ביצ'קראפט בוננזה

בוננזה
	בוננזה A36 ממריא מנמל התעופה מוהאבי
	בוננזה A36 ממריא מנמל התעופה מוהאבי
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס אזרחי קל. (בגרסותיו הצבאיות משמש במשימות ממסר, תצפית וניוד בכירים)
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	ביצ'קראפט
תקופת שירות	1947–הווה (כ־77 שנים)
צוות	1
נוסעים	3 (דגם 35), 5 (דגם 36)
יחידות שיוצרו	למעלה מ-17,000
משתמש ראשי	Lufthansa Flight Training
מחיר	כ-415,000 דולר אמריקני (דגם 36)
אורך	7.67 מטר (דגם 35), 8.38 מטר (דגם 36)
גובה	4.42 מטר, 2.62 מטר
מוטת כנפיים	10.01 מטר, 10.21 מטר
שטח כנפיים	16.5 מ"ר (דגם 35)
משקל ריק	760 ק"ג, 1,148 ק"ג
משקל המראה מרבי	1,236 ק"ג, 1,656 ק"ג
מהירות מרבית	306 קמ"ש, 326 קמ"ש
קצב נסיקה	5.6 מטר/שנייה, 6.25 מטר/שנייה
טווח טיסה מרבי	1,247 ק"מ, 1,711 ק"מ
סייג רום	5,639 מטר (דגם 36)
	דגם 35 - מנוע אחד מדגם E-185-11 מתוצרת קונטיננטל מוטורס, המייצר הספק של 205 כוח-סוס (153 קילו-וואט) דגם 36 - מנוע אחד מדגם IO-550-B מתוצרת טלדיין קונטיננטל, המייצר הספק של 300 כוח-סוס (223 קילו-וואט)

בוננזה (באנגלית: Bonanza) הוא מטוס קל מתוצרת ביצ'קראפט שנכנס לשימוש ב-1947. במהלך השנים פותחו שלושה דגמים עיקריים של הבוננזה, ולמעלה מ-17,000 מטוסים יוצרו. זהו דגם המטוס הנמצא בייצור במשך הזמן הרב ביותר, אשר ממשיך גם כיום.

דגמים

דגם 35

הדגם הראשון של הבוננזה, דגם 35, תוכנן על ידי צוות בראשותו של המהנדס רלף הרמון (Ralph Harmon). הוא היה עשוי כולו ממתכת, ומהיר מאוד ביחס למרבית המטוסים הקלים באותה תקופה שנבנו עדיין מעץ ואריג. דגם 35 כלל כני נסע מתקפלים וזנב וי שהפך לסימן ההיכר שלו.

טיסת הבכורה של אב הטיפוס של דגם 35 נערכה ב-22 בדצמבר 1945.

המטוס הראשון יצא מפס הייצור ב-1947. ב-1982, לאחר שיוצרו 10,194 מטוסים מדגם 35, שזכה לשיפורים שונים במהלך השנים, הופסק הייצור שלו.

על בסיס דגם 35 פותח מטוס האימון הצבאי T-34 מנטור.

דגם 33

לדגם 33 היה זנב רגיל, בניגוד לדגם 35 בעל זנב הוי. המטוס הראשון מדגם 33 יצא מפס הייצור ב-1959. ב-1995, לאחר שיוצרו למעלה מ-2,500 מטוסים מדגם 33, שזכה לשיפורים שונים במהלך השנים, הופסק הייצור שלו.

איראן מייצרת גרסה צבאית של דגם זה תחת השם "פרסטו", מבלי שקיבלה רישיון לכך.

דגם 36

לדגם 36 יש זנב רגיל בדומה לדגם 33, אך גוף המטוס הוארך ב-25 ס"מ. המטוס הראשון מדגם 36 יצא מפס הייצור ב-1968. עד כה יוצרו למעלה מ-2,700 מטוסים מדגם 36, שזכה לשיפורים שונים במהלך השנים. דגם זה נמצא עדיין בייצור ומחירו עומד על כ-415,000 דולר אמריקני^[1].

היסטוריה מבצעית

ארצות הברית

תחת הכינוי QU-22, הותאם דגם 36 לשימוש חיל האוויר האמריקני ככלי טיס בלתי מאויש למשימות ממסר, אף על פי ששימוש מבצעי במטוס נעשה תמיד כשהוא מאויש. השינויים העיקריים ב-QU-22 היו הוספתו של גנרטור גדול מעל המנוע להפעלת הציוד האלקטרוני והוספתם של שני מכלי דלק שהותקנו בקצה הכנפיים.

ה-QU-22 הופעל במלחמת וייטנאם בשנים 1970–1972 ושימש לממסר אותות של חיישני תנודה וקול שפוזרו באזור נתיב הו צ'י מין במסגרת מבצע איגלו וייט.

ישראל

חיל האוויר הישראלי מפעיל את דגם A36 של המטוס, תחת הכינוי "חופית". המטוסים משרתים בבסיסי הטיסה השונים של החיל, ומשמשים לניוד מהיר של בכירי החיל וצה"ל. בנוסף, משרת המטוס גם בטייסת 100 ("הגמל המעופף") למשימות תצפית ואיסוף מודיעין חזותי. בעבר, המטוס שרת גם בטייסת 135 ("מלכי האוויר"). שלושת מטוסי ה"חופית" הראשונים נחתו בישראל ב-5 בדצמבר 2004 והתקבלו בטקס חגיגי בשדה דב במעמד מפקד חיל האוויר, האלוף אליעזר שקדי. המטוסים החליפו בהדרגה את מטוסי ה-TB-20 טרינדד ("פשוש") מתוצרת סוקטה.

בימיו הראשונים של חיל האוויר הישראלי, הופעלו שני מטוסי בוננזה 35 על ידי הטייסת הראשונה, טייסת 100. המטוסים נתרמו לחיל האוויר על ידי בוריס סניור, שהיה קצין יהודי בדרגת סגן בחיל האוויר הדרום-אפריקאי, וביקש לתרום לחיזוק חיל האוויר הישראלי. סניור רכש זוג מטוסים והטיס אותם לישראל ביחד עם טייס נוסף. במהלך חניית ביניים לצורך תדלוק ברודזיה התרסק אחד המטוסים, וסניור קנה אחר במקומו בלוקסור שבמצרים, במסווה של מטוס שעשועים, שנועד לטוס לביירות. שני המטוסים הגיעו לישראל ב-5 במאי 1948. המטוסים הותאמו לשמש כמטוסי תקיפה קלים, לאחר שחומשו בפצצות במשקל 50 ק"ג כל אחת. המטוסים שימשו את חיל האוויר במשימות תקיפה במלחמת העצמאות במשך תקופה קצרה, ולאחריה הם שימשו למשימות סיור וקישור בלבד. ב-1952 הוצאו משירות.

תאונות

התאונה המפורסמת ביותר שעבר מטוס הבוננזה הייתה בדגם 35 ב-3 בפברואר 1959 באייווה ארצות הברית בתאונה נהרגו זמרי הרוקנ'רול הפופולריים באדי הולי, ריצ'י ואלנס וג.פ. "ביג בופר" ריצ'רדסון התאונה קרתה עקב כך שהטייס קיבל תחזית מזג אוויר שגויה ששם נאמר לו שיש עננות מקומית ובפועל הייתה עננות כבדה לאורך כל הדרך ולכן הטייס ככל הנראה הנמיך כדי למצוא סימן שיעזור בניווט אבל לא הצליח לצאת מהצלילה ונשתל באדמה במהירות שיוט לאחר התאונה התברר שיש תאונות רבות עם מטוסי הבוננזה ורבים נהרגים בגלל טעיות אנוש ולכן הוחלט לחולל מהפכה בתחום בטיחות הטיסה שבמסגרתה הוחלט שיהיה פיקוח קפדני על הסמכות להטיס מטוס ובנוסף שופרו הנהלים במזג אוויר קשה בנוסף שיפרה וחיזקה יצרנית הבוננזה ביצ'קראפט את זנב הבוננזה ושיפרה אותו^[2]