טולואן
 | |
| טולואן | |
 | |
| שם סיסטמטי | Toluene |
|---|---|
| שמות נוספים | מתיל-בנזן |
| כתיב כימי |
C₇H₈  |
| מסה מולרית | 92.14 גרם/מול |
| מראה | נוזל חסר צבע |
| מספר CAS | 108-88-3 |
| צפיפות | 0.8669 גרם/סמ"ק |
| מצב צבירה | נוזל |
| מסיסות | 0.47 גרם בליטר |
| טמפרטורת היתוך |
-93 °C 180.15 K |
| טמפרטורת רתיחה |
110.6 °C 383.75 K |
| מקדם שבירה | 1.497 |
| נקודת הבזק |
6 °C 279.15 K |
| אנתלפיית התהוות סטנדרטית | 50,170 ג'ול למול, 12,180 ג'ול למול |
| NFPA 704 | |
  | |
טולואן (Toluene), הידוע גם כמתיל בנזן, הוא חומר כימי ארומטי, נוזל בטמפרטורת החדר. טולואן דומה לבנזן, פרט לכך שאחד מאטומי המימן מותמר לקבוצה מתילית. טולואן הוא חסר צבע ובעל ריח חריף. מקור השם טולואן ב-Tolu balsam: שרף המופק מהעץ Myroxylon balsamum ממנו בודד החומר לראשונה. השרף שימש את ילידי מרכז ודרום אמריקה להקלה על שיעול, קצרת וטיפול בפצעים. טולו (Tolú) הוא שמו של שבט שאכלס בתקופה הפרה קולומביאנית את האזור בו שוכנת כיום עיר בשם זה בקולומביה. החומר קיבל את שמו מיונס יעקב ברצליוס.
כימיה
טולואן משתתף בתגובות של התמרה ארומטית אלקטרופילית והקבוצה המתילית הופכת אותו פעיל פי 25 מבנזן בריאקציות כאלו. כך ניתן לקבל בסולפונציה פרה טולואן חומצה סולפונית (p-Toluenesulfonic acid).
בתגובה עם כלור Cl2 בנוכחות FeCl3 מתקבלים האיזומרים אורתו ופרה כלורוטולואן. קבוצת המתיל מגיבה עם מחמצנים ומתקבלת חומצה בנזואית או בנז-אלדהיד. טולואן מגיב עם ברום לקבלת בנזיל ברומיד.
שימושים
בדומה לבנזן, גם הטולואן משמש כממס אורגני טוב. הוא משמש להמסת שרפים מלאכותיים, צבעים, דיו, לכה, גומי ועוד. הטולואן משמש גם כחומר מוצא לחומר הנפץ TNT, לחומרים פלסטיים כגון פוליאורטילן, לחומצה בנזואית ובנז-אלדהיד.
ניתן להשתמש בטולואן להעלאת מספר האוקטן של דלקים. טולואן בריכוז נפחי של 86% שימש במרוצי פורמולה 1 בשנות ה-80; 14% הנותרים היו הפטאן (C7H16) שנועד להוריד את האוקטן לרמה המותרת בתחרות. ניתן להשתמש בטולואן נקי למנועי 2 פעימות ו-4 פעימות אלא שיש לחמם את הנוזל ל-70°C. טולואן משמש להוצאת הקוקאין מעלי הקוקה לשם הכנת תרכיז קוקה-קולה.
סיכונים
שאיפת אדי הטולואן עלולה להיות קטלנית והיא הדרך המהירה ביותר לריכוז מרבי בדם. רמות חשיפה נמוכות גורמות עייפות, בלבול, חולשה, התנהגות הדומה לשכרות, אובדן זיכרון, בחילה, אובדן תיאבון, ואיבוד ראיית צבעים ושמיעה. תופעות אלו חולפות בתום החשיפה. שאיפת כמות גדולה עלולה לגרום אובדן הכרה ומוות. טולואן עלול לגרום פגיעה בתפקוד הכליות. לטולואן מסיסות נמוכה מאוד במים ולכן אינו יכול לצאת מהגוף בשתן; כדי לסלקו יש לחמצן את הטולואן באמצעות cytochrome P450 לבנזיל אלכוהול. בריאקציה נוצרים גם חומרים מסרטנים, למשל בנזאלדהיד.
הטולואן כלול ברשימת 189 החומרים המוגדרים מסוכנים על ידי ה־USEPA במסגרת חוק האוויר הנקי שנחקק בארצות הברית בשנת 1990.
המוסד לבטיחות ולגיהות קובע את הערכים המרביים לחשיפה[1]:
- חשיפה משוקללת מרבית מותרת[3]:50 PPM (חלקים למיליון, חל"מ)
- רמת הפעולה: 25 PPM (25,000 PPB)
קישורים חיצוניים
- כרטיס בטיחות לטולואן, באתר המוסד לבטיחות ולגיהות
- טולואן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ערכים מרביים מותרים לחשיפה תעסוקתית (מעודכן ל-2007), נספח רביעי, עמוד 405
- ^ תקנות הבטיחות בעבודה (ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בגורמים מזיקים), תשע"א-2011, אתר נבו
- ^ הגדרה: הרמה המשוקללת המרבית של גורמים מזיקים באזור עבודתו של העובד אשר עד אליה מותרת חשיפה במשך יום עבודה של 8 שעות מתוך יממה [2]
