שלושת הבי"תים
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
שלושת הבי"תים (מוכר גם בתור שלושת ה-B; במקור, בגרמנית: drei B-en) הוא מושג שטבע פטר קורנליוס בשנת 1854 כדי לציין את שלושת המלחינים הגדולים בהיסטוריה להשקפתו ששמותיהם מתחילים באות בי"ת: יוהאן סבסטיאן באך, לודוויג ואן בטהובן והקטור ברליוז. טביעת מושג זה באה להלל את ברליוז ולהציבו בשורה אחת עם באך ובטהובן כמלחינים הגדולים בהיסטוריה.
מוזיקאים רבים לא הסכימו עם הכללת ברליוז יחד עם באך ובטהובן והציעו מלחינים אחרים בתור הבי"ת השלישית. ריכרד וגנר הציע פעם את אנטון ברוקנר כבי"ת השלישית, אך הצעתו לא זכתה לפופולריות. בסוף המאה ה-19 הציע המנצח הנס פון בילוב לכלול את יוהנס ברהמס כבי"ת השלישית, ומאז נתקבל ששלושת הבי"תים הם באך, בטהובן וברהמס. בילוב טען שיש קשר בין סגנון ההלחנה של שלושת הבי"תים ואף כינה את הסימפוניה הראשונה של ברהמס כ"סימפוניה העשירית של בטהובן".
המושג משמש תדיר בדיונים על מוזיקה קלאסית כדי לתאר את עליונות המוזיקה של שלושת הבי"תים. המושג מתאר גם את שלושת המלחינים המייצגים משלוש התקופות העיקריות במוזיקה הקלאסית: באך מתקופת הבארוק, בטהובן מהתקופה הקלאסית, וברהמס מהתקופה הרומנטית.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברצועה של "פינאטס" מ-22 בפברואר 1952, כששרודר(אנ') מנגן על הפסנתר, אומר צ'ארלי בראון: "שמעת על באך, ברהמס ובטהובן, נכון? אז מעכשיו זה יהיה שוברט, שומאן ושרודר."