פאטי אקין
 | |
| לידה |
25 באוגוסט 1973 (בן 51) המבורג, גרמניה המערבית  |
|---|---|
| מדינה |
גרמניה |
| תקופת הפעילות |
מ-1995 |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
פאטי אקין (בטורקית: Fatih Akin, נהגה "פַאטִיהְ אָקִין"; נולד ב-25 באוגוסט 1973), הוא במאי קולנוע גרמני ממוצא טורקי, שסרטיו, העוסקים בעיקר בהשתלבות המהגרים הטורקים בחברה הגרמנית, זכו בפרסים רבים בפסטיבלים נחשבים בעולם.
ביוגרפיה ודרכו הקולנועית
אקין נולד בהמבורג להורים מהגרים מטורקיה. אביו הגיע מג'ייג'ומה שבמחוז זונגולדק והתיישב בגרמניה כמהגר עבודה ("מהגר אורח") ב-1966. האם הגיעה שלוש שנים מאוחר יותר. אקין גדל בשכונת מהגרים מעורבת ובעייתית, דבר אשר השפיע רבות על נקודת מבטו הקולנועית. עם זאת, סיפר אקין בראיון, כי היה בר מזל, מכיוון שהשתלב בחברה הגרמנית ודיבר את השפה, אף על פי שמרבית התלמידים בכיתה היו מהגרים, ובבית דיברו בעיקר טורקית. הוא מספר שאמו היא זו שהשפיעה עליו רבות על מנת שישלים את בחינות הבגרות וירכוש השכלה גבוהה, דבר שהיה חריג בשכונת המהגרים בה גדל. בנעוריו התנסה בכתיבת תסריטים וסיפורים קצרים, צילום, תיאטרון ואף היה חבר בלהקת מוזיקה.
את דרכו הקולנועית החל בשנת 1993 כעוזר מאחורי הקלעים בחברה הפקות בהמבורג, בה התנסה אף כמפיק, שחקן ותסריטאי. בשנת 1994 נרשם ללימודי תקשורת חזותית באוניברסיטה לאומניות בהמבורג, ובין השנים 1995 - 1998 ביים מספר סרטים קצרים, המוכר בהם הוא "קצר ונטול כאב" (1998) שזיכה אותו בפרס בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בלוצרן, שווייץ. לאחר מכן ביים סרטים נוספים כמו "ביולי" (2000), "שכחנו לחזור" (2001), ו "סולינו" (2001). בשנת 2004 הקים יחד עם שותפים את חברת ההפקות "קוראסון", ובאותה שנה יצא סרטו "עם הראש בקיר" - מלודרמה ברוטלית ונוקבת עטורת פרסים, כחלק מטרילוגיית סרטים העוסקים באהבה ומוות. הסרט השני בטרילוגיה זו הוא "בקצה גן עדן" (2007).
ב-2005 ביים סרט תעודה על סצנת המוזיקה באיסטנבול, בשם "לחצות את הגשר הצליל של איסנבול", בו הופיעו מוזיקאים טורקים ידועים כגון ג'זה, סזן אקסו ואיינור דוגן. הסרט מסופר מפיו של אלכסנדר האקה מהלהקה הגרמנית "איינשטירצנדה נויבאוטן"; האקה גם כתב את המוזיקה עבור סרטו הקודם של אקין, "עם הראש בקיר". אקין מספר שהמניע לסרט היה להציג את צדדים נוספים, יפים, של העיר הכל כך מגוונת איסטנבול, לאנשים שאינם מכירים אותה, או מכירים חלקים מסוימים שלה.
סרטו "סול קיטשן" (2009) היה שונה מקודמיו - קומדיה קלילה המתרחשת במסעדה יוונית-גרמנית קטנה בהמבורג. הרעיון לסרט לקוח מהמציאות - המסעדה, בה אקין שימש לעיתים כתקליטן, הייתה שייכת לשחקן הראשי בסרט, אדם בוסדוקוס. המסעדה הייתה מקום מפגש לתרבויות שונות, והתרחשו בה אירועים משעשעים ובעקבות כך החליט אקין לכתוב תסריט המבוסס על אירועים שהתרחשו שם.
ב-2017 יצא לאקרנים סרטו "משום מקום".
סגנון קולנועי ונושא ההגירה בסרטיו
בסרטיו הוא משלב, דרך ביקורת נוקבת והומור, נושאים חברתיים ופוליטיים רבים, לעיתים מעוררי מחלוקת, הלקוחים מהמציאות ומשתלבים זה בזה - קונפליקטים בין מזרח ומערב הגירה, סיפורי אהבה, תרבות, מוזיקה, ואוכל. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהנושא הדומיננטי בסרטיו: שילובם של המהגרים הטורקים בגרמניה, השפעותיהם על החברה הגרמנית ולהפך, קשיים ודעות קדומות.
בראיון עמו, משנת 2007, בנושא הגירה, טען כי "אין בגרמניה השתלבות חברתית של מהגרים...דבר הנובע מפחד וחוסר אמון בין שני הצדדים". כשנשאל בהמשך הריאיון אם אינו מייצג בדיוק את אותה השתלבות חברתית, ענה: "כן, אבל אני לא בעל דוכן דונר, נהג מונית או מנקה. אנשים אלו מזדהים עמי, אך בעצם איני מייצג אותם כלל, אני יוצר אינדיבידואלי".
חיים אישיים
אקין נשוי ואב לילד. דעותיו הפוליטיות של אקין שנויות במחלוקת. הוא נחקר במשטרת גרמניה לאחר שנראה לבוש בחולצת טי בה מופיע צלב קרס במקום האות S במילה BUSH, ובראיון איתו השווה את מדיניות נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש למדיניות הרייך השלישי.[1]
קישורים חיצוניים
פאטי אקין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- פאטי אקין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
פאטי אקין, באתר AllMovie (באנגלית)
פאטי אקין, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
פאטי אקין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פאטי אקין, באתר Discogs (באנגלית)- Koch, Arne. "Onscreen/Offscreen: Fatih Akin's Head-On Collision with German Cinema", Glossen, Vol. 26, 2007.
