סטקטו

סְטָקָטוֹ (באיטלקית: staccato) הוא מונח מוזיקלי שפירושו המילולי הוא "מנותק", או "נפרד". צורת הרבים היא "סטקטי". משמעות סימון הסטקטו היא שיש להפריד בין צליל לצליל, כך שבחלק מן הזמן המוקצב לתו על פי משכו לא יישמע צליל אלא שתיקה. צלילי הסטקטו הם קצרים ומקוטעים, אך לסטקטו אין השפעה על קצב המוזיקה. הנקודה המציינת סטקטו תופיע מעל ראש התו כשהקו פונה כלפי מטה, או מתחתיו כשהקו פונה למעלה.

ביצירות מן התקופה הקלאסית, כמו אלה של מוצרט, למשל, נעשה לעיתים שימוש בסימן הדגשה במקום בנקודה לציון סטקטו, והדבר פותח פתח לספק באשר לכוונותיו של המלחין. אפקטים של הדגשה וסטקטו עולים לעיתים בקנה אחד, אך קשה למצוא מקרים כאלה ביצירות מודרניות.

נגינת סטקטו היא ההפך מנגינת לגאטו. בכלי מיתר יש להבחין בין נגינת סטקטו לפיציקטו, אם כי הפיציקטו כשלעצמו עשוי להיחשב לאפקט סטקטו מסוים. לדוגמה, "ג'אז לגאטו/ג'אז פיציקטו" של לרוי אנדרסון. יש הטעמת ביניים המכונה "מצו סטקטו" או "נון לגאטו".

סטקטו כפול וסטקטו משולש

סטקטו כפול וסטקטו משולש הן צורות נגינת סטקטו במהירות גבוהה מנגינת הסטקטו הרגיל. ביצוע סטקטו כפול ומשולש מתבצע הן על ידי השפתיים, והן על ידי הגרון. סטקטו כפול יתבצע בצורת "טה-קה". סטקטו משולש יתבצע בצורת "טה-קה-קה".

דוגמאות שמע

	התווים שלמעלה, מנוגנים ללא סטקטו.
	לעזרה בהפעלת הקובץ

	התווים שלמעלה, מנוגנים עם סטקטו.
	לעזרה בהפעלת הקובץ

בדגימה הבאה ניתן לשמוע בסון מנגן, לפי הסדר: סטקטו, לגטו, לגטו + ויברטו, וקשת:

	בסון מנגן בארטיקולציות שונות.
	לעזרה בהפעלת הקובץ