Morrison Hotel

*Morrison Hotel*
	אלבום אולפן מאת הדלתות
יצא לאור	9 בפברואר 1970
הוקלט	19 באוגוסט 1966 ("Indian Summer") ונובמבר 1969 - ינואר 1970
מקום הקלטה	אלקטרה סאונד רקורדרס ,הוליווד
סוגה	בלוז רוק, פסיכדלית, רית'ם אנד בלוז
שפה	אנגלית
אורך	37:05
חברת תקליטים	אלקטרה רקורדס
הפקה	פול רוטשילד
	"You Make Me Real / Roadhouse Blues" תאריך יציאה: פברואר 1970;

Morrison Hotel הוא אלבום האולפן החמישי של להקת הרוק האמריקאית הדלתות, שיצא לאור ב-9 בפברואר 1970 על ידי חברת התקליטים אלקטרה רקורדס. לאחר השימוש בכלי נשיפה ובעיבודי מיתרים שהומלצו על ידי המפיק פול רוטשילד באלבומם הקודם, The Soft Parade, חזרו הדלתות לשורשיהם, סגנון הבלוז-רוק המלא בגווני ג'אז. אלבום זה נתפס במידה רבה כחזרה לכושר של הלהקה. הלהקה נכנסה לאלקטרה סאונד רקורדרס בלוס אנג'לס בנובמבר 1969 כדי להקליט את האלבום, המחולק לשני צדדים נפרדים: "Hard Rock Café" ו-"Morrison Hotel". חלוצי גיטרות הבלוז רוק לוני מאק וריי ניפוליטאן תרמו גם הם לאלבום כבסיסטים בסשן.

האלבום הגיע למקום ה-4 בבילבורד 200, וזכה לביצועים טובים יותר מעבר לים מאשר קודמו (זה היה אלבום האולפן הגבוה ביותר של הלהקה בבריטניה, שם הגיע למקום ה-12). הסינגל הנלווה "You Make Me Real" / "Roadhouse Blues" הגיע למקום ה-50 במאי 1970 במצעד בילבורד הוט 100. עטיפת האלבום צולמה על ידי הנרי דילץ.

רקע

ב-1 במרץ 1969 הופיע ג'ים מוריסון בעודו שיכור באודיטוריום דינר קי בקוקונט גרוב, פלורידה, מול קהל של כמעט 12,000 איש. הוא הואשם בביצועיו ובהתנהגותו במעשה מגונה, ב-4 באפריל.^[3] התקרית השפיעה באופן שלילי על הפרסום של הלהקה, והציתה "צעדה למען הגינות" במיאמי אורנג' בול.^[4]

כתוצאה מכך, עשרים וחמישה הופעות הבאות של הלהקה בוטלו, ותקליטיהם הוכנסו לרשימה השחורה של השמעות ברדיו, מה שגרם ללהקה לנטוש את שאר סיבוב ההופעות הפוטנציאלי שלה, מה שעלה למה שג'ון דנסמור הגדיר כ"מיליון דולר בהופעות".^[5] אף על פי כן, הלהקה צברה תאוצה בהדרגה על ידי הופעות לאורך שאר השנה, כולל "Toronto Rock and Roll Revival".^[6] הם ניגנו לצד ג'ון לנון, בין היתר, שאמר מאוחר יותר: "לכאורה הדלתות היו בראש סדר העדיפויות".^[7] ביולי הוציאו הדלתות את אלבומם הרביעי, The Soft Parade, רומן מתוזמר היטב שהעצים את הצליל של הלהקה עם קרניים ומיתרים.^[8] בסביבות תחילת 1969, מוריסון החליף את עורות הבמה שלו בלבוש קונבנציונלי יותר, גידל זקן ועלה במשקל כשניסה לחיות את תדמית "מלך הלטאה" ("Lizard King") שלו. עם זאת, האלכוהוליזם המחמיר שלו פגע לעיתים קרובות במאמציו.^[9]

בנובמבר, מוריסון השיכור גרם להפרעה כזו בטיסה לפיניקס, אריזונה, כדי לראות הופעה של הרולינג סטונז, שהוא הואשם בחוק חדש של חטיפת שחקים שנשא קנס של 10,000 דולר ועונש מאסר של עשר שנים.^[5]

הקלטה

גישת החזרה לבסיס של Morrison Hotel נבעה ממורת רוחה של הלהקה מהסשנים הממושכים של The Soft Parade, שנמשכו תשעה חודשים ועלו 86,000 דולר (שווה ערך ל-714,534 דולר כיום), יקר בהרבה מכל אלבום קודם של הדלתות.^[5] ב-Morrison Hotel, יש נטייה קלה לכיוון הבלוז, אשר ייחקר במלואו על ידי הלהקה באלבומם הבא L.A. Woman. האלבום הוקלט בין נובמבר 1969 לינואר 1970, למעט "Indian Summer", שהוקלט ב-19 באוגוסט 1966 עבור The Doors, בעוד "Waiting for the Sun" נוצר למעשה במהלך הסשנים לאלבום השלישי של הלהקה.

אף על פי ש-Morrison Hotel אינו מכיל להיטים גדולים, הוא כולל כמה מהשירים הפופולריים ביותר של הלהקה, כולל "Roadhouse Blues" ו-"Peace Frog", שהפכו למרכיב מרכזי ברדיו הרוק הקלאסי. הקלטת "Roadhouse Blues" ארכה יומיים (4–5 בנובמבר 1969) עם פול רוטשילד ששאף לשלמות. מספר טייקים מהסשנים הללו נכללו באלבום המחודש משנת 2006, כאשר מוריסון חזר על המשפט "Money beats soul" שוב ושוב. הסשנים המריאו רק ביום השני, כאשר גיטריסט הבלוז הנודע לוני מאק (החתום גם בחברת התקליטים אלקטרה רקורדס) הצטרף לגיטרה בס ומנהיג להקת Lovin' Spoonful לשעבר ג'ון סבסטיאן (שהופיע תחת שם העט G. Puglese עקב אילוץ חוזה ההקלטות שלו בחברת התקליטים רפרייז רקורדס) הצטרף במפוחית. במהלך הסשן עבר הקלידן ריי מנזרק מפסנתר חשמלי וורליצר לפסנתר טאק.

ההוק של "Peace Frog" הוא אקורד G5 מעוות שמנוגן שלוש פעמים על ידי קריגר, ואחריו אפקט וואה-וואה קצר. מוריסון, שלקח את המילים ממחברת שכותרתה "Abortion Stories", מתחיל כמעט כל שורה במילה "דם", ומתייחס לעיתים קרובות ל"דם ברחובות", שאולי "מתייחס לתסיסה האזרחית שאוחזת אז באומה".^[2] לאחר מכן מגיעה הפסקה מוזיקלית קצרה, ואחריה סולו גיטרה ופסוק ספוקן וורד ("Indians scattered on dawn's highway bleeding / Ghosts crowd the young child's fragile eggshell mind"). השיר מסתיים באקורד אחרון כשהוא משתלב בשיר הבא, "Blue Sunday".

"The Spy" ו-"Queen of the Highway" חוגגים את מערכת היחסים האינטנסיבית אך הבעייתית של מוריסון עם חברתו הוותיקה פמלה קורסון. במקור "The Spy" נקרא "Spy in the House of Love", כפי שניתן לראות בקובץ המאסטר בסלילים הראשיים, שורה שהושאלה מ-"A Spy in the House of Love", רומן מאת אנאיס נין שפורסם בשנת 1954. שני השירים נגועים באמביוולנטיות; ב-"The Spy" מוריסון מזהיר: "אני מכיר את הפחדים העמוקים והסודיים ביותר שלך", ואילו ב-"Queen of the Highway" הוא מסכם בציניות: "אני מקווה שזה יימשך עוד קצת". על פי הביוגרפיה של הדלתות משנת 1980, No One Here Gets Out Alive, היה זה במהלך הפגישות של Morrison Hotel שמוריסון וקורסון ניהלו ויכוח אלים לאחר שהיא שתתה את בקבוק המשקה החריף שלו כדי שלא יוכל לשתות אותו, והטכנאי קול ברוס בוטניק נזכר: "אז הנה שניהם, יצאו מדעתם לגמרי ובכו. הוא התחיל לטלטל אותה באלימות. היא בכתה ללא שליטה, אמרה לו שהוא לא צריך לשתות יותר ולכן היא שתתה את זה. ואני מנקה ואמרתי, 'היי בנאדם, די מאוחר'. הוא הרים את מבטו, הפסיק לטלטל אותה, אמר 'כן, נכון', חיבק אותה והם יצאו יד ביד... הוא תמיד היה נותן לך מבט מצחיק אחר כך, לראות את התגובה שלך".

עטיפת האלבום

עטיפת האלבום צולמה על ידי הנרי דילץ במלון מוריסון ברחוב 1246 סאות' במרכז העסקים הראשי של לוס אנג'לס. בעל המקום לא נתן אישור לצילום התמונה, אך לאחר שהבעלים הלך, חברי הלהקה קפצו ממש מאחורי החלונות וישבו במקומותיהם מבלי לדשדש כשדילץ צילם. עטיפתו האחורית של האלבום כוללת תצלום של בבית קפה בשם "הארד-רוק קפה". הבניין הוא כיום ביתה של חנות נוחות. הוא עומד ריק כבר שנים. עם זאת, תוכנית פיתוח חדשה לשיקום הבניין הוכרזה בשנת 2018, מה שקרה לאירוע המעריצים השנתי "יום הדלתות" בשנת 2019. בתחילת 1983, שלוש עשרה שנים לאחר יציאת האלבום, חלקים מהקליפ של מייקל ג'קסון לשיר "Beat It" צולמו בתוך הארד-רוק קפה לשעבר. מייסד רשת הארד רוק קפה (אין קשר לבית הקפה מעטיפת האלבום), שאל את שמו של העסק לאחר שראה אותו על עטיפת האלבום.

רשימת שירים

צד א' - Hard Rock Café

"Roadhouse Blues" (הדלתות) – 4:03
"Waiting for the Sun" (ג'ים מוריסון) – 3:58 הוקלט לאלבום בעל אותו השם. שיצא ב-1968.
"You Make Me Real" (מוריסון) – 2:53
"Peace Frog" (מוריסון, רובי קריגר) – 2:51
"Blue Sunday" (מוריסון) – 2:13
"Ship of Fools" (מוריסון, קריגר) – 3:08

צד ב' - Morrison Hotel

"Land Ho!" (מוריסון, קריגר) – 4:10
"The Spy" (מוריסון) – 4:17
"Queen of the Highway" (מוריסון, קריגר) – 2:47
"Indian Summer" (מוריסון, קריגר) – 2:36 הוקלט לאלבום הבכורה שיצא ב-1967, אך השיר הוקלט שנה לפני כן.
"Maggie M'Gill" (הדלתות) – 4:23

מבצעים

אורחים

וגם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Morrison Hotel בוויקישיתוף

מידע על האלבום Morrison Hotel באתר MusicBrainz
מידע על האלבום Morrison Hotel באתר AllMusic
האלבום Morrison Hotel באתר Discogs

הערות שוליים

^ Classic Tracks: The Doors 'Strange Days', www.soundonsound.com
^ ¹ ² Morrison Hotel - The Doors | Album | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2024-09-28
^ Jim Morrison is charged with lewd behavior at a Miami concert | March 5, 1969, HISTORY (באנגלית)
^ Stephen Davis, Jim Morrison: Life, Death, Legend, Ebury Publishing, 2011-08-31, עמ' 216, ISBN 978-1-4464-9074-7. (באנגלית)
^ ¹ ² ³ Hopkins, Jerry; Sugerman, Danny, No One Here Gets Out Alive, 1980, עמ' 247, ISBN 978-0-446-60228-0
^ Rich Weidman, The Doors FAQ: all that's left to know about the kings of acid rock, Milwaukee, WI: Backbeat Books, 20111, עמ' 97, ISBN 978-1-61713-017-5
^ The Beatles, The Beatles Anthology, 2000, עמ' 347, ISBN 0-8118-2684-8
^ Moskowitz, David, The 100 Greatest Bands of All Time: A Guide to the Legends Who Rocked the World, 2015, עמ' 224, ISBN 978-1440803390
^ Riordan, James, Break on Through: The Life and Death of Jim Morrison, 1991, עמ' 313–316, ISBN 978-0-688-11915-7

[1] Classic Tracks: The Doors 'Strange Days', www.soundonsound.com

[:0-2] ¹ ² Morrison Hotel - The Doors | Album | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2024-09-28

[3] Jim Morrison is charged with lewd behavior at a Miami concert | March 5, 1969, HISTORY (באנגלית)

[4] Stephen Davis, Jim Morrison: Life, Death, Legend, Ebury Publishing, 2011-08-31, עמ' 216, ISBN 978-1-4464-9074-7. (באנגלית)

[:1-5] ¹ ² ³ Hopkins, Jerry; Sugerman, Danny, No One Here Gets Out Alive, 1980, עמ' 247, ISBN 978-0-446-60228-0

[6] Rich Weidman, The Doors FAQ: all that's left to know about the kings of acid rock, Milwaukee, WI: Backbeat Books, 20111, עמ' 97, ISBN 978-1-61713-017-5

[7] The Beatles, The Beatles Anthology, 2000, עמ' 347, ISBN 0-8118-2684-8

[8] Moskowitz, David, The 100 Greatest Bands of All Time: A Guide to the Legends Who Rocked the World, 2015, עמ' 224, ISBN 978-1440803390

[9] Riordan, James, Break on Through: The Life and Death of Jim Morrison, 1991, עמ' 313–316, ISBN 978-0-688-11915-7

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]