אומבריה
| |||
נוף אומבריה | |||
מדינה | איטליה | ||
---|---|---|---|
מושל | מריה ריט לורנצטי | ||
רשות מחוקקת | המועצה האזורית של אומבריה | ||
נפות במחוז |
פרוג'ה טרני | ||
ערים במחוז | 92 | ||
בירת המחוז | פרוג'ה | ||
תאריך ייסוד | 2 בינואר 1927 | ||
על שם | אומברים | ||
שטח | 8,456 קמ"ר | ||
גובה | 493 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ במחוז | 882,015 (2019) | ||
‑ צפיפות | 105 נפש לקמ"ר (2012) | ||
קואורדינטות | 42°57′40″N 12°30′2″E / 42.96111°N 12.50056°E | ||
אזור זמן | UTC+1 | ||
http://www.regione.umbria.it/ | |||
אומבריה (באיטלקית: Umbria) הוא מחוז הררי באיטליה, בעמק נהר הטיבר. המחוז שוכן בחלק הפנימי של חצי האי האיטלקי בין רכסי הרי האפנינים. גבולות המחוז הם: בצפון-מערב – מחוז טוסקנה, במזרח – מחוז מארקה ובדרום – במחוז לאציו בדרום. מצפון לחבל נמצא מחוז אמיליה-רומאניה. שטח המחוז 8,456 קילומטר רבוע ואוכלוסייתו מונה 834,000 תושבים. בירת המחוז היא העיר פרוג'ה.
המחוז קרוי על שם שבט האומברים אשר התיישבו באזור במאה ה-6 לפנה"ס. האומברים דיברו שפה קרובה לשפה הלטינית הקרויה "אומברית". על אף שהמחוז קרוי על שמם של האומברים שטחו של מחוז אומבריה שונה משמעותית משטחי האומברים מתקופת רומא העתיקה. כך לדוגמה, פרוג'ה, בירת המחוז, הייתה בימי הרומים שייכת לאטרוסקים ועד היום ניתן למצוא בה שרידים מרשימים מאותה התקופה.
סמל המחוז כולל את שלושת הנרות אשר מובלים ב"מרוץ הנרות" (Festa dei Ceri), בעיר גוביו, המתרחש כל שנה ב-15 במאי, מאז המאה ה-12, והמסתיים בריצה, כאשר הנרות נשמרים במצב ניצב. במעלה התלול של הר אינג'ינו (Ingino), שמתחתיו בנויה העיר.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אומבריה היא מחוז במרכז איטליה, אשר מתוחם במערב על ידי מחוז טוסקנה, במזרח – מארקה ובדרום – לאציו. רוב האזור הוא הרים או גבעות. הטופוגרפיה שלו ניכרת בגובה הרי האפנינים במזרח, עם הפסגה הגבוהה של האזור מונטה ווטורה (Monte Vettore), בגבולה עם מארקה (2,476 מטר מעל גובה פני הים) ואגן היקוות של נהר הטיבר במערב, עם הנקודה הנמוכה ביותר באזור אטליאנו (Attigliano) (96 מטר מעל פני הים).
נהר הטיבר מהווה את הגבול בין אומבריה לבין לאציו. אף על פי שמוצאו של הנהר מהצפון, בטוסקנה, והוא עובר לאורך המחוז כולו, מעטות הערים הבנויות על גדותיו. הסיבה לכך הם השינויים במסלולו, במרוצת ההיסטוריה, עקב השינויים בנפח הזרימה. לנהר לא הייתה השפעה רבה על תולדות האזור ועל ההיסטוריה שלו. לעומת זאת לשלושת יובליו, בדרכם דרומה, הייתה חשיבות.
- נהר צ'יאסקו (Chiascio) – עובר בשטח לא-מיושב עד לעיר בסטיה אומברה וכעבור 10 קילומטר נשפך לטיבר.
- נהר טופינו (Topino) – נובע למרגלות הרי האפנינים, ממשיך לאורך דרך האורך הרומית החשובה ויה פלמיניה וממשיך עד פוליניו ושם מתחבר ליובל הקודם.
- נהר נרה (Nera) – ממשיך דרומה יותר. בטרני הוא יוצר עמק רחב, עמק וולרינה (Valnerina), הניכר במראה הייחודי שלו, המאפיין את האזור. בעוד החלק העליון של הנהר זורם בין הרים, הרי חלקו התחתון, באזור צ'אסקו-טופינו, מציף שטחים רחבים, אשר בעבר התנקזו לשני מקוואות מים :Lacus Clitorius ו-Lacus Umber, אשר היו בשימוש הרומאיים מאות בשנים. רעידת אדמה מהמאה ה-4 ונפילת הקיסרות הרומית הביא לחידוש ההצפה של האזור. רק במאה ה-13 המסדר הבנדיקטיני ייבש שוב את השטח ובמאה ה-18 הושלמה המלאכה. ראו גם מפלי מרמורה.
בספרות התיירים נוהגים לכנות את אומבריה "הריאות הירוקות של איטליה". פראזה שמקורה בשירתו של ג'וזואה קרדוצ'י. הכוונה אינה למחוז עצמו אלא למקורות נהר צ'יאסקו. מאז העת החדשה זהו האזור היחידי שאינו בקרבת חוף הים ולא בשכנות לארץ זרה, שהוא ירוק כל השנה, חוץ מאשר בחודשים אוגוסט וספטמבר.
האקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקלים האזור דומה לאקלים הקיים בתוך חצי אי שאינו גובל עם ים. האקלים ניתן להגדרה כאקלים ים-תיכוני, אך בשל ריחוקו היחסי מהים, האקלים מעט פחות נוח ולעיתים ישנם קייצים חמים מאוד או חורפים קרים במיוחד.
הרי האפנינים מהווים מחסום מפני חדירת אוויר קר מצפון-מזרח, מכיוון הים האדריאטי. מחסום זה גם מפחית את כמות המשקעים באזור, בהדרגה, ממזרח למערב לכיוון הים הטירני. כמות המשקעים השנתית היא בין 800 ל-1,200 מילימטר. מבנהו הגאומורפולוגי של האזור, גבעות והרים נמוכים, גורם לפיזור האוויר והמשקעים ברחבי האזור, ובכך נמנע אקלים קיצוני בחלקים ממנו. החודש השחון ביותר הוא יולי, והחודשים בהם המשקעים פחותים הם מיולי עד ספטמבר.
כלכלת המחוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת המחוז מורכבת מפעילות בענפים הכלכליים הבאים: חקלאות, תעשייה, מלאכת יד-אומנותית, תיירות ושירותים.
עסקים קטנים באזור, עם פחות מעשרה עובדים, מעסיקים 95% ממועסקי האזור – 230,000 עובדים. בשנת 2006 היה שיעור האבטלה באזור נמוך יותר מאשר במחוזות הסובבים אותו, שיעור של 6.1%, כאשר 3.8% לגברים ו-8.8% לנשים.[1]
החקלאות תרמה בשנת 2000 69% מה"ערך המוסף" בתוצר לאומי גולמי[2]
חקלאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החקלאות מעסיקה 2.7% מן המועסקים במחוז. מוצרי החקלאות העיקריים הם טבק ויין. כן מייצרים באזור שמן וחיטה. היינות המפורסמים הם מאורבייטו, טורג'אנו (Torgiano), גבעות טראזימנו ומונטפלקו (Rosso di Montefalco). גידול מפורסם אחר של האזור הוא כמהין – 45% מהיצור האיטלקי בא מאומבריה. ייצור הטבק באזור שהחל רק במאה ה-20 היה למרכז הגידולים החקלאיים.
תעשייה ומלאכת יד
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מהמאה ה-19 הוקמו בנפת טרני תעשיות כבדות של כימיה ומתכת. בתחילת המאה ה-21 אחראיות חברות הפלדה ועיבוד הפלדה בתחומי הרכב, הצינורות ומכונות לתעשיית המזון לכרבע מהתוצר של אומבריה.
בטרני מתרכזות גם חברות רב לאומיות בתחומי הכימיה, אנרגיה מתחדשת וטקסטיל (אלקנטרה). באזור אגם טראזימנו מפיקים יינות ובאזור ספולטו שמן. אזור אומבריה נודע גם בזכות מוצרי הקדרות שלו. כמו כן מיוצרים רהיטי עץ, מוצרי נחושת ומוצרי הלבשה הנעשים במלאכת יד.
שירותים ותיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרותי התיירות מהווים מרכיב כלכלי יציב וגדל. לאומבריה מגיעים שני מיליון תיירים לשנה, מהם חצי מיליון מחוץ לאיטליה. מוקדי המשיכה הם דתיים, היסטוריים ואומנותיים ומושפעים מרשת השירותים הקיימת באזור.
התפתחות התוצר הלאומי המקומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשנים 2000–2006 – במיליוני אירו, סה"כ ולתושב
השנה | 2000 | 2001 | 2002 | 2003 | 2004 | 2005 | 2006 |
---|---|---|---|---|---|---|---|
סך הכל | 17.824 | 17.520 | 16.537 | 18.316 | 19.257 | 19.766 | 20.631 |
לתושב (באירו) | 21.231 | 20.105 | 21.469 | 21.777 | 22.563 | 22.892 | 23.703 |
תוצר לאומי לפי סקטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסקטור | התוצר – מיליוני אירו | השיעור באזור ב-% | השיעור באיטליה ב-% |
---|---|---|---|
חקלאות, יעור ודיג | 403 | 1.95 | 1.84 |
תעשייה – במובן המצומצם | 3,671 | 17.8 | 18.3 |
בנייה | 1.404 | 6.81 | 5.41 |
מסחר תיירות ושירותים | 4.094 | 19.85 | 20.54 |
פיננסים ותיווך | 5.475 | 22.3 | 24.17 |
השאר | 4.202 | 18.97 | 20.37 |
סך כולל | 20.631 | 100 (מעוגל) | 100 (מעוגל) |
בהשוואה ארצית, המחוז מוביל התוצר הלאומי בענפי: הבנייה, שירותים ציבוריים, בריאות וחינוך. התוצר הלאומי לנפש נמוך באזור לעומת התוצר במחזות הסובבים אותו. יתרון קל יש לנפת פרוג'ה על נפת טרני.
על המחוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]למחוז שתי נפות : נפת פרוג'ה ונפת טרני. להלן פרטים עליהן:
הנפה | השטח (אלפי-דונם) | תושבים | צפיפות יחסית |
---|---|---|---|
פרוג'ה | 6,334 | 660.040 | 104.2 |
טרני | 2,122 | 232.131 | 109.5 |
הערים הגדולות במחוז הן :
דירוג | שם העיר | מספר התושבים |
---|---|---|
1 | פרוג'ה | 157,842 |
2 | טרני | 108,989 |
3 | פוליאנו | 53,818 |
4 | צ'יטה די קאסטלו | 39.301 |
5 | ספולטו | 38,563 |
6 | גוביו | 32,563 |
7 | אסיזי | 26,196 |
8 | אורבייטו | 20,841 |
7 | בסטיה אומברה (Bastia Umbra) | 19,471 |
8 | נארני (Narni) | 20,212 |
9 | טודי | 17.075 |
כפרים ועיירות באומבריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוכחות יהודית הייתה באומבריה כבר במאה ה-13, לפי הזמנת שליטי המחוז, יהודים הגיעו לאזור במטרה לפתוח דלפקים למתן הלוואות – לימים "בנקים". המסמך הראשון המזכיר יהודים הוא משנת 1287. בשנת 1322 הגיעה לאומבריה קבוצה של יהודים מרומא. הם סבלו מהטרדות אשר כללו שרפה של ספרי התלמוד שלהם. בשנת 1569 גורשו היהודים מהמחוז כמו שנהגו במדינת האפיפיור.
קהילות יהודיות קטנות היו בערים: פרוג'ה, ספולטו, אסיזי, טודי ואורבייטו. אסיזי שימשה מקלט לפליטים יהודים במלחמת העולם השנייה, כאשר קבוצה של איטלקים, בעיקר כמרים, שפעלה במסגרת המחתרת באסיזי הצילה פליטים יהודים שהגיעו לעיר. איש ממאות היהודים שהסתתרו בעיר ובסביבתה לא הוסגר לגרמנים.
אגודת ידידות אומבריה-ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרוג'יה פעילה אגודת ידידות בנשיאות דר' אלברטו קראצ'מאלניקוף (Alberto Krachmalnicoff), נוצרי בעל שורשים יהודיים. האגודה שיקמה את בית הקברות היהודי בפרוג'ה. במאי 2008 היא השתתפה באירוע במכון ון ליר בירושלים מטעם המחוז ואגודת דנטה-אלגיירי בירושלים בנושא "אומבריה, ליבה הירוק של איטליה". במהלכו הוצגו תולדות יהודי אומבריה וכן יחסי המחוז עם מדינת ישראל, אשר תחילתם בשנת 1948, כאשר אל שווימר ויהודה ארזי בקשו מחברה איטלקית SAI מאומבריה לסייע בהעברת נשק ל"מדינה שבדרך" באמצעות הסדר נחיתה של מטוסי מטען מצ'כוסלובקיה – C-16 – בשדה תעופה שבמחוז.
קיים שיתוף פעולה מדעי עם פרופ' יאיר רייזנר, ראש המחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע לביצוע מחקר בנשאי השתלת מח עצם ללא צורך בזיהוי מלא של הרקמות.
כן פועלות באומבריה ארבע חברות מסחריות העוסקות בין השאר במוצרי השקיה ובקיום רשת אינטרנט אלחוטי.
האגודה תומכת היום במחקר כתבי יד עבריים שנמצאו בפרוג'ה ובצ'יטה די קאסטלו. אלו נחקרים על ידי פרופ' אריאל טואף אשר אביו אליהו טואף, לשעבר רבה של יהדות רומא, מצא מקלט באזור בימי כיבוש איטליה על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה. תוצאות מחקריו מהווים היום מקור חשוב למידע על תולדות יהדות אומבריה.
האגודה הציבה לעצמה שתי מטרות:
- המשך והעמקת המחקר בתולדות יהדות אומבריה באמצעות מציאת כתבי יד נוספים בארכיוני האזור.
- עידוד תיירות איכותית לערי ונופי מחוז אומבריה.
מראות מאומבריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הרי אומבריה
-
אגם בלב ההרים
-
נוף אומבריה
-
נהר וולינו
-
אחד ממקורות הטיבר
-
יינות מונטפלקו
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המחתרת באסיזי – על סיפור ההצלה של יהודים באסיזי במלחמת העולם השנייה
- הגלריה הלאומית של אומבריה
- המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של אומבריה
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של אומבריה
- מאיר בלייך, השכנה ממול: טיול בחבל אומבריה באיטליה, באתר nrg, 7 במאי 2011
- דלית קצנלנבוגן, טיול שונה בארץ המגף: חופשה באומבריה, באתר ynet, 21 בנובמבר 2012
- אריאלה אפללו, אומבריה: האחות היותר מוצלחת של טוסקנה, באתר וואלה, 3 באוגוסט 2014
- ברוך גיאן, לב איטלקי: המלצות לנוסעים לאומבריה, באתר את, 17 בספטמבר 2015
- אומבריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אומבריה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
- Ariel Toaff The Jews in Umbria The Jews in Umbria, The Jewish Quarterly Review LXXXVIII ,January April 1998 339-343
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוזות איטליה | ||
---|---|---|
אזורים רגילים | אברוצו • אומבריה • אמיליה-רומאניה • בזיליקטה • ונטו • טוסקנה • לאציו • לומברדיה • ליגוריה • מארקה • מוליזה • קלבריה • קמפניה • פוליה • פיימונטה | |
אזורים אוטונומיים | ואל ד'אוסטה • טרנטינו - אלטו אדיג'ה • סיציליה • סרדיניה • פריולי-ונציה ג'וליה |