תחנה מרכזית

תחנת אוטובוסים מרכזית (או תחנה מרכזית, מסוף תחבורה ציבורית) היא תחנת אוטובוסים גדולה, המכילה מבנה גדול יחד עם מגרש עבור רציפים רבים המשמשים כמסוף אוטובוסים מרכזי יחד עם: תחנת שטיפה, תחנת תדלוק, מבני משרדים, ותחנות המתנה עבור נוסעים.

בערים רבות יש רק תחנה מרכזית אחת. בתחנות מרכזיות רבות עוצרים כמעט כל קווי האוטובוס הבין-עירוניים המגיעים לעיר ובסמוך לתחנה עוצר חלק משמעותי מקווי האוטובוס העירוניים של אותה עיר. רוב התחנות המרכזיות הוקמו בעבר במרכז העיר או בסמוך אליהן, כיום המגמה היא להקים תחנות מרכזיות בסמוך אל אזורים מתפתחים הקרובים אל מרכז העיר בהם מתפתח אזור מסחר ובידור חדש הנוטה להפוך לאזור המסחרי הראשי של העיר.

במדינות שבהן מערכת הרכבות אינה מפותחת, ישנן תחנות מרכזיות גדולות יחסית. בישראל, התחנה המרכזית החדשה של תל אביב הייתה עד לשנת 2010 התחנה המרכזית הגדולה בעולם (בשנה זו נפתחה התחנה בניו דלהי, שנחשבת כיום לגדולה בעולם).^[1] תחנה מרכזית אחרת בתל אביב היא מסוף 2000 (ליד תחנת "רכבת צפון"). במשך 52 שנים, עד שנת 2009, פעלה בתל אביב התחנה המרכזית הישנה של תל אביב שבתחילת דרכה הייתה התחנה המרכזית היחידה של תל אביב, אולם במהלך שני העשורים האחרונים לפעילותה היא פעלה במקביל לתחנות המרכזיות האחרות בעיר.

היסטוריה

בעבר הרחוק, כאשר כל התחבורה התנהלה באמצעות כרכרות עם סוסים, המקום ממנו יצאה כל התחבורה הייתה הכיכר המרכזית של העיר. בטורקיה או איראן היה בדרך כלל מבנה "חאן גדול" ששימש בתור: תחנה מרכזית לכרכרות ולעגלות או "פונדק דרכים" בו היו גם עוצרים לצד הדרך כאשר רצו להמשיך אל יעד כלשהו. לאחר הופעת הרכבת החלו גם להקים "תחנת רכבת מרכזית" עבור רכבות בצידה האחר של העיר. כיום המגמה ברוב העולם היא להקים "תחנות מרכזיות משולבות" של רכבות ושל אוטובוסים ואפילו לצד נמלי אוויר או גם נמלי-ים כאשר מדובר על ערי-חוף.

בישראל

תחנות מרכזיות עבור אוטובוסים הוקמו לראשונה במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 בחיפה בכיכר פלומר וירושלים בבית העמודים ברחוב יפו במרכז העיר. לאחר קום המדינה החלו להבנות תחנות מרכזיות בצורת חניון אוטובוסים פתוח יחד עם מוסכים ומתקני שטיפה. לאחר פתיחתה של התחנה המרכזית החדשה של תל אביב בשנת 1993 החלו להבנות תחנות מרכזיות בתוך מבנים סגורים לצד חנויות ומבני משרדים. במאה ה-21, עקב הגידול בתחבורה הציבורית ופתיחת תחנות רכבת חדשות, החלו לחזור אל הרעיון הישן של הקמת "תחנות מרכזיות פתוחות" לצד תחנות רכבת וכבישים מהירים. לאחר פתיחתה של מרכזית חוף הכרמל בשנת 2003 בכניסה הדרומית של חיפה החל גם רעיון להקים שתי תחנות מרכזיות או יותר בכל הערים המרכזיות בשילוב עם "מוניות שירות".