שגרירות גרמניה בישראל
 | |
| מגדל אדגר 360, בו שוכנת השגרירות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כתובת |
מגדל אדגר 360  |
| עיר |
 תל אביב-יפו |
| קואורדינטות | 32°03′42″N 34°47′19″E / 32.061666666667°N 34.788611111111°E |
| תאריך פתיחה | אוגוסט 1965 |
| דיפלומטיה | |
| חלק מ | יחסי גרמניה–ישראל |
| שגריר | שטפן זייברט |
| שטח האמנה |
 ישראל |
| מדינה מיוצגת |
 גרמניה גרמניה המערבית (1965-1990) |
|
tel-aviv | |
|
(למפת תל אביב רגילה)   שגרירות גרמניה בישראל  | |
  | |
שגרירות גרמניה בתל אביב היא הנציגות הדיפלומטית של גרמניה בישראל. השגרירות הוקמה ב-1965 על ידי גרמניה המערבית, ועם איחוד גרמניה ב-1990 הפכה לשגרירות גרמניה המאוחדת (גרמניה המזרחית לא החזיקה מעולם בנציגות בישראל).
השגרירות ממוקמת במגדל אדגר 360 שברחוב השלושה 2, בתל אביב. בשגרירות נמצאים גם קונסוליה, מחלקות שונות והנספח צבאי. השגריר הנוכחי (מאז 2022) הוא שטפן זייברט.
המחלקות בשגרירות כוללות את המחלקה המדינית המקשרת בין הממשלה הגרמנית לממשלה הישראלית ומעדכנת על אותן התפתחויות, הנספחות הצבאית שאחראית על קשרים בין משרד ההגנה הגרמני (אנ') ומשרד הביטחון, מחלקה לעניינים משפטיים וקונסולריים, המחלקה הכלכלית שעובדת בשיתוף פעולה עם לשכת המסחר ישראל-גרמניה, מחלקת התרבות שמשתפת פעולה בין היתר עם מכון גתה, מחלקה לעבודה ורווחה ומחלקת עיתונות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1965 החליטו ממשלות ישראל וגרמניה המערבית לכונן ביניהן יחסים דיפלומטיים ולפתוח באופן הדדי שגרירויות. רולף פאולס התמנה לשגרירה הראשון של גרמניה בישראל והחל בתפקידו ב-19 באוגוסט 1965. שיגור השגריר היה מלווה בהיסוסים משני הצדדים. גרמניה עמדה תחת לחץ של מדינות ערב שלא לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ואילו ישראלים רבים לא ראו בעין יפה קיום יחסים דיפלומטיים עם גרמניה שני עשורים בלבד לאחר השואה. במאי 1965 קיבלה הכנסת החלטה על כינון היחסים. ישראל שלחה לבון את השגריר אשר בן נתן, וגרמניה שלחה לתל אביב את השגריר פאולס. מינויו לשגריר בישראל גרר גל נרחב של מחאות בציבור הישראלי, חלק מההפגנות כנגד מינויו היו סוערות ואלימות. ביטויי המחאה בישראל הבליטו את היותו של פאולס קצין בורמאכט הנאצי, את עיטורו בצלב הברזל הנאצי ואת שירותו כנספח צבאי בשגרירות גרמניה בטורקיה.
פאולס התקבל אצל הנשיא זלמן שזר ומסר לו את כתב האמנתו ב־19 באוגוסט 1965. השגריר החדש התקבל ברגשות של כאב וזעם. מכוניתו הותקפה באבנים, ואלפי מפגינים הפגינו כנגדו. מנחם בגין נשא נאום שבו האשים את ישראל כי בקבלה את האמנתו של פאולס כשגריר היא בוגדת בזכרם של קדושי השואה.
פאולס הוכיח בתפקידו רגישות ודיפלומטיה, ופעולתו הראשונה כשגריר הייתה ביקור ביד ושם. במהלך כהונתו פעל פאולס לחיזוקם של היחסים בין גרמניה וישראל.
ב-1977 התבצר אנדריי קילצ'ינסקי, צייר ישראלי, בבניין השגרירות כשהוא חמוש באקדח כמחאה על האנטישמיות והסחבת בהליכים המשפטיים נגד פושעים נאצים בגרמניה[1]. במאי 1978 הצית עצמו קילצ'ינסקי על יד השגרירות על אותו רקע ונפגע קל מכוויות. בדצמבר 1978 התבצר במרכז התרבות של השגרירות עם בת ערובה, במחאה על חוק ההתיישנות הגרמני המונע העמדה לדין של פושעים נאצים[2][3].
באוקטובר 1980 הפגינו פעילי "האיגוד היהודי העולמי לנפגעי השלטון הנאצי" מול השגרירות, כמחאה על פעילות נאו-נאצית במערב אירופה, ובתביעה לתשלום פיצויים לנפגעי השואה[4].
בינואר 1983 הוטל רימון יד בחצר השגרירות, בשם ארגון בשם "בל נשכח"[5][6].
מאז 1984 מארגנת שגרירות גרמניה בישראל טקס אזכרה שנתי בבית הקברות לחיילים הגרמנים בנצרת.
שגרירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | תקופה |
|---|---|
| רולף פאולס | 1965–1968 |
| קארל הרמן קנוקה | 1968–1971 |
| גסקו פון פוטקאמר[7] | 1971–1974 |
| פר פישר[8][9] | 1974–1977 |
| קלאוס שולץ | 1977–1981 |
| נילס הנסן | 1981–1985 |
| וילהלם הס[10] | 1985–1990 |
| אוטו פון דר גאבלנץ[11] | 1990–1993 |
| פרנץ ברטלה | 1993–1996 |
| תאודור וולאו[12] | 1996–2000 |
| רודולף דרסלר[13] | 2000–2005 |
| הרלד קינדרמן | 2006–2011 |
| אנדריאס מיכאליס | 2011–2015 |
| קלמנס פון גטצה | 2015–2018 |
| סוזאנה ואזום-ראינר | 2018–2022 |
| שטפן זייברט | מאז 2022[14] |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות גרמניה בישראל- משרד החוץ הגרמני
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ החשוד בנסיון לחטוף גרמנים- נעצר ל־ 5ימים, מעריב, 13 באוקטובר 1977
- ^ נעצרו 3 אנשים שהשתלטו על מכון התרבות הגרמני בת"א, דבר, 12 בדצמבר 1978
- ^ אבי רז, קילצ'ינסקי פלש שוב למוסד גרמני בתל־אביב - נמנע ונעצר, מעריב, 12 בדצמבר 1978
- ^ הפגנה נגד פעולות הניאו-נאצים באירופה ליד שגרירות גרמניה, דבר, 21 באוקטובר 1980
- ^ דנקה הרניש, שמירה למוסדות גרמניים בעקבות הרימון בשגרירות, דבר, 31 בינואר 1983
- ^ תום שגב, המיליון השביעי, ו, 3, עמ' 359.
- ^ אינגה דויטשקרון, פון פוטקאמר ־ מועמד לשגריר בון בישראל, מעריב, 28 בפברואר 1971
- ^ פר פישר - שגריר החדש של בון בישראל, מעריב, 24 בספטמבר 1974
- ^ שלמה שפיר, חילופי הביקורים - סימן לאיכות היחסים, דבר, 8 ביולי 1975
- ^ שלום לשגריר, מעריב, 31 ביולי 1990
- ^ אוטו פון דר גאבלנץ - שגריר חדש של גרמניה המערבית בישראל, מעריב, 19 ביולי 1990
- ^ פגישת השר לוי ושגרירי מערב אירופה, משרד החוץ, 20 ביוני 2000
- ^ אי.פי., השגריר הגרמני יחל בתפקידו למרות התבטאותו, באתר ynet, 9 באוגוסט 2000
- ^ "Seibert wird neuer Botschafter in Israel" (בגרמנית). Der Tagesspiegel. 2022-07-12. נבדק ב-2022-07-12.