טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו

טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו הינו ביטוי בארמית בבלית המופיע בתלמוד שפירושו המילולי בעברית "טוב לשבת בשניים מלשבת אלמנה".

הביטוי מושם בפי האישה בשם ריש לקיש, שאומר: כי אישה מעדיפה לחיות עם גבר גם אם מצאה בו פגמים שונים, מבחינה חיצונית, בריאותית או התנהגותית ובלבד שלא לחיות לבדה כאלמנה.

על פי ההלכה היהודית, עד חרם דרבנו גרשום, אותו קיבלו עליהם בני אשכנז, מותר היה לגבר לשאת מספר נשים, לעומת בני ספרד ועדות המזרח שהמשיכו במסורת זו עד ימינו אנו, בהם נאסרו נישואים אלו על פי חוקי המדינה. אולם, לאישה אסור על פי הנאמר במקרא להנשא ליותר מאיש אחד. מה שהיקנה בעצם יתרון לגבר ביכולתו לנהל חיי נישואין כפולים או לגרש את האישה במידה ובידו לשלם את דמי כתובתה, לעומת האישה שבמידה ותתגרש, גדלים סיכוייה להישאר לבד עד מותה ועל-כן תשתדל לשמור על התא המשפחתי.

ביטוי זה משמש כאשר מתגלעים חילוקי דעות בין בני זוג על בסיס חסרונות מסויימים בבעל, שלא היו ידועים לאישה טרם נישואיה, או שנוצרו במהלך חיי הנישואין, עדיין מסתבר שהיא תעדיף להישאר עימו חרף חסרונותיו. לעיתים, אף אם נטען שהבעל היה מגרש את אשתו או מבטל את הנישואין עמה בסיטואציה הפוכה, עדיין שיקולי האישה הם שונים ועל פי רוב היא תעדיף את שמירת המסגרת על פירוקה.

לדוגמא במסכת כתובות‏‏ מובא שאם הבעל התנה לפני החתונה שהוא נושא אותה על מנת שאין עליה מומין והכוונה שם למומין האוסרים בכהנים כגון איטר יד ימינו או צליעה וכדו' בנוסף אליהם גם ריח רע וזיעה וריח הפה וכד' ‏‏ ולאחר החתונה נמצאת האישה בעלת מומים אלו יגרש אותה אפילו אם היא תלך לרופא וירפא אותה אזי האישה לא תצטרך לגט כי יוברר לנו שהיא לא הייתה נשואה כלל כי התנאי לא התקיים בזמן החתונה, אך אם נשא אותה הבעל על מנת שאין עליו מומים אלו והלך לרופא וריפא אותו הנישואין כן ייחשבו וזאת משום שאנו אומרים שהאישה לא מקפידה על כך לפי התנאי שהבנו לעיל‏‏.