לדלג לתוכן

כושי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כושים)
בתרגום הראשון לעברית של מחזהו של ויליאם שייקספיר, "אותלו", נקרא גיבור המחזה "איתיאל הכושי"

כושי היא מילה שמקורה בתנ"ך, שמתייחסת לאדם (לרוב האדם השחור ממוצא אפריקאי) בעל צבע עור כהה ביותר (קרוב לשחור). החל מהעשורים האחרונים של המאה ה-20 נחשבת מילה זו למילת גנאי גזענית, או לפחות לבלתי תקינה פוליטית.[1][2] ההטעמה התקנית של המילה היא במלרע, אך דוברי עברית ישראלית הוגים אותה, בדרך כלל, במלעיל.

מקור המונח

המילה העברית "כושי" מתייחסת בתורה למי שבא מארץ כוש, שהיא, כנראה, סודאן של היום, ולמעשה, האזור המיושב מדרום למצרים. כוש בן חם היה בכורו של חם בן נח.

במהלך העת העתיקה כוש זוהתה כאתיופיה, עקב טעות שנוצרה בתרגום השבעים, בו "כוש" מתורגמת ל"אתיופיה". למעשה ממלכת כוש אכן הייתה קיימת אך באזור סודאן ולא באתיופיה. הבלבול נוצר כיוון שהאזור מדרום למצרים נקרא בפי המצרים בשם "כוש", על שם הממלכה הדומיננטית בו, ואילו היוונים קראו לאזור זה בשם "אתיופיה". מאוחר יותר, כאשר קיסרות אקסום החבשית התנצרה, היא אמצה לעצמה את השם "אתיופיה". כך נוצרה הטעות, הקיימת עד היום.

בתורה בספר בראשית מסופר על כנען, בנו האחר של חם שקולל על ידי נח: ”וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן; עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו” (בראשית, ט', כ"ה). אירופאים ניצלו מאוחר יותר פסוק זה כדי להסביר את שעבוד האפריקאים כהי העור לעבדות (אף על פי שהוא קילל את כנען ולא את כוש).[3]

בספר במדבר (י"ב, א') מסופר על מרים ואהרן, אחיו של משה רבנו, המרכלים ”עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח”, דבר שאינו מקובל בקרב בני ישראל. רש"י נותן כאן פרשנות החורגת מן הפשט, באומרו: "אשה כושית – מגיד שהכל מודים ביופיה, כשם שהכל מודים בשחוריתו של כושי", ומחזק את דבריו באומרו: "כושית – בגימטריה יפת מראה". בפירושו לדברי אברהם לשרי אשתו: ”הִנֵּה־נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת־מַרְאֶה אָתְּ” (בראשית, י"ב, י"א) כותב רש"י: "עכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים, ולא הורגלו באישה יפה". בספר עמוס משווה הנביא את יחסו של ה' לעם ישראל ליחסו לעמים אחרים, ובין היתר לכושים: ”הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. וכן בתהילים ”שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי” (תהילים, ז', א') שלפי מדרש שוחר טוב, דוד המלך משתמש בכינוי גנאי לשאול המלך בן שבט בנימין.

שני מטבעות לשון מפורסמים עושים שימוש במילה כושי: ירמיהו הנביא מציג את השאלה "היהפוך כושי עורו?", שהפכה כביטוי למציאות שאינה יכולה להשתנות. את האמרה "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת" טבע המחזאי פרידריך שילר בדרמה "קשר פיאסקו", שפורסמה בשנת 1783. בנוסף, תרגומו הראשון לעברית של המחזה השייקספירי "אותלו: המורי מוונציה" נעשה בידי יצחק סלקינסון בשנת 1874, והוא נקרא בשם "איתיאל הכושי".

"כושי" ככינוי גזעני

בעברית הישראלית לא שימש המונח "כושי" בתחילה ככינוי פוגעני. להפך, בשנים קודמות אף שימש לעיתים כשם חיבה לאדם כהה עור או ג'ינג'י (לדוגמה כושי רימון). מילים אחרות עשו שימוש בצבע העור ככינוי גנאי, דוגמת המונח "שוואַרצע" (יידיש: שחור).[2]

דוגמאות נוספות לשימוש חיובי שנעשה בעברית של אמצע המאה ה-20 ניתן למצוא בספר הילדים הידוע דירה להשכיר של לאה גולדברג בו מתגוררת "חתולה כושית", בספר עצרת החיות של אריך קסטנר המתרגמת מרים ילן-שטקליס המתייחסת ל"ילד כושי"[4] ועוד.

בחצי השני של המאה ה-20 הפכה המילה "כושי" לכינוי פוגעני, ולדעתו של רוביק רוזנטל היא "נחשבת למילה הגזענית הבוטה והמקוממת ביותר באוצר ביטויי הגזענות בשפה.".[2] הדבר נבע בין השאר מהזהות שנוצרה בינו לבין המונח באנגלית "ניגר" (שהוא כינוי גנאי) ו-"Negro" (שהייתה פעם מילה תקינה,[5] אולם בשנות ה-60 של המאה ה-20, עם הצלחת מאבק השחורים בהובלת התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח בארצות הברית לשוויון זכויות, הפך לכינוי לא מקובל).[6]

שינוי משמעותו של הכינוי "כושי" בא לידי ביטוי גם בתחום התרבות ובתחום הצרכנות: שיר הילדים "כושי כלב קט" נאסר לשידור בקול ישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20, מחשש לפגיעה ביחסי ישראל עם מדינות אפריקה.[7] שמה של הגבינה שיוצרה בישראל ונקראה "כושי" שונה ל"אושי", וגם שמו של קרמבו, שנקרא "כושי" בראשית הפצתו בארץ ישראל, שונה.

בישראל: כינוי גנאי ליהודי אתיופיה

ערך מורחב – כינויי קהילת ביתא ישראל

במהלך העלייה מאתיופיה ישראלים אשר הורגלו בביטוי זה החלו לקרוא לישראלים יוצאי אתיופיה בשם זה. התרבות האתיופית מבחינה במושגים השונים של כהי העור. העמים החבשים יושבי אתיופיה אינם רואים עצמם כשחורים, מכיוון שמוצא עמים אלו הוא שמי ולא אפריקאי, באתיופיה עצמה נעשתה הפרדה כמעט מוחלטת בין אפריקאים שחורים לחבשים, גם החבשים עצמם השתמשו במונח "טוקר" (שחור) כלפי אפריקאים כהי עור, עמים אלו ניצלו זאת כמו האירופאים לעבדות (אמהרית: "ברייה" - "עבד") של העמים האפריקאים הלא חבשים באתיופיה, האימפריאליזם החבשי בייחוד זה של המרוץ לאפריקה שבו אתיופיה השתתפה באופן בלתי רשמי גרם למוות של כ-5 מיליון אפריקאים שחורי עור על ידי הקיסר מנליק השני, דבר זה יותר מאוחר העלה לשלטון את הרודן מנגיסטו היילה מריאם שלא היה חבשי.[8] מרחיב על כך החוקר דני בודובסקי:

באתיופיה היו קיימות אבחנות ברורות בין הסוגים השונים של צבע העור ומרביתם המכריע של האתיופים[9] (ובם גם היהודים) לא הגדירו עצמם כשחורים ("טוקור" באמהרית) אלא כחומים ("טעים" באמהרית), או כאדומים ("קאי", "קאי דמה") - אם היה להם גוון עור בהיר יותר. מבחינת עולם התוכן השתייכו ה"שחורים" לעולם התוכן של העבדים, דבר שיש בו להסביר את התגובות הקשות כל כך והעלבון לכך שבארץ הם נתקלים במקרים בהם קוראים להם כושי, מילה הנתפסת כקללה ופגיעתה של זו קשה אף ממכה וכדברי פתגם אתיופי ידוע - "נקע של הפה - אי אפשר לרפא אפילו במסאג' של חמאה".[10]

בפסק דין מינואר 2007, הדן במקרה בו קרא נהג למאבטח "כושי", כתב השופט יצחק מילנוב את הדברים הבאים:

הכינוי "כושי" נחשב בעיני החברה בכללותה ככינוי גנאי וכעלבון, שנועד להטיל דופי באדם בשל צבע עורו הכהה, ולסמנו כ"חריג", וכנחות ביחס לאדם בעל צבע עור בהיר. המדובר, למעשה, בביטוי גזעני, שנועד להשפיל ולבזות את התובע, אך ורק בשל השתייכותו לעדה האתיופית ובשל היותו בעל צבע עור כהה, ומשכך הוא נופל בגדר החלופה הרביעית של הגדרת "לשון הרע" שבסעיף 1 לחוק (ביטוי שנועד "לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית").[11]

בדיון בעתירה לבג"ץ התייחסה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש לקצין בחיל האוויר שכינה חייל בכינוי "כושי" וקבעה כי זו

התבטאות חמורה, שמקומה לא יכירנה בחברה בישראל בכלל, ובצה"ל בפרט. התבטאות זו חמורה בשל אופייה הפוגע והגזעני; היא חמורה במיוחד כשהיא מושמעת מצד קצין בכיר כלפי פקודו. היא מפיצה רוח רעה בשורות הצבא, ופוגעת הן בחייל היחיד הן בעדה שלמה, שהפליאה להיקלט בארץ ונושאת בעול השירות בצבא, וראויה להערכה ותחושת אחווה מצד חיילים ורעים לנשק.[12]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אברהם מלמד, "היהפוך כושי עורו: האדם השחור כאחר בתולדות התרבות היהודית", הוצאת זמורה ביתן והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2002.
  • פרנץ פאנון, "ניסיונו הקיומי של השחור", בתוך: יהודה שנהב (עורך), קולוניאליות והמצב הפוסטקולניאלי, 2004, עמ' 25–46.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: כושי

הערות שוליים

  1. ^ רפאל ניר, "תקינות פוליטית לשון נקייה והזניית השפה", פנים 7, סתיו
  2. ^ 1 2 3 רוביק רוזנטל (טור דעה), הזירה הלשונית: אל תקרא לי שחור, באתר nrg‏, 22 בספטמבר 2005
  3. ^ ההיפוך שנעשה בין כנען לכוש נדון בהרחבה בספרו של אברהם מלמד, "היהפוך כושי עורו: האדם השחור כאחר בתולדות התרבות היהודית", הוצאת זמורה ביתן והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2002; וראו גם מאמרו של מנחם קליין "וזכרת כי עבד היית"
  4. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל דק, האם מותר עדיין לכתוב "כושי" בספר לילדים?, באתר הארץ, 17 באפריל 2019
  5. ^ לדוגמה הארגון "United Negro College Fund" (אנ')
  6. ^ אין זהות בין המושגים מאחר שלכינויים היסטוריה שונה, ראו רוביק רוזנטל, שם.
  7. ^ גיא טנא, כושי כלב קט- צנזורה מוזיקלית בישראל באתר "מאמרים".
  8. ^ בנאום שנאם מנגיסטו לפני המהפכה האתיופית הצהיר כך "בארץ הזו, ישנם משפחות אריסטוקרטיות המסווגות באופן אוטומטי בני אדם עם עור כהה, שפתיים עבות, ושיער מקורזל כ"ברייה" ... שיהיה ברור לכלום שאני אעצור את הכינויים הגזעניים הללו." מתוךPaul B. Henze, Layers of Time, page 290
  9. ^ עוד טעות נפוצה ההשוואה בין אתיופים לחבשים.
  10. ^ דני בודובסקי, מאוצר הפתגמים של יהודי אתיופיה
  11. ^ א (י-ם) 7878/05 אבי צגאי נגד איגנה אבי אבשלום, ניתן ב-11 בינואר 2007
  12. ^ בג"ץ 6466/10 טוראי אברהם (אבי) ימר נ' הרמטכ"ל ואחרים, ניתן ב-30 ביוני 2011


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כושי&oldid=38934610"