לפני עיוור לא תיתן מכשול

לפני עיוור לא תיתן מכשול
(מקורות עיקריים)

מקרא	ויקרא, י"ט, י"ד; דברים, כ"ז, י"ח
משנה תורה	ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"ב, הלכה י"ד
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו רצ"ט ספר החינוך, מצווה רל"ב

לפני עיוור לא תיתן מכשול היא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, האוסרת להכשיל את העיוור בדרך. בהלכה, המצווה פורשה פרשנות מרחיבה, והיא כוללת איסור לתת עצה מטעה לאדם בעניין שאינו מבין בו (הכשלה תבונית), או לגרום לאדם לעבור עבירה (הכשלה מוסרית).

האיסור מופיע בספר ויקרא: ”לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'”

קללה על העוברים על האיסור, מופיעה בפרשת הקללות בהר גריזים והר עיבל: ”אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן”

משמעות האיסור

בפרשנות המקרא

לפי פשוטו של מקרא, יש איסור להכשיל אדם עיוור ולגרום לו ליפול, למשל לשים לפניו אבן. פרשנות זו הייתה מקובלת אצל השומרונים. לעומת זאת, אף אחד ממפרשי התורה בזרם הרבני לא פירש כפשוטו. רש"י שמתבסס על תורת כהנים, מעדיף בשני המקומות פרשנות אלגורית לפסוקים, וסובר שמדובר בעצה מטעה שאותו אדם יפול בה כאשר ינסה ליישם אותה: "לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו; אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור, ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו". גם התרגומים על הפסוק "ארור משגה עיור בדרך" מפרשים באופן אליגורי, שהאיסור הוא להטעות עובר אורח כאשר מבקש מידע לגבי הדרך, שהוא כעיוור בעניין הזה.

המהר"ל (גור אריה) ותלמידו הכלי יקר מחזקים את טענתו של רש"י שלא מדובר בעיוור של ממש אלא ב"עיוורון תבוני", מכיוון שהפסוק האוסר נחתם במילים "אני ה'", ובכל מקום שכזה הכוונה לאיסור המסור לליבו של אדם, שאין אדם אחר יכול לדעת, ורק ה' רואה ומתרה, ואילו בנתינת מכשול של ממש, העיוור או אדם אחר יכולים לגלות מי הכשיל אותו.

לעומתם, המשך חכמה יוצר סינתזה משני הפירושים, וסובר שהאיסור הראשוני הוא הכשלה פיזית של עיוור כדברי הכותים, ואף לכרות בור ברשות הרבים, שהנופל לתוכו נחשב כעיוור בהתייחסות לבור, אלא שאיסור זה מורחב, וכולל גם איסור להכשיל אדם שעיוור מחמת קוצר דעתו בנתינת עצה שאינה הגונה להחזיקו בדרכו הרעה. המשך חכמה מרחיב עוד יותר את ה"עיוורות השכלית" גם ל"עיוורות מנטלית ורגשית" הבאה מחמת כעסו או יצרו של האדם. פירוש מרחיב זה מקובל גם בלשון ימינו כאשר רבים משתמשים בביטוי לפני עיוור גם לגבי פיתוי, על אף שהמפותה מודע לכך שהוא עובר על איסור. למשל, השופט חיים כהן התבטא לגבי החוק האוסר משחקי מזל: "המעוות אשר החוק בא לתקנו אינו רק עידוד השאיפה להתעשרות קלה ולא בעמל ובמשפט כי אם גם - ואולי בעיקר - שימת מכשול לפני עיוור שבמקום שיוציא אדם את כספו למחייתו ולמחיית ביתו, מניחו על קרן הצבי של המזל".

בהלכה

אצל חז"ל רואים הרחבה של עיקרון זה לעיקרון המוסרי, כלומר איסור הכשלת חברו בעבירה. בין המקרים שהם מביאים להדגמת האיסור הם מביאים דוגמה של הגשת כוס של יין לנזיר או נתינת אבר מן החי לבן נוח. במקרים אלו, הגמרא מסייגת שהאיסור הוא רק כאשר האדם לבדו איננו נגיש לעשיית האיסור, למשל כאשר כוס היין נמצא בעבר אחד של הנהר והנזיר נמצא בעבר השני ואינו יכול להגיע אל הכוס אם לא יושיטו לו אותה. עם זאת, ישנו גם איסור מדרבנן לסייע בידי עוברי עבירה, גם כאשר יכלו לבצע אותה בעצמם.

הרמב"ם פוסק כי בהלוואה בריבית המלווה, הלווה ומי שמתווך ביניהם או מסייע לדבר, כולם, בנוסף לאיסורים המיוחדים לכל אחד, עוברים על "לפני עיוור לא תתן מכשול".

בשולחן ערוך מובא כי המלווה כסף בלא עדים עובר על "לפני עיוור לא תתן מכשול", מכיוון שהוא עלול לגרום ללווה לכפור בהלוואה שנעשתה בסתר. מקרה נוסף שנאמר בו "לפני עיוור לא תתן מכשול" הוא אב המנסה להעניש בהכאה את בנו הגדול, שעלול לגרום לבנו להחזיר לו, ולעבור על מצוות כיבוד אב ואם.

במשנה בעבודה זרה מובא שיש איסור לסחור עם עובדי אלילים ביום חגם ושלושה ימים לפני כן. לדעת ר"ת האיסור הוא למכור להם מוצרים שמיועדים להקרבה לעבודה זרה, ונמצא שהמוכר להם עובר על "לפני עיוור לא תתן מכשול".

בספר חסידים ניתנות דוגמאות נוספות:

• אדם שחולה במחלה מידבקת צריך להודיע לאנשים בבית המרחץ על מחלתו לבל ידבקו ממנו, ואם אינו עושה כך הוא עובר על לפני עיוור.
• הוא אוסר על שדכן לשדך, לאישה שמבקשת ממנו אדם מסוים שבו היא חפצה, אדם אחר שהוריה מבקשים ממנו לשדך לה. הוא גם מזהיר שמקרה זה עלול להביא את האישה לידי בגידה, כיוון שנישאה בנישואי חובה למי שהיא לא חפצה בו.

הרב שלמה זלמן אוירבך דן בעקבות דבריו של הרמ"א שפוסק שאסור להאכיל לחם וכל דבר שמחייב נטילת ידיים למי שלא נטל ידיו, משום "לפני עיוור", ובניגוד לו סובר שמותר לתת אוכל לפני מי שלא נוהג לברך, מכיוון שאחרת המכשול עלול להיות גדול יותר, מכיוון שיגרום לשנאת התורה, ולכן על פי תפיסתו יש לשקלל את המכשולים השונים.

לפי הרמב"ם בספר המצוות מכיוון שאיסור זה כולל איסורים רבים ולא מקרה ספציפי, הוא נחשב לאו שבכללות ולכן אין עליו עונש מלקות.

במחשבת ישראל

הרמח"ל שכלל את איסור לפני עיוור במידת הנקיות, ועומד על היסוד הנפשי שבו, מסכם את התפיסה של איסור זה באופן הבא:

אך זאת היא חובת האדם הישר, כאשר יבוא איש להתיעץ בו, ייעצהו העצה שהיה הוא נוטל לעצמו ממש, מבלי שישקיף בה אלא לטובתו של המתיעץ, לא לשום תכלית אחר, קרוב או רחוק שיהיה. ואם יארע שיראה הוא היזק לעצמו בעצה ההיא, אם יכול להוכיח אותה על פניו של המתיעץ, יוכיחהו. ואם לאו, יסתלק מן הדבר ולא ייעצהו. אך על כל פנים, אל ייעצהו עצה שתכליתה דבר זולת טובתו של המתיעץ, אם לא שכונת המתיעץ לרעה, שאז ודאי מצווה לרמותו, וכבר נאמר (תהלים יח): ועם עקש תתפתל, וחושי הארכי יוכיח.

— מסילת ישרים פרק יא - בפרטי מדת הנקיות

לפי הפרשנות ההלכתית לאיסור, יש הרואים בזה בסיס למונח כל ישראל ערבים זה בזה.

במדינת ישראל

חוקים רבים במדינת ישראל אוסרים פעולות של הנחת מכשול לפני עיוור, בין אם מכשול פיסי כמו מפגע שעלול לגרום לנזק ובין אם מכשול של הטעיה. בנוסף, היו מקרים בהם בית המשפט פטר אדם מעונש או הקל בעונשו, לאחר שמצא שהרשויות עברו על לפני עיוור לא תתן מכשול. כך למשל, בית המשפט העליון זיכה אדם מהרשעה בהחניית רכב בגן ציבורי לאחר שקבע שהעירייה נמנעה מלהציב במקום שלט או כל סימן אחר המבהיר שהמקום אסור בחנייה ועל כן הציבה מכשול לפני עיוור. במקרה אחר בית המשפט הורה על שחרור ממעצר של אדם שסוכן משטרתי שכנעו למכור לו סם, בנימוק שהמשטרה שמה למעשה מכשול לפני עיוור כאשר הכשילה את העורר שהיה בתחילתו של הליך גמילה. במקרה אחר בו הורשעו נאשמים בשיבוש הליכי משפט, בית המשפט הקל בעונשם לאחר שנקבע שהמשטרה שמה מכשול לפני עיוור בכך שכלאה את הנאשמים יחד באותו תא.

העיקרון של לפני עיוור שימש את בית המשפט גם בדונו בדין אזרחי. בית המשפט המחוזי פסל התניה על תחולת ביטוח חובה כנוגדת את תקנת הציבור מכיוון שההתניה מציבה לפני הציבור, אשר אינו ער לדקויות לשוניות בפוליסה, מכשול שיגרום לרבים לנהוג ללא שיש להם כיסוי ביטוחי ברכב. במקרה אחר דחה בית המשפט תביעה של צלם שדרש פיצוי על שימוש בתמונות שצילם ללא ציון שמו, לאחר שנקבע שהצלם לא התריע על השמטת שמו בעת הגהת העתקות השמש ובכך הניח מכשול לפני עיוור.

לקריאה נוספת

• ספר החינוך, מצווה רל"ב
• הרב אליעזר מלמד, ארור משגה עור בדרך, ליקוטים ב, פרק ד,הלכה טו