הזכות לשוויון

הזכות לשוויון משמעה שוויון בזכויות ובחובות בחברה, ללא הבחנה לפי קריטריונים לא רלוונטיים, שעשויים לכלול גזע, מין, גיל, שפה, לאום, דת, נטייה מינית, השקפה פוליטית ואידאולוגיה. במדינות רבות בהן קיימת זכות לשוויון ישנן מחלוקות פוליטיות ומשפטיות לגבי רשימת הקריטריונים שיש לכלול בה. כך לדוגמה, רק בחלק מן המדינות הדמוקרטיות קיים איסור אפליה בשל נטייה מינית או בשל היותו של אדם בעל מוגבלות, וגם במדינות שבהן קיים איסור כזה, פרטיו אינם אחידים.

כדי שתתקיים הזכות לשוויון, כפי שהיא מובנת במדינות דמוקרטיות, צריכים להתקיים שני תנאים:

• חקיקה – חוקי המדינה צריכים לקבוע יחס זהה ושווה לכל אדם ללא משוא פנים, כך שלא תהיה העדפה או פגיעה של החוק באדם או קבוצה כלשהי, בשל גורמים בלתי רלוונטיים כמו: גזע, מין, דת, השקפה פוליטית או אידאולוגיה.
• אכיפה – רשויות השלטון צריכות לאכוף את החוק כך שהשוויון המובע בחוקי המדינה ימומש הלכה למעשה, כלומר בעת מגע בין האדם לרשויות השלטון יעניקו הרשויות לכל אדם יחס זהה, כך שבמקרים זהים, מבחינת הגורמים הרלוונטיים, יינתנו זכויות, חובות ופסקי דין זהים.

הזכות לשוויון משמעה שיש לתת יחס שווה לאנשים בעלי תכונות רלוונטיות זהות. יחס שונה לאנשים בעלי תכונות שוות על רקע שאין לו קשר ענייני (כגון על רקע גזעני) אסור על פי חוק ומכונה אפליה פסולה. על פי פרשנות מורחבת, החובה לכבד את הזכות לשוויון ולהתייחס באופן שוויוני לאנשים חלה לא רק על רשויות השלטון, אלא גם על גופים פרטיים. כך לדוגמה, אי קבלת אדם לעבודה על רקע מין, גזע ודת כאשר נתוניו מתאימים לעבודה – אסורה בישראל על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

מקרים בהם מותרת סטייה מעקרון השוויון

יש הטוענים כי במקרים מסוימים מותר וראוי לסטות מעקרון השוויון, מתוך הכרה כי ישנם פרטים או קבוצות שזקוקים ליחס מיוחד מכיוון שיש להם צרכים מיוחדים או מצב המצדיק מתן יחס שונה^{[דרוש מקור]}. ישנם שני מקרים מוגדרים לסטייה מעקרון השוויון:

• הבחנה – קבוצות בעלות צרכים מיוחדים או מצב מיוחד מקבלות יחס שונה מצד החוק, מתוך התייחסות למצבן ולצורכיהן. למשל: נכים, זקנים, נשים לאחר לידה המקבלות חופשת לידה וכדומה. היחס השונה יכול להיות בצורה של העדפה (כמו הטבות מס, קצבאות, זכויות חנייה לרכב), אך לעיתים הוא כולל גם תנאים מפלים (כגון, חיוב פרישה מעבודה).

ניתן לטעון שהענקת זכויות לנכים ולנשים לאחר לידה אינה פוגעת בזכות לשוויון, מפני שההבדלים בזכויות נובעים מסיבה רלוונטית. אולם, הבחנה בזכויות בשל מין בלבד או מסיבות גיל בלבד (כגון מתן זכות הצבעה מגיל 18, או מתן הטבות וזכויות לזקנים בהגיעם לגיל מסוים) אינה נובעת מסיבה שרלוונטית לכל אדם ספציפי, אלא, משיקולי נוחות על בסיס סטטיסטי (שאולי נובעים מרלוונטיות לגבי רוב האנשים, אך לא לגבי כולם).

• העדפה מתקנת – ישנן קבוצות או אוכלוסיות שלמות שהופלו בעבר ונמנעו מהן זכויות שוות, ולכן נוצר פער ברמתן הכלכלית-חברתית מול שאר החברה. לדוגמה, האפרו-אמריקאים בארצות הברית הופלו במשך עשרות שנים לרעה על ידי חוקים מפלים ויחס אי שוויוני על רקע גזעני, לכן ניתנת להם עדיפות בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה על פני לבנים בעלי נתונים זהים. עוד על נושא זה ניתן לקרוא במאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות. ההעדפה המתקנת היא זמנית ומטרתה היא צמצום הפערים וכאשר אלו יצומצמו תופסק העדפה המתקנת.

יש המתנגדים להעדפה מתקנת וטוענים שהיא מנציחה את הסטראוטיפים נגד קבוצת המיעוט, מעוררת ספקות כלפי ההישגים של חברי הקבוצה, מקטינה את הרצון של חברי הקבוצה להתאמץ על מנת להגיע להישגים אישיים, יוצרת תלות רבה של הקבוצה במדינה ולכן עלולה לגרום לתביעות נוספות שלהם מהמדינה. בנוסף טוענים שהאפליה המתקנת, מהווה אפליה פסולה כלפי שאר האזרחים. למשל לבן אמריקאי עלול שלא להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה מכיוון שמקומו יינתן לאפרו-אמריקאי בגלל העדפה מתקנת.

בישראל

במגילת העצמאות נכתב: "מדינת ישראל ... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". עם זאת, הזכות לשוויון אינה מופיעה בחוקי היסוד, ובפרט הושמטה במכוון מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, העוסק בזכויות האדם.

בפסקי דין שונים פסק בג"ץ שהזכות לשוויון קיימת מכוח עקרונות כלליים, גם בלי שתיקבע בחוק. דוגמאות:

• בשנת 1969 כתב שופט משה לנדוי, בבג"ץ ברגמן, ביחס לעקרון השוויון: "אצלנו אין סעיף מפורש כזה, לא בחוקה כתובה ואף לא בסעיף 'משוריין' של חוק יסוד, ואף על פי כן רעיון זה, שאינו כתוב על ספר, הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו."
• השופט מאיר שמגר כתב: "הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי הוא עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהן."
• השופט אהרן ברק כתב: "עקרון היסוד, המשמש מטרה חקיקתית לכל פעולות הגוף המחוקק, הוא העיקרון של שוויון הכול בפני החוק. ... על-כן יש להניח ולפרש דברי חקיקה, כבאים להגשים מטרה זו ולא לסתור אותה."

בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון הוכרו חלקים מהזכות לשוויון (הקשורים בהפליה הפוגעת באוטונומיה של הרצון הפרטי, אף אם אינה משפילה כשלעצמה) כנגזרים מהזכות לכבוד שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, במה שמכונה "מודל הביניים" לפרשנות היקפה של הזכות לכבוד. פסק דין שבו נערך דיון מקיף בנושא הוא פסק הדין הראשון בעניין חוק טל משנת 2006.

בנוסף לכך, חוקים אחדים אוסרים הפליה, כלומר מבססים את הזכות לשוויון, בהקשרים ספציפיים:

• חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה: אוסר הפליה משלל סיבות ביחסי העבודה. קביעת תנאים שלא ממין העניין, כגון דרישת שליטה מושלמת בעברית מעובד שתפקידו כרוך בדיבור מועט, נחשבת אף היא להפליה. הבחנה המתחייבת מאופיים או מהותם של התפקיד או המשרה, כדוגמת אי קבלת אדם מוסלמי למשרת רב, אינה בגדר הפליה.
• חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים: אוסר הפליה משלל סיבות במתן שירותים לציבור. אין רואים הפליה כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי.
• חוק שיווי זכויות האישה: אוסר הפליה בין גברים ונשים, למעט בתחומי הנישואים והגירושים, ומעגן הוראות לייצוג הולם של נשים.
• חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: אוסר הפליה של אנשים עם מוגבלות.
• חוק זכויות החולה: אוסר הפליה משלל סיבות במתן טיפול רפואי, אך מסייג שאין רואים הפליה מטעמי גיל כאשר ההבחנה נדרשת משיקולים רפואיים.

כפי שעולה מדבריה של שולמית אלוני בעת דיוני הכנסת על הצעת חוק יסוד: מגילת זכויות האדם, ערך השוויון עולה מן המקורות במשפט העברי. האדם נברא אחד, בניגוד לשאר החיות שנבראו בזוגות, ללמד שכל בני האדם הם בניו של אדם הראשון ואין האחד טוב מן האחר.

לקריאה נוספת

• יצחק זמיר, בית המשפט העליון, הוצאת שוקן, 2022, הפרק "השוויון בפני החוק", עמ' 52–61.

קישורים חיצוניים

• הלל סומר, תמר ולדמן, ענת יהב, הזכות החוקתית לשוויון, המרכז הבינתחומי הרצליה, בית ספר רדזינר למשפטים
• האגודה לזכויות האזרח בישראל
• שוויון בפני החוק, דף שער בספרייה הלאומית