אדית וורטון
 | |
| לידה |
24 בינואר 1862 ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1937 (בגיל 75) סן-בריס-סו-פורה, צרפת |
| שם לידה |
Edith Newbold Jones |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות דה גונר |
| מקום מגורים |
ניו יורק, The Mount, Castel Sainte-Claire |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
רומן רומנטי |
| יצירות בולטות |
The Mount, Roman Fever, קיץ (ספר), The Decoration of Houses, The Greater Inclination, Crucial Instances, The Custom of the Country, בית השמחה, The Reef, עידן התמימות, The Touchstone, Old New York |
| תקופת הפעילות |
מ-1878 |
| הושפעה מ |
הנרי ג'יימס, Vernon Lee |
| בן או בת זוג |
Edward Robbins Wharton |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
אדית וורטון (באנגלית: Edith Wharton; 24 בינואר 1862 – 11 באוגוסט 1937) הייתה סופרת אמריקאית, מחברת רומנים וסיפורים קצרים.
חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדית ניובולד ג'ונס נולדה ב-24 בינואר 1862, למשפחה עשירה. הוריה היו ג'ורג' פרדריק ג'ונס ולוקרציה סטיבנס רינלאנדר. היו לה שני אחים: פרדריק רינלאנדר והנרי אדוארד.
ב-1885, בגיל 23, התחתנה עם אדוארד (טדי) רובינס וורטון, שהיה מבוגר ממנה ב-12 שנים. אדוארד בא ממשפחה מבוססת בבוסטון, בן למעמד החברתי של אדית, חובב ספורט וג'נטלמן, והיה שותף לאהבתה לנסיעות ולטיולים. במרוצת השנים התגלו אצל אדוארד וורטון סימני התערערות נפשית, שהלכו והחמירו. ב-1913, אחרי שוורטון עבר התמוטטות עצבים, אובחן כחולה נפש ואושפז בבית חולים, התגרשו אדית ואדוארד לאחר 28 שנות נישואים.
שנות היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1901 בנתה וורטון את אחוזת "ההר" (The Mount) בלנוקס, מסצ'וסטס, שם כתבה כמה מספריה, ובהם "בית השמחה" (1905)[1], ספרה הראשון, שעוסק בעלילות "החברה הגבוהה" ואצולת הממון של ניו יורק במאה ה-19. בבית זה אירחה כמה מחשובי האישים בעולם הספרות של אמריקה, ובהם חברה הקרוב, הנרי ג'יימס.
לאחר מלחמת העולם הראשונה חילקה וורטון את זמנה בין פריז לפרובאנס, שם סיימה לכתוב את "עידן התמימות" ב-1920. ב-1921 זכה "עידן התמימות" בפרס פוליצר לספרות. וורטון הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס. היא דיברה צרפתית שוטפת והרבה מספריה פורסמו גם באנגלית וגם בצרפתית.
כתיבתה של וורטון מתאפיינת בהתבוננות בוחנת, מעמיקה ושנונה במעמדות באמריקה. שילוב מוצלח זה שירת אותה היטב בבואה לכתוב רומנים וסיפורים קצרים, עוקצניים והומוריסטים. בין ידידיה היו רבים מן האינטלקטואלים ידועי השם של אותה תקופה, כמו הנרי ג'יימס, סינקלר לואיס, ז'אן קוקטו ואנדרה ז'יד. פגישתה עם הסופר פרנסיס סקוט פיצג'רלד תוארה בידי העורכים של מכתביה כ"אחת הפגישות הכושלות ביותר בעולם הספרות האמריקאית". גם תאודור רוזוולט נמנה עם ידידיה.
בשנות מלחמת העולם הראשונה השקיעה את כל מרצה בעבודת צדקה למען פליטים, וב-1916 הוענק לה אות אבירת לגיון הכבוד הצרפתי כהוקרה על מחויבותה לעקורים. עבודת הרווחה שעסקה בה כללה הקמת סדנאות לנשים צרפתיות מובטלות, ארגון קונצרטים כדי לספק עבודה לנגנים, פתיחת בתי חולים לשחפנים והקמת "אכסניות אמריקאיות" לפליטים בלגים. עם סיום מלחמת העולם הראשונה ב-1918, נטשה את בית העיר האופנתי שלה ועברה ל"פאביון קולומב" בסן-בריס-סו-פורה הסמוכה, להתענג שם על מנעמי הכפר.
לצד כתיבתה הספרותית, הייתה וורטון אדריכלית נוף ומעצבת פנים מוערכת מאוד בזמנה. בתחום עיסוק זה כתבה מספר ספרים רבי השפעה, בהם הספר הראשון שלה שיצא לאור, "עיצוב בתים".
וורטון המשיכה לכתוב עד מותה ב-11 באוגוסט 1937 בגיל 75 בצרפת. הרומן האחרון של וורטון "האריסטוקרטים", לא היה גמור כאשר נפטרה.
מספריה שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איתן פרום, תרגמה טל ניצן-קרן, סדרת "קלאסי כיס", עם עובד, 1998.
- קיץ, תרגמה מיכל אלפון, סדרת "הקלאסיקונים", עם עובד, 2009.
- עידן התמימות, תרגמה עידית שורר, הוצאת כתר, 2013.
- בית השמחה, תרגמה עידית שורר, הוצאת כתר, 2013.
- לאחר מכן, תרגם דוד ישראל ארונשטם, הוצאת קתרזיס, 2024[2].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Hermione Lee, Edith Wharton, Vintage, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי אדית וורטון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אדית וורטון, ynet , 13.04.09
- מידע על אדית וורטון בקטלוג הספרייה הלאומית
- יותם שווימר, עיר קטנה ושמרנים בה הרבה: על "קיץ" של אדית וורטון, באתר nrg, 19 באפריל 2009
- דורון קורן, זה היה בסוף הקיץ, באתר ynet, 6 במאי 2009
- תמר מרין, צ'ריטי המתוקה, קיץ, אדית וורטון, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
- נועה מנהיים, שבוע הספר, ספרים מומלצים: כל פלאי הקיץ, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
- לאה איני, מועדון קריאה, חסדים ותמרונים, באתר הארץ, 4 בפברואר 2010
- לאה איני, מועדון קריאה, אדריכלות הנפש, באתר הארץ, 10 בפברואר 2010
- לאה איני, מועדון קריאה, גאולת הבדידות, באתר הארץ, 17 בפברואר 2010
- לאה איני, מועדון קריאה, כאילו נמצאים שם, באתר הארץ, 24 בפברואר 2010
- אריק גלסנר, על "בית השמחה", של אידית וורטון, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 23 בדצמבר 2013
- טלי ארטמן-פרתוק,, 14 בינואר 2014
- דו־קרב, סיפור מאת אדית וורטון, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, מאנגלית: נגה שיאון. נובמבר 2018
- עופרה עופר אורן, על "קיץ": יופי מכשף, בבלוג "סופרת ספרים", 18 בנובמבר 2018
- אדית וורטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אדית וורטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אידית וורטון (1862-1937), דף שער בספרייה הלאומית
אדית וורטון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אדית וורטון, באתר AllMovie (באנגלית)
אדית וורטון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אדית וורטון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אדית וורטון, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שם הספר לקוח מפרק ז', פסוק ד' בספר קהלת
- ^
יובל פלוטקין, הסיפור השנון שכתבה וורטון על כוחם של סודות מן העבר, באתר הארץ, 19 במרץ 2024
