דוכסות מילאנו
| |||
.svg) | |||
| דוכסות מילאנו בשנת 1402 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | דוכסות | ||
| ראש המדינה |
דוכס מילאנו  | ||
| דוכס מילאנו | פרנצ'סקו ספורצה | ||
| שפה נפוצה | מילאנזית, איטלקית | ||
| עיר בירה | מילאנו | ||
| רשות מחוקקת |
Milan Senate | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | רכישה | ||
| תאריך | 1395 | ||
| פירוק | הסכם קמפו פורמיו | ||
| תאריך | 17 באוקטובר 1797 | ||
| ישות קודמת | בית ויסקונטי | ||
| ישות יורשת |
 הרפובליקה האיטלקית | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות קתולית | ||
  | |||
.svg)
.svg)
דוכסות מילאנו הייתה ישות מדינית בין 1395 ל-1797. בראש הדוכסות ניצב דוכס מילאנו, ומילאנו הייתה בירתה והעיר הגדולה ביותר בה. שטח הדוכסות השתנה לאורך ההיסטוריה שלה. בשיאה השתרעה כמעט על פני כל לומברדיה ופיימונטה וערים מרוחקות כאסיזי, לוקה ופיזה נמצאו תחת השפעתה. במשך שנות המלחמות האיטלקיות במאה ה-16 עברה מיד ליד בין האימפריה הרומית הקדושה, בית הבסבורג וצרפת.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז המאה ה-11 הייתה מילאנו עיר חופשית. בשנת 1277 החל שלטון בית ויסקונטי.
בשנת 1395 רכש שליט מילאנו, ג'אן גָלֵאָצוֹ ויסקונטי את תואר הדוכס מאת ונצסלאוס, מלך הרומאים (מלך שנים 1376–1400) ב-100,000 פלורינים. הדבר הקנה לו את הגנת האימפריה הרומית הקדושה מפני צבאות שכנותיו, מדינת האפיפיור והרפובליקה של ונציה. ויסקונטי הרחיב את שטחי הדוכסות וכלל בהם את ערי הליגה הלומברדית לשעבר ושטחים נוספים.
מותו של פיליפו מריה ויסקונטי ללא יורש זכר הטיל את הדוכסות לסכסוך ירושה ולהקמת רפובליקה קצרת-ימים (הרפובליקה האמברוזית בין 1447 ל-1450). ב-1450 ביקש סנאט הרפובליקה מהמצביא וחתנו של ויסקונטי, פרנצ'סקו ספורצה, לשוב לעיר וליטול את הדוכסות. בעוד הוא קיבל הכרה מהערים השכנות כדוכס מילאנו, הוא לא קיבל הכרה כזו מאת קיסר האימפריה הרומית הקדושה. רק ב-1492 הוכר בנו, לודוביקו ספורצה כדוכס על ידי מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. דוכסים אלה לבית ספורצה היו לשליטים המפוארים ביותר של הדוכסות ועסקו במפעלי בנייה רחבי היקף ובמדיניות שחתרה לשלום ולאיחוד ערי-המדינה של חצי האי האפניני.
עידן השלום בא אל קיצו ב-1499 עם פלישת לואי השנים עשר, מלך צרפת לדוכסות. המלך ראה עצמו יורש הדוכסות עקב היותו נכדה של ולנטינה ויסקונטי, בתו של ג'אן גלאצו. צרפת שלטה בדוכסות עד 1512 אז עברה הדוכסות לידי שווייץ, שהעמידה בראש הדוכסות את מסימיליאנו ספורצה. ב-1515 שבו הצרפתים בראשות פרנסואה הראשון, מלך צרפת וכבשו את הדוכסות בקרב מאריניאנו (Marignano; 14 בספטמבר 1515). ב-1521 כבש בית הבסבורג (שליט אוסטריה וספרד) את הדוכסות והעמיד בראשה את אחיו של מסימיליאנו, פרנצ'סקו ספורצה השני, שהיה לדוכס מילאנו האחרון מבית ספורצה.
ב-1535, כאשר פרנצ'סקו ספורצה השני נפטר ללא יורש עלתה שוב שאלת הירושה כאשר הן קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והן פרנסואה הראשון, מלך צרפת טוענים לזכות על הדוכסות. כחלק מהנסיון לפתור את השאלה נלקחו מהדוכסות שטחיה מדרום לנהר הפו, שהפכו לדוכסות פארמה כפייף של בנו הלא חוקי של האפיפיור פאולוס השלישי, פייר לואיג'י פרנזה, דוכס פארמה. עם מותו של קרל החמישי עברה הדוכסות לשלטונו של פליפה השני, מלך ספרד. זכותה של ספרד על הדוכסות הוכרה לבסוף על ידי צרפת במסגרת שלום קאטו-קמברזי שסיים את המלחמות האיטלקיות.
במהלך מלחמת הירושה הספרדית (1701–1714) עברה הדוכסות מידי ספרד לידי אוסטריה. סיפוח הדוכסות לאוסטריה נחתם בחוזה באדן ב-7 בספטמבר 1714. ב-1796 נכבשה הדוכסות על ידי נפוליאון בונפרטה. שנה לאחר מכן חדלה להתקיים עם סיפוחה בהסכם קמפו פורמיו ל"רפובליקה הטרנס-אלפינית" שצורפה תוך מספר חודשים לרפובליקה האיטלקית.
קונגרס וינה יצר את ממלכת לומברדיה-ונציה ושטחי הדוכסות הפכו לחלק מממלכה זו, שהריבון שלה היה קיסר אוסטריה. ממלכה זו חדלה להתקיים עם איחוד איטליה ויצירת ממלכת איטליה ב-1866.
דגל הדוכסות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דגל הדוכסות מורכב מסמל בית ויסקונטי, ה-biscione, נחש בולע נער ו-capo dell'impero: נשר אימפריאלי גרמני שחור על רקע מוזהב המסמל זיקה לאימפריה הרומית הקדושה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Jane Black, Absolutism in Renaissance Milan: Plenitude of Power under the Visconti and the Sforza 1329-1535, Oxford University Press, 2009 ISBN 978-0199565290
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "מילאנו" באנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
- היסטוריה של מילאנו (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|