פול מקרטני
 | |
| מקרטני, 2018 | |
| לידה |
18 ביוני 1942 (בן 82) ליברפול, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| שם לידה | ג'יימס פול מקרטני |
| שם במה |
Percy "Thrills" Thrillington  |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | מ-1957 |
| מקום לימודים |
תיכון מכון ליברפול לבנים, Liverpool Institute for Performing Arts, בית הספר לדקדוק וסט קירבי |
| עיסוק | מוזיקאי, זמר-יוצר, מלחין, צייר, מפיק מוזיקלי, מפיק סרטים |
| סוגה | רוק • רוק פסיכדלי • רוק ניסיוני • רוק אנד רול • פופ • מוזיקה קלאסית • מוזיקה אלקטרונית |
| סוג קול | טנור |
| שפה מועדפת | אנגלית |
| כלי נגינה | גיטרה, גיטרה בס, קלידים, שירה |
| חברת תקליטים | EMI, Hear Music, אפל |
| שיתופי פעולה בולטים | הביטלס, Wings |
| בת זוג |
לינדה מקרטני (13 במרץ 1969 - 17 באפריל 1998), הת'ר מילס (11 ביוני 2002 - 17 במרץ 2008), ננסי שוול (9 באוקטובר 2011) |
| צאצאים |
סטלה מקרטני, ג'יימס מקרטני, מרי מקרטני, הת'ר מקרטני, ביאטריס מקרטני |
| פרסים והוקרה |
|
| https://www.paulmccartney.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
סר ג'יימס פול מקרטני CH MBE (באנגלית: Sir James Paul McCartney; נולד ב-18 ביוני 1942) הוא מוזיקאי וזמר-יוצר בריטי. מקרטני ידוע בעיקר בזכות היותו חבר בלהקת הרוק הביטלס, הנחשבת בעיני רבים להרכב המוזיקלי החשוב והמשפיע ביותר במאה ה-20, ופעל בלהקה ככותב, כמלחין, כמבצע וכנגן גיטרה בס. פעילותו של מקרטני בלהקת הביטלס, ושיתוף הפעולה עם חבריו ללהקה ג'ורג' האריסון, רינגו סטאר וג'ון לנון, הובילה לכמה מהשירים הפופולריים ביותר בהיסטוריה של מוזיקת הרוק, ובתוך כך הייתה לו תרומה חשובה לשינוי, שעברה מוזיקה זו מפורמט של בידור לאומנות של ממש.[1] מקרטני נחשב לזמר-יוצר משפיע מאוד בתולדות המוזיקה הפופולרית. זכה 21 פעמים בפרס הגראמי, נכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-1988 כחבר להקת הביטלס וב-1999 כזמר-יוצר עצמאי,[2][3] וב-1979 הופיע לראשונה בספר השיאים של גינס כיוצר המצליח (הפורה) ביותר אשר עשרות משיריו התברגו למקומות הראשונים במצעד הפזמונים הבריטי.[4]
המגזין רולינג סטון דירג את מקרטני במקום ה-11 ברשימת 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים.
לאחר התפרקות להקת הביטלס, מקרטני פנה לקריירת סולו ושיתופי פעולה עם מוזיקאים שונים, והיה ממקימי להקת Wings עמה זכה להצלחה רבה.[5] לצד פעילותו המתמשכת בתחום מוזיקת הפופ עסק מקרטני בהלחנת יצירות קלאסיות ומוזיקה אלקטרונית.
מעבר לפעילותו בתחום המוזיקה וההפקה המוזיקלית, לאורך השנים עסק מקרטני גם בציור, הפקת סרטים ופעילות למען זכויות אדם ולמען זכויות בעלי חיים. בשנת 1965 הוענק למקרטני תואר חבר מסדר האימפריה הבריטית, ובשנת 1997 הוענק לו תואר אבירות מטעם הממלכה המאוחדת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעוריו ותחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יימס פול מקרטני נולד ב-18 ביוני 1942 בליברפול שבאנגליה לג'יימס (ג'ים) ומרי מקרטני, משפחה ממוצא אירי ממעמד הפועלים. אמו הייתה אחות ומיילדת במקצועה, ואביו היה איש מכירות בבורסת הכותנה, ומוזיקאי ג'אז. למקרטני אח צעיר בשם פיטר מייקל (מייק) מקרטני, מוזיקאי אף הוא,[7] נולד בליברפול ב-7 בינואר 1944. הוא ואחיו הוטבלו לנצרות הקתולית, דתה של אמם.
בשנת 1955 עברה משפחת מקרטני על בניה הצעירים לבית ברחוב פורת'לין 20 (20 Forthlin Road) שבדרום ליברפול, הבית אשר יוגדר ברבות השנים על ידי הקרן הלאומית כ"מקום הולדתה של להקת הביטלס".
לעובדת היותו של האב מוזיקאי הייתה השפעה חיובית על מקרטני אשר הפגין משיכה למוזיקה משחר נעוריו. אביו של מקרטני פעל בצעירותו בשנות ה-20 כמנהיג להקת הג'אז "Jim Mac's Band", היה נגן חצוצרה ופסנתר, וניגן נעימות ג'אז בבית המשפחה. האב עודד את שני בניו להתנסות במוזיקה, ומקרטני החל להתנסות בנגינה על חצוצרה משומשת שקנה לו אביו. הגאות בהשמעת מוזיקת הרוק אנד רול והרית'ם אנד בלוז בתחנות הרדיו בשלהי שנות ה-50 שילהבה והפנתה את תשומת לבו של מקרטני לדומיננטיות המתחזקת של הגיטרה החשמלית, והוא החליט לוותר על החצוצרה שנתן לו אביו ולרכוש גיטרה אקוסטית. מקרטני התקשה לנגן על הגיטרה עקב היותו שמאלי, עד שהחליט להפוך את המיתרים על הגיטרה.
ב-31 באוקטובר 1956, נפטרה מרי מקרטני, אמו של פול, כתוצאה מסיבוכים במהלך ניתוח מסקטומיה אשר התקיים כדי לנסות ולטפל בסרטן השד אשר אובחן אצלה מספר שנים קודם לכן.[8] מקרטני חיפש נחמה במוזיקה, ובילה שעות בנגינה על הגיטרה החדשה. בגיל 14 בלבד, הוא כתב את שירו הראשון "איבדתי את נערתי הקטנה" (I Lost My Little Girl),[9] ושירים נוספים אשר חלקם הפכו לאחר מכן לשירי הביטלס.
בתוך כך ניסה מקרטני ללמוד נגינה בפסנתר בעזרת שיעורי נגינה בעצת אביו, אך זמן קצר לאחר מכן הוא ויתר על השיעורים כי הוא מצא שהוא מעדיף ללמוד נגינה משמיעה. ואכן, תוך זמן לא ארוך, ובזכות הכישרון הטבעי המוזיקלי שלו, מקרטני למד לנגן היטב על הפסנתר, ואף נעזר בו לכתוב בגיל 16 את אחד הפזמונים שיהפוך לאחד מלהיטי הביטלס, When I'm Sixty-Four.
ב-1954 מקרטני פגש לראשונה את ג'ורג' האריסון, לימים חברו ללהקת הביטלס, באחת הנסיעות מטעם בית הספר בו למדו. השניים הפכו מיד לחברים, ומצאו עניין משותף במוזיקה ובנגינה.[10] שנים ספורות לאחר מכן, נפגשו לראשונה מקרטני וג'ון לנון, לאחר שחבר משותף עורך ביניהם היכרות, בסיומה של הופעה של להקתו של לנון ב-6 ביולי 1957. לנון היה ממקימי להקת סקיפל (skiffle) בשם "החוצבים" (The Quarry Men),[11] ולאחר פגישה נוספת הסכים לצרף את מקרטני ללהקה כנגן גיטרה מלווה תוך שהוא מתרשם מיכולות הנגינה שלו. מקרטני ניסה לצרף את חברו, ג'ורג' האריסון, לאותה להקה, והאריסון אכן התקבל ב-1958 בתפקיד של נגן גיטרה מובילה.
1960-1970: שנות הביטלס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הביטלס
.png)
לאחר מספר גלגולים זכתה להקת "החוצבים" לשם הביטלס. למרות הסתייגותה של דודתו של לנון, מימי, ממקרטני בן מעמד הפועלים (לנון היה בן המעמד-הבינוני האמיד), ועוד יותר מהאריסון, בעל המבטא הליברפולי העיקש, הפכו מקרטני ולנון ידידים והחלו כמעט מיד לכתוב שירים ביחד.[12]
הביטלס היו מסגרת מאגדת רופפת ללהקת נערים, ללא מתופף ראוי לשמו ובהרכבים ובשמות שהשתנו תדירות. פריצת הדרך המקצועית הגיע כאשר ארגן אמרגנה הראשון של הלהקה סדרת הופעות במועדון לילה קטן ברובע סט. פאולי בהמבורג שבגרמניה. לקראת סדרת ההופעות צורף ללהקה ידידו של לנון, סטיוארט סאטקליף, כנגן בס וברגע האחרון צורף המתופף פיט בסט. סדרת ההופעות, כמו גם מסעות ההופעות הנוספים בהמבורג, תרמו רבות לגיבושה של הלהקה. אחרי מסע ההופעות הראשון, שהסתיים בגירושם של חברי הלהקה מהמבורג, התפרקה הלהקה למעשה, אך שבה והתאחדה כעבור מספר חודשים, כשמקרטני מלוהק הפעם לתפקיד נגן גיטרת הבס, במקום סאטקליף שנשאר ללמוד בהמבורג.
בסוף שנת 1961 הפך בריאן אפסטיין (אפשטיין) למנהל הלהקה, שינה את הופעתה, ואף הצליח להשיג לה חוזה הקלטות לאחר מספר ניסיונות כושלים. שני השירים הראשונים שהקליטה הלהקה, Love Me Do ו-P.S. I Love You, היו שירים שהכותב העיקרי שלהם היה מקרטני.
במהלך שנת 1963 נהנתה הביטלס מהצלחה כבירה בבריטניה, שבשנת 1964 תורגמה להצלחה גדולה לא פחות בארצות הברית ואחר-כך בעולם כולו. לבד מגרסאות כיסוי לשירים של כותבים אחרים, ושיר אחד של ג'ורג' האריסון, נכתבו כל השירים בשנים אלו על ידי מקרטני ולנון. חלק מלהיטי הלהקה נכתבו על ידי השניים כשהם יושבים "עין מול עין" עם הגיטרות בידם. שירים אחרים נכתבו בעיקרם או במלואם על ידי לנון או מקרטני, אך השניים הקפידו להעניק קרדיט כתיבה זה לזה בכל השירים שכתבו.[13] בין השניים התפתחה אותה עת תחרות ידידותית לכתיבת השירים המוצלחים ביותר של הלהקה, כשהפרס הנחשק ביותר הוא הזכות לשיר שיופיע על צד א' של תקליטוני הלהקה.
בשנים הראשונות להצלחת הלהקה (1963 - 1966) התגורר מקרטני בחדר בביתה של חברתו אותה עת, השחקנית המתחילה ג'יין אשר. יחסיהם של השניים ידעו עליות ומורדות, שחלקן תועד גם בשירים שכתב מקרטני בשנים אלו. היחסים הלכו והצטננו כאשר עבר מקרטני לבית משלו, ב-1966, ואחרי תקופת אירוסים קצרה ב-1968 באו לקצם.
מקרטני הפגין לאורך שנות פעילותה הראשונות של הלהקה עניין רב בתהליך ההקלטה ובחידושים מוזיקליים. למקרטני היה תפקיד חשוב בעיצוב האופן בו ניגן רינגו סטאר, חבר הלהקה, על התופים; באופן בו הוקלטה נגינת הבס בשירי הלהקה; ובהדרגה, לצידו של מפיקה המוזיקלי של הלהקה, ג'ורג' מרטין, גם בעיבוד המוזיקלי הכולל. תרומה חשובה נוספת של מקרטני לביטלס, לבד מהשירים שלהלחנתם היה שותף, הייתה התנסותו במוזיקה נסיונית, שחלק מלקחיה (לדוגמה, סרטי הקלטה מנוגנים לאחור) מצא את מקומו בתקליטי הלהקה.
הביטלס חדלו מהופעות חיות בסוף אוגוסט 1966. המהלך היה תחילה לצנינים בעיניו של מקרטני, אך לבסוף קץ גם הוא בהופעות בהן לא ניתן היה לשמוע את נגינת חברי הלהקה או להגיש באופן הולם את שיריה החדשניים והמורכבים יותר. אחרי הפסקת ההופעות נטלו חברי הלהקה חופשה ארוכה, במהלכה הלחין מקרטני את פס-הקול לדרמה הריאליסטית The Family Way (תקלה בירח הדבש).
עם שובה של הלהקה מן החופשה יזם מקרטני את הרעיון ליצור אלבום של הביטלס, שתוצג כלהקה אחרת, "להקת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר". מקרטני, הוגה הרעיון, היה הרוח החיה ביצירת האלבום החדשני, לו כתב את רוב השירים,[14] ובעיצוב תצלום העטיפה המפורסם שלו.
זמן קצר אחרי צאת Sgt. Pepper, שזכה להצלחה אמנותית ומסחרית מסחררת, התאבד (ככל הנראה) מנהלה של הלהקה, בריאן אפסטיין. בחלל שנוצר נטל על עצמו מקרטני, לא תמיד לשביעות רצונם של חברי הלהקה האחרים, את תפקיד היוזם העיקרי. יוזמתו הראשונה הייתה יצירת סרט טלוויזיה אוונגרדי בשם Magical Mystery Tour (מסע הקסם המסתורי), שהיה אמור לתעד טיול בין אתרים בערי הפרובינציה של אנגליה, וברוח התקופה נוצר בלי תסריט מוגדר. הסרט הנסיוני הוקרן, שלא בטובתו, בזמן צפיית השיא של חג המולד של 1967, בניגוד מוחלט לאופיו, והוכתר ככישלון הראשון של הלהקה.
בשנת 1968 היו חברי הלהקה טרודים בענייניהם ובענייני אפל החברה החדשה שהקימו ביוזמת מקרטני. הניכור ההולך וגובר ביניהם ניכר באלבום הלבן - האלבום הכפול שהקליטו אותה שנה, ושחלקים ניכרים ממנו הוקלטו על ידי חברי הלהקה בנפרד, בלי שיתוף פעולה יצירתי ביניהם. לקראת תחילת 1969 יזם מקרטני פרויקט חדש, אף הוא נסיוני ברוחו, בו יקליטו חברי הלהקה את תקליטם החדש כשבמקביל מתועד תהליך ההקלטה במצלמות קולנוע. הפרויקט כונה Get Back ומתיעודו הקולנועי (בסרט Let it Be) ניתן להבחין במתח הרב שבין חברי הלהקה, במיוחד על-רקע תפקידו הדומיננטי של מקרטני בה, ועל רקע נוכחותה של אשתו הטרייה של לנון, יוקו אונו.
פירוק הביטלס
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי כישלון פרויקט Let It Be חדלה הלהקה למעשה מלפעול כקבוצה מוזיקלית. מקרטני, שנישא זמן קצר לפני כן לחברתו האמריקנית לינדה איסטמן, סירב להשלים עם רוע הגזירה, ויזם פרויקט נוסף, שהיה לשירת הברבור של הלהקה. האלבום, Abbey Road, הוקלט שוב כשחברי הלהקה מתפקדים כקבוצה מוזיקלית, אך בידיעה ברורה כי קשה יהיה להמשיך בפעילות מעבר למאמץ חד-פעמי זה. סמוך לסוף ההקלטות אף הודיע לנון למקרטני כי מבחינתו הגיע סיפור הלהקה לסיומו.
אחרי הקלטת Abbey Road נקלע מקרטני למשבר אישי קשה. הוא הסתגר עם אשתו בחווה מרוחקת בסקוטלנד והרבה לשתות לשוכרה. בינו לבין שלושת חברי הלהקה האחרים פרץ קרע גלוי, על רקע מחלוקת בנושא מנהלה העתידי של הלהקה. לנון, האריסון וסטאר סברו כי יש לשכור את שירותיו של אלן קליין, שנודע ביכולתו לחתום על חוזי הקלטה מוצלחים במיוחד עבור לקוחותיו (עמם נמנו אז האבנים המתגלגלות). מקרטני, לעומת זאת, לא בטח בקליין וסבר כי יש לבחור בחותנו, עורך-הדין איסטמן, או באדם אחר שאינו קליין. המחלוקת הפכה לקרע גלוי, כאשר מקרטני סירב לצרף את חתימתו לחוזה הקלטות חדש לביטלס, בתנאים משופרים, לחמש שנים נוספות. מקרטני חש נבגד במיוחד כאשר נודע לו כי לנון וקליין חכרו את שירותיו של המפיק המוזיקלי פיל ספקטור, שייצור אלבום חדש לביטלס מחומריו הלא מוגמרים של פרויקט Get Back. מקרטני חש כי הבישול המחודש של השירים מעל בעקרונות שהיו מקובלים בלהקה, ואף לווה בפעולות נקמניות וקטנוניות מצד לנון.[15]
מקרטני, שהקליט בביתו אלבום בו ניגן בכל הכלים, החליט לצאת לדרך חדשה, והכריז באפריל 1970 על פרישה מן הלהקה ועל הוצאת תקליט חדש, ימים ספורים לפני הוצאתו המיועדת של אלבומם האחרון של הביטלס, Let it Be.[16]
להקת כנפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פול מקרטני וכנפיים
תקליטו הראשון של מקרטני אחרי פירוק הביטלס נקרא בפשטות McCartney. התקליט זכה להצלחה מסחרית ניכרת,[17] אך גם לביקורת על ההפקה הבלתי-מהוקצעת שלו. תקליטו השני, Ram, היה מלוטש הרבה יותר בהפקתו, וזכה אף הוא להצלחה רבה. תקליטון מתוכו, עם השיר Uncle Albert/Admiral Halsey, הגיע למקום הראשון במצעדי המכירות בארצות-הברית. תקליט זה, ולצדו האלבום Imagine של לנון, היו גדושים התייחסויות ועקיצות הדדיות בין שני השותפים-ליצירה לשעבר, שניצבו עתה משני צידי המתרס בהתכתשות על נכסי להקת הביטלס.[18]
מקרטני העדיף להימנע מתגובה ארסית ומהמשך ההתכתשות הפומבית עם לנון. בסוף 1971 הוא הקים להקה חדשה בשם Wings (כנפיים), בה היו חברים מקרטני ואשתו לינדה, דני ליין (לשעבר מלהקת המודי בלוז) והמתופף דני סייבל. הלהקה החדשה הוציאה תקליט צנוע, ללא פרסום מוקדם, בשם Wild Life, שזכה להצלחה צנועה. מטרתו העיקרית של מקרטני הייתה לנסות לשנות את תפישתו כחבר הביטלס לשעבר בלבד, וליצור לעצמו שם שאינו נסמך רק על תהילת העבר. מקרטני ולהקתו יצאו לסיור מאולתר באוניברסיטאות ובמכללות בבריטניה, בלי פרסום מראש וללא ביצוע של שירי הביטלס; ואחר כך לסיור ערים ממושך באירופה, כשהם נודדים באוטובוס פשוט, ומבצעים רק שירים של "כנפיים". מקרטני הוסיף לצעד זה הוצאת שני תקליטונים ב-1972 שנאסרו להשמעה ב-BBC: התקליטון Hi, Hi, Hi נאסר להשמעה לאור השימוש בו בשפה גסה, ואילו Give Ireland Back to the Irish, שנכתב אחרי טבח יום ראשון העקוב מדם נאסר להשמעה בגלל המסר הפוליטי שלו.[19]
במהלך 1972, בין מסעות ההופעות, הקליט מקרטני, עם גרסה חדשה ומורחבת של "כנפיים" (עם הגיטריסט הנרי מקאלוך כחבר חמישי), תקליט נוסף בשם Red Rose Speedway[20] מקרטני הקדים והוציא, לפני הוצאת התקליט, תקליטון עם השיר My Love שהיה לקוח ממנו. התקליטון זכה להצלחה רבה, במיוחד בארצות הברית, והתווה את הכיוון להצלחה הגדולה אותה נחל גם Red Rose Speedway.
מעודד מהצלחת התקליט ומהצלחתו של שיר הנושא לסרט מסדרת "ג'יימס בונד" Live and Let Die (שהוקלט שנים אחר כך גם על ידי Guns N' Roses), פנה מקרטני להקלטת תקליטו הבא, Band on the Run. זמן קצר לפני היציאה להקלטות בלאגוס שבניגריה נטשו מקאלוך וסייבל את הלהקה, והותירו את המקרטנים עם דני ליין לבדו. הקלטת התקליט עצמו הייתה נגועה בקשיים נוספים, כמו שוד דרכים בו נלקחו ממקרטני כל ההקלטות שהכין לקראת הקלטת האלבום. למרות זאת, הפך האלבום להצלחה ביקורתית ומסחרית גדולה. הצלחת התקליט הובילה לכינון ההרכב השני של "כנפיים", עם ג'ימי מקאלוך כגיטריסט וג'ף בריטון ואחר-כך ג'ו אינגליש כמתופפים. בשנים 1975–1976 יצאה הלהקה לשורה של מסעות הופעות מצליחים, כשהיא שוזרת ביניהם שורה ארוכה של תקליטים ותקליטונים מצליחים מאוד, שהציבו אותה במעמד אחת הלהקות המצליחות ביותר בתקופתה.[21]
פירוק להקת כנפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1977 התכוון מקרטני להמשיך בסיבובי ההופעות, אך הריונה של לינדה מקרטני גרם לו לשנות את תוכניותיו, ובשנה זו הוציאה הלהקה רק תקליטון אחד, Mull of Kintyre, שהיה ללהיט גדול בבריטניה ובמדינות אחרות. השיר היה לסינגל הראשון שמכר למעלה משני מיליון עותקים בבריטניה בלבד והיה גם לסינגל הנמכר ביותר בבריטניה בכל הזמנים כשהוא מדיח מעמדה זו את She Loves You של הביטלס אחרי 14 שנים. השיא נשבר בשנת 1984, עם השיר Do They Know It's Christmas של הבנד אייד. בשנת 1978 הוציאה "כנפיים" את London Town — תקליט נוסף, שהצלחתו נפלה מזו של קודמיו. במהלך ההקלטות נטשו מקאלוך ואינגליש את הלהקה והזוג מקרטני וליין נותרו שוב לבדם. הנוטשים הוחלפו אחר-כך בלורנס ג'אבר וסטיב הולי, אך London Town, כמוהו כאלבום הסיכום, Wings Greatest, בישרו את קיצה של הלהקה.
בשנת 1979, אחרי הוצאת תקליט נוסף במסגרת להקת "כנפיים" (Back to the Egg) ומסע הופעות קצר, הוציא מקרטני תקליטון לחג המולד, שהיה הראשון שהוציא מחוץ למסגרת "כנפיים" מאז תחילת העשור. זמן קצר אחרי-כן, כאשר יצאה "כנפיים" למסע הופעות ביפן, נעצר מקרטני על ידי שלטונות המכס של יפן בהאשמה של אחזקת מריחואנה ושהה במעצר עשרה ימים. מסע ההופעות ביפן בוטל ומקרטני החליט להשעות את המשך פעילות הלהקה כדי להרהר בעתידו. כמה חודשים אחרי כן הוציא מקרטני אלבום סולו ראשון מזה עשור, שזכה לשם McCartney II. האלבום הוקלט שנה קודם לכן, אחרי סיום הקלטות Back to the Egg וכמו באלבומו הראשון אחרי פירוק הלהקה, גם כאן ניגן מקרטני בכל הכלים.
McCartney II, שעשה שימוש מקיף וחדשני בסינתיסייזר, זכה לביקורות מעורבות, אך נמכר היטב והניב להיט בולט (Coming Up).[22] בדצמבר 1980, אחרי רצח ג'ון לנון, חברו ללהקת הביטלס, הסתגר מקרטני המזועזע בביתו וסירב לצאת למסע הופעות נוסף של "כנפיים". סירובו הוביל לפרישת דני ליין מן הלהקה ולפירוקה הסופי.[23]
קריירת סולו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקריירה המוזיקלית של מקרטני בשנות השמונים אופיינה בגיוון סגנוני ניכר ובשיתופי פעולה רבים. מקרטני לא יצא לסיבוב הופעות במשך כמעט עשור אחרי הירצחו של לנון, גם משיקולי אבטחה, וגם בגלל העדפתה של לינדה מקרטני, שלא רוותה נחת מסיבובי ההופעות התכופים.[24]
תקליטו הראשון של מקרטני בשנות השמונים, "Tug of War" מ-1982, היה להצלחה המסחרית והביקורתית הגדולה ביותר שלו בעשור זה. באלבום זה, שהושווה פעמים רבות ל-"Band on the Run" מבחינת איכותו, שב מקרטני לשתף פעולה עם רינגו סטאר ועם מפיקם המוזיקלי של הביטלס, ג'ורג' מרטין, שהעניק לשירי האלבום מגע ייחודי. מקרטני שיתף פעולה באחד משירי האלבום עם קרל פרקינס – אליל נעוריו של ג'ורג' האריסון, ובשני שירים נוספים שיתף מקרטני פעולה עם סטיבי וונדר. אחד השירים, "Ebony and Ivory" זכה להצלחה מסחרית גדולה. השיר המרגש ביותר באלבום, בעיני רבים, היה "Here Today", שנכתב אל ולזכרו של לנון, ועובד לכלי קשת על ידי מרטין.[25]
מקרטני המשיך בהוצאת אלבום מצליח נוסף, "Pipes of Peace" מ-1983 – מעין אלבום המשך אופטימי ל-"Tug of War". אלבום זה, שחלק ניכר ממנו הוקלט בתקופת הקלטות האלבום הקודם (והיה המשך לשיתוף הפעולה עם אריק סטיוארט מ-10cc), כלל להיט ששמו כשם האלבום ("Pipes of Peace" ושני דואטים עם מייקל ג'קסון: "The Man" ו-"Say Say Say", שהיה ללהיט גדול (והשיר האחרון של מקרטני שהגיע לצמרת מצעד התקליטונים בארצות הברית). מקרטני שיתף פעולה עם ג'קסון גם בשיר נוסף, "The Girl is Mine", שהיה ללהיט הראשון מאלבומו המצליח של ג'קסון "Thriller".
אלבומו הבא של מקרטני, "Give My Regards to Broad Street" מ-1984, היה פרויקט שאפתני, ששילב סרט (שזכה לביקורות רעות) בכיכובם של מקרטני עצמו, אשתו לינדה, רינגו סטאר ואשתו, ברברה באך, טרייסי אולמן ורלף ריצ'רדסון; ופס-קול (שזכה לפרסים ושבחים), בו בלטו ביצועים לכמה משירי הביטלס אותם הלחין מקרטני.
אלבומו הבא של מקרטני, "Press to Play" מ-1986, ורוב שיריו נכתבו במשותף עם אריק סטיוארט. האלבום היה ניסיון של מקרטני ליצור אלבום בנוסח "Thriller" של מייקל ג'קסון שהיה, כהגדרתו "מעט תוכן והרבה יחסי-ציבור." האלבום זכה להצלחה דלה יחסית ולביקורות מעורבות,[26] כשמקרטני עצמו מצהיר כי האלבום היה "עשוי למחצה... יהיו מבקרים שיגידו שזה זבל, ואני נוטה להסכים."[27]
באותה תקופה גם נוצר קרע בין מקרטני למייקל ג'קסון. מקרטני, ששיריו היו כפופים עדיין לאותו הסדר זכויות עליו חתם ב-1963 עם לנון, לא נתן את ברכתו לכך שג'קסון, שרכש את הזכויות לשירי הביטלס, ייעד כמה מהם לפרסומות. חברי הלהקה סירבו באדיקות להרשות שימוש בשיריהם בפרסומות.[28]
מפנה חיובי חוללה ב-1987 הקלטת אלבום שירי רוק-אנד-רול ישנים, "СНОВА В СССР". האלבום, שפירוש שמו "בחזרה לברית המועצות," הוקלט כמחווה לקהלו של מקרטני בברית-המועצות וזכה שם להצלחה גדולה מאוד, כשעותקים רבים זולגים למדינות המערב. אותה שנה הוציא מקרטני גם את "All the Best!", אלבום אוסף מלהיטיו משנות ה-70 וה-80. אלבום האוסף זכה להצלחה רבה בממלכה המאוחדת, ולהצלחה גדולה, עם הזמן, גם בארצות הברית.
מקרטני המשיך בקו העלייה עם אלבום חדש בשם "Flowers in the Dirt". האלבום (1989) כלל שיתוף פעולה בין מקרטני לאלוויס קוסטלו. מקרטני שבע נחת משיתוף הפעולה, והמבקרים נטו להסכים כי שיתוף הפעולה היטיב עם מקרטני והאלבום.[29]
בסוף שנות ה-80 החל מקרטני עוסק יותר ויותר בעברו. ב-1988 הוכנסו הביטלס ל"היכל התהילה" של הרוק (מקרטני לא היה בטקס) ושלושת חברי הלהקה שנותרו בחיים החלו בפגישות לקראת הפקת סרט תיעודי על הלהקה, שהפך אחר כך ל-"The Beatles Anthology". בפרויקט בעל ניחוח נוסטלגי נוסף לקח מקרטני לעצמו למטרה להשיב לחיים את בית ספרו הנושן, ה-Liverpool Institute, שסגר את שעריו ב-1985, ולהופכו לבית-ספר לאמנויות. מקרטני הצליח לגייס 13 מיליון ליש"ט לטובת בית-הספר, הפעיל מאז כבית-ספר לאמנויות.
ב-1989 שב מקרטני להופיע אחרי הפסקה ארוכה, והקדיש חלק ניכר מזמנו בשלוש השנים הבאות למסעי הופעות ארוכים ומצליחים, שבהם בלטה הרוח הנוסטלגית: עיצוב המופע היה הצדעה לסגנון Sgt. Pepper ומקרטני הקדיש חלק ניכר מהמופע לשירי הביטלס שכתב. חלק מפירות מסעי ההופעות הונצח בתקליט ההופעה החיה "Tripping the Live Fantastic".[30] בניגוד מוחלט למופעים הבימתיים הגרנדיוזיים, הוציא מקרטני גם אלבום ללא ליווי כלים חשמליים במסגרת מופעי ה-Unplugged של רשת MTV. האלבום (1991) נקרא "Unplugged (The Official Bootleg)" כלל שירים שכתב מקרטני לאורך הקריירה וביצועים לשירי אחרים. האלבום זכה להצלחה מפתיעה, כשטיפס עד למקום השביעי במצעד המכירות בממלכה המאוחדת.
מסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 החל מקרטני מגלה עניין מתחדש במוזיקה ניסיונית, ועניין גובר והולך בציור ובמוזיקה קלאסית. מקרטני גילה עניין רב באמנות פלסטית כבר בתקופת הביטלס. אהבתו לרנה מגריט (שהיה בשנות ה-60 אלמוני יחסית) הובילה לאימוץ סמליל התפוח לחברת "אפל" שהקימו הביטלס. מאוחר יותר, אחרי מפגש עם הצייר וילאם דה קונינג בשנות ה-70, הפך מקרטני מאספן מתעניין לצייר חובב. מקרטני הציג את ציוריו בפעם הראשונה בתערוכה בזיגן שבגרמניה ב-1999.[31] מאוחר יותר הציג מקרטני בגלריית ווקר שבליברפול.[32] ספר המאגד ציורים שלו יצא בשנת 2000.[33]
עיסוקו של מקרטני במוזיקה ניסיונית מצא ביטוי גובר והולך מסוף שנות ה-80.[34] ב-1989 הקדיש מקרטני שבועיים להקלטת פסקול לסרט אנימציה קצר בשם "Daumier's Law". הסרט היה מועמד לפרס דקל הזהב בקאן (לסרט קצר) וזכה בפרס BAFTA לשנת 1993. הפסקול, שהוגש בלי זיהוי של יוצרו, זכה לשבחים בקאן כ"יצירת מופת חתרנית".[35] תחת השם "The Fireman", הוציא מקרטני שלושה אלבומים ניסיוניים, שכללו דגימות, סימפולים ומיקסים מחודשים בסגנון דאנס ואמביינט. שני אלבומים יצאו בהפקת Youth, כשמקרטני אינו מזוהה כאחד היוצרים. האלבום "Strawberries Oceans Ships Forest" מ-1993 ואחריו "Rushes" זכו לשבחים רבים. תקליט שלישי, "Liverpool Sound Collage", היה מועמד ב-2001 לפרס גראמי לאלבום מוזיקה אלטרנטיבית.[36]
.jpg)
מאמצים ניכרים הקדיש מקרטני, מתחילת שנות ה-90, למוזיקה קלאסית. ניסיונו הראשון, "Liverpool Oratorio" מ-1991, היה אורטוריה על ילדות, חיים, נישואים ועבודה בליברפול, שהולחנה בשיתוף עם המנצח קארל דייוויס והונצחה בתקליט כפול. היצירה התקבלה לרוב באהדה וזכתה להצלחה מסחרית גדולה בתחומה, כשעיקר ההסתייגות לה באה משורות מבקרי המוזיקה הקלאסית. יצירתו הקלאסית הבאה הייתה "A Leaf", יצירת סולו לפסנתר. יצירה קלאסית נוספת משנות ה-90 הייתה "Standing Stone", "פואמה מוזיקלית" בביצוע כלי, בליווי מקהלה. יצירתו האחרונה בשנות ה-90 הייתה "Working Classical", מקבץ של 14 קטעים מוזיקליים, כולל "A Leaf", ביצועים קלאסיים לשירים שהלחין מקרטני בשנות קריירת הסולו שלו ומספר יצירות חדשות. יצירתו האחרונה של מקרטני בתחום זה היא "Ecce Cor Meum" ("הנה ליבי"). היצירה בוצעה לראשונה ב-2001 ויצאה לאור בתקליט ב-2006. ביצירה מינימליסטית זו בולטת נימה אלגית. היצירה זכתה להצלחה רבה בתחומה ולפרס היצירה הטובה ביותר לשנת 2006 של המגזין Classic FM, אף כי הביקורת נותרה מעורבת.[37]
לצד פעילויות אלו, המשיך מקרטני ביצירת מוזיקת פופ. תקליט הפופ הראשון של מקרטני בשנות ה-90 היה "Off the Ground", שלווה מאוחר יותר גם בתקליט הופעה בשם "Paul Is Live". התקליט היה משופע בהצהרות לוחמניות ופוליטיות וזכה להצלחה מסחרית בינונית (מקום 5 בממלכה המאוחדת וביפן, מקום 17 באוסטרליה).
פרויקט חשוב בתחילת שנות ה-90 הייתה הוצאת הסדרה התיעודית והאלבום המשושה (שלושה חלקים של שני אלבום) של "האנתולוגיה" של הביטלס, בה שיתף פעולה עם האריסון, סטאר ואונו, כמו גם עם המפיק ג'ורג' מרטין. הסדרה הוקרנה בהצלחה במדינות רבות וסדרת האלבומים זכתה להצלחה מסחרית גדולה, כשהיא מעפילה לראש מצעד המכירות בארצות-הברית ובמדינות רבות אחרות. הוא המשיך בהוצאת סינגלים דוגמת "Hope of Deliverance" בשנת 1993.
אלבומו הבא של מקרטני, "Flaming Pie", יצא ב-1997. האלבום הושפע ברוחו מהמפגש המחודש של מקרטני עם המוזיקה של הביטלס במהלך יצירת ה"אנתולוגיה". מפיק התקליט, ג'ף לין (לשעבר מ-ELO), ג'ורג' מרטין כמתזמר, ג'ף אמריק כטכנאי ההקלטות, וסטאר על התופים העניקו את האווירה הביטלסית. באלבום ניגן גם בנו הצעיר של מקרטני, ג'יימס. האלבום זכה להצלחה הביקורתית והמסחרית המרשימה ביותר של מקרטני מזה שנים, והגיע למקום השני במצעד המכירות בממלכה המאוחדת ובארצות הברית, ולמקום הראשון ביוון. אותה שנה גם זכה מקרטני לתואר אצולה (סר) בממלכה המאוחדת.
מותה של רעייתו, לינדה, ממחלת הסרטן ב-1998 גרם למקרטני משבר אישי חריף. מקרטני ביטל או דחה את רוב תוכניותיו ונמנע מהופעות ונגינה. מקרטני שב לפעילות מוזיקלית בתחום הפופ עם אלבום של שירי רוק-אנד-רול ישנים, רובם נשכחים, בשם "Run Devil Run" (סוף 1999), שזכה לביקורות נלהבות והצליח מסחרית, בהתחשב בעובדה שלא כלל שירים חדשים או להיטים פרט לשלושה שירים מקוריים חדשים שכתב לאלבום. הופעתו הבולטת ביותר באותה תקופה הייתה בטקס ב-1999.
בתחילת שנות ה-2000 שב מקרטני בהדרגה לפעילות מוזיקלית, כשלמצב רוחו המשופר תורם קשר רומנטי שיצר עם הת'ר מילס, לה נישא בשנת 2002. באפריל 2000 הוציא מקרטני אלבום בשם "A Garland for Linda" – אלבום מחווה לאשתו, שכלל יצירות קלאסיות מודרניות, כולל קטע אחד משל מקרטני. הכנסות הפרויקט יועדו לקרן לסיוע לחולי סרטן. במאי 2001 הוציא מקרטני את "Wingspan: Hits and History", סרט תיעודי על תולדות להקת כנפיים, שכלל ראיון מקיף עמו ועם בתו, מרי מקרטני, וצילומים רבים של אשתו, שהייתה צלמת במקצועה.
עוד באותה שנה, הקליט מקרטני אלבום רוק ראשון עם חומר מקורי שלו מאז 1997. האלבום, "Driving Rain", לא כלל להיטים גדולים ומכירותיו לא היו מרשימות. להצלחה גדולה יותר זכה שיר הנושא שכתב לסרט "ונילה סקיי", שהיה מועמד לפרס האוסקר לשיר הנושא הטוב ביותר. בסוף אותה שנה, אחרי פיגועי 11 בספטמבר, ארגן מקרטני קונצרט גדול למען העיר ניו יורק ואחר-כך יצא לסיבוב הופעות (Driving USA) שזכה להצלחה ניכרת, עליה האפילה רק הצלחתו המרשימה של אלבום (וסרט תיעוד) של ההופעות בשם "Back in the U.S." ואחיו (שהוצא בכל העולם לבד מארצות-הברית) שנקרא "Back in the World". בין לבין, הופיע מקרטני פעמיים ב"סופרבול", לפני סופרבול XXXVI ב-2002 ביצע את "Freedom", שיר ההנצחה שחיבר בעקבות פיגועי 11 בספטמבר וב-2005 הופיע במופע המחצית של סופרבול XXXIX.
תקליטו הבא של מקרטני, "Chaos and Creation in the Backyard", יצא ב-2005. האלבום הופק על ידי נייג'ל גודריץ', מפיקם של רדיוהד ובק. האלבום התייחד בנימה מהורהרת, והיה נטול להיטים בולטים (רק "Jenny Wren" היה להיט למחצה), אך זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה מסחרית מפתיעה, כשהגיע למקום השמיני במצעד המכירות בארצות הברית ולמקום השלישי במדינות רבות באירופה.[38]
אלבומו הבא של מקרטני, "Memory Almost Full" יצא ב-2007. באלבום זה נטש מקרטני את חברת התקליטים EMI, שהייתה ביתו מאז ימי הביטלס, ועבר לחברת התקליטים החדשה Hear Music, שבחסות רשת סטארבקס. קידום המכירות של הרשת, שהאלבום הושמע בה ואף נמכר בה, הפכה את התקליט ללהיטו הגדול ביותר של מקרטני מזה שנים, עם מקום שלישי במצעד המכירות בארצות-הברית. האלבום, שהוקלט בשנים 2003–2007, כלל שירים שבלטה בהם נימה של סיכום דרך והשלמה, כולל שיר אחד שעסק במותו שלו. השיר המפורסם ביותר מן האלבום, עם זאת, היה "Dance Tonight", שיר עליז, רקיד ופשוט. אותה שנה הוציא מקרטני DVD משולש, "The McCartney Years", הכולל קליפים וקטעים מהופעות חיות, סרטים תיעודיים על מקרטני, הופעות וראיונות שלו. בסוף 2007 יצא מקרטני למסע הופעות נוסף, שעיקרו הופעות מיוחדות. בין השאר הופיע ב"צלילי ליברפול" בליברפול, מול 350,000 איש בקייב, השתתף, כאורח של הזמר בילי ג'ואל, בהופעה האחרונה באצטדיון שיי, הופיע בקוויבק לרגל 400 שנה לייסוד העיר,[39] והופיע תחת הכותרת "ידידות לפני הכול" (Friendship First), בפארק הירקון בתל אביב ב-25 בספטמבר 2008.[40]
ב-2012 הוציא את האלבום "Kisses on the Bottom". האלבום מכיל ברובו גרסאות כיסוי לשירי ג'אז, אך מכיל גם שני שירים מקוריים. שני השירים, "My Valentine" ו-"Only Our Hearts", מכירים הופעות אורח של אריק קלפטון בגיטרה וסטיבי וונדר במפוחית, בהתאמה.
בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון (2012) שר מקרטני את השיר "Hey Jude" באוזני מאות המיליונים שצפו בטקס סביב העולם.
ב-2013 הוציא מקרטני את האלבום "New". את האלבום הפיקו ארבעה מפיקים שונים: אית'ן ג'ונס, מארק רונסון, פול אפוורת', הידוע בזכות עבודתו עם אדל, וג'יילס מרטין, בנו של מפיק הביטלס ג'ורג' מרטין. האלבום זכה לביקורות חיוביות והצליח במכירות.
ב-2016 יצא אלבום האוסף "Pure McCartney", המסכם 46 שנות יצירת סולו.
ב-2018 זכה בפרס וולף הישראלי, בקטגוריית המוזיקה, בסך 50 אלף דולר.[41] מקרטני הודיע שלא יגיע לישראל בסוף מאי 2018 להענקת הפרס. "זה מאוד מחמיא ואני אסיר תודה להיות זוכה פרס וולף למוזיקה השנה", כתב מקרטני למנכ"לית קרן וולף, "זהו בהחלט כבוד גדול עבורי להיכלל בין גדולי האמנים, היוצרים, המדענים ומחברי ההיסטוריה של ימינו. אך לאחר בחינה חוזרת של לוחות הזמנים אני נאלץ להודיע כי לא אוכל להגיע בתאריך שנקבע".[42]
עוד באותה שנה יצא אלבומו "Egypt Station". באלבום זה חזר מקרטני ל-EMI והוציא את האלבום תחת חברת-הבת שלה, Capitol Records. האלבום זכה לביקורות נלהבות והפך לאחד האלבומים המצליחים ביותר של מקרטני. זהו האלבום הראשון שלו מאז "Tug of War" שהגיע למקום הראשון ב-Billboard's Hot 200.
ב-2020 הוציא מקרטני את האלבום "McCartney III". האלבום, שהוקלט במהלך מגפת הקורונה, מהווה המשך לשני אלבומיו הקודמים של מקרטני הנושאים את שמו, וכמוהם, הוא מנגן כמעט על כל הכלים. האלבום זכה לביקורות חיוביות והצליח מסחרית. הוא הגיע למקום שני ב-Billboard's Hot 200 ולמקום הראשון במצעד הבריטי (זה האלבום הראשון של מקרטני מאז "Flowers in the Dirt" שעשה זאת). באפריל 2021 יצא אלבום רמיקסים ל-"McCartney III", בשם "McCartney III Imagined", שגם זכה לביקורות חיוביות.
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכות יחסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למקרטני היה קשר רומנטי עם השחקנית הבריטית ממוצא יהודי ג'יין אשר. הקשר הסתיים אחרי תקופת אירוסין קצרה (1968-1967) לאחר שמקרטני בגד באשר.
זמן קצר אחרי-כן יצר מקרטני קשר עם הצלמת האמריקאית-יהודייה לינדה איסטמן, בת למשפחת עורכי דין יהודיים אמידה, השניים נישאו ב-12 במרץ 1969. מקרטני אימץ את הת'ר, בתה של לינדה, ולזוג נולדו שלושה ילדים נוספים: מרי (צלמת, נולדה ב-1969), סטלה מקרטני (מעצבת אופנה, נולדה ב-1971) וג'יימס (מוזיקאי, נולד ב-1977). הקשר בין מקרטני לאשתו היה קרוב והשניים נודעו בהקפדתם להישאר זה עם זה ועם ילדיהם, גם בזמן מסעות הופעות. ללינדה מקרטני הייתה השפעה ניכרת על אורח-חייו של מקרטני, ובין השאר למעברו לצמחונות ופעילותו הנלהבת למען זכויות בעלי חיים.
אחרי מותה של לינדה מקרטני מסרטן השד ב-1998, נישא מקרטני ב-2002 לדוגמנית לשעבר הת'ר מילס.[43] ב-2003 לזוג נולדה ילדה, ביאטריס מילי,[44] אך הנישואים לא צלחו והזוג נפרד במהומה גדולה ב-2006 והגיע להסכם גירושין ב-2008.
ב-9 באוקטובר 2011 נשא מקרטני לאישה את ננסי שוול, אשת עסקים אמריקאית-יהודייה, הצעירה ממנו ב-18 שנה.[45]
צמחונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פול מקרטני הוא אחד הידוענים הצמחונים הבולטים בעולם, והוא מרבה לככב בקמפיינים לטובת צמחונות והגנה על בעלי-חיים, במיוחד עבור הארגון PETA, הפועל למען זכויות בעלי חיים.[46] מקרטני הוא נושא הדגל של תנועת "יום שני ללא בשר" באנגליה.
סמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקרטני התנסה בפעם הראשונה בשימוש במריחואנה בשנות חברותו בביטלס. מקרטני ואשתו, לינדה, הפכו משתמשים מושבעים במריחואנה, עובדה שהובילה למספר פשיטות על ביתם ומלונותיהם בסיבובי הופעות. מקרטני התוודה כי ניסה להשתמש ב-LSD ובהרואין, אך לא אהב את ההשפעה שהייתה להם עליו. מקרטני חשף את דעותיו בנושא, כאשר צירף את שמו למודעה במגזין הטיימס מ-24 ביולי 1967, שקראה להתיר בחוק את השימוש בסם. מקרטני אף ציין בראיונות באותה תקופה כי עשה שימוש ב-LSD.
מקרטני היה מחסידיה הבולטים של לגליזציית סמים קלים. לצד אשתו, לינדה, נודע מקרטני כמשתמש תכוף במריחואנה. לאורך שנות השבעים של המאה הקודמת נתפס מקרטני פעמים מספר כשברשותו מריחואנה. אחרי מעצרו ביפן, בעוון הברחת מריחואנה, חדל מקרטני מהבלטת השקפותיו בנושא.
מדיטציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-24 באוגוסט 1967, הביטלס פגשו את מהרישי מהש יוגי (Maharishi Mahesh Yogi) - אבי שיטת המדיטציה הטרנסצנדנטלית - במלון הילטון, לונדון. מאוחר יותר המשיכו לעיר באנגור בצפון ויילס, כדי להשתתף בסוף-שבוע של 'הדרכה אישית' עם היוגי. מאוחר יותר, התקופה של הביטלס עם היוגי מהרישי בהודו, נחשבת לתקופה מאוד פורייה, כאשר רוב השירים בעבור התקליטים "האלבום הלבן" ו-Abbey Road הולחנו שם על ידי לנון ומקרטני.
באפריל 2009 הופיעו פול מקרטני ורינגו סטאר ביחד במופע צדקה להבאת המדיטציה הטרנסצנדנטלית לשכבות החלשות, כחלק מהעשייה של קרן דייוויד לינץ'.[47]
סגנון אומנותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקרטני הוא מוזיקאי בעל מנעד סגנוני נרחב, השולט בנגינה במספר רב של כלים, אף שמעולם לא למד נגינה באופן מסודר ואינו יודע לקרוא ולכתוב תווים. בשנותיו בביטלס התבלט מקרטני כמי שהלחין נתח בולט משיריה הידועים והמצליחים ביותר של הלהקה, כשהוא נע בקלות רבה בין וודביל, רוק אנד רול, בלוז, רוק, פולק, מוזיקה עממית, מוזיקה נסיונית, מינימליזם, ועוד.
למקרטני היה תפקיד חשוב בהנהגתה המוזיקלית של הלהקה. טכנאי ההקלטות באלבומיה הראשונים של הלהקה, נורמן סמית' גרס: "אין ספק כי פול היה הכוח המוזיקלי העיקרי. הוא היה גם הכוח העיקרי גם במובנים של הפקה. חלק גדול מהזמן ג'ורג' מרטין לא היה צריך לעשות את הכל, כי פול מקרטני היה בסביבה והוא ידע לעשות אותם לא פחות טוב. הדבר היחיד שהוא לא היה יכול לעשות הוא... לכתוב תווים... אבל רוב הרעיונות [לעיבוד והפקה] באו מפול."[48] טכנאי ההקלטות שהחליף את סמית', ג'ף אמריק, אמר דברים דומים, כשהוא מציין גם את תפקידו החשוב של מקרטני בעיצוב צליל התיפוף הייחודי של רינגו סטאר ובעיבוד הייחודי שהוענק לשירים בולטים של הלהקה, כולל רבים משיריו של לנון.[49][50] תפישה שונה של הדברים ביטאה אלמנתו של לנון, יוקו אונו, שאמרה ב-1989 כי "אני יודעת שפול חושב שהוא הוביל [את הלהקה, אבל] הדרך שבה ג'ון הוביל אותה הייתה ברמה מאוד גבוהה, ברמה קסומה. לא ברמה היומיומית כמו שפול אומר... ג'ון לא הרים טלפונים... הוא היה ברמה של מדריך רוחני, בעל חזון, וזאת הסיבה שהביטלס קרו."[51]
השפעה חשובה וייחודית הייתה למקרטני על נגינת גיטרת הבס, תפקידיה המוזיקליים ומיקומה בעיבוד המוזיקלי. מקרטני השפיע, יותר מכל יוצר אחר, גם על אופן הנגינה של גיטרת בס ברוק, וגם על התפישה הכללית של הכלי, שהפך ממלווה קצבי פשוט לכלי דינמי ובולט במכלול המוזיקלי של להקות רוק.[52]
אחרי פירוק הביטלס, המשיך מקרטני להתנסות בסוגים שונים של יצירה מוזיקלית, ובשינויים בסגנון שיריו ובסגנון ההלחנה שלו. בניגוד ללנון ולהאריסון, שנשארו בדרך כלל בתוך גדר הרוק והרוק-אנד-רול, ניסה מקרטני גישות שונות לשיר הפופ, בשרשורו בשירים אחרים, במציאת מבנים חריגים וייחודיים, מוזיקלית והרמונית. הניסיונות התכופים של מקרטני, כמו גם האקלקטיות שאפיינה את מבחר השירים שבחר להוציא באלבומים, הולידה גם ביקורת על היעדר חוש מידה, נטייה להפרזה ו"קיטש" מוזיקלי. אלו עומתו לעיתים תכופות עם גישתו הישירה והפשוטה יותר של לנון. מקרטני לא השיב בדרך כלל למבקריו, שגינו אותו על שהוא מסתפק ב"שירי אהבה מטופשים" אך בשיר שכתב בשם זה (Silly Love Songs) גרס כי "אומרים שלאנשים נמאס משירי אהבה מטופשים/ אני מביט סביבי ורואה שזה לא נכון/ יש אנשים שרוצים למלא את העולם בשירי אהבה מטופשים/ ומה רע בזה, אשמח לדעת?" השיר עצמו, בניגוד למסר שלו, היה טיפוסי למקרטני במבנים המוזיקליים המורכבים שלו.
שימוש בכלי נגינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיטרות בס
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקרטני מפורסם כמשתמש בגיטרת הבס מדגם 500/1 של חברת הופנר הגרמנית, בלהקת הביטלס, ושוב מסוף שנות השמונים. בנוסף לגיטרה המפורסמת של חברת הופנר, השתמש גם מקרטני בגיטרה בס מדגם 4001S של חברת ריקנבקר.
גיטרות חשמליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1965 רכש מקרטני גיטרה חשמלית מדגם Casino של חברת אפיפון (רכישה שגררה אחריה את חבריו ללהקה לנון והאריסון לרכוש גיטרות מאותו הדגם), גיטרה שניגן בה בתקופת הביטלס. אחד הקטעים הידועים שנוגנו בגיטרה זו הוא סולו הגיטרה בשיר Drive My Car של הביטלס. מאוחר יותר בחייו רכש מקרטני גיטרה שמאלית מדגם Les Paul של חברת Gibson שיוצרה בשנת 1959 (מאותה שנה ואילך דגמי ה-Les Paul נחשבים לטובים ביותר והיקרים ביותר וישנן גיטרות שמאליות בודדות משנתון זה).
גיטרות אקוסטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגיטרה הראשונה של מקרטני הייתה גיטרת Zenith (model 17) של חברת Framus שנרכשה תמורת 15 לירות שטרלינג. מקרטני מתרגל את נגינתו אך מתקשה לנגן בגיטרה לימניים בשל העובדה שהוא שמאלי. לאחר ששם לב לתמונה בה מופיע הזמר סלים וויטמן, עם גיטרה שנועדה לשמאליים, מקרטני החל להפוך את סדר המיתרים בגיטרה שלו ולנגן בתצורה החדשה[53] אשר תלווה אותו בהמשך הקריירה.
מקרטני השתמש בגיטרה מדגם Texan של חברת אפיפון להקלטת השיר Yesterday של הביטלס. הגיטרה נמצאת ברשותו של מקרטני, יחד עם "דגם חתימה" שייצרה חברת אפיפון בתחילת שנות ה-2000, שנועד לשחזר את הגיטרה המקורית.
מקרטני עשה שימוש גם בגיטרה מדגם Martin D-28, להופעת ה-Unplugged שלו ב-MTV ב-1991.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – דיסקוגרפיה של פול מקרטני
 |
ראו גם – דיסקוגרפיה של הביטלס |
אלבומי אולפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | תאריך |
|---|---|
| McCartney | 17 באפריל 1970 |
| Ram | 17 במאי 1971 |
| Wild Life | 3 בדצמבר 1971 |
| Red Rose Speedway | 4 במאי 1973 |
| Band on the Run | 7 בדצמבר 1973 |
| Venus and Mars | 27 במאי 1975 |
| Wings at the Speed of Sound | 26 במרץ 1976 |
| London Town | 31 במרץ 1978 |
| Back to the Egg | 8 ביוני 1979 |
| McCartney II | 16 במאי 1980 |
| Tug of War | 26 באפריל 1982 |
| Pipes of Peace | 31 באוקטובר 1983 |
| Give My Regards to Broad Street | 22 באוקטובר 1984 |
| Press to Play | 25 באוגוסט 1986 |
| Снова в СССР | 31 באוקטובר 1988 |
| Flowers in the Dirt | 5 ביוני 1989 |
| Off the Ground | 1 בפברואר 1993 |
| Strawberries Oceans Ships Forest | 15 בנובמבר 1993 |
| Flaming Pie | 5 במאי 1997 |
| Rushes | 21 בספטמבר 1998 |
| Run Devil Run | 4 באקטובר 1999 |
| Liverpool Sound Collage | 21 באוגוסט 2000 |
| Driving Rain | 12 בנובמבר 2001 |
| Twin Freaks | 13 ביוני 2005 |
| Chaos and Creation in the Backyard | 12 בספטמבר 2005 |
| Memory Almost Full | 4 ביוני 2007 |
| Electric Arguments | 24 בנובמבר 2008 |
| Kisses on the Bottom | 6 בפברואר 2012 |
| New | 11 באוקטובר 2013 |
| Egypt Station | 7 בספטמבר 2018 |
| McCartney III | 18 בספטמבר 2020 |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Gracen, Jorie B. (2000) Paul McCartney: I Saw Him Standing There, Billboard Books
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פול מקרטני (באנגלית)
פול מקרטני, ברשת החברתית פייסבוק
פול מקרטני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פול מקרטני, ברשת החברתית אינסטגרם
פול מקרטני, ברשת החברתית טיקטוק
פול מקרטני, סרטונים בערוץ היוטיוב
פול מקרטני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- פול מקרטני, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
פול מקרטני, באתר AllMovie (באנגלית)
פול מקרטני, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- פול מקרטני, באתר Metacritic (באנגלית)
פול מקרטני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פול מקרטני, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
פול מקרטני, באתר ספוטיפיי
פול מקרטני, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
פול מקרטני, באתר Last.fm (באנגלית)
פול מקרטני, באתר AllMusic (באנגלית)
פול מקרטני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פול מקרטני, באתר דיזר
פול מקרטני, באתר Yandex.Music (ברוסית)
פול מקרטני, באתר Discogs (באנגלית)
פול מקרטני, באתר Songkick (באנגלית)- פול מקרטני, באתר Genius
- פול מקרטני, דף שער בספרייה הלאומית
- פול מקרטני, באתר DNCI
- פול מקרטני, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
פול מקרטני, באתר בילבורד (באנגלית)- פול מקרטני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פול מקרטני בריאיון עיתונאי עם עצמו(הקישור אינו פעיל), אוקטובר 2007
- אוסטין סקאגס, פול מקרטני בגיל 69 לא מתעייף: "יש לי להקה מעולה; הקהל מת על זה", באתר גלובס, 2 באוקטובר 2010
- אורן פרנק, ההופעה של פול מקרטני היתה למעשה תערוכה במוזיאון, באתר TheMarker, 21 ביולי 2011
- נדב הולנדר, די-וי-די - האהבה שפול מקרטני עושה, באתר הארץ, 13 בינואר 2012
- שרון מולדאבי, סר פופ: פול מקרטני יוצא עם אלבום חדש משנות הזהב שלו, באתר גלובס, 19 בינואר 2012
- עינב שיף, פול מקרטני בן 70: הדיסק המושלם של האגדה, באתר וואלה, 15 ביוני 2012
- איל רוב, פול מקרטני בן 70: התקופה המופרעת של המלחין הענק, באתר וואלה, 15 ביוני 2012
- עידן בן סימון, פול מקרטני חי: חוגגים יום הולדת 70 לחיפושית, באתר nrg, 18 ביוני 2012
- אורי משגב, מזל טוב לפול, ולנו, באתר הארץ, 19 ביוני 2012
דיוויד פריק, רולינג סטון, פול גז, באתר "ידיעות אחרונות", 16 בספטמבר 2016- דיוויד מרצ'ס, ניו יורק טיימס, פול מקרטני: "מה שמדהים זה שעוד לא נמאס לי לעשות מוזיקה", באתר הארץ, 13 בדצמבר 2020
- Chris Heath, The Untold Stories of Paul McCartney, GQ, 12-09-2018
- ג'ונתן דין, 'הטיימס', חיפושית מודל 2021, באתר "ידיעות אחרונות", 8 בינואר 2020
- בן שלו, פול מקרטני בן שמונים, באתר הארץ, 18 ביוני 2022
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Los Angeles Times, Coachella promoters look to book Dylan, Stones, McCartney and Young for mega-concert, latimes.com
- ^ The Fab Four—John, Paul, George and Ringo, no last names needed—kickstarted the British Invasion in the U.S. Like Buddy Holly and Elvis Presley before them
- ^ Like his songwriting foil John Lennon, Paul McCartney cherishes his Beatles legacy but isn't burdened by it.
- ^ 1979: Most Successful Songwriter, 2015-08-19
- ^ Biography.com Editors, Paul McCartney Biography
- ^ InfoBritain - Travel Through History In The UK : 20 Forthlin Road, http://www.infobritain.co.uk/ (ארכיון)
- ^ מייק מקרטני (Peter Michael "Mike" McCartney)) הנהיג, תחת השם מייק מקגיר (Mike McGear), את להקת Scaffold, לה היו מספר להיטים סאטיריים.
- ^ מקרטני מספר (Barry Miles, Many Years from Now, London: Vintage, 1998, עמ' 21)
- ^ השיר לא נכתב על אמו, אך מקרטני מציין כי "כל פסיכיאטר... יגיד שכתבתי את זה עליה. זה די ברור עם שם כמו 'איבדתי את נערתי הקטנה"
- ^ ?How did Paul McCartney and George Harrison first meet
- ^ The Art & Music of John Lennon. Doggett, Peter.
- ^ בין השירים שנכתבו אותה תקופה: Please Please Me, lOne After 909, Love Me Do, P.S.I Love You, When I'm Sixty-Four ו-I'll Follow the Sun. חלק מהשירים נכתבו על ידי מקרטני לבדו. לנון ומקרטני הסתמכו גם בתקופות מאוחרות יותר על שירים מוקדמים שכתבו. שירים כ-I'll Follow the Sun, Michelle, What Goes On ו-When I'm Sixty-Four, לדוגמה, מצאו את דרכם מאוחר יותר לתקליטי הלהקה. (Miles, Many Years from Now, עמ' 22 - 41)
- ^ הקרדיט הזוגי הוענק בקפידה גם בשירים שכתבו השניים או שכתב מקרטני לבדו עבור זמרים ולהקות אחרים, כמו בילי ג'יי קריימר והדקוטות, סילה בלאק או פיטר וגורדון.
- ^ מ-13 שירי האלבום, הלחין מקרטני שמונה, והיה שותף לכתיבת שיר נוסף.
- ^ עיקר כעסו של מקרטני יצא על העיבוד הגרנדיוזי שהעניק ספקטור לשיריו של מקרטני בתקליט, על החלטתו של לנון שלא להקליט מחדש את נגינת הבס המרושלת של לנון עצמו באחד השירים ושילוב הערות סרקסטיות לפני שיריו של מקרטני.
- ^ החוזה של חברי הביטלס האחרים עם קליין הוביל לתביעה משפטית בין מקרטני לשאר חברי הלהקה, והסתיים לבסוף בכך שהקשרים החוזיים בין מקרטני לשאר חברי הלהקה הותרו, ובפחי נפש עבור לנון, האריסון וסטאר, שניתקו כל קשר עם קליין, שנתפש בעיניהם נוכל. לנון אף הגדיל לעשות וכתב שיר מריר על קליין שהכזיב (Steel and Glass באלבום Walls and Bridges).
- ^ מקום ראשון במצעדי המכירות האמריקניים, ומקום שני במצעד הבריטי. http://www.billboard.com/archive/charts/1970/billboard-200
- ^ לנון נפגע מהתייחסות בשיר Too Many People של מקרטני ל"יותר מדי אנשים מטיפים לך איך לחיות/ אל תיתן להם להגיד לך מה אתה רוצה להיות," מצילום קטן של שתי חיפושיות מזדווגות על צידה האחורי של עטיפת האלבום, ומהשיר Dear Friends, שלנון סבר (ככל הנראה בטעות) שכוונו אליו. תגובתו הכפולה הייתה בגלויה שצורפה לתקליט Imagine, בה הוא נראה אוחז חזיר באוזניו — רמז גלוי לעטיפת Ram, בה נראה מקרטני אוחז בקרניו של איל — ובשיר How Do You Sleep הטיח במקרטני עלבונות כמו "המשוגעים צדקו כשהם אמרו שאתה מת... פרצוף יפה יחזיק שנה-שנתיים/אבל תוך זמן קצר הם יראו מה אתה יודע לעשות/ המוזיקה שלך היא זבל באוזני/ לא למדת כלום לאורך כל אותן שנים?" מאוחר יותר טען לנון, שבינתיים הספיק להתפייס עם מקרטני, כי השיר נכתב למעשה בעיקר לעצמו, וכלל גינוי עצמי, אך תיאורים של אנשים שהיו נוכחים בעת כתיבת השיר מעיד כי יוקו אונו הייתה שותפה מלאה לכתיבתו, וכי עיקר עוקצה של הביקורת הופנה למקרטני.
- ^ מקרטני, בצעד אופייני, זיווג את השיר הפוליטי בעל המסר החריף עם הוצאת תקליטון נוסף, Mary Had a Little Lamb — שיר ילדים תמים ועליז.
- ^ המפיק המוזיקלי של התקליט, כמו גם של התקליט הקודם, היה אלן פרסונס.
- ^ בשנות פעילותה העיקריות (1973-79) הוציאה "כנפיים" בארצות-הברית 20 תקליטונים, שכולם הגיעו ל-40 המקומות הראשונים. חמישה מהם הגיעו למקום הראשון, ושבעה נוספים הגיעו לאחד מעשרת המקומות הראשונים. נתונים: http://homepage1.nifty.com/tuty/after_beatles_paul_singlechartaction_usa.htm. משמונת אלבומי הלהקה אותה תקופה (לא כולל אלבום אוסף) הגיעו כולם לעשרת הגדולים. בשנות הפעולה האינטנסיביות שלה (1973-76) הוציאה "כנפיים" חמישה תקליטים, שכולם הגיעו למקום הראשון במצעד המכירות האמריקני.
- ^ Wonderful Christmastime הוקלט אף הוא בהקלטות אלו.
- ^ ההכרזה הרשמית על פירוק הלהקה באה רק ב-1982.
- ^ Christopher Sanford, McCartney, New York: Carroll & Graf, 2007, עמ' 309
- ^ מקרטני וסטאר שרו קולות רקע גם בשיר "All Those Years Ago" שכתב האריסון לזכרו של לנון.
- ^ לדוגמה ברולינג סטון.
- ^ Sanford, McCartney, עמ' 302–305
- ^ Sanford, McCartney, עמ' 6–305. הסכמתה של יוקו אונו לפרסומות הייתה אחת הסיבות לקרע מתמשך בינה לבין מקרטני, ששמר עד אז על קשרי-נימוסין עמה. למרות הקרע, מקרטני הגן בעוז על שמם הטוב של לנון ואונו, שנפגע קשות בעקבות ספר שערורייתי של אלברט גולדמן שיצא אז, אף שמקרטני עצמו הוצג בספר באור חיובי מאוד.
- ^ באלבום ניגן דייוויד גילמור מלהקת פינק פלויד, שניגן עם מקרטני במספר אלבומים.
- ^ ואחריו אלבום הלקט "Tripping the Live Fantastic: Highlights!".
- ^ ראו כאן: http://www.siwikultur.de/pmc/indexb.htm.
- ^ ראו כאן: http://www.internetgreetings.com/art-exhibit.html.
- ^ ראו כאן: http://www.maccafan.net/Library/Paintings/Paintings.htm.
- ^ מקרטני עשה ניסיונות בתחום גם קודם לכן. האלבום "Thrillington", לדוגמה, הוקלט בשנות השבעים, כגרסה אינסטרומנטלית של האלבום "RAM".
- ^ Sanford, McCartney, עמ' 317.
- ^ זהו גם האלבום היחידי הנחשב חלק מהדיסקוגרפיה הרשמית של מקרטני.
- ^ לדוגמה: http://www.telegraph.co.uk/arts/main.jhtml?xml=/arts/2006/11/06/bmmccart06.xml.
- ^ האלבום זכה בפרס על קידום המכירות שלו. ראו http://www.paulmccartney.com/news.php?#1180/2008-05.
- ^ News Staff, Paul McCartney Plays For Thousands In Quebec, toronto.citynews.ca, 21.07.2008 (באנגלית)
- ^ ראו http://www.thestar.com/entertainment/article/506466.
- ^ שגיא בן נון, פול מקרטני זכה בפרס וולף: האם יגיע לישראל כדי לקבלו?, באתר וואלה, 12 בפברואר 2018
- ^ שגיא בן נון, פול מקרטני לא יגיע לארץ להענקת פרס וולף - זכייתו עשויה להישלל, באתר וואלה, 10 במאי 2018
- ^ פול מקרטני עומד להתחתן, באתר הארץ, 27 ביולי 2001
- ^ בת נולדה לפול מקרטני, באתר וואלה, 30 באוקטובר 2003
- ^ סוכנויות הידיעות, פול מקרטני התחתן, באתר ynet, 9 באוקטובר 2011
- ^ פייסבוק - כניסה או הרשמה, באתר Facebook
- ^ Lustig, Jay, פול מקרטני ורינגו סטאר הופיעו ביחד בתמיכה במדיטציה הטרנסנדנטלית, The Star-Ledger. Retrieved 6 June 2012
- ^ Chris Salewics, McCartney, St. Martin's Press, 1966.
- ^ Geoff Emerick, Here, There adnd Everywhere: My Life Recording the Music of The Beatles, Gotham, 2006. לנון, כך אמריק (עמ' 99 - 100)
- ^ בניגוד לתדמיתו, היה נוח הרבה יותר לקבל שינויים ואת החלטותיו של מקרטני, ולא התנגד להותיר את העיבוד בפועל לשותפו.
- ^ Sanford, McCartney, עמ' 316.
- ^ Evolution of Rock Bass Playing; McCartney Style: home page
- ^ Vincent Perez Benitez. The Words and Music of Paul McCartney: The Solo Years.
| איש השנה של MusiCares | |
|---|---|
|
| פרס המוזיקה הבריטית לזמר הטוב ביותר | |
|---|---|
|
- פול מקרטני
- זמרים בעלי מנעד קולי של 4 אוקטבות
- אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
- חברים במסדר עמיתי הכבוד
- אמני קולומביה רקורדס
- אמני קפיטול רקורדס
- חברי להקת הביטלס
- מוזיקאים בריטים
- מוזיקאי רוק
- זמרי רוק בריטים
- זמרי פופ בריטים
- בסיסטים בריטים
- צמחונים בריטים
- זוכי פרס גראמי
- זוכי פרס המוזיקה הבריטית
- זוכי פרס המוזיקה של MTV אירופה
- זוכי פרס המוזיקה של בילבורד
- אבירים בריטים
- חברים במסדר האימפריה הבריטית
- זוכי אוסקר: הפסקול הטוב
- שיאני גינס בריטים
- חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
- אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: מוזיקה
- אגנוסטים
- זוכי פרס וולף למוזיקה
- רב-נגנים
- זוכי פרס מרכז קנדי
- מקבלי עיטור מסדר השמש של פרו
- מלחינים בריטים במאה ה-20
- מלחינים בריטים במאה ה-21
- אמני דקה רקורדס
- בריטים שנולדו ב-1942