ארנו דמאר
.JPG) | ||||||||||||||
| דמאר ב-2015 | ||||||||||||||
| לידה |
26 באוגוסט 1991 (בן 33) בווה, או-דה-פראנס | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| גובה |
181 ס״מ  | |||||||||||||
| משקל |
78 ק"ג | |||||||||||||
| תחום | כביש | |||||||||||||
| התמחות | ספרינט | |||||||||||||
| קבוצה נוכחית | ארקאה-B&B Hotels | |||||||||||||
| קבוצות עבר | Groupama–FDJ (2023-2011) | |||||||||||||
| הישגי שיא |
| |||||||||||||
| ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
ארנו דמאר (בצרפתית: Arnaud Démare; נולד ב-26 באוגוסט 1991) הוא רוכב אופני כביש צרפתי בקבוצת ארקאה-B&B Hotels. דמאר ניצח את המונומנט מילאנו – סן רמו ב-2016 והוא אלוף צרפת בשנת 2014, 2017 ו-2020. ניצח שני קטעים בטור דה פראנס ב-2017 ו-2018.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחובבן
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמאר התחרה בתחרויות רבות לפני שהיה מקצוען. ב-2010 סיים במקום החמישי באליפות העולם באופני כביש במרוץ הכביש לרוכבים עד גיל 23 וב-2011 ניצח במרוץ זה והפך לאלוף העולם עד 23, באליפות שנערכה בקופנהגן, לאחר שקיבל הובלה בספרינט הסיום מחבר נבחרתו, אדריין פטי (אנ') שסיים במקום השני.[1]
קבוצת FDJ
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך שלוש שנותיו הראשונות ב-FDJ התקיימה יריבות פנימית בקבוצה בין שני הספרינטרים המובילים שלה: ארנו דמאר ונאסר בוהאני, יריבות שכנראה החלה עוד בתקופת רכיבתם כחובבים. תקופה זו הסתיימה בסוף עונת 2014, כשמנהלה הספורטיבי של הקבוצה, מרק מדיו (אנ'), אמר: "הם שני תרנגולים בלול אחד", והחליט להותיר את דמאר בקבוצה ובוהאני עבר לקבוצת קופידיס.[2]
2012
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמאר הפך למקצוען בשנת 2012, כאשר הצטרף לקבוצת FDJ הצרפתית. הוא ניצח את הקטע השישי בטור של קטר, ואת גרנד פרי סמין. דמאר ניצח את הקטע השני ואת קטגוריית המאיצים בדרידאסה ואן ווסט פלנדרן. דמאר ניצח את המרוץ החד יומי, שולה פאייה דה לורייה. הוא רכב לראשונה בגרנד טור, כאשר נבחר לסגל קבוצתו בג'ירו ד'איטליה, אך פרש מהמרוץ במהלך הקטע ה-13. הוא סיים שני באליפות צרפת, וניצח את קלאסיקת ואנטפול לאחר שהקדים את אנדרה גרייפל ואת ג'אקומו ניצולו.
2013
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 2013 ניצח דמאר תחילה את מרוץ גרנד פרי היינו. בטור ארבעת הימים של דנקרק דמאר ניצח שלושה קטעים ברציפות, ואת קטגוריית המאיצים והצעירים במרוץ וניצח את המרוץ כולו לאחר שהקדים את פלוריאן ואשון ורמון סינקלדם. בהמשך העונה ניצח את הקטע הרביעי בטור דה סוויס ואת מרוץ קלאסיקת לונדון - סארי. דמאר המשיך ביכולת הטובה כשניצח את הקטע השני ב-בינקבנק טור ואת גרנד פרי ד'איסברג.
2014
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמאר פתח את העונה עם ניצחון בקטע השישי בטור של קטר. הוא סיים שני בגנט - וולגם, לאחר שג'ון דגנקולב הקדים אותו. הוא ניצח בפעם השנייה ברציפות את מרוץ ארבעת הימים של דנקרק ובנוסף לכך ניצח את הקטע הראשון והשני במרוץ. דמאר ניצח את הטור דה פיקארדי, וניצח גם שני קטעים רצופים במרוץ ואת קטגוריית המאיצים. דמאר ניצח את המרוץ החד יומי בבלגיה, האלה - אינגויגם. ב-29 ביוני, דמאר ניצח את אליפות צרפת. הוא נבחר לראשונה לטור דה פראנס, הוא סיים פעמיים במקום השלישי (קטע 4, ו-12), ובמקום ה-159 הכללי. הוא ניצח את שני המרוצים החד יומיים, קמפיונשפ ואן פלנדרן, וגרנד פרי ד'איסברג. בנוסף לכך, דמאר התחרה בטור דה יורומטרופול, ניצח את המרוץ ואת דירוג הצעירים והמאיצים, לאחר שניצח בשני הקטעים הראשונים.
2015
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמאר ניצח את הקטע השני והשלישי בטור של בלגיה, הוא לא הצליח להגן על תוארו כאלוף צרפת לאחר שסיים במקום ה-50. הוא התחרה בטור דה פראנס, והתוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה בקטע ה-21, בו הגיע במקום החמישי. בסופו של דבר, דמאר סיים במקום ה-138 הכללי.
2016
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמאר ניצח את הקטע השני ב-לה מדיטראנין. הוא ניצח את הקטע הראשון ב-פריז - ניס, אך פרש מהמרוץ במהלך הקטע הרביעי. ב-19 במרץ, קבע דמאר את אחד מהישגיו הגדולים בקריירה לאחר שניצח את המוניומנט מילאנו - סן רמו, לאחר שהקדים את בן סוויפט ואת יורגן רולנדס. הוא סיים חמישי ב-גנט - וולגם, והתחרה שנית ב-ג'ירו ד'איטליה, הוא סיים שני בקטע השני והחמישי, אך פרש מהמרוץ במהלך הקטע ה-14. הוא ניצח את הקטע החמישי ואת קטגוריית המאיצים ברוט דו סוד. הוא סיים שני בקלאסיקת בריסל, ניצח את מרוץ בנש - שימאי - בנש, וסיים שני בפריז–טור.
2017
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמאר פתח את העונה עם ניצחון בקטע הראשון והרביעי באטואל דה בסז', ואת הקטע הראשון בפריז - ניס, לאחר שניצח ז'וליאן אלאפיליפ בספרינט. הוא סיים שישי ב-פריז - רובה, וניצח את גרנד פרי פורט דו היינו, ואת הקטע השני במרוץ שישת הימים של דנקרק. דמאר ניצח את הקטע השני בדופינה ליברה, ואת קטגוריית המאיצים במרוץ. הוא ניצח את האלה - אינגויגם, ואת אליפות צרפת, לאחר שהקדים את נאסר בוהאני. הוא ניצח לראשונה קטע ב-טור דה פראנס, לאחר שהקדים את אלכסנדר קריסטוף ואת אנדרה גרייפל. הוא פרש מהמרוץ לאחר קטע 9, עקב כך שלא עמד במגבלת הזמן. הוא ניצח את קלאסיקת בריסל, לאחר שהקדים את מרקו קומפ ואת אנדרה גרייפל.
2018
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמאר ניצח את הקטע הראשון ב-פריז–ניס, הוא סיים שלישי במילאנו – סן רמו, ושלישי בגנט–וייפלחם. הוא ניצח את הקטע השמיני בטור דה סוויס, וניצח את הקטע ה-18 בטור דה פראנס. בטור של פויטו שארן, דמאר הציג תצוגת תכלית. לאחר שניצח את כל חמשת הקטעים במרוץ, וניצח את הדירוג הכללי ואת דירוג המאיצים.
2019
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
דמאר ניצח את הקטע העשירי בג'ירו ד'איטליה, הוא עבר להוביל בקטגוריית המאיצים החל מקטע 12, ושמר על ההובלה עד קטע 18, שם איבד אותה לפסקל אקרמן הגרמני. בסופו של דבר, דמאר סיים שני בקטגוריה עם 213 נקודות, מרחק של 13 נקודות מאקרמן המנצח. הוא ניצח את הקטע השני והרביעי בלה רוט דיד'אוקסיטאני, הוא ניצח את הקטע הרביעי בטור דה וואלני. דמאר ניצח את הקטע השלישי בטור של סלובקיה, סיים במקום השני הכללי ובנוסף לכך גם ניצח בקטגוריית המאיצים במרוץ.
2020
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת העונה הודיעה קבוצתו שדמאר ייעדר מהטור דה פראנס באותה השנה, בגלל רצונה להתמקד בטיבו פינו. דמאר עצמו חזר מסיום פגרת הקורונה למרוץ מילאנו–טורינו שהתאים בשנה הזו למאיצים, וניצח את המרוץ לאחר ספרינט רב משתתפים שבסופו הקדים את קיילב יואן ו-ווט ואן ארט. בהמשך השתתף בטור דה ואלוני והקדים שוב את יואן לאחר ספרינט רב משתתפים בקטע השני, בקטע השלישי נכנע לסם בנט, בעוד קטע שהסתיים בספרינט המוני וסיים שני. בקטע הרביעי והאחרון שהיה גבעי יותר בסגנון לייז'–בסטון–לייז', ניצח שוב לאחר שהקדים את פיליפ ז'ילבר וגרג ואן אוורמאט בספרינט מצומצם ובכך ניצח גם את הדירוג הכללי במרוץ. לאחר מכן ניצח את אליפות צרפת בפעם השלישית, מקדים את בריאן קוקאר ואת ז'וליאן אלאפיליפ בספרינט הסיום, לאחר מכן התחרה באליפות אירופה שנערכה גם היא בצרפת, פלואה וזכה במדליית כסף לאחר ספרינט רב משתתפים, בו גבר עליו ג'אקומו ניצולו בעוד פסקל אקרמן זכה בארד. בטור דו פואטו-שראנט, ניצח את הטור בפעם השנייה מאז 2018 וגם בשלושה קטעים, גם בטור של לוקסמבורג ניצח בקטע אחד ולאחר מכן סיים חמישי במרוץ החד יומי, "Paris-Chauny". דמאר המשיך בעונה המוצלחת שלו בג'ירו ד'איטליה, הוא ניצח לא פחות מארבעה קטעים (4,6,7,11), כולם במאוצים המוניים וניצח את קטגוריית הנקודות במרוץ עם 233 נקודות, לעומת 184 של פטר סאגאן במקום השני. דמאר גם היה הרוכב שניצח הכי הרבה קטעים בג'ירו ביחד עם פיליפו גאנה. עונתו הטובה של דמאר הייתה מהטובות בקריירה וביססה את מעמדו כאחד מהספרינטרים הטובים ביותר של 2020, עם 14 ניצחונות.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארנו דמאר, ברשת החברתית פייסבוק
ארנו דמאר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- ארנו דמאר, באתר olympedia.org
- ארנו דמאר, באתר Cycling Archives
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
סיום מרוץ הכביש באליפות העולם ב-2011 עד גיל 23, סרטון באתר יוטיוב
- ^ Madiot says there was no room to keep Bouhanni and Démare on same team, באתר cyclingnews.com, 2 בינואר 2015
- ^ Ranking the top 10 male sprinters of 2020, cyclingnews.com
