בית הקברות היהודי במיינדזיז'ץ פודלסקי
בית הקברות היהודי במיינדזיז'ץ פודלסקי (בפולנית: Cmentarz żydowski w Międzyrzecu Podlaskim) הם שני בתי קברות יהודים ששימשו את יהודי העיר מיינדזיז'ץ פודלסקי (ביידיש: מעזריטש קטן), האחד ישן והשני חדש, שניהם ממוקמים ברחוב בז'סקה, החדש מול בית הקברות הקתולי והישן ליד רחוב זארובייה. בית הקברות הישן הוקם במאה ה-16 והושמד לחלוטין על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה וכן עלי ידי הפולנים המקומיים לאחריה, כיום בנויים עליו בתים, חנויות ותחנת אמבולנס. בית הקברות החדש הוקם בשנת 1810, נהרס גם הוא בחלקו על ידי הגרמנים ושוחזר מעט, וכן נוספו לו אף מצבות עתיקות מבית הקברות הישן, שנמצאו ברחבי העיר. שטחו כ-2.8 דונם. הוא מגודר ושרדו בו כ-100 מצבות.
בית הקברות הישן
תאריך הקמתו המדויק של בית הקברות הישן איננו ידוע, אך ככל הנראה הוא הוקם כבר במחצית הראשונה של המאה ה-16[1]. האזכורים הראשונים בכתב מתוארכים לשנת 1605. בית הקברות היה ממוקם ברחובות בז'סקה וזארוויה של היום. בשנת 1810, עקב התרחבות העיר ועליית המודעות בתחום התברואה, הקהילה אולצה על ידי הנסיך קונסטנטי צ'ארטוריסקי לסגור את בית הקברות הישן. למרות זאת, בית הקברות עדיין היה קיים בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה והשנייה. הוא היה מוקף חומת לבנים ובין המצבות הרבות היו גם שני ציונים שנבנו מעל קברי רבני המקום.
בית הקברות כולו הוחרב כליל על ידי הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה שימשו המצבות לעבודות בנייה וחיזוק דרכים. לאחר המלחמה, תושבי המקום אף כרו חימר מן האדמה, ובכך הרסו את הקברים עצמם. יהודי מיינדזיז'ץ המעטים אשר שרדו אספו את המצבות שנמצאו בחלקים שונים של העיר, הן הוצמדו לחומה המקיפה את בית הקברות היהודי החדש ברחוב בז'סקה 60. המצבה העתיקה ביותר שייכת לחווה, בתו של יעקב, אשר נפטרה ב-1708. כיום, המקום נשכח לחלוטין והוקמו על בית הקברות עצמו מספר מבנים – בתים פרטיים, תחנת אמבולנס וביתנים מסחריים.
בית הקברות החדש
בית הקברות היהודי המכונה "החדש" ממוקם ברחוב בז'סקה 60, מול בית הקברות הקתולי[2]. הוא הוקם בשנת 1810, כאשר הנסיך קונסטנטי צ'ארטוריסקי הוציא צו שהורה לקהילה היהודית במיינדזיז'ץ לסגור את בית הקברות הקיים ולהקים מקום קבורה חדש הרחק ממבני העיר. ובמקביל מסר לקהילה היהודית חלקת אדמה שנמצאה בדרך בז'סקה (רחוב בז'סקה הנוכחי). שטחו המקורי של בית הקברות היהודי החדש היה 5,506.71 מ"ר; הוא הוגדל בהדרגה, עד שהגיע לשטחו הנוכחי של 2.8 דונם.
לפני שנת 1939 היה בית הקברות מוקף בחומת לבנים אדומות, ששרדה עד היום, לבית הקברות היו שני שערים והיה בו בית לוויות קטן (שגם הוא שרד עד היום).
במהלך מלחמת העולם השנייה, בית הקברות נחרב על ידי הגרמנים. בהוראת שלטונות הכיבוש חלק מהמצבות נלקחו הרחק לשטח הרייך, ואחרות שימשו כחומר בנייה.
ב-2 במאי 1943 עשו הגרמנים (אנשי גסטפו מלווים באוקראינים בפיקודו של פרנץ באואר (Franc Bauer)) אקציה בגטו היהודי, שבמהלכה 3,000 יהודים גורשו לטרבלינקה, מאות נורו במקום, ו-200 יהודים, ובהם אנשי היודנרט ושירות הסדר היהודי, נרצחו בשטח בית העלמין היהודי[3], גופות הקורבנות נקברו במקום הרצח.
בית העלמין שימש גם כמקום קבורה לאחר המלחמה. בשנים 1945–1947 נקברו במקום מספר אנשים ממוצא יהודי שנרצחו במיינדזיז'ץ פודלסקי ובסביבתה, ביניהם היו שרול זילברשטיין בן ה-23, חייל לשעבר ביחידה פרטיזנית שנרצח סמוך לתחנת סוקולה, ושמעון פינקלשטיין, שמת גם הוא מוות טרגי. קבורות בודדות נוספות התקיימו עד 1973. האדם האחרון שנקבר בבית הקברות היה משה קאופמן.
לאחר תום המלחמה מעט היהודים ממיינדזיז'ץ ששרדו החלו בשיקום בית הקברות ההרוס. הודות למאמצים של מרדכי אקהויז, מוטל בארבה ויענקל רוזנגארן, מצבות רבות שנמצאו בחלקים שונים של העיר הוחזרו לבית הקברות. וכן הודות לתמיכה הכספית של אברהם ושרה פינקלשטיין מארצות הברית, תוקנה הגדר ההרוסה והוקמה אנדרטה לזכר קורבנות השואה. לבית הקברות הועברו גם שרידי גופות האנשים אשר נרצחו ב-18 בספטמבר 1943 בהוצאה המונית להורג בפיאסקי.
בשנות ה-90, ביוזמת יהודים ממיינדזיז'ץ, בוצעו בבית הקברות עבודות ושיקום. התצבעו עבודות גיזום הצמחייה, חיזוק חלק מהשבילים ושימור החומה הבלויה. בשנת 1995 מימן איגוד יוצאי מיינדזיז'ץ מניו יורק אנדרטה ולוחית זיכרון שהוקמה על קיר בית הלוויות ששרד. בשנת 2004 לחומת בית הקברות חוברו מספר מצבות.
בשנים 1997 ו-2000 אנדז'יי טשצ'ינסקי ויז'י סובוטה ערכו תיעוד חלקי של בית הקברות והעריכו כי יש בו כאלף מצבות בדרגות שונות של שימור. נכון להיום, בית הקברות נתון לתחזוקה בסיסית בלבד, הכוללת גיזום צמחייה על מנת לאפשר את הגישה. במצב זה, לכמות המצבות שמוזכרת במקורות יש להתייחס בעירבון מוגבל, כיוון שעדיין לא ניתן לאמת אותה בשל הצמחייה העבותה.
בית הקברות נכלל ברישום נכסי המורשת של פולין כתוצאה מהחלטה מס' A/172 מ-15 בדצמבר 1988 של המשרד המחוזי להגנה על נכסי המורשת של ביאלא פודלסק.
