ארנסט לוביטש
ארנסט לוביטש (באנגלית: Ernst Lubitsch; 29 בינואר 1892 – 30 בנובמבר 1947) היה במאי קולנוע יהודי-אמריקאי יליד גרמניה.
 | |
| לידה |
29 בינואר 1892 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
30 בנובמבר 1947 (בגיל 55) הוליווד, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
פורסט לאון ממוריאל פארק |
| מדינה |
ארצות הברית, גרמניה |
| תקופת הפעילות |
מ-1913 |
| צאצאים |
Nicola Lubitsch |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.lubitsch.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
.png) |
  | |
סרטיו של לוביטש שנונים ומתוחכמים, ויש בהם מיניות מרומזת ועדינה. בכולם יש את "מגע לוביטש" המפורסם – דרכו הלא-קונבנציונלית לעשיית סרט, שהתבססה על חוש ההומור הסרקסטי שלו ושאט-נפשו מן החיים.[1]
קורות חיים
עריכהלוביטש נולד בשנת 1892 למשפחה יהודית בברלין בירת הקיסרות הגרמנית. הוא הפנה עורף לעסק החייטות של אביו לטובת התיאטרון, ובשנת 1911 שיחק בתיאטרון הגרמני של מקס ריינהרט. עבודתו בסרטים החלה בשנת 1912 כשחקן. בהדרגה עזב את המשחק לטובת בימוי, וב-1918 עשה ציון דרך כבמאי רציני עם הסרט האילם Die Augen der Mumie Ma (עיני המומיה), דרמה טרגית בכיכובה של פולה נגרי. לאחר מכן עבד לסירוגין על קומדיות אסקפיסטיות ודרמות היסטוריות רחבות מידה; הוא נהנה מהצלחה בינלאומית בשני הז'אנרים. המוניטין שלו כרב אמן של עולם הראינוע הגיע לפסגה חדשה עם הוצאת סרטיו Madame Du Barry (מאדאם דו בארי) ו-Anna Boleyn (אן בולין).
חייו בארצות הברית
עריכהלוביטש עזב את גרמניה לטובת הוליווד ב-1922 בעקבות הזמנת השחקנית האמריקאית מרי פיקפורד. פיקפורד הביאה אותו לידי חתימת חוזה עם האחים וורנר, שם ייסד את המוניטין שלו בקומדיות מתוחכמות, בהן הסרטים המסוגננים והמהנים כגון The Marriage Circle (מעגל הנישואים, 1924), Lady Windermere's Fan (מניפתה של ליידי ווינדרמר, 1925) ו-So This Is Paris (אז זוהי פריס, 1926). ב-1928, כאשר הגיעה בשורת השמע והסאונד לסרטי הוליווד, הצטרף לוביטש לאולפני סרטי פרמאונט.
בסרטו המדבר הראשון, The Love Parade (מצעד האהבה, 1929), בכיכובם של ג'נט מקדונלד ומוריס שבלייה פסע לוביטש צעד גדול כיוצר קומדיות מוזיקליות (והיה שוב מועמד לאוסקר). עם תחילת עידן הסאונד, הוא יצר דיאלוגים חריפים וסרקסטיים בצד מצבים קומיים זדוניים ומוזרים. מצעד האהבה, Monte Carlo (מונטה קרלו 1930), ו-The Smiling Lieutenant (הסגן המחייך 1931) קיבלו דברי הלל מן המבקרים שהגדירום יצירות מופת של הז'אנר המוזיקלי החדש.
אך בין אם הייתה מוזיקה בסרטיו, כמו The Merry Widow (האלמנה העליזה, 1934), Trouble in Paradise (צרות בגן עדן, 1932, שרבים מחשיבים אותו לסרטו הטוב ביותר) ו- One Hour With You (שעה אחת איתך, 1932) ובין אם לא Design for Living משנת 1933, לוביטש עדיין המשיך להתמחות בקומדיה מתוחכמת. הוא יצר רק סרט דרמטי אחד נוסף, סרטו האנטי מלחמתי The Man I Killed ב-1932.
ב-1935 היה למנהל ההפקה של האולפן, ומתוקף תפקידו הפיק בעצמו את סרטיו והשגיח על מלאכת הפקות סרטים של במאים אחרים. ב-1936 הפיק את הסרט תשוקה עם גרי קופר ומרלן דיטריך. ב-1938 הפיק וביים את אשתו השמינית של כחול הזקן בכיכובם של גרי קופר וקלודט קולבר.
ב-1939 עבר לוביטש לאולפני MGM, וביים את גרטה גרבו ב-"נינוצ'קה", קומדיה סאטירית מבריקה על משטרו של סטלין, בה צחקה השחקנית הידועה לראשונה על המסך. לאחר מכן ביים את החנות מעבר לפינה (1940) עם ג'יימס סטיוארט ומרגרט סולאוון. אחרי כן ביים עצמאית ב-1941 את That Uncertain Feeling, והקומדיה הצינית האנטי נאצית To Be or Not to Be (להיות או לא להיות, 1942).
לוביטש עבר לעבוד עם אולפני פוקס המאה ה-20, אך בעיית לב הורידה את מינון עבודתו. סרטו הגדול האחרון נחשב כ-Heaven Can Wait (השמיים יכולים לחכות 1943), קומדיה אלגנטית ואירונית.
במרץ 1947 זכה לוביטש בפרס אוסקר לשם כבוד על "25 שנות תרומתו לסרטי הקולנוע". הוא מת מאוחר יותר באותה שנה בגיל 55 כתוצאה מהתקף לב, השישי במספר שחווה. סרטו האחרון That Lady in Ermine הושלם על ידי הבמאי אוטו פרמינגר ויצא לאקרנים אחרי מותו ב-1948.
בהלווייתו אמר בילי ויילדר: "לא עוד לוביטש", והבמאי ויליאם ויילר ענה: "גרוע מכך. לא עוד סרטי לוביטש".
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ארנסט לוביטש (באנגלית)
ארנסט לוביטש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארנסט לוביטש, באתר AllMovie (באנגלית)
ארנסט לוביטש, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ארנסט לוביטש, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- על ארנסט לוביטש בתוך כתבה על אנשי קולנוע גרמניים שהיגרו לארצות הברית לפני מלחמת העולם השנייה, באתר יד ושם
- ארנסט לוביטש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ארנסט לוביטש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Weinberg, Herman G., The Lubitsch touch : a critical study, 3d rev. and enl. ed, New York: Dover Publications, 1977