מרז'ו
 | |
| מרז'ו בשפך נהר האמזונאס | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
אמזונאס  |
| קואורדינטות | 0°58′43″S 49°34′54″W / 0.978611°S 49.581667°W |
| שטח | 47,573 קמ"ר |
| אורך | 297 קילומטר |
| רוחב | 204 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 ברזיל |
| אוכלוסייה | 419,744 (2022) |
| אזור זמן | UTC-3 |
  | |
מרז'ו (Marajó או אי מרז'ו Ilha de Marajó) הוא האי הגדול ביותר הנמצא בשפך של נהר כלשהו בעולם, והאי ה-35 בגודלו מבין איי העולם. שטחו, 47,573 קמ"ר, מעט יותר משטחה של אסטוניה.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי נמצא במדינת פארה שבצפון ברזיל, לגדתו המערבית של שפך האמאזונאס (מפרץ פארה). במערב האי צומח יער גשם טרופי והוא נמוך וביצתי, ונחלים רבים זורמים בו. גם במזרח האי ניתן למצוא שרידים ליערות עברו.
ההתיישבות האנושית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר כפרי דייגים פזורים במזרח האי לגדת האמאזונאס, מספר שעות הפלגה במעבורת מהעיר הגדולה בלם. חוות (Fazenda) לגידול תאו המים ההודי (Bubalus bubalis) פזורות ברחבי מזרח האי, נצר לתאואים שהובאו על ידי קולוניאליסטים צרפתיים.
העיירה הגדולה באי, סווארה (Soure), מונה כעשרים אלף תושבים (21.270 תושבים נכון לשנת 2004) מתוך כמאתיים אלף תושבי האי. התושבים העניים יחסית מתפרנסים מדיג, רעיית תאואים, גידול אננס, ליקוט אסאי ועיבודו.[1] התיירות באי פנימית בעיקרה ומתנהלת בעיקר בסופי שבוע ובחגים. באי מסורת עתיקה ומפותחת של קליעת מלכודות חסילונים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתיישבות האנושית באי מתוארכת לאלף השני לפני הספירה הנוצרית.[2] התרבות המרז'וארית (Marajoara) הטרום-קולומביאנית של האי נודעת בסגנון הקדרות העשיר שלה. הסופר צ'ארלס מאן מתארך תרבות זו למאות התשיעית עד החמש עשרה לספירת הנוצרים,[3] בעוד שחוקרים אחרים מתארכים אותה למאות הרביעית עד ההשבע עשרה לספירת הנוצרים.[4]
האי מרז'ו הוא המקום היחיד בעולם בו לא תועדה מגפת השפעת הספרדית בשנים 1918–1919, בקרב אוכלוסייה אנושית משמעותית בצפיפותה.
טבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באי מגוון גדול וייחודי של עופות. יערות האי, אף כי הופרעו על ידי האדם, עודם משמשים בית גידול לקופים רחבי אף, דובי נמלים בינוניים, עצלנים חומי-גרון (Bradypus variegatus) וחיוורי-גרון (Bradypus tridactylus) ויונקים נדירים נוספים. נהרות ונחלי האי שוקקי חיים, בהם דגי הפיררוקו והפיראניה.[5]
גדת שפך האמזונאס
[עריכת קוד מקור | עריכה]חופי האי משנים את צורתם על בסיס יומי ועונתי בשל הגאות של האוקיינוס האטלנטי ועליית מפלס המים בנהר האמזונאס. דייגי הנהרות הסמוכים לגדה מתזמנים את צאתם ושובם מהדייג בהתאם למועדי הגאות והשפל, כדי לא לכלות כוחם בשיט נגד הזרם. בלב האי ישנה ימה גדולה. המליחות המשתנה בשפך הנהר קטלנית בכל רגע נתון לאוכלוסייה שונה של דגים, שגופותיהם נסחפות לחופי האי, למאכל להקות האורובו השחור. יערות מנגרובים גדלים על חלקים נרחבים מחופי האי ותוחמים מקטעים ארוכים של חופים חוליים נוחים לרחצה. עצי פרי כדוגמת הבקורי והתולענה גדלים בקרבת החוף ומזינים להקות קופי סנאי צהובי-מרפקים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרז'ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על דקלי האסהי, פירותיהם ומוצריהם ניתן לקרוא עוד בוויקיפדיה האנגלית והפורטוגזית
- ^ מידע תיירותי על מרז'ו באתר המסחרי terra-brazil.com
- ^ Mann, Charles C. (2006) [2005]. 1491: New Revelations of the Americas Before Columbus. Vintage Books. pp. 326-333. ISBN 1-4000-3205-9.
- ^ Schaan, Denise. "Current Research". Marajó Island Archaeology and Precolonial History. Marajoara.com. נבדק ב-2007-05-17.
- ^ מידע תיירותי על מרז'ו באתר המסחרי amazonadventures.com
| בקרת זהויות |
|
|---|