בשורות אפוקריפיות
בשורות אפוקריפיות הן כל ספרי הבשורה אודות חיי ישו וסיעתו שלא נכללו בתוך הקאנון הנוצרי המאוגד בברית החדשה. מוכרים לפחות 45 ספרי בשורה אפוקריפיים כאלה. לפני חתימת הקאנון הנוצרי על ידי אבות הכנסייה, רבים מהם היו מקובלים על זרמים שונים בנצרות הקדומה, שהוקעו כמינים.
לא כל פלג בנצרות מסכים על הכללתו של חיבור מסוים בקאנון או באפוקריפה. המונח "אפוקריפה" (אנ') בא מיוונית (ἀπόκρυφα) ומתייחס לכתבים "גנוזים". כתבים אלה נחשבים לעיתים קרובות כשימושיים מבחינה תאולוגית, אך לא כספרים אשר חוברו בהשראה אלוהית.
ניתן לחלק את הבשורות האפוקריפיות למספר סוגים: בשורות "ינקות" (כלומר, כאלה המתארות את הינקות והילדות של ישו); בשורות "יהודיות-נוצריות" (כלומר, כאלו שחוברו בכתות יהודיות-נוצריות); בשורות המספקות אלטרנטיבה לבשורות הקאנוניות מבחינת המידע שהן מתארות; בשורות המתעדות היגדים של ישו; ובשורות המתארות את הפסיון של ישו. בנוסף, קיימות בשורות הרמוניות, המנסות לאחד את כל העדויות על ישו למקור אחד.
בין הבשורות האפוקריפיות:
- הבשורה על פי יעקב: חוברה ככל הנראה במאה ה-2 ונחשבת לאחת מ"בשורות הינקות" החשובות ביותר מבחינה היסטורית-מחקרית. הבשורה על פי יעקב משמשת כבסיס לבשורות ינקות אחרות, כמו בשורת הינקות על פי תומאס (אין לבלבלה עם "הבשורה על פי תומאס"); הבשורה על פי מתי-כביכול; בשורת הינקות הערבית; סיפורו של יוסף הנגר; חיי יוחנן המטביל.
- הבשורה על פי פטרוס (אנ'): בשורה זו משתייכת לתת-הקבוצה של בשורות הפסיון של ישו. היא חוברה, כפי הנראה, באמצע המאה ה-2, ולא נכנסה לקנון משום שנחשבה כדברי כפירה, וזאת מכמה סיבות הקשורות בתיאור השבוע האחרון בחייו של ישו. בבשורה זו נטען כי לאחר קימתו לתחייה, גופו של ישו רק נראה היה כגוף ממשי, ולא היה באמת כזה. טענה זו סותרת את עיקרי הדת הנוצרית, הקובעת כי תחייתו של ישו הייתה גשמית. החוקרים תמימי דעים למדי כי לא פטרוס עצמו חיבר את הבשורה, על אף התייחסויות בגוף ראשון שנועדו ליצור רושם זה. עותק מהבשורה, שנוצר במאה ה-8 ואשר נשמר בקברו של נזיר מצרי, התגלה בשנת 1886 בידי הארכאולוג אורבין בוריאנט (Bouriant).
בגלל דחיית הגנוסטיקה, חלק מן החוקרים סוברים כי בשורות בעלות נופך גנוסטי אינן יכולות להיחשב כחלק מן האפוקריפה, שכן הן אינן נחשבות ל"שימושיות" מבחינה תאולוגית על ידי הכנסיות בימינו. בין בשורות אלו ניתן למנות את:
- הבשורה של יהודה: עותק בן המאה ה-3 מבשורה זו נתגלה בשנות ה-70 של המאה ה-20 במערה במדבר אל-מיניא שבמצרים, ופורסם ברבים ב-2006. תוכנה של הבשורה סותר את הכתוב ביתר הבשורות בברית החדשה בנוגע למעורבותו של יהודה איש-קריות בהסגרתו של ישו לרומאים. בניגוד לשאר הבשורות, זאת מספרת שישו הורה במפורש ליהודה איש קריות להסגיר אותו לרומאים. בכך היא מטהרת את יהודה איש קריות מהתדמית השלילית שדבקה בו, המתארת אותו כסמל הבוגדנות.
- הבשורה על פי מריה (אנ'): עותק מבשורה זו, בן המאה ה-2 או המאה ה-3, המיוחסת למריה מגדלנה, התגלה בסוף המאה ה-19. חלק ניכר מבשורה זו מכיל דיאלוג בו השליחים מבקשים ומקבלים הנחיות ממריה מגדלנה. קיימת מחלוקת אם ניתן להכליל את החיבור כ"בשורה אפוקריפית", או שהוא ספר שאינו עוסק ישירות בישו, בשליחים וביסודות הנצרות כספרי הבשורה.
