חוואליין (מחוז)
| |||
 | |||
| למעלה: אגם לייו, שני משמאל: בית ייצור סיגריות בפנגלין, שני מימין: פארק טארוקו בכביש הקרוס איילנד, שלישי משמאל: חוף צ'ישינגטאן בשינצ'נג, שלישי מימין: תחנת הרכבת של חוואליין, משמאל למטה: צוקי שינגשוויי ליד כביש סוחווה, בתחתית מימין: שדה אורז בשואופנג, חצר אחורית ברכס ההרים המרכזי. | |||
| מדינה |
 טאיוואן | ||
|---|---|---|---|
| מושל | Hsu Chen-wei | ||
| רשות מחוקקת |
Hualien County Council  | ||
| בירת המחוז | חוואליין | ||
| תאריך ייסוד |
9 בינואר 1946 | ||
| שטח | 4,628.5 קמ"ר קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 318,736 (מרץ 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 3.077 נפש לקמ"ר (1 באוקטובר 2022) | ||
| קואורדינטות | 23°58′34″N 121°36′17″E / 23.976111111111°N 121.60472222222°E | ||
| אזור זמן | UTC +8 | ||
  | |||
מחוז חוואליין (במנדרינית: 花蓮縣, בווייד-ג'יילס: Hua¹-lien² Hsien⁴; בפיניין: Huālián Xiàn) הוא מחוז בחוף המזרחי של טאיוואן, לחופו של האוקיינוס השקט. ממערבו נמצא רכס ההרים המרכזי של טאיוואן. מחוז חוואליין הוא המחוז הגדול ביותר בטאיוואן מבחינת שטח, אך בשל אופיו ההררי זהו אחד המחוזות הכי פחות מאוכלסים במדינה. העיר הגדולה במחוז ובירתו היא חוואליין.
רוב האוכלוסייה מתגוררת בעמק חוואדונג, הנמשך מצפון לדרום, ומתוחם בין רכס ההרים המרכזי ובין רכס האי-אן. בשל האופי הכפרי של המחוז, הוא מושך אליו מבקרים רבים בשל הסביבה הטבעית שלו, הכוללת את פארק טארוקו, צוק שינגשוויי וחוף צ'ישינגטאן.
רוב שטח מחוז חוואליין המודרני היה מאוכלס על ידי אנשי סאקיזאיה לפני הגעתם לטאיוואן של הספרדים, ההולנדים ובני ההאן, בהמשך במסגרת שושלת צ'ינג. ב-1895, בעת השלטון הקולוניאלי היפני, האזור שונה למחוז קארנקו (Karenkō). ב-1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הרפובליקה הסינית, שהוקמה בשנת 1911 לאחר נפילת הצ'ינג, השתלטה על טאיוואן והחזירה את שמו של מחוז קארנקו למחוז חוואליין.
נכון לפברואר 2023, שטח הגידולים האורגניים של חוואליאן הגיע ל-3,175 דונם, שזהו שטח הגידול האורגני הגדול במדינה, ומהווה 23% מכלל השטח הכולל. מחוז חוואליין הוא בסיס הייצור החקלאי האורגני הגדול ביותר בטאיוואן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר חוואליין של ימינו נקראה במקור "צ'ילאי" (בסינית: 奇萊), על שם ההתיישבות של הסאקיזאיה, שהיו חלק מהעמים הילידיים של טאיוואן (אנ').
המתיישבים הספרדים הגיעו לאי בשנת 1622 כדי לחפש זהב. לאחר ההסתגלות לצליל המילים המקומיות, הם קראו לאזור טורומואן (בספרדית: Turumoan). המתיישבים הסינים בני ההאן הגיעו בשנת 1851. שושלת צ'ינג הסבה את שמו של האזור לחוואליין (洄瀾) שפירושו 'מערבולות', עקב ערבול המים בדלתא המקומית.
האימפריה היפנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הכיבוש היפני בטאיוואן (1895–1945) המושלים היפניים של האי בחרו שלא לתעתק את השם "קיריי" מכיוון שההגייה היפנית של המילה דמתה למילה היפנית של "לא אוהב, מגעיל" (嫌い, kirai). השם הרשמי הפך לקארנקו (花蓮港, Karenkō). לקראת סוף מלחמת העולם השנייה העביר המושל הכללי של טאיוואן תושבים יפנים רבים של טאיוואן לאזור כדי לפתח חקלאות.
הרפובליקה הסינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 בינואר 1946 עבר המחוז משליטה יפנית לרפובליקה הסינית יחד עם שאר האי טאיוואן. בשנת 1951 חאווליין היה המחוז הראשון בטאיוואן שבו הוחל חוק השלטון המקומי האוטונומי של הרפובליקה הסינית. כיום אזור חוואליין הוא אחד מחמשת ריכזוי האוכלוסייה העיקריים בטאיוואן, יחד עם טאיפיי, טאיג'ונג, טאינאן וגאושיונג.
תאונת הרכבת ב-2021
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאונת הרכבת בטאיוואן (2021)
ב-2 באפריל 2021, רכבת של חברת "טארוקו אקספרס" ירדה מהפסים בכניסה הצפונית של מנהרת צ'ינגשוויי, לאחר שפגעה במשאית שנפלה על הפסים. תאונה זו הייתה לתאונת הרכבת הקטלנית ביותר בטאיוואן מאז 1948, כשלפחות 50 נוסעים נהרגו בה, ויותר מ-150 נפצעו.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז חוואליין ממוקם במזרח האי טאיוואן, לחופי האוקיינוס השקט לכיוון יפן (מחוז אוקינאווה). במערב גובל רכס ההרים המרכזי ברשות המקומית המיוחדת של טאיג'ונג, מחוז נאנטואו והרשות המקומית המיוחדת של גאושיונג. בצפון גובל המחוז עם מחוז יילאן, ובדרום עם מחוז טאיטונג. המחוז משתרע לאורך 137.5 ק"מ מצפון לדרום, כאשר רוחבו נע בין 27 ל-43 ק"מ ממזרח למערב. שטחו הוא כ-4,628.57 קמ"ר, והוא תופס כשמינית משטחה הכולל של טאיוואן.
למרות שטחו הגדול של המחוז, רק 7% ממנו מאוכלס. בשטח הנותר ישנם 7% של נהרות ו-87% של הרים. ההרים מורכבים מרכס ההרים המרכזי במערב ורכס האי-אן במזרח. הנהרות העיקריים במחוז הם נהר חוואליין, נהר שיוגולוואן והערוצים המסתעפים מהם. המישורים משתרעים לאורך העמקים בין שני רכסי ההרים ברוחב של כ-3–6 ק"מ.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לינואר 2023, במחוז חוואליין יש 318,995 תושבים המתגוררים בעיר אחת וב-12 עיירות. במחוז מתגוררים תושבים ממספר תרבויות ילידיות רבות כמו אמיס, אטאיאל, בונון, טרוקו, סאקיזאיה וקוואלן. נכון לשנת 2014 הילידים היוו 27.5% מאוכלוסיית מחוז חוואליין (כ-91,675). אנשי האקה מהווים כ-30% מהתושבים.
המחוז ראה גידול אוכלוסין שלילי מאז תחילת שנות ה-2000, עקב הגירה למקומות אחרים מחוץ למחוז, עם ירידה ממוצעת של 1,393 איש בשנה בממוצע עד סוף העשור השני של המאה ה-21.
על פי סקר משנת 2015 של מדד האושר הלאומי, מחוז חוואליין דורג כמקום המאושר ביותר בטאיוואן מבין 20 מחוזות וערים אחרים, בשל שביעות הרצון של התושבים מאיזון בין עבודה וחיים, רמת החיים, השכלה, איכות הסביבה וביצועי השלטון המקומי.
דת
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחוז ישנם מקדשי בודהיזם רבים וכן מקדשי דתות עממיות אחרות. במחוז ישנו גם את ריכוז הקתולים הגבוה ביותר בטאיוואן, 9.46% מהאוכלוסייה.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחוז חוואליין ישנם אצטדיון כדורגל ואצטדיון הבייסבול. בגלל הנוף הייחודי, האוויר הצח, מזג האוויר הנעים ושפע שבילי האופניים, מחוז חוואליין הוא יעד פופולרי לרוכבי אופניים ורצי מרתון. טורנירי רכיבה על אופניים ואירועי מרתון רבים מתקיימים מדי שנה במחוז. לדוגמה, Taiwan KOM Challenge ו-Taroko Gorge Marathon.
המחוז גם אירח את אליפות אסיה בקאנו פולו ב-2009.
