מלחמת שוורים
מלחמת שוורים (בספרדית: Corrida de toros) היא מופע מסוגנן שבו מתנהל קרב בין לוחמי שוורים לבין פר, בזירת הקרב המתקיימת לרוב באמפיתיאטרון. פעילות זו מקובלת בספרד, בפורטוגל, בדרום צרפת ובכמה ממדינות אמריקה הלטינית (מקסיקו, קולומביה, אקוודור, ונצואלה ופרו), ונחשבת לאחד מסימניה המובהקים של התרבות הספרדית והלטינית. השם העברי "מלחמת שוורים" קשור לביטוי המשנאי "שור האצטדין"[1] המציין שור הנלחם בבני אדם בזירת האצטדיון.[2]
כל אחד מהמשתתפים בקרב נגד הפר מכונה טוררו (Torero), "לוחם שוורים" בספרדית. הטוררו הראשי נקרא "מטאדור דה טורוס" (Matador de Toros, מילולית: "הורג הפרים"), ובקיצור "מטאדור", והוא זה שבגרסה הספרדית, בסוף האירוע הורג את הפר. בגרסה הפורטוגזית לעומת זאת, ומדינות אחרות, הפר לא מומת.
במדינות רבות נאסר קיומו של המופע, הכרוך בצער בעלי חיים ובמרבית המקרים בהריגתו. גם בספרד עצמה יש התנגדות רבה לקיום המופעים, וירידה במספר הקרבות המתקיימים בה. כך, אם בשנת 2017 התקיימו במדינה 1,553 קרבות שוורים, ב-2021 חלה ירידה ל-824 קרבות בלבד.[3]
מהלך האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת השוורים היא אירוע טקסי עם סדר נוקשה. לרוב כל קורידה כוללת שישה קרבות, בהם נלחמים שלושה לוחמי שוורים (מטאדורים), כך שכל מטאדור נלחם עם שני שוורים במהלך הקורידה.
המערכה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במערכה הראשונה ישנם שני משתתפים:
- פאון (Peón, ברבים פאונס) – בתחילת המערכה, הפאון מטעה את הפר עם שכמייתו המפורסמת, הנוטה לצבע ורוד.
- פיקאדור (Picador, ברבים פיקאדורס), בספרדית: הנועץ – הוא לוחם רכוב על סוס המשליך חניתות על הפר, בהמשך המערכה.
המערכה השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במערכה השנייה משתתף ה"בנדריירו" (בספרדית: Banderillero), המחזיק בנדרייות (Banderillas), חנית המקושטת בדגלון סביבה. הוא דוקר את הפר בעורפו.
בשתי המערכות הראשונות המשתתפים מכינים את הפר לקראת מפגשו עם המטאדור.
המערכה השלישית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במערכה השלישית הקטלנית, מגיע המטאדור לזירה, ובידו יריעת בד אדומה (מולטה- Muleta) שבתוכה נמצאת חרבו. במהלך המערכה האחרונה, המטאדור משחק עם החיה העייפה והמדממת עם המולטה, ובסוף המערכה הוא דוקר את הפר והורג אותו.
גרסאות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף למלחמות השוורים הקלאסיים, ישנם קורידות שבו המטאדור רוכב על סוס, ונלחם עם השור, תוך כדי לחימה הוא מראה את שליטתו על הסוס, במהלך המערכה הראשונה נועץ המטאדור חנית על גב השור בה נפתח דגל אדום שאיתו מהתל בשור. בשלב השני נועץ המטאדור חצים על גבו של השור, ובחלקו האחרון של הקרב נועץ המטאדור את החרב שמכריעה את השור עד למותו. קרבות אלו נערכות לרוב בחגיגות איזידור הקדוש, המתקיים בספרד מדי שנה בחודשים מאי ויוני.
במהלך השנים בספרד, וברחבי העולם במקומות בהם מתקיימים קרבות השוורים נפצעו מטאדורים רבים, חלקם פציעות קשות, בשנת 2016 לראשונה מאז 1985, נהרג מטאדור מפגיעת שור. בשנת 2017 נהרג מטאדור משור בזירת קרבות השוורים בדרום צרפת.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמות השוורים זוכות לגינוי במדינות רבות שבהן אסורה פעילות זו. גם בספרד פעילות זו שנויה במחלוקת, ונשמעים נגדה קולות רבים. ארגונים לזכויות בעלי חיים מתנגדים בחריפות למלחמת שוורים, משום שלדעתם אין להפוך את הריגתה של חיה לבידור.
ההלכה היהודית מתנגדת להשתתפות או צפייה במלחמות שוורים. כך כותב הרב עובדיה יוסף, שאוסר זאת מטעמים של אכזריות וצער בעלי חיים.[4]
בספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרד, התמיכה בקיומן של מלחמות השוורים ובהריגת הפר בסופן נמצאת במגמת ירידה. על פי סקר שפורסם בעיתון El Mundo ב-2007, כמעט מחצית מהספרדים (43.6%) מתנגדים להריגת הפר במהלך מלחמת השוורים, וכשליש מהספרדים בעד איסור מוחלט על מלחמות שוורים. בקרב צעירים (בני 18–30), ישנו רוב נגד הריגת הפר.[5] גם העניין של הספרדים במלחמות השוורים הולך ופוחת - על פי סקר שנערך על ידי מכון גאלופ ב-2002, לכ-68.8% מהספרדים אין עניין במלחמות השוורים (לעומת 43% בשנות ה-70, 52% בשנות ה-80 ו-61% בשנות ה-90). בקרב צעירים בני פחות מ-24, לכ-83% אין כל עניין במלחמות השוורים.[6]
חקיקה נגד מלחמות שוורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]באיים הקנריים מלחמות השוורים נאסרו כבר ב-1991. ביולי 2010 הוגשה הצעת חוק בפרלמנט של הקהילה האוטונומית קטלוניה, בידי ארגוני זכויות בעלי חיים לפיו יאסרו משנת 2011 מלחמות השוורים במחוז הקטלוני. ב-28 ביולי 2010 עברה הצעת החוק את אישור הפרלמנט ברוב של 68 קולות כאשר 55 הצביעו נגד ותשעה נמנעו.
הצעת החוק עברה תחת ביקורת חריפה הן בתוך קטלוניה והן בספרד, והיו שאף החלו לומר כי החוק הזה מצביע על היחסים השוררים בין קטלוניה לספרד במהלך ההיסטוריה.
הקרב האחרון במחוז קטלוניה היה בזירת מלחמות השוורים בברצלונה ב"פלאזה דה טורוס מונומנטל" בספטמבר 2011.
בצרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע המאה ה-19 החלה בצרפת פעילות של תומכי הגנת בעלי חיים וב 1845 התארגנה האגודה למניעת התאכזרות לבעלי חיים ( - SPA - La Société Protectrice des Animaux) בשנת 1850 חוקק חוק שהטיל עונשים על מי שהפגין אכזריות כלפי בעלי חיים מבויתים בפומבי.[7] בתחילת המאה ה-20, הפמניסטית ולוחמת זכויות בעלי החיים, קמיל דו גאסט ארגנה הפגנות רבות נגד לחימת שוורים. ב-29 במאי 1930 היא ארגנה מחאה המונית בפלאס דה לה קונקורד בפריז ובעיר מלאן לאחר לאחר כניסת לוחמי השוורים לזירה, נתנה דו גאסט את האות לשלושים צעירים, שקפצו לזירה תוך כדי שריקות ואחריהם הגיעו 400 מפגינים עם פצצות עשן. המשטרה הוזעקה ופינתה את הזירה.[8]
בפורטוגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1928 נחקק בפורטוגל חוק שאוסר את הריגת הפרים בזירה, ונותרה הגרסה המקומית שבה הפר איננו מומת. למעשה, רק בעיירה אחת בשם ברנקוס הותרה הריגת הפרים. לאחרונה, נחשף אירוע זה בטלוויזיה הפורטוגלית והרוחות של מגיני בעלי החיים סערו שוב. כתוצאה מכך, הגורמים המתפרנסים ממלחמות שוורים, הטו את הכף וגרמו לממשלה לבטל את החוק, ובכך השאירו את קרבות השוורים במדינה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחול המוות הספרדי, גילי חסקין, מסע אחר
- הסבר על מלחמות שוורים באתר של הקהילה האוטונומית של אנדלוסיה
- מאיה מאהלר, ברצלונה: תנו לשוורים לחיות, באתר ynet, 20 באפריל 2004
- Barcelona votes to end bullfights, אתר ה-BBC
- Corrida.tv (in French) News and Videos
- מלחמת שוורים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מלחמת שוורים, ארכיון הסרטונים של AP
מלחמות שוורים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ד', משנה ד'
- ^ על הקשר הזה אפשר לעמוד מן הכתבה העיתונאית בדאר היום, 21 באפריל 1935: "... מלחמת שור האצטדין, מלחמה קשה ואכזרית, זוהי הנקרית 'קורידה' בלשון הספרדים".
- ^ אסף גולן, לאחר 30 שנה: צעד משמעותי בדרך לסיום מלחמות השוורים, באתר ישראל היום, 27 בפברואר 2023
- ^ שו"ת יחווה דעת, חלק ג', סימן ס"ו
- ^ Orbyt - El Mundo
- ^ Gallup. Pioneros en investigación de mercados y opinión. Estudios de acceso libre
- ^ Éric Pierre, Reforming Human-Animal Relationship: Function and Uses of the Grammont Law in France (1850–1914), Deviance et Societe 31, 0000, עמ' 65–76
- ^ "Madame Du Gast Présidente de la SPA de1910 à 1942 - Le blog de l'association Amis des Bêtes". Le blog de l'association Amis des Bêtes.
