רבנוס מאורוס
רבנוס מאורוס (מימין) מגיש את יצירתו לאפיפיור גרגוריוס הרביעי | |
לידה |
שנות ה־80 של המאה ה־8 מיינץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
---|---|
פטירה |
4 בפברואר 856 מיינץ, נסיכות הבוחר ממיינץ |
חג | 4 בפברואר |
רבנוס מַאוּרוּס (Rabanus Maurus) או הרבנוס מאורוס (Hrabanus Maurus; 780 לערך – 4 בפברואר 856) המכונה "מגנטיקוס" (Magnentius) היה נזיר בנדיקטיני פרנקי. אחד המלומדים הנודעים ביותר של הרנסאנס הקרולינגי. תאולוג, משורר, אנציקלופדיסט והוגה דעות בתחומים רבים בהם צבא ומלחמה, דקדוק, פרשנות המקרא ועוד. כיהן כארכיבישוף מיינץ. מחברה של האנציקלופדיה De rerum naturis ("על טבע הדברים").
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעט ידוע על ילדותו וגם שנת לידתו אינה ודאית. ידוע שנולד למשפחת אצולה במיינץ, שהייתה חלק מפרנקיה המזרחית באותה עת. בשנת 801 היה לנזיר במנזר פוּלדה. ב-803 למד אצל אלקווין בעיר טור ושב למנזר פולדה, שם נתמנה לאחראי על הלימוד והעתקת הספרים. רבנוס הפך את המנזר לאחד המרכזים הלמדניים החשובים באירופה, שתרם להפצתם של ספרים רבים, בין היתר ספרי דקדוק לטיני ופרשנות מקראית.
ב-814 הוסמך לכמורה וזמן קצר לאחר מכן עזב את מנזר פולדה, ככל הנראה על רקע תמיכתו בלודוויג הגרמני, שהובילה לסכסוך עם אותגר, ארכיבישוף מיינץ, אשר תמך בלואי החסיד. אין עדות על מעשיו בשנים שבהן לא היה בפולדה. בעבר סברו היסטוריונים שבתקופה זו הוא עלה לרגל לארץ ישראל, על סמך פירוש שגוי לאמירה הנמצאת בפירושו של רבנוס לספר יהושע, אך הדבר התברר כטעות, וכי מי שנסע לארץ ישראל היה אוריגנס, אותו הוא מצטט.
ב-817 שב לפולדה וב-822 היה לאב המנזר. הוא התפטר ממשרתו ב-842 על מנת להקדיש עצמו ללימוד ולכתיבה. בשנת 847 מונה כארכיבישוף מיינץ, לאחר מותו של אותגר.
עבודות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המנונים, בהם "בוא, רוח בורא" ודברי שירה, בהם מחזור השירים De laudibus sanctae crucis ("השבחים של הצלב הקדוש"), הכולל יצירות שיריות מתוחכמות ומשוכללות ביותר לזמנן.
- שירים גרפיים וחידות של טקסט צורני (In honorem sanctae crucis) שבו הטקסט מסודר בצורת צלב[1].
- פרשנות מקרא (מבראשית ועד ספר יהושע, מגילת רות, ספר מלכים, דברי הימים, מגילת אסתר, תהילים, קהלת, ירמיהו, מגילת איכה ויחזקאל) והברית החדשה והספרים החיצוניים (הבשורה על-פי מתי, איגרות פאולוס, האיגרת אל העברים, ספר יהודית, חכמת שלמה, משלי בן סירא, ספרי מכבים).
- דרשות בהן המחזור De institutione clericorum המכיל דרשות מוסר והתעלות רוחנית ברוח אוגוסטינוס.
- האנציקלופדיה De rerum naturis, סיכום ההיסטוריה האינטקלטואלית מראשית הידע ועד המאה התשיעית, ב-22 כרכים, מבוססת במידה רבה ה"אטימולוגיות" של איזידורוס מסביליה.
- מילונים ולקסיקונים, בהם Glossaria Latino-Theodisca - מילון גרמני-לטיני, בעל חשיבות רבה למחקר השפה הגרמנית.
- De institutione clericorum - ספר לימוד מקיף לתלמיד הנוצרי של שבע האמנויות החופשיות, הכולל סיכומים של אפלטון, אריסטו, אוגוסטינוס ואבות הכנסייה.
- De arte grammatica - על הדקדוק, סיכום הדקדוק הלטיני מבוסס על אלקווין ובדה המכובד.
- כתבים תאולוגיים למדניים: De sacris ordinibus ,De disciplina ecclesiastica ,Martyrologium
- תרגומים לגרמנית, בהם Diatessaron, תרגום הדיאטסרון, סיכום מאוחד של ארבע הבשורות של הברית החדשה שחיבר טטיאנוס במאה השנייה (מיוונית וסורית).
- איגרות רבות למלומדים ואנשי כנסייה רמי-דרג בכל אירופה, כולל אפיפיורים.
כל עבודותיו ראו אור (לא במהדורה מדעית) ב-1864 במסגרת הסדרה Patrologia Latina (בעריכת J.P. Migne) כרכים 107-112.[2] כרך איגרותיו ראה אור ב-1898 בעריכת Ernst Dümmeler.
לצורך פירושיו למקרא ולברית החדשה, עשה רבנוס שימוש נרחב בתרגום הלטיני לחיבורו של יוסף בן מתתיהו "קדמוניות היהודים", ולדבריו אף השתמש בחיבור יהודי שנכתב בתקופה הקרולינגית. חוקרים מזהים את החיבור היהודי הזה עם החיבור האנונימי "שאלות עבריות על ספרי מלכים ודברי הימים" (Quaestiones Hebraicae in libros Regum et Paralipomenon), הדן במסורות היהודיות של פירוש ספרי מלכים ודברי הימים, ועורך השוואה בין הטקסט העברי לתרגום הוולגטה, אולם חיבור זה ככל הנראה נכתב בידי נוצרי שהתייעץ עם יהודים.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך, האנציקלופדיה הקתולית
- ביוגרפיה באתר hymnary.org
- טקסט De rerum naturis
- קובצי כתביו להורדה, באתר הכתבים הקתוליים (Documenta Catholica Omnia)
- רבנוס מאורוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רבנוס מאורוס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- רבנוס מאורוס, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Puzzling Scribes and Medieval Puzzles: Guest post by Dr Eleanor Jackson
- ^ גישה ישירה לטקסטים ברשת
- ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, יחידה 7, עמ' 178.