הקדרים באים

הקדרים באים (נכתב גם הכדרים באים; נקרא גם: הקטרים באים) הוא משחק ילדים המהווה סוג של תופסת בו מי שנתפס מצטרף לתופסים. נקרא גם בשם מי מפחד מהדוב הגדול.

כללי המשחק

הקדר (השחקן שמתחיל את המשחק כ"תופס ראשון"), נמצא בצד אחד של המגרש וכל האחרים בצד השני. הקדר קורא "הקדרים באים", ומתקדם אל המשתתפים בניסיון לתפוס אותם. לקדר אסור ללכת אחורה אלא רק קדימה ולצדדים. השחקנים האחרים מנסים להתחמק ממנו, (כשגם להם אסור ללכת אחורה, רק קדימה ולצדדים) ולהגיע לצד השני של המגרש, מאחורי הקו שלו, בו לא יוכל לתופסם. הם עשויים לקרוא "אין אנו יראים", "איש לא ירא" או "לא מפחדים" בתגובה לקריאתו. אם הקדר תופס מישהו - הוא מצטרף לקדרים. כאשר הקדר מגיע לקצה הנגדי של המגרש, כל מי שעדיין נשאר צמוד לקצה המגרש מוגדר כנתפס. לאחר מכן נפתח סיבוב נוסף, בכיוון ההפוך. המשחק מסתיים כשהקדרים תפסו את כולם חוץ מאחד, שבסיבוב שלאחר מכן הוא הופך לקדר.

המגרש יכול להיות מגרש מלבני בו משחקים בריצה או בריכת שחייה בה משחקים בשחייה או צלילה.

מקור השם

קדרים^[1] הוא כינוי יהודי מתקופת המאה ה-17 לטטרים, אשר היו פורעים ביהודי מזרח אירופה ושובים בהם שבויים, אותם היה צריך לפדות. שמואל יוסף עגנון כותב בסיפור פשוט: "ששם ארמון ישן שהחריבוהו הקדרים".

הסבר אחר הוא שמקור השם בסוגיא התלמודית במסכת בבא קמא שם מתואר מצב של 'תאונת שרשרת' בין קדרים:

הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה, נתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון והשלישי בשני - ראשון חייב בנזקי שני ושני חייב בנזקי שלישי

— תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ל"א, עמוד א'

יש הגורסים כי שם המשחק הוא הקטרים באים, (מלשון קטר של רכבת).

המשחק בגרסתו היבשתית מכונה גם חומות ירושלים.

שם נוסף למשחק הוא הבבונים באים. הגרסה הקרויה מי מפחד מהדוב הגדול? או הדוב הגדול פותחת לא בקריאה אחת כי אם בדו-שיח בין התופסים לנתפסים, המהווה שיר משחק:

תופס: "מי מפחד מהדוב הגדול?"

קבוצה: "אף אחד!"

תופס: "ואם הוא יבוא?"

קבוצה: "שיבוא!"

תופס: "ואם הוא יטרוף?"

קבוצה: "שיטרוף!"

בתרבות

שירו של חיים גורי "פנס בודד" כולל את המשפט "והוא האיר את משחקי המחבואים ולאורו היו הקדרים באים"^[2].
יהודה פוליקר כתב בשירו "עפיפונים": "אורות של זיכרונות שמורים, קולות נעלמים חוזרים, פה היו הקדרים באים"^[3].
להקת סדרני הדשא כללה באלבומה "רקוב" שיר אהבה בשם "קדרים באים".