צב ים ירוק

צב ים ירוק
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
קבוצה:	זאורופסידה
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	צבים
תת־סדרה:	צבים חבויי-צוואר
משפחה:	צבים ימיים
סוג:	צב ים ירוק
מין:	צב ים ירוק
שם מדעי
Chelonia mydas ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה
תחומי תפוצה של צב הים הירוק. נקודות אדומות מסמנות מרכזי הטלה עיקריים ונקודות צהובות מסמנות מרכזי הטלה משניים כחול - תחום תפוצה נקודות אדומות - מרכזי הטלה עיקריים נקודות צהובות - מרכזי הטלה משניים

צב ים ירוק ניזון מעשב ים.

צב ים ירוק בשחייה

צב ים ירוק (שם מדעי: Chelonia mydas) הוא מין של צב יחיד בסוגו (Chelonia) הנפוץ בימים באזורים טרופיים וסובטרופיים ולו שתי אוכלוסיות נפרדות באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט. צב הים הירוק מצוי גם לאורך רצועת החוף הישראלי של הים התיכון. שמו ניתן לו בגלל השומן הירוק הנמצא מתחת לשריון העליון.

מראהו של צב הים הירוק כמו המראה הטיפוסי של צבי ים אחרים. גופו פחוס, צווארו קצר ולו זרועות דמויות משוט המתאימות היטב לשחייה. בשונה מצב ים קרני, אפו קצר מאוד. אורך גופו כ-1.4 מטרים, ומשקלו כ-110–190 קילוגרמים. הזכרים קטנים מהנקבות.

הבוגרים חיים בלגונות וניזונים בעיקר מאצות ועשבי ים, אך גם מדגים ומרכיכות. הצב חסר שיניים, ואת מזונו הוא אוכל באמצעות הלסתות הקרניות המחורצות שלו.

בדומה לצבי ים אחרים הם נודדים מרחקים ארוכים בין החופים שבהם הם מטילים את הביצים לבין אתרי התזונה שלהם. גודל התטולה נע בין 140 ל-200 ביצים. משך חייו של צב ים ירוק בטבע יכול להגיע ל-80 שנים.

כמו צב הים החום גם צב זה נמצא בסכנת הכחדה. במדינות רבות הוא חיה מוגנת ופגיעה בו או איסוף שלו אסורה.

סכנות ואיומים לאורך רצועת החוף הישראלי של הים התיכון

לצבי הים ישנם מספר טורפים טבעיים: הצעירים נטרפים בידי סרטני חולות, מיני עופות ימיים (כגון שקנאים, אנפות ושחפים) וראקונים. שועלים ותנים (אשר הובאו לחופים בידי האדם) גם חומסים את קניהם של צבי הים וטורפים את הצעירים. במים הצבים הצעירים נטרפים בידי מיני כרישים, דגים טורפים, אריות ים ועוד. לצבים בוגרים טורפים מעטים יותר, בעיקר כרישים טיגרים הצדים צבים בחופי הוואי, אורקות ותניני ים.

האויב הגדול ביותר של צבי הים כיום הוא האדם. רוב הפגיעות של צבי ים בארץ קורות באופן לא מכוון. צבי הים ניצודו בעבר, ובשנות ה-30 של המאה ה-20, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, היו צדים בכל שנה כ-2,000 צבים ירוקים ברצועת החוף של הארץ. צבי הים נתפסים בטעות ברשתות דיג, ברשתות רפאים ובקרסים, מסתבכים ואוכלים אשפה שנמצאת בים ובחוף, נפגעים מכלי שיט מהירים כגון סירות מנוע ואופנועי ים, וסובלים מפגיעה קשה באתרי ההטלה שלהם.

אתרי ההטלה הם חופים חוליים עם גישה נוחה מהים, לאורך כל רצועת החוף הישראלי של הים התיכון. בנייה של מרינות ושוברי גלים לאורך החוף פוגעת בהסעת החולות צפונה וכך מופר האיזון בתהליך פיזור חול הזיפזיף לאורך רצועת החוף שמצדה הולכת ומצטמצמת באזורים שבהם צבות מטילות. עונת ההטלה (הקיץ) מאופיינת על ידי הפרעות סביבתיות שונות בחוף, כגון מסיבות, לינות לא מוסדרות בחופים, אורות ומדורות. האורות המגיעים מכבישים הקרובים לים, מסעדות ואפילו מדורות על החוף מבלבלים את האבקועים שזה עתה בקעו מהביצה ומחפשים את אור הירח המוחזר מן המים כדי למצוא את דרכם אל הים. נסיעה פרועה על החופים עלולה לפגוע בצבים ובקניהם מכיוון שהיא יוצרת חריצים (קוליסים) בחול אשר כולאים את הצבים הצעירים הנופלים לתוכם ללא אפשרות מילוט. בנייה אינטנסיבית, כריית חול ופיתוח מואץ של החופים גרמו לפגיעה קשה בחופי ההטלה.

מאמצי השימור בישראל

רשות הטבע והגנים היא הגוף הממשלתי האחראי על שמירת הטבע בארץ ומתוקף כך מחויבת להגן על צבי הים. לשם כך רשות הטבע והגנים הקימה בשנת 1999 מרכז ארצי להצלת צבי ים, לשם מובאים צבי ים פצועים ופגועים לטיפול ולשיקום והמטרה היא להשיב אותם חזרה אל הים. הכרזה על חופים כשמורות טבע וגנים לאומיים מאפשרת להגן על החוף מבנייה, לינה בחוף בעונת ההטלה וכו'. במרכז ההצלה לצבי ים ישנו גם גרעין רבייה לצב הים הירוק שנמצא בסכנת הכחדה חמורה בים התיכון.

הטלות של צבי ים ירוק בחופי ישראל

שנה	1986	1987	1988	1991	1994	1995	1997	1998	1999	2000	2001	2002	2003	2004	2005	2006	2007	2008	2009	2010	2011
מספר קנים	3	1	2	1	8	1	2	14	8	8	2	12	7	14	8	22	3	14	17	10	25

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צב ים ירוק בוויקישיתוף

• צב ים ירוק, באתר ITIS (באנגלית)
• צב ים ירוק, באתר NCBI (באנגלית)
• צב ים ירוק, באתר GBIF (באנגלית)
• המרכז הארצי להצלת צבי ים
• סרטון הסברה לשמירה על צבי הים בישראל
• צפריר רינת, צב ים נדיר תועד במפרץ אילת, באתר הארץ, 6 בפברואר 2019
• גדעון לב, צבי ים ירוקים נודדים לאותם כרי מרעה בים התיכון כבר לפחות 3,000 שנה, באתר הארץ, 20 ביולי 2023