לדלג לתוכן

נגיף הפטיטיס B

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לערוך את פסקת מחזור החיים של הווירוס ופסקת פתוגנזה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לערוך את פסקת מחזור החיים של הווירוס ופסקת פתוגנזה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
קריאת טבלת מיוןנגיף הפטיטיס B
מיון מדעי
ממלכה: Pararnavirae
מערכה: Artverviricota
קבוצה: קבוצה VII (נגיפי dsDNA-RT)
מחלקה: Revtraviricetes
סדרה: Blubervirales
משפחה: Hepadnaviridae
סוג: Orthohepadnavirus
מין: Hepatitis B virus
שם מדעי
Hepatitis B virus
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נגיף הפטיטיס B (שם מדעי: HBV, קיצור של Hepatitis B virus) הוא נגיף אשר מהווה את הגורם העשירי בחשיבותו למחלות כבד, אשר ביניהן נמנות דלקת כבד נגיפית ושחמת הכבד שעלולה להוביל לסרטן. הנגיף נמצא בשכיחות גבוהה במרכז ודרום אפריקה, כמו גם בדרום-מזרח אסיה.

הווירוס שייך למשפחת ה-hepadnaviruses, ומורכב מממברנה ליפידית המכילה שלושה סוגי חלבוני מעטפת העוטפת את הקפסיד האיקוסהדרלי.

הווירוס כולל 8 גנוטיפים, והוא מדביק רק בני אדם וקופי שימפנזה. הנגיף מועבר דרך הדם בעת עירויים, נוזלי גוף שונים כגון נוזל הזרע ועל ידי שימוש במחטים מזוהמות.

מבנה הנגיף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרשים של הנגיף הפטיטיס B

הנגיף כולל DNA מעגלי עם גדיל שלילי מלא, וגדיל חיובי לא מלא המכונה גם "Relaxed circular DNA". הנגיף יוצר 4 שעתוקים שונים המסתיימים באותה נקודה אולם מתחילים במקומות שונים, כך שבסופו של דבר ה-DNA יוצר את כל החלבונים להם הוא זקוק.

השעתוק הגדול ביותר נקרא "pre-genomic RNA", והוא באורך של 3.5 KB. למעשה, ארוך יותר מה- DNA: שרשרת זו אחראית ליצירת הגנום, הפולימראז, core ו-pre core (הליבה). השעתוקים באורך בינוני (pre-s1, pre-s2) משמשים ליצירת חלבוני המעטפת, ואילו השעתוק הקצר ביותר באורך 0.7 kb משמש ליצירת חלבון x - חלבון רגולטורי במחזור החיים של הנגיף, אשר מפעיל שעתוק של חלבונים תאיים מסוימים, ועלול לגרום לקרצינומה הפטו-צלולרית בחולים אשר נדבקו בנגיף.

חלבוני המעטפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנגיף זה יש 3 חלבוני מעטפת, אשר דרושים ליצירת הויריון והאינפקטיביות (כושר ההדבקה). החלבונים כולם מכילים אזור משותף - S, כאשר החלבון הקטן ביותר מכיל רק את אזור S, החלבון הבינוני מכיל אזור נוסף - PRE S2, והחלבון הגדול מכיל בנוסף לשניהם את האזור PRE S1.

לחלבוני המעטפת יש קבוצות סוכריות, והם אמורים ליצור את המעטפת ולהיקשר לקולטן על פני התא. כדי לבדוק חשד להדבקה ניתן להשתמש בסמן לחלבונים אלו - בהמשך.

מחזור החיים של הווירוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווירוס נקשר לתא ספציפי דרך רצפטור תאי, משיל את המעטפת בתהליך של uncoating, ועובר רפליקציה, הבשלה, יציאה והדבקה של תא נוסף:

בתחילה, הווירוס נקשר לקולטן על ממברנת התא על ידי חלבוני המעטפת וחודר פנימה, כאשר ה-core חודר לתא - בתוך הגרעין מתבצעת הרפליקציה, כשבתחילה יש תהליך של תיקון הסליל הלא שלם (כזכור, לנגיף יש גדיל חיובי שאינו שלם) - הסליל הלא שלם הופך לסליל שלם על ידי פולימראז תאי - תהליך הנקרא "Covalently closed circular DNA". לאחר "תיקון" הגדיל הלא שלם, מתרחש שעתוק של חלבונים (בעזרת חלבוני התא עצמם) - ליצירת פולימראז, חלבוני ליבה, חלבוני מעטפת וכו'. נוצר RNA גנומי המשתחרר, והופך בתהליך של reverse transcription לגדיל ה-DNA אשר קיים באופן רגיל בנגיף.

לתעתיק הRNA הגדול נקשר הפולימראז הנגיפי שנוצר ממנו והופך אותו לDNA מינוס, רק בקישור הRNA לפולימראז מתבצע סיגנל שגורם לassembly של חלבוני הקפסיד (core) מסביב לקומפלקס הפולימראז והRNA הגדול. לאחר מכן מסונטז הDNA פלוס בעזרת הפולימראז הנגיפי עם כל מיני פריימרים מהתעתיקים האחרים שהיו בדרך ולכן נותרים ניקים (חורים- לא שלם) בDNA החיובי.

פתוגנזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפטיטיס B
הפטיטיס B
Hepatitis B
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם נגיף הפטיטיס B עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים בחילה, הקאה, דלקת כבד, אנצפלופתיה כבדית, אי ספיקת כבד חריפה, כאבי מפרקים, hepatomegaly, אנורקסיה, צהבת, splenomegaly עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 177632 עריכת הנתון בוויקינתונים
DiseasesDB 5765
MeSH D006515
OMIM 610424
סיווגים
ICD-10 B16, B18.0, B18.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 1E50.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מתוך הנדבקים בנגיף זה, 95% מתגברים על ההדבקה. אצל 5% מתפתחת הפטיטיס כרונית, חלק מהחולים מפתחים תהליכי פיברוזיס, קרצינומה הפטו-צלולרית (בכבד) וחלק מהחולים לא מראים תסמינים קליניים כלשהם. הסיכון של חולה לפתח קרצינומה הפטו-צלולרית גדול פי 100 לעומת אדם אשר לא נגוע בנגיף. עיקר הנזק אשר נגרם לכבד, כתוצאה מהדבקה על ידי הווירוס, נעשה כתוצאה מהתגובה החיסונית של הגוף - התגובה הדלקתית כנגד הנגיף כוללת שני שלבים: השלב הראשון הוא הפעלה של מערכת האינטרפרון - הגורמת לדיכוי ההתרבות וההכפלה של וירוס זה. לאחר מכן מופעלת מערכת החיסון התאית - תאי T ציטוטוקסיים הורסים תאים אשר נגועים בנגיף.

חיסון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיסון הראשון למחלה פותח על ידי מוריס הילמן במרק, ויצא ב-1981. היום יש שני חיסונים רקומביננטיים - האחד ניתן 1-2 פעמים, והשני 3 פעמים, החיסונים מבוססים על חלבוני המעטפת של הנגיף. בישראל כיום נוהגים לחסן ב-3 מנות עוד בילדות, כאשר את המנה הראשונה מזריקים לילוד ביום לידתו, את השנייה חודש לאחר הראשונה, ואת השלישית חמישה חודשים לאחר השנייה.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נגיף הפטיטיס B בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נגיף_הפטיטיס_B&oldid=36882540"