטק ת"א, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2015

[15] ynet מוסיקה, יורדים מהעץ: קליפ נוסטלגי לשיר של אלתרמן, באתר ynet, 26 בפברואר 2015

[16] "ממשלה שקרנה גנבה": שיר חדש ברצועת עזה לועג לתושבי העוטף, באתר מעריב אונליין, 24 באפריל 2019

[17] אורון שמיר, "הדרך לאילת" הוא המנצח הגדול בפסטיבל הקולנוע ירושלים, באתר הארץ, 28 ביולי 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]