מארקה
| |||
 | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מושל | ויטו ד'אמברוסיו | ||
| רשות מחוקקת |
האסיפה האזורית של מארקה  | ||
| נפות במחוז |
אנקונה אסקולי פיצ'נו מצ'רטה פזארו אה אורבינו פרמו | ||
| ערים במחוז | 246 | ||
| בירת המחוז | אנקונה | ||
| שטח | 9,694 קמ"ר | ||
| גובה | 343 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Monte Vettore | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 1,522,608 (2019) | ||
| ‑ צפיפות | 152 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 43°22′32″N 13°6′34″E / 43.37556°N 13.10944°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| http://www.regione.marche.it/ | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
  | |||
מארקה (איטלקית: Marche) הוא מחוז באיטליה הגובל במחוז אמיליה-רומאניה בצפון, בטוסקנה וברפובליקת סן מרינו בצפון-מערב, באומבריה בדרום-מערב, באברוצו ובלאציו בדרום-מזרח, ובים האדריאטי במזרח.
למעט רצועת חוף צרה ומספר עמקים בהם זורמים נהרות, המחוז ברובו גבעי והררי, דבר שגרם לו להיות מחוז מבודד ונידח לאורך ההיסטוריה. בתחילת המאה ה-19 הונחה לאורך רצועת החוף של המחוז מסילת רכבת, בין בולוניה לבין ברינדיזי, אשר פתחה אפשרויות לפיתוח כלכלי של המחוז.
השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה"מָארקַה" (ברבים מָארקֵה") הוא השם המקורי של המָארקֵה של העיר אנקונה בימי הביניים מארקה, במשמעות של אזור ספר מבוצר Marches. במקביל, היו קיימות מָארקֵה של קאמרינה (Camerino) ושל פארמו (Fermo). "מָארקַה אנקוניטנה" או ה"מָארקַה" של אנקונה, הוא שם של אחת מארבע פרובינציות שנוסדו בשנים 1198–1216 על ידי האפיפיור אינוקנטיוס השלישי בשנת שלטונו הראשונה, בתור חלק ממדינת האפיפיור ונשלט בידי ממונה מטעמו – ה"רקטור"[1].
נמצאו גם מסמכים המעידים על קיום "רקטור" כללי, אשר תאם את הפעילות של הרקטורים מהפרובינציות והיה בקשר ישיר עם האפיפיור. בירת הפרובינציה לא הייתה אנקונה, אלא העיר מַצֶ'רַטָה היום עיירה ובירת נפת מצ'רטה במחוז מארקה באיטליה.
אנקונה באותה הימים הייתה רפובליקה ימית (Repubblica Marinara di Ancona), השנייה בגודלו, אחרי הרפובליקה של ונציה (Serenissima Repubblica di Venezia) בשליטה על הים האדריאטי. תחום שלטונה היה העיר בלבד ואילו האזור היה ה"מָארקַה" של אנקונה כחלק ממדינת האפיפיור.
מצב זה שרר בין המאה ה-12 לבין שנת 1532.
שמו של האזור שונה מה"מָארקַה" (ביחיד) ל"מָארקֵה" (ברבים) עם איחוד איטליה במאה ה-19 ואז הייתה למחוז של המדינה.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטח המחוז הוא 9,694 קמ"ר והוא משתרע על פני המורדות המזרחיים של הרי האפנינים עד לשפת הים האדריאטי. רוב המחוז הוא גבעות – 68.8% לעומת 23.2% באיטליה – השאר 31.2% – הרים. גובה ההרים אינו עולה על 2,000 מטר מעל פני הים, חוץ מהר ווטורה (Vettore) – בגובה של 2,476 מטר מעל פני הים. האזור נחצה על ידי שלש בקעות מקבילות הנוצרות מהנהרות הבאים: פורלו (Furlo), רוסה (Rossa) וג'נגה (Genga). אורך חוף הים הוא 173 קמ"ר, שטוח וצר, חוץ מאשר בצפון, בו ההרים הגיעו עד לשפת הים.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים של האזור שונה, מצפון לאנקונה הוא יבשתי בחלקו: בקיץ אקלים חם, הנעשה מתון בשל הרוחות המגיעות מהים. בחורף הטמפרטורה יורדת עד ל-3.8 מעלות צלזיוס, עם פיזור מקובל של ימי גשמים.
מדרום לאנקונה הוא נוטה להיות בעל אופי של אקלים ים תיכוני: בחורף הטמפרטורה יורדת רק עד 7.6 מעלות צלזיוס. באזור ההרים הקיץ נעים ובחורף יש סיכוי לשלג. בגבעות יש תקופות בעלות טמפרטורה נמוכה.
נפות המחוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחוז חמש נפות עם 246 רשויות מקומיות.
| הסמל | הנפה | מספר הערים | שטח בקמ"ר | אוכלוסייה (2001)[2] | צפיפות |
|---|---|---|---|---|---|
| נפת אנקונה | 49 | 1,940 | 465,906 | 237.8 | |
|
נפת אסקולי פיצ'נו | 33 | 2,087 | 369,579 | 151 |
| נפת פרמו | 40 | 784 | 166,218 | 219 | |
| נפת מצ'רטה | 57 | 2,774 | 301,701 | 109 | |
| פזארו אה אורבינו | 67 | 2,892 | 351,216 | 121 |
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפיפות אוכלוסיית מחוז מארקה, היא מתחת לממוצע הארצי: בשנת 2008 היו 161.5 תושבים למ"ר לעומת 198.8 – ממוצע ארצי. בנפת אנקונה הצפיפות הגבוהה – 244.6 תושבים לקמ"ר ואילו בנפת מצ'רטה הנמוכה ביותר – 116.1 תושבים לקמ"ר.
בין השנים 1952–1967 הייתה הגירה שלילית מהמחוז – 4.9% עד 10% מהתושבים, הרבה מעל לממוצע הארצי. החל משנת 1981 יש עלייה באוכלוסיית המחוז. לפי אומדן שוהים באזור 115.299 ילידי ארצות זרות – 7.4% מאוכלוסיית מארקה.
יהדות מארקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחוז היה אחד האזורים המועדפים על יהדות איטליה בימי הביניים. נמל עמוק המים באנקונה משך התיישבות יהודית כבר במאה ה-10. החל מהמאה ה-15 חיו בה אחדים מחכמי ישראל הידועים כמו: רבי עובדיה מברטנורא, הרב יהודה מסר לאון, הרופא אמטוס לוזיטנוס והרב משה בסולה. יהדות אנקונה הגיע לדרגת חשיבות אשר נפלה רק מיהדות רומא[3].
מאנקונה ומרומא התפשטו הבנקאיים היהודיים למרכז איטליה. ברצועת החוף מסביב לאנקונה היו קהילות יהודיות עתיקות כמו בעיר הנמל פאנו שהיו בה יהודים כבר בשנת 1214. בעיר נוספת, בשנת 1334 הילוו לבעל העיר סכום גדול לקניית מבצר העיר. בסניגליה התיישבו יהודים במאה ה-15 הן בשל הנמל וכן היריד המפורסם. ריכוז יהודי גדול היה בעיר אורבינו אשר כלל ישיבה מפורסמת. ברקנאטי הייתה ישיבה כבר במאה ה-13. בעיר אסקולי פיצ'נו נחתם הסכם עם יהודים כבר בשנת 1297 והיה זה אחד המקומות הראשונים שבהם הוקם בנק להלוואות. המרכז היהודי החשוב היה של יהדות פזארו בו התיישבו יהודים כבר במאה ה-12.
לאחר העברת המחוז לשליטת מדינת האפיפיור, בשנת 1569, האפיפיור פיוס החמישי גזר שהיהודים במדינת האפיפיור יתרכזו רק בגטו אנקונה ובגטו רומא. היהודים שגרו בצפון האזור, ולא עברו לגור בתחומי גטו אנקונה, עברו להתיישב בערים: פזארו ופאנו בתחומי השלטון של דוכסות מונטפלטרו (Ducato dei Montefeltro) ושל משפחת דלה רוברה (Della Rovere) בנסיכות אורבינו, שם נהנו מתנאים טובים יותר מאשר באנקונה. מאז ירדה חשיבות יהדות מארקה עד היום הזה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מארקה- המרכז המחוזי למורשת התרבותית של מארקה
- מארקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מארקה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מחוזות איטליה | ||
|---|---|---|
| אזורים רגילים | אברוצו • אומבריה • אמיליה-רומאניה • בזיליקטה • ונטו • טוסקנה • לאציו • לומברדיה • ליגוריה • מארקה • מוליזה • קלבריה • קמפניה • פוליה • פיימונטה | 
|
| אזורים אוטונומיים | ואל ד'אוסטה • טרנטינו - אלטו אדיג'ה • סיציליה • סרדיניה • פריולי-ונציה ג'וליה | |