תהילים נ'

תהילים נ' מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱ‍לֹהִים ה' דִּבֶּר.
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱ‍לֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ. (ב) מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. (ג) יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד. (ד) יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ. (ה) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. (ו) וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה. (ז) שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי. (ח) לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד. (ט) לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים. (י) כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף. (יא) יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. (יב) אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ. (יג) הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה. (יד) זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ. (טו) וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי. (טז) וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ. (יז) וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ. (יח) אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ. (יט) פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה. (כ) תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי. (כא) אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ. (כב) בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל. (כג) זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.

תהילים נ' הוא המזמור החמישים בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-49). המזמור הוא חלק ממזמורי אסף המיוחסים לאסף המשורר המוזכר בספר דברי הימים כאחד המשוררים מבני לוי במקדש. מזמור זה הוא גם חלק מילקוט המזמורים האלוהיסטי אשר בספר תהילים, המחליפים את השם המפורש י-ה-ו-ה בכינוי "אלוהים".

יש האומרים כי אמירת הפרק היא סגולה למי שיש שונא לאשתו.

תוכנו של המזמור

רוב מובהק של מזמורי תהילים מכילים קינות, הודיות, הלל או המלכת מלך. מזמור זה הוא מזמור תוכחה אשר מציג משפט, בו דן האלוהים את עמו סביב נושא הזבח. תוכחה ומוסר נמצאים בעיקר בספרות הנבואית, ועל כן מזמורים מסוג זה מכונים בספרות המחקר מזמורים נבואיים.

המזמור מורכב מעשרים ושלושה פסוקים הנחלק לארבעה חלקים.

א'-ו'

החלק הראשון של המזמור מתאר מעמד בו אלוהים מדבר לכל העולם. אל המעמד הגיע "מִצִּיּוֹן... אֱלֹהִים הוֹפִיעַ" במטרה "לָדִין עַמּוֹ". כעדים הוא קורא לוותיקים וליציבים מכולם "הַשָּׁמַיִם מֵעָל... הָאָרֶץ" ש"וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ". לאחר תיאור המעמד מתחיל נאום בשני חלקים וסיום.

ז'-ט"ו

החלק הראשון עוסק בשאלה מצד האל: מי צריך קרבנות? "לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ", אין לאל טענות בעניין הקרבנות הוא פשוט לא זקוק להם: "לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר". וזאת בגלל ש"כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר". כל עולם הטבע שייך לאל כך שמתנת האדם מיותרת. האל ממשיך לתמוה בעניין "הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים? וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה?". אם בכל זאת בני האדם מתעקשים להביא קרבנות, לפחות שהפעולה תהיה מלווה בהתנהגות משמעותית דוגמת "זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה" ו"שַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ".

ט"ז-כ"א

החלק השני עוסק בתוכחה לרשע. ומיהו הרשע? זה שמצד אחד מראה בעצמו מחויבות לאל "לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ", אבל באורח חייו הוא "שָׂנֵאתָ מוּסָר" ולא מפספס הזדמנויות לנאוף לגנוב ולרמות. אדם כזה ראוי לתוכחה.

כ"ב-כ"ג

החלק האחרון הוא סיכום הנאום הכולל אזהרה לרשעים והבטחה למאמינים "שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ" אלוהים רואה אתכם, קחו לתשומת לבכם, "פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל". לעומתם "זֹבֵחַ תּוֹדָה" יזכה "בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים".

בליטורגיה היהודית

בבית המקדש, מזמור זה הוא המזמור שהושר בשירת הלויים בעת הקרבת קרבן מוסף ביום השני של חול המועד סוכות.

בשל כך, לדעת הגר"א ולמנהג הפרושים, מזמור זה הוא שיר של יום באחד מימי חול המועד סוכות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים נ' בוויקישיתוף

• תהילים נ' מתוך פרויקט 929