הוצאה לאור
הוצאה לאור היא תהליך הבאתה של יצירה כתובה (רומן, סיפור, מאמר, כתבה עיתונאית וכדומה) מרשות היחיד של מחבר היצירה לרשות הרבים של הקוראים, בצורה של ספר, עיתון, כתב עת, אתר אינטרנט וכדומה. האדם העוסק בהוצאה לאור קרוי מוציא לאור (מו"ל). הוצאה לאור של יצירות באמצעים אחרים של תקשורת המונים, כגון העלאה של מחזה בתיאטרון או יצירה של תקליטור או סרט קולנוע, קרויה הפקה.
תהליך ההוצאה לאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביצירה המתפרסמת באינטרנט תהליך ההוצאה לאור קצר במיוחד. באתרים רבים, מיד ברגע שהמחבר סיים לכתוב את יצירתו הוא מוציאה לאור. פרסום בדפוס כרוך בתהליך ארוך יותר, הנמדד בשעות או ימים (מאמר עיתונאי), שבועות, חודשים (מאמר בכתב עת) ואף שנים (ספר). תהליך זה כולל שלבים אחדים:
בדרך כלל מוסר המחבר את פעולת ההוצאה לאור לגוף המתמחה בכך, הוצאת ספרים – כאשר מדובר בספר, או מערכת כתב עת – כאשר מדובר במאמר, בסיפור קצר או בשיר.
בארצות הברית ובמדינות נוספות מקובל שההתקשרות עם המו"ל נעשית בעזרת סוכן ספרותי. בישראל שיטה זו פחות מקובלת, ועל המחבר לעסוק בכך בעצמו. בישראל פועלים מאות מו"לים, המוציאים לאור מדי שנה אלפי כותרים (בהדפסה ראשונה או חוזרת). כמחצית מן הכותרים מופקים על ידי 20 המו"לים הגדולים. מדי שנה עורכים המו"לים בישראל את שבוע הספר העברי, שבמסגרתו מוקמים ירידי ספרים ברחובות הערים, ובהם נמכרים ספרים בהנחות של 20 עד 40 אחוזים.
קיימות גם הוצאות ספרים קטנות, עצמאיות ואישיות המאפשרות לסופרים להדפיס את ספריהם לרוב ללא תהליך הסינון שקיים בהוצאות הגדולות והמוכרות יותר. בהתאם, ייתכן כי עלויות ההוצאה יהיו גבוהות יותר, אך זה לא מן ההכרח.
ברבע האחרון של המאה ה-20 החלה המילה הכתובה לצאת לאור לא רק בגרסת דפוס (על-גבי נייר), אלא גם בגרסאות אלקטרוניות שניתן לקרוא בעזרת קורא ספרים אלקטרוני: תחילה כקובצי קלט למחשב, בעיקר על-גבי CD-ROM, ולאחר מכן באתרי אינטרנט. דוגמה לכך היא האנציקלופדיה בריטניקה, שלאחר שיצאה בדפוס יותר ממאתיים שנה, יצאה לאור בשנת 1993 גם בגרסת תקליטור, ובשנת 1994 הוצגה לקוראים גם באתר אינטרנט. שלבי ההדפסה והכריכה של הספר האלקטרוני שונים מאלה של הספר המודפס.
ספר הבדיחה והחידוד מאת דרויאנוב מייחס לחיים נחמן ביאליק את האמירה "כך דרכו של מו"ל בישראל: תחילה מדפיס, אחר-כך מפסיד, ולסוף – מספיד".
מציאת המו"ל המתאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהוצאות הספרים עובדים לקטורים (קוראי כתבי-יד), שתפקידם לבחור בין כל כתבי היד המגיעים להוצאה אילו יוצאו לאור. הבחירה נעשית על פי שיקולים של איכות, סיכויי ההצלחה המסחרית של כתב היד, ובהוצאות המוקדשות לז'אנר (סוגה) מסוים של דברי דפוס, הבחירה נעשית בהתאם לרוח ההוצאה וקהל היעד שלה. לרוב המו"לים ממליצים לשלוח אליהם טיוטה ראשונית של 3–7 פרקים ראשונים, טרם השלמת כתיבת כלל הספר, ואם כתב היד מוצלח יעודדו את המשך כתיבתו לצורך הוצאתו לאור. לאחר הכתיבה, אם המו"ל ומבקר הספרים מטעם המו"ל, מוצאים את הספר כמספיק טוב או בעל סיכוי גבוה להצלחה מסחרית, המו"ל עצמו יממן את כלל הוצאות הוצאתו לאור של הספר. אם לא, יבקשו מהמחבר לכסות את כלל הוצאות ההוצאה לאור.[1]
בקרב המו"לים קיימות התמחויות שונות: יש המתמחים בספרי בישול, אחרים מתמחים בספרות משפטית, ספרות יפה וכו'. מו"לים גדולים עוסקים בתחומים רבים, אך גם הגדול שבהם אינו עוסק בכל התחומים. להצלחת ההתקשרות עם המו"ל, הן בשלב של חיפוש מו"ל והן בשלב של הפקת הספר, יש לפנות למו"ל שתחומי התמחותו תואמים את הגדרת הספר. פנייה למו"ל שאינו מתאים תיענה במוקדם או במאוחר בשלילה, ולכן אין בה תועלת.
לבחירת המו"ל הנכון עשויה להיות השפעה מכרעת על הצלחתו של הספר. דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בהחלטתו של סטיבן הוקינג לפרסם את ספרו "קיצור תולדות הזמן" דווקא בהוצאת בנטם, הפונה לקהל הרחב, ולא בהוצאה הפונה לאנשי מדע או לקהל משכיל במיוחד. את תיאור התהליך של מציאת המו"ל נותן הוקינג בספרו האחר, "חורים שחורים, גורי יקומים ומסות אחרות":
לאחר שהחלטתי להקדיש זמן ומאמץ לכתיבת ספר, רציתי שהוא יגיע למספר אנשים גדול ככל האפשר. ספרי הקודמים, הטכניים, התפרסמו בהוצאת האוניברסיטה של קיימברידג'. המו"ל הזה עשה עבודה טובה, אבל הערכתי שהוא אינו מתאים לציבור הרחב שעליו חשבתי. לכן פניתי לסוכן ספרותי, אל צוקרמן, שהוצג בפני כגיסו של אחד מעמיתי. נתתי לו טיוטה של הפרק הראשון והסברתי שאני רוצה ספר מהסוג הנמכר בדוכני הספרים בנמלי תעופה. הוא אמר שאין לי שום סיכוי. אולי הוא יימכר היטב לאקדמאים ולסטודנטים, אבל ספרים כאלה אינם מסוגלים לפרוץ לנחלתו של ג'פרי ארצ'ר.
מסרתי לצוקרמן את הטיוטה הראשונה של הספר ב-1984. הוא שלח אותו לכמה מו"לים והמליץ בפני לקבל את ההצעה של נורטון, מו"ל אמריקני הפונה לציבור "גבוה" למדי. במקום זאת החלטתי לקבל את הצעתה של הוצאת בנטם, הפונה לקהל הרחב. אמנם בנטם אינה מתמחה בפרסום ספרי מדע, אבל ספריה מצויים בשפע בדוכנים שבנמלי התעופה.
— סטיבן הוקינג, חורים שחורים, גורי יקומים ומסות אחרות
ההחלטה בפניה עומד המו"ל עם קבלת פנייה מהמחבר אינה פשוטה, מפני שעליו לחזות את מידת ההצלחה הצפויה לספר, ובהתאם לכך להחליט על כדאיות ההשקעה בהפקת הספר. כתוצאה מכך, גם מחברים של ספרים שהפכו לרבי-מכר התקשו במציאת מו"ל לספרם הראשון. בדוגמאות הבאות ניתן למצוא נחמה ומוסר השכל:
- ספרו הראשון של פנחס שדה, "החיים כמשל", נדחה על ידי שלושים מו"לים, ולבסוף יצא לאור בהוצאת המחבר.
- לורנס ג' פיטר מספר כי ספרו המצליח "העיקרון הפיטרי" נדחה במשך שנים אחדות על ידי 13 מו"לים.
- ספרו של ג'יימס ג'ויס "דבלינאים" נדחה על ידי 22 מו"לים.
- ספרה הראשון של ג'יי קיי רולינג מתוך סדרת רבי המכר של כל הזמנים "הארי פוטר ואבן החכמים", נדחה תחילה על ידי 12 מו"לים בטענה שהספר אינו מסחרי.
- בשנת 1889 החזיר כתב-עת אמריקני לרודיארד קיפלינג (לימים חתן פרס נובל לספרות) כתב-יד בצירוף הערה: "צר לי, מר קיפלינג, אבל אתה פשוט אינך יודע כיצד להשתמש בשפה האנגלית".
הוצאה לאור במימון המחבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הוצאת רהב
לעיתים מגלה המחבר שאין ביכולתו למצוא הוצאה לאור שתיקח על עצמה את כל עלויות ההפקה של הספר שכתב. במקרה זה עומדת למחבר האפשרות להשתמש בשירותי הוצאת ספרים המתמחה בהוצאה לאור של ספרים במימון המחבר. ההוצאה לאור מספקת למחבר את כל שירותי ההפקה וההפצה, תמורת תשלום של המחבר המכסה את העלויות של שירותים אלה, ומותיר רווח למו"ל. בדרך כלל מובטחים במצב זה למחבר תמלוגים גבוהים יותר מאלה המקובלים במקרה שהמו"ל לוקח על עצמו את עלויות ההפקה ואת הסיכון העסקי שבהשקעה בהפקה.
בצורת מימון זו מקובל גם כי המחבר וההוצאה חולקים ביניהם את זכויות היוצרים, לעומת הפקה במימון ההוצאה, שם כל הזכויות שייכות למו"ל.
אפשרות נוספת במצב זה היא השגת מימון מצד שלישי. אפשרות זו נפוצה בספרות אקדמית, שבה מגייס המחבר תמיכה של קרנות מתאימות בהוצאה לאור של ספרו. תמיכה זו אינה בהכרח מימון מלא של הפקת הספר, אך די בה כדי לאפשר את הוצאתו לאור.
הוצאה עצמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיתים, ובפרט כאשר המחבר אינו מוצא מו"ל לספרו, נעשית ההוצאה לאור על ידי המחבר, במסלול המכונה 'הוצאה עצמית'.
במסלול זה - המחבר מבצע בעצמו, או שוכר אנשי מקצוע שיבצעו עבורו בתשלום את חלקי הפקת הספר; למן הטיפול בתכני הספר, הקלדת כתב היד, עריכה ספרותית, עימוד ועיצוב הספר ועד לפנייה אל בית דפוס.
עם התפתחותו של מימון ההמונים, החלה האפשרות של הוצאה עצמית להיות יותר אטרקטיבית. אחת הסיבות לכך, בין היתר - היא התמורה הנמוכה המשולמת לרוב למחברים על ידי הוצאות הספרים המסחריות.[2] בהוצאה עצמית המחבר יקבל מאה אחוזים מהרווחים על מכירת הספר, וזכויות היוצרים על הספר ועל תוכנו נותרות בידיו. מסיבה זו, במקרים רבים הוצאה עצמית כדאית יותר למחבר מבחינה כלכלית.[3]
כיום ישנן בישראל הוצאות ספרים גדולות אשר מתמקדות בהענקת שירותי הוצאה עצמית למחברים, בהן המחבר משלם להוצאה על שירותי ההפקה, וזכויות הספר נותרות בידיו בלבד.
הדפסה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדפסה נוספת של ספר נעשית לפי שיקול דעתו של המו"ל, לאחר שאזל המלאי של ההדפסה האחרונה וממשיך להתקיים ביקוש לספר, או מתעורר מחדש ביקוש כזה. בהדפסה נוספת מודפס הספר בדיוק כפי שהודפס בעבר, לעיתים תוך שינוי מינורי כגון שינוי העטיפה. הדפסה נוספת היא צעד סביר כאשר מדובר בגרסה מקורית (לא מתורגמת) של ספרות יפה, שאותה לא נהוג לעדכן, וכן כאשר עברו שנים לא רבות מאז שיצאה לאור ההדפסה הראשונה של ספר עיון, כך שהספר עודנו רלוונטי.
שיקולים כלכליים ואחרים גורמים להוצאת הדפסה חוזרת של ספר אף שמבחינת טובת הקורא עדיף להוציא מהדורה חדשה. במיוחד יש משמעות לשיקולים כלכליים אלה בשוק קטן יחסית כמו בישראל. דוגמה להמחשת הבעייתיות שבצעד זה: בשנת 1984 יצא לאור בהוצאת "עם עובד" תרגום עברי לספרו של דניס מק-סמית, "מוסוליני". עשרים שנה לאחר מכן יצאה לאור מהדורה נוספת של הספר, ובה שני שינויים בולטים: העטיפה עוצבה מחדש, ובסוף הספר נוסף מפתח עניינים. בתוכן הספר לא חל כל שינוי. בעיה ראשונה בולטת לעין: במהלך תקופה ארוכה זו השתנו כללי הכתיב המלא, ומילים כדוגמת "פארלאמנט", "מיספר", "ריפובליקה", "סינאטור", שאולי נראו סבירות בשנת 1984, נראות שגויות בעליל בשנת 2004.
מהדורה חדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מהדורה
קודם לביצוע הדפסה נוספת של ספר יש לשקול האם הגיע הזמן למהדורה חדשה, בהתאם לשינויים שהצטברו מאז סגירת המהדורה הקודמת. השינויים ממהדורה למהדורה הם בעיקר מהסוגים הבאים:
- תיקון טעויות;
- עדכון נושאים שהשתנו מאז פרסום המהדורה הקודמת;
- הרחבת הדיון בנושאים שנכללו במהדורה הקודמת;
- הוספת נושאים חדשים, המתבטאת לעיתים בשינוי מבנה הספר, כגון הוספת פרק חדש או סעיף חדש;
- שינוי אופן הצגתם של נושאים שונים, כגון שיפור באופן הצגתו של סעיף שהתגלה כבלתי מובן.
חמו"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברשימות קטלוגיות של ספרים ופרסומים מצוי לעיתים הקיצור חמו"ל ליד הסעיף הוצאת ספרים. הפירוש המילולי של הקיצור הוא "חסר מו"ל" וכוונתו ששם המו"ל אינו רשום על גבי הפרסום ושהמקטלג לא הצליח לגלות מי המו"ל של הפרסום.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צביקה רייך, להוציא לאור, תמיר מוציאים לאור, 1998.
- נתונים סטטיסטיים המתפרסמים על ידי הספרייה הלאומית על ההוצאה לאור בישראל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התאחדות הוצאות ספרים בישראל
- מאגר המו"לים בישראל בספרייה הלאומית
- אריאנה מלמד, כך תוציאו ספר (ההתרגשות שלפני), באתר ynet, 1 במרץ 2001
- אריאנה מלמד, כך תוציאו ספר (המאמץ שאחרי), באתר ynet, 1 במרץ 2001
- גרשון זילברברג, היה שלום יוהנס גוטנברג, מאמר בנושאים סדר, דפוס והוצאה לאור
- הרשימה המלאה של כל הוצאות הספרים באתר טקסט רץ הוצאה לאור
- מוטי נייגר, מאה שנה לייסוד המו"לות העברית בארץ ישראל ולכינון המרכז הספרותי בה, קשר 37, אביב-קיץ 2008, 82–92
- מוטי נייגר ונרמינה עבדולאייב, החוויה המו"לית: בחינת תהליכי ההוצאה לאור של כתבי יד ספרותיים בספרים ובאתרי אינטרנט מנקודת מבטם של היוצרים, קשר 41, חורף 2011 עמ' 54–64
- אריאנה מלמד, מצעד הדחויים, באתר ynet, 28 בספטמבר 2001
- דייוויד אושינסקי, לא תודה, מר נבוקוב, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2007, על מכתבי דחייה
- לשבור את המגירה - איך להוציא לאור, הבלוג של אופיר עוז
- מוציאים לאור והוצאה לאור, דף שער בספרייה הלאומית