דרור (תנועה)
תנועת דרור הייתה תנועה ציונית סוציאליסטית שפעלה בגולה. התנועה דגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה עצמית חלוצית על פי עקרונות הציונות.
במהלך ההיסטוריה היו שלוש תנועות נוער יהודיות-ציוניות בשם "דרור":
- תנועת נוער שנוסדה ברוסיה ואוקראינה הרוסית
- פרייהייט (דרור ביידיש)
- תנועת "דרור" בגליציה
הקמת התנועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1917 פרשה סיעה בשם "עת לבנות" מההסתדרות הציונית הרוסית והקימה תנועה בשם "פדרציית דרור" שהתנגדה להלך הרוח של הנהגת העם היהודי סביב הצהרת בלפור, מתוך אמונה כי העצמאות הלאומית היהודית לא תושג על ידי מתן הכשר מצד אומות העולם אלא על ידי פעולה אקטיבית יהודית-ציונית של עלייה. בין 1917 ל-1922 חתרה "פדרציית דרור" לעצמאות בתוך ההסתדרות הציונית העולמית בלא הצלחה.
בעקבות רדיפות של המשטר הסובייטי היגרה מנהיגותה של פדרציית דרור לפולין ופעילותה נפסקה באוקראינה. הנהגה זו מצאה את דרכה אל מרכז "החלוץ" ותפסה חלק פעיל בהקמת תנועת "החלוץ הצעיר" ב-1925. ב-1938 התאחדה תנועת החלוץ הצעיר עם תנועת "פרייהייט" (דרור ביידיש) – תנועת הנוער של תנועת פועלי ציון שהייתה תנועת נוער עובד שהוקמה עוד בשנת 1926 והיוותה תנועת נוער ואיגוד מקצועי לנוער יהודי עובד (בדומה לתנועת "הנוער העובד" בארץ ישראל). שמה של התנועה המאוחדת "פרייהייט-החלוץ הצעיר דרור". בדומה לתנועות נוער אחרות בפולין, קיימה התנועה קיבוצי הכשרה ומחנות נוער.
פעולתה במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהחלה מלחמת העולם השנייה הצליחו מנהיגי התנועה למלט עצמם מבעוד מועד לצד המזרחי של פולין שהיה בשליטת ברית המועצות, אולם שם הם התכנסו והחליטו לחזור ולפעול בשטח הכבוש הגרמני של פולין, ולכן הסתננו חזרה לוורשה. תנועת דרור פעלה בגטאות, המשיכה לקיים חוות הכשרה, ופעילות חינוכית בכלל שמתוכה נודעה במיוחד הגימנסיה המחתרתית, גימנסיה דרור-החלוץ בגטו ורשה, שבה למדו כ-120 תלמידים (על שם גימנסיה זו קרויה רשת דרור בתי חינוך). כמו כן קיימו סמינר מדריכים שכלל מדריכים מכל רחבי פולין ונועד להכשיר אותם להמשכיותה של התנועה בגטאות השונים. אנשי תנועת דרור בפולין היו בין מקימי האי"ל – הארגון היהודי הלוחם והשתתפו במרד גטו ורשה ובפעילות מחתרתית בערים אחרות בפולין. בין הלוחמים במרד מתנועת דרור, נמנים יצחק צוקרמן שהיה סגן מפקד המרד וצביה לובטקין. טמה (תמרה) שניידרמן שלחמה ונהרגה במהלך המרד הקטן בגטו ורשה. על המרד בגטו ביאליסטוק פיקד מרדכי טננבאום וברונקה ויניצקה (קליבנסקי) הייתה נציגת המחתרת בצד הארי והבריחה נשק לחבריה שבגטו.
לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי המלחמה המשיכה "דרור" לפעול כתנועת נוער ציונית סוציאליסטית בחו"ל, הקשורה ומחנכת לקיבוץ המאוחד. "דרור" הידקה את קשריה עם תנועת האחות הארץ ישראלית, "המחנות העולים". למשל, לאחר המלחמה שלחה תנועת "המחנות העולים" שליחים ל"דרור", יצחק צוקרמן השתתף עם הגעתו לארץ בדיוני מרכז המחנות העולים ועוד. בשנות החמישים התאחדו שתי התנועות תחת השם "דרור - המחנות העולים". בעקבות הקמת התנועה הקיבוצית המאוחדת, בשנת 1980 התאחדה תנועת דרור עם תנועת הבונים, החלישה את קשריה עם תנועת "המחנות העולים" ושינתה את שמה לתנועת הבונים דרור, שרקמה קשרים מתהדקים עם תנועת הנוער העובד והלומד. חברי התנועה שעלו לארץ הצטרפו ליישובי הקיבוץ המאוחד. במדינות המגרב פעלה התנועה במחתרת להעלאת יהודים לישראל, ולקחה חלק משמעותי בפרויקט עליית הנוער ממרוקו בשנות החמישים.
דרור-ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2006 הקימו חברי תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד את תנועת דרור-ישראל על שמה ובמורשתה של תנועת דרור. חווקה פולמן-רבן, חניכת תנועת דרור ההיסטורית וחברה באי"ל בוורשה גרסה כי:[1]
תנועת 'הנוער העובד' של היום ממשיכה את אופייה וערכיה של תנועת 'דרור' החלוצית של לפני המלחמה ובזמן המלחמה, במחתרת ובמרד
בנאום בבית העלמין של לוחמי הגיטאות ביום השואה תשס"ו אמר פסח האוספטר, מזכ"ל דרור-ישראל:[2]
...בשמו של המרכז החי הכלל תנועתי,
אשר עמס על כתפיו ההסכמה ההכרעה,
להקים את התנועה דרור מאפר, עפר, השיכחה ההשכחה
ולתת לה חיים על זו האדמה...
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד גוטספורכט, חיים הדרי, אהרן ריכמן (עורכים), ספר דרור, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1947.
- אברהם תרשיש, יוסקה רבינוביץ, חיים דן (עורכים), קובץ דרור: מן המהפכה הרוסית אל המהפכה העברית. תנועה דרור ברוסיה ובפולין, רמת אפעל ותל אביב: מכון טבנקין והקיבוץ המאוחד, 1981.
- שמואל ניצן (עורך) תנועת דרור בגליציה, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חווקה פולמן-רבן, דברים בבית, גיליון מידע פנימי מס' 31, בית לוחמי הגטאות 29 בדצמבר 1998
- ^ פסח האוספטר, מתוך נאום בבית העלמין של לוחמי הגיטאות, יום השואה, תשס"ו, 24 באפריל 2006
