היסטוריה עולמית

ערך זה עוסק בתת-דיסציפלינה האקדמית. אם התכוונתם להיסטוריה הכללית של בני האדם ראו הערך ההיסטוריה האנושית. לשימושים אחרים ראו, ראו היסטוריה (פירושונים).

היסטוריה עולמית היא תת-דיסציפלינה אקדמית צעירה יחסית, אשר החלה להתפתח בשנות ה-80 של המאה ה-20. מטרת המחקר בתחום היא להבליט תהליכים משותפים, להצביע על השפעות והשפעות שכנגד ולצייר תמונה גלובלית של ההתפתחות האנושית. היסטוריה עולמית שואפת להיות יותר מאשר אסופה של היסטוריות נבדלות של מדינות, עמים וציוויליזציות.

מתודולוגיה

עיינו גם בפורטל

פורטל היסטוריה הוא שער לחקר ההיסטוריה ומדע ההיסטוריוגרפיה. הפורטל פורש תמונה של אירועים ותהליכים היסטוריים בפרספקטיבה רחבה ומציג את המחקר המדעי העדכני והשתקפותו בערכי ויקיפדיה.

ניסיונות ראשונים לכתיבת היסטוריה עולמית

הדחף לכתיבת היסטוריה עולמית הוא תולדה של תהליכי הגלובליזציה. שני גלים של גלובליזציה הכו במאה וחמישים השנים האחרונות, 1850–2018.

הראשון התרחש בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עת גבר מאוד הסחר העולמי. בעקבות גל זה נעשו הניסיונות הראשונים לכתיבת היסטוריה עולמית, כגון ספריהם של אוסוואלד שפנגלר (Oswald Spengler), ארנולד טוינבי (A.J. Toynbee) וויליאם מק'ניל (William H. McNeill). הגישה בה נקטו הייתה שונה מאוד מהמקובל כיום. בייחוד כשלו באירוצנטריות, דהיינו התייחסות לאירופה במרכז משום שהמודרניות התפתחה לראשונה באירופה, נטו כותבים אלה לייחס משמעות מיוחדת להיסטוריה האירופאית.

לאחר מלחמת העולם השנייה גבר תהליך של התמקצעות באקדמיה ויותר ויותר נטו שלא לראות בעין יפה את העיסוק ב'שאלות הגדולות'. היסטוריונים מקצועיים התרכזו בתחומים גאוגרפיים מצומצמים ובתקופות זמן מוגדרות. ה'שאלות הגדולות' הוזנחו לכתיבה נאראטיבית פופולרית.

היה צורך במבט על כולל ולא מקומי שיתייחס לאירועים המשפיעים על ההתרחשויות המקומיות, התחומות באזורים גאוגרפיים, או באזורים תרבותיים, או באזורים אקלימיים. חיפוש והגדרת משמעות שהיא מעבר למקום, וביחס לזמן, אשר משפיעה על כלל ההתרחשויות בתרבות כדור הארץ.

רוויזיה בהיסטוריוגרפיה העולמית

ההיסטוריה העולמית החדשה קמה בעקבות גל הגלובליזציה הנוכחי שהחל בשנות ה-80 של המאה העשרים. בניגוד להיסטוריה העולמית הישנה שהתמקדה והתמקצעה באירופה, זו החדשה אינה נוגדת את תהליך ההתמקצעות משום שהיא מתמקדת במכלול הנושאים והתהליכים המשותפים שהתרחשו בעולם.

בד בבד עם עלייתה של ההיסטוריה העולמית החדשה חלה תזוזה בהשקפתם של רבים מהעוסקים בנושא באשר למקומה של אירופה בהיסטוריה העולמית. מבשרן של רבות מהשקפות אלה היה מרשל הודג'סון (Marshall G.S. Hodgson). הודג'סון היה עמיתו של מק'ניל באוניברסיטת שיקגו בשנות ה-50. הוא לא רווה נחת מההיסטוריוגרפיה העולמית השלטת בזמנו, זו של מק'ניל. בייחוד שלל את האירוצנטריות שלה. הודג'סון הניח בכתביו יסודות להשקפה היסטורית מאוזנת.

מקומה של אירופה בהיסטוריה העולמית

נקודת מפתח בכל דיון בהיסטוריה עולמית היא שאלת מקומה של אירופה בה. העולם המודרני כפי שהוא מוכר לנו כיום, הוא במידה רבה תולדה של התפתחויות שחלו באירופה – של הדומיננטיות הטכנולוגית שהשיגה בעקבות המהפכה התעשייתית ושל התפשטותה של התרבות המערבית האירופאית, תחילה על ידי שליטה ישירה בתקופת הקולוניאליזם ומאוחר יותר באמצעות תהליכים של גלובליזציה. ניתן להתייחס למונח הגלובליזציה כאל קולוניאליזם ואימפריאליזם כלכלי ותרבותי. באמצעות תהליכים של השתלטות על כלכלות ויצירת תלות שלהן בכלכלה המשתלטת, מאלצים את הכלכלות המקומיות להתיישר לפי הכלכלה השלטת. הכלכלה השלטת מייצרת תנאים של תלות עם הכלכלה המקומית. (למשל באמצעות יצירת בסיסי מסחר של תאגידים עולמיים, ודחיקת יצרנים מקומיים מהשוק. לדוגמה: מקדונלד'ס, קוקה קולה ואחרים). השאלה היא היכן למקם את נקודת המפנה במעבר של אירופה ובעקבותיה שאר העולם למודרניות ומדוע נולדה המודרניות דווקא באירופה. האם הייתה יכולה, למשל, מהפכה תעשייתית לפרוץ במקום אחר?

במאה ה-19, כאשר אירופאים רבים ניסו להסביר לעצמם את הצלחת תרבותם, הם יצרו השלכה לאחור של הדומיננטיות העולמית של אירופה בזמנם ופיתחו נראטיב היסטורי שבו אירופה תמיד הייתה המרכז ושאר העולם שימש לה תפאורה. כך, חילקו את ההיסטוריה האנושית לשלוש תקופות עיקריות: התקופה הקלאסית של יוון ורומא, אליהן התייחסו כ"אירופאיות", ימי הביניים שבאו בעקבות שקיעתה של הציוויליזציה הקלאסית, (היוונית-רומית) והפריחה המחודשת שהחלה בתקופת הרנסאנס. כיום אין חולקים כי הסתכלות כזו נגועה באֵירוצנטריות קיצונית, בלתי מאוזנת ומתעלמת מקיומן ומהשפעתן של תרבויות אחרות. (כדוגמת סין, האסלאם באפריקה ואסיה, דרום אמריקה וכדומה).

הדיון בימינו נסב על מידת ייחודיותה של אירופה ועל הנקודה בזמן שבה יש למקם את המעבר למודרניות. בקצה האחד יש הטוענים שהמהפכה התעשייתית פרצה באירופה במאה ה-18 בשל מאפייניה הייחודיים של התרבות האירופית, מאפיינים שהחלו להתפתח לכל הפחות החל מהרנסאנס במאה ה-14 (ראו למשל השקפותיו של אנגוס מדיסון). בקצה האחר ישנם ה'היסטוריונים החדשים', הכופרים בייחודה של אירופה וטוענים שהמהפכה התעשייתית פרצה בה בשל צירוף מקרי של מספר גורמים (במיוחד קנת פומרנץ [1]).

קווי מִתאר להיסטוריה עולמית

מה היא אם כן התמונה העולה מהשיקולים שהוזכרו לעיל? להלן נתאר קווי מיתאר להיסטוריה עולמית, אפשרות אחת מני רבות, אך אפשרות שבפרטיה העיקריים נהפכת למקובלת. התיאור מבוסס בעיקרו על הסינתזה שיצר קלייב פונטינג בספרו "היסטוריה עולמית – פרספקטיבה חדשה".

התקופה הפרהיסטורית

לאחר שבתקופה הפריהיסטורית התפצלה האנושות למרכזים נבדלים, מהן התפתחו הציוויליזציות השונות של יבשת אירואסיה: סין, הודו, האימפריה הפרסית, האימפריה המוסלמית, האימפריה הרומית/אירופה, הרי שהמוטיב המרכזי במאות הראשונות של האלף השני לאחר הספירה הוא של הרחבה והעמקה של תחום הציוויליזציה, עד אשר המרכזים השונים התחברו מחדש. שטח היבשת שנשלט בידי חברות מאורגנות הלך והתרחב. מספר החברות הלך והצטמצם. הדבר דומה להשתלטות אבולוציונית של צמח אחד המותאם לבית גידול על שטח הולך וגדל על חשבון צמחים אחרים שמתאימים פחות לתנאי הסביבה. למשל עקב שינוי אקלים.

העת העתיקה וימי הביניים

ההתפתחות הטכנולוגית שלפני המהפכה התעשייתית נעשתה טיפין טיפין, כאשר כל פיתוח נבנה על קודמו. אמנם הקצב היה אטי, אך הוא לא פסק לעולם. למשל, החקלאות של ימי הביניים המאוחרים באירופה הייתה יעילה פי כמה מזו שבתקופת האימפריה הרומית. וזאת בשל פיתוחים כגון רתמת חזה לסוסים, אשר גרמה לסוס למשוך את המשא אופקית, ובכך איפשרה סחיבת משאות כבדים בהרבה. במיוחד ניתן כעת היה לרתום לסוס מחרשה. אמנם הרתמה הייתה מוכרת בסין החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, אך היא הגיעה לאירופה רק בסביבות שנת 600 לספירה. דוגמה אחרת היא בניית טחנות רוח וטחנות מים, פיתוח שלא היה מוכר בתקופה העתיקה והגיע לאירופה מארצות האסלאם. במילים אחרות, החלוקה לתקופה קלאסית מתקדמת, ימי ביניים של שקיעה ולאחריהם התקדמות מחודשת היא מוטעית ומטעה. התמונה האמיתית היא של התפתחות טכנולוגית תמידית, כאשר בית היוצר לרוב הפיתוחים הייתה סין, ובמידה פחותה גם ארצות האסלאם. לאורך זמן אומצו הפיתוחים בכל רחבי אירואסיה, כאשר הם מגיעים לכל מקום בזכות הסחר ההולך וגובר בין המרכזים השונים ובאמצעות התרחבות שטח הפנים של המרכזים עצמם.

יש לציין כי אין הדבר אומר כי לא היו שקיעות מקומיות, כגון באירופה שלאחר התמוטטות האימפריה הרומית. אך הדבר אינו סותר את המגמה הרחבה שהתחוללה ברחבי אירואסיה. בנוסף יש לזכור, כי אירופה של אותה תקופה הייתה ציוויליזציה פריפריאלית באירואסיה.

ההתפתחות הטכנולוגית הביאה בעקבותיה לגידול בפריון העבודה, דבר שאיפשר גידול באוכלוסייה הלא חקלאית שבערים, התמקצעות רבה יותר של פקידים ובעלי מלאכה ומורכבות הולכת וגדלה של הציוויליזציה. הצטבר הון מספיק, אשר לראשונה, בסין, רמז לאפשרות של פריצת מהפכה תעשייתית. במאה ה-12, סין של שושלת סונג הייתה ללא כל ספק הציוויליזציה המתקדמת ברחבי יבשת אירואסיה. די אם נזכיר את הדפוס, את הנייר, את אבק השרפה והמצפן – כולם פותחו לראשונה בסין והתפשטו ממנה לשאר אירואסיה. בנוסף, לסין של שושלת סונג הייתה מערכת פיננסית מתקדמת של שטרות במחזור. ולכן, חוקרים רבים העלו השערה שסין של שושלת סונג, בייחוד בתחילת המאה ה-13, עמדה בפתחה של מהפכה תעשייתית. אלא שאז נכבשה בידי המונגולים אשר טרפו את הקלפים. השערה זו אינה מקובלת באופן כללי.

העת החדשה

במציאות כפי שהתרחשה, המהפכה התעשייתית פרצה במאה ה-18 באירופה. איך קרה שאירופה, אשר במשך רוב האלף השני הייתה ציוויליזציה פריפריאלית באירואסיה, מפגרת מבחינה טכנולוגית, עקפה את שאר המרכזים עד כי העולם בו אנו חיים כיום הוא תוצר של תהליכים שהתרחשו בה? זאת שאלה ענקית ונושא לוויכוח ער בקדמת המחקר. לא כאן המקום להרחיב על כך, רק נציין בקצרה כי באופן כללי קיימות שלוש דעות בנושא: א. יש הגורסים כי אירופה כלל לא פיגרה ושהחל מהרנסאנס במאה ה-14 התפתחו מאפיינים ייחודיים בתרבות האירופית אשר איפשרו מאוחר יותר את הפריצה הגדולה של המהפכה התעשייתית. ב. הודג'סון גרס כי התמורה חלה במאה ה-17 בד בבד עם המהפכה המדעית ושעד אז אירופה אכן הייתה פחות מתקדמת משאר המרכזים, על אף המסעות בימים. ג. יש הגורסים כי עד למהפכה התעשייתית ממש אירופה הייתה בפיגור ביחס לשאר המרכזים ורק הצטברות של צירופי מקרים, אותם הם מפרטים, הביאה לידי כך שהמהפכה התעשייתית פרצה דווקא באירופה (ראו Kenneth Pomeranz וראו גם Wolfgang Keller and Carol Shiue).

ההתפרצות הטכנולוגית שחלה באירופה בעקבות המהפכה התעשייתית הייתה אקספוננציאלית ולא איפשרה שום סיכוי להתמודדות מולה של המרכזים האחרים. אך הדבר החשוב להדגיש הוא כי לא ניתן להסביר את המהפכה התעשייתית במנותק מההתפתחויות של האלף השני בכל רחבי אירואסיה. הייתה זו ההצטברות האטית אך מתמדת של פיתוחים טכנולוגיים שקדמו למהפכה התעשייתית, אשר איפשרו את קיומה. ורוב פיתוחים אלה מקורם בסין.

לקריאה נוספת

Toynbee,A., A Study of History 12 vols.; Oxford 1934–61
McNeill, W., The Rise of the West: A History of the Human Community, Chicago, 1963
Hodgson M., Rethinking World History: Essays on Europe, Islam, and World History Cambridge, 1993
Ponting, C., World History: A New Perspective, London, 2000
Pomeranz, K., The Great Divergence: China, Europe and the Making of the Modern World Economy, Princeton, 2000

ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה
יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות
ביל ברייסון, היסטוריה קצרה של כמעט הכל (אנ')
עודד גלאור ואורי כץ, המסע של האנושות, כנרת זמורה-דביר, 2020.

קישורים חיצוניים

היסטוריה כללית, דף שער בספרייה הלאומית
היסטוריה עולמית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

World History Association
Journal of World History
China and Europe אתר לימודי הסוקר את השקפותיו של פומרנץ לגבי מקומה של סין בהיסטוריה העולמית.