כבול
כָּבוּל הוא חומר דחוס ורקוב חלקית של צמחים ותאית המצוי בטבע היכן שרוכזה אדמת סחף או ביצות. החום והלחץ שבהם היה נתון החומר לא היו גבוהים מספיק ליצירת פחם, והחומרים האורגניים שבו לא התפרקו עד תום בשל מחסור בחמצן. הכבול הוא חומר חומצי שמשמש לעיתים כדשן, וניתן להשתמש בו כחומר דלק.
תפוצת הכבול
עריכהמרבצי כבול מצויים במקומות רבים בעולם, בעיקר ברוסיה, אירלנד, סקוטלנד, צפון גרמניה, סקנדינביה, כמו גם בצפון אמריקה, ובייחוד בקנדה, מישיגן והאוורגליידס (אזור של אדמות ביצה בפלורידה). רוב אדמות הביצה בעולם (80%) מצויות באזורים רחוקים מקו המשווה, וכ-60% מאדמות הביצה בעולם הן אדמות כבול. אדמות כבול מהוות כ-3% ממסת הקרקע של כדור הארץ. כ-7% מכמות זו נוצלו לחקלאות ולייעור, תוך השלכות סביבתיות. בישראל מצוי כבול בכמויות ניכרות בעמק החולה. ישנן גם שכבות כבול דקות במישור החוף. בעמק החולה ישנן ארבע שכבות כבול, כאשר השנייה מתוכן מכילה כבול הראוי לשימוש. קידוחים שנערכו בעמק החולה לצורכי מחקר העלו כי מדובר בכ-1,200 מיליון טונות של כבול לח וכ-470 מיליון טונות של כבול יבש. בשכבה השלישית ישנם כ-1,100 מיליון טונות של כבול יבש ולח. בעבר הועלתה אפשרות לחצוב את הכבול שבעמק החולה לצורכי הפקת חשמל.
היווצרות הכבול
עריכהכבול נוצר כאשר חומר צמחי, לרוב באזורים ביצתיים, לא נרקב לחלוטין בשל תנאים חומצתיים. הוא מורכב בעיקרו מכבולית (טחב עלים מסוג Sphagnum), אך גם מעצים, עשבים, גומא וצמחיית ביצה אחרת. הוא גם כולל סוגים רבים של שאריות אורגניות אחרות, ובהן פטריות וחרקים. במהלך הריקבון שוקעים חומרים אלו ומהווים מצע קרקעי לצמיחה חדשה. הזמן הוא גורם מרכזי ביצירת הכבול, כי רק לאחר מאות ואלפי שנים נדחסות השכבות התחתונות דיין ליצירת כבול. היווצרותו ומידת פירוקו תלויים ישירות במרכיביו ובמידת רווית המים שלו. כבול שנוצר בתנאי רטיבות גבוהים יצטבר מהר יותר ויתפרק פחות ביחס למקומות יבשים יותר. עובדה זו מאפשרת לקלימטולוגים להשתמש בכבול כמחוון לשינויי אקלים. הרכב הכבול יכול גם להעיד על אקולוגיות עתיקות, וזאת באמצעות בחינת ההרכבים והמינונים של מרכיביו האורגניים.
תחת תנאים מתאימים, כבול הוא השלב המוקדם ביותר בהיווצרותו של פחם. בתחילה הופך הכבול לפחם חום (ליגניט) ולאחר מכן לפחם שחור. אדמות הכבול החדשות יחסית נוצרו באזורים רחוקים מקו המשווה לאחר נסיגת הקרחונים בעידן הקרח האחרון לפני כ-9,000 שנה.
מאפיינים ושימושים
עריכה
כבול הוא חומר רך הנדחס בקלות. תחת לחץ, המים בכבול ניגרים החוצה. לאחר ייבוש, יכול הכבול לשמש כחומר דלק, ומסורתית הוא משמש לאפייה ולחימום ביתי בארצות רבות, בהן אירלנד וסקוטלנד היכן שעצים הם יקרי המציאות. עם זאת, הכבול אינו חומר דלק איכותי; הוא מפיק פחות חום מפחם, בוער באיטיות, ומפיק עשן רב. באזורים כפריים מסוימים עדיין מצויים מצבורי כבול מיובש שנחצבו מאדמות ביצה.
כבול גם מוחדר לקרקע כדי לשמש כדשן, הן בחקלאות והן בגינון. החומר משמר את לחות הקרקע ומוסיף לה חומרים מזינים.
למרות שימושיו הרבים של הכבול לאדם, הוא אף עלול ליצור בעיות: כאשר הכבול יבש, הוא עלול להוות סכנה אם יתלקח, מאחר שכבול יכול לבעור גם מתחת האדמה, אם ייחשף למקור חמצן, כמעט ללא גבול (או לכל הפחות עד למיצוי החומר הדליק). מרבצי כבול גם מציבים מכשול קשה בפני סוללי כבישים ומסילות רכבת.
בתקופות הפרהיסטוריות, הוענקו לביצות כבול משמעויות פולחניות בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל, כשאנשים החשיבום כמקום משכנם של אלי טבע או רוחות. גופות קורבנות של טקסי הקרבה נמצאו במספר מקומות באנגליה, גרמניה ודנמרק כשהן שמורות היטב בשל חומציות המים (דוגמת האיש מטולון).
באירלנד קיים שימוש ביתי ותעשייתי רב בכבול גם בימינו. חברה בבעלות ממשלתית, Bord na Móna, אחראית על הפקת הכבול. החברה מוכרת כבול דחוס, מיובש וטחון בצורת קוביות כחומר דלק לחימום ביתי.
בהפקת ויסקי סקוטי נעשה שימוש בכבול, והתקן הסקוטי מכיל סעיף המחייב את יצרני הוויסקי הסקוטי להפסיק את שלב ההלתתה על ידי עשן כבול. ייבוש הלתת במדורת כבול מעניק לוויסקי את טעמו העשיר והמעושן. ויסקי בעישון בינוני נע בין 20ppm-25ppm (יחס בין משקל הכבול למשקל הוויסקי, בחלקים למיליון), ואף יכול להגיע לרמת עישון כבדה של 40ppm. ויסקים כבולים ומעושנים באים בדרך-כלל מהאי איילה שבסקוטלנד שידוע כאי הוויסקי.
ניצול אדמות הכבול גם מעלה בעיות אקולוגיות; ארגוני סביבה טוענים כי כריית הכבול פוגעת במקום המחיה של מיני בעלי חיים ייחודיים. מאות שנים עוברות עד להיווצרות מרבץ כבול.
קישורים חיצוניים
עריכה
- החברה הבינלאומית לכבול
- כבול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)