טריפוליטניה העות'מאנית
| ערך ללא מקורות | |
טריפוליטניה העות'מאנית, או במקור איילת (עד 1864)/וילאיית טריפולי המערב (מטורקית עות'מאנית: ايالة/ولايت طرابلس الغرب, Eyālet-i/Vilâyet-i Trâblus Gârp) הייתה פרובינציה של האימפריה העות'מאנית, שהשתרעה באזור החוף של לוב המודרנית והתקיימה מ־1551 עד כיבושה על ידי ממלכת איטליה ב־1911. טריטוריה זו נודעה גם בשם "ממלכת טריפולי" אף שלא הייתה ממלכה כלל וכלל, אלא יחידה מינהלית עות'מאנית בראשות פאשה (מושל). הסיבה לכך, כי מ־1711 עד 1835, תקופת שלטונם של המושלים בני שושלת קרמנלי, הייתה זו למעשה מונארכיה נוֹרֶשֶׁת ואוטונומית כמעט לגמרי. קירנאיקה (ברקה), שנשלטה דה פקטו על ידי הפאשא של טריפוליטניה, נחשבה גם היא חלק מממלכת טריפולי.
| |||
.png) | |||
| האיילת (אדום) באימפריה העות'מאנית (לבן), 1795 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| עיר בירה | טריפולי (לוב) | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| המצור על טריפולי (איט') (טר') (ער') | 15 באוגוסט 1551 | ||
| פירוק | |||
| המלחמה האיטלקית–עות'מאנית | 1911–1912 | ||
| ישות קודמת |
 טריפולי ההוספיטלרית (אנ') השושלת החפצית (ער') הסולטנות הממלוכית | ||
| ישות יורשת |
 טריפוליטניה האיטלקית קירנאיקה האיטלקית | ||
  | |||
.svg)
היסטוריה
עריכה.png)
כיבוש עות'מאני
עריכהבתחילת המאה ה-16 הייתה לחוף לוב סמכות מרכזית מינימלית ונמליו היו מקלטים לפיראטים. ב-1510 כבשה ממלכת ספרד את טריפולי, אבל הספרדים היו מודאגים יותר מהשליטה בנמלים מאשר בטרדות של ניהול מושבה. בשנת 1530 העיר, יחד עם מלטה וגוזו, נמסרה על ידי קרלוס הראשון, מלך ספרד לאבירי סנט יוחנן כפיצוי על הגירוש האחרון שלהם מהאי רודוס בידי העות'מאנים. השלטון הנוצרי נמשך עד 1551, אז הושמה טריפולי במצור ונכבשה על ידי האדמירלים העות'מאניים סינאן פאשה וטורגוט רייס. שהוכרזו כביי ומאוחר יותר כפאשה של טריפולי. בעשור לאחר מכן כבש טורגוט רייס כמה ערים בפנים הארץ כמו מיסראטה, זוארה (ער'), ראריאן וגפסה. מאמצים אלה תרמו כדי ליצור את יסודות מבנה המדינה בלוב כפי שהם היום, אבל השליטה של קושטא נשארה רופפת במקרה הטוב, כמו בשאר חופי ים של הברברים בצפון אפריקה.
תחת העות'מאנים, חולק המגרב לשלושה מחוזות, אלג'יריה, תוניסיה, וטריפולי. לאחר 1565 הופקד על הרשות המינהלית בטריפולי פאשה שמונה ישירות על ידי הסולטאן בקושטא. הסולטן סיפק לפאשה חיל משמר, אשר בתורו חולק למספר פלוגות בפיקודו של קצין זוטר או ביי. בני הזוג janus הפכו במהרה לכוח הדומיננטי בלוב העות'מאנית. כגילדה צבאית שמנהלת את עצמה והאחראית רק לחוקים עצמם ומוגנת על ידי דיוואן (מועצה של קצינים בכירים שייעצו לפאשה), עד מהרה הפכו השופטים את הפאשה לתפקיד טקסי במידה רבה.
שושלת קרמנלי ומלחמות הברברים
עריכהבשנת 1711 אחמד קרמנלי, קצין פרשים עות'מאני ובנו של קצין טורקי ואישה לובית, תפס את השלטון והקים את שושלת קרמנלי, ששלטה 124 שנה, עד למלחמת האזרחים הטריפוליטנית בשנים 1793–1795.
במאי 1801 דרש פאשה יוסוף קרמנלי מארצות הברית להגדיל את המחווה (83,000$) ששילמה מאז 1796 בגין הגנת סחרם מפני פיראטיות בעת חתימת חוזה טריפולי. הנשיא האמריקני השלישי, תומאס ג'פרסון, סירב לדרישה, כוח ימי אמריקני נשלח וחסם את טריפולי, והמלחמה הברברית הראשונה השגויה התארכה מ-1801 עד 3 ביוני 1805. ממלכת טריפולי הובסה על ידי הצי האמריקני שקם זמן קצר קודם לכן.
המלחמה הברברית השנייה (1815, הידועה גם בשם מלחמת אלג'יריה) הייתה השנייה מבין שתי מלחמות בין ארצות הברית לבין הממלכות הצפון אפריקאיות של האימפריה העות'מאנית באלג'יר, טריפולי ותוניס.
ב-5 בספטמבר 1817 הזמין יוסוף קרמנלי את מנהיגי שבט אל-ג'וואזי הלובי לטירתו בבנגאזי, בעקבות סכסוך בדבר מחווה והתקוממות נגד שלטונו. כתוצאה מכך, פאשה הורה להוציא להורג את כל המשתתפים ולרדוף אחר חברי השבט האחרים, מה שהביא לטבח של לפחות 10,000 איש, שבסופו של דבר חיפשו מקלט במדינות השכנות, במיוחד במצרים.
הפעלה מחודשת של הסמכות העות'מאנית
עריכהבשנת 1835 ממשלתו של הסולטאן מחמוד השני ניצלה את הפרות הסדר המקומיות כדי להחזיר את סמכותן הישירה. מכיוון שהכוח העות'מאני המבוזר הביא לעצמאות הווירטואלית של מצרים כמו גם לטריפולי, החוף והמדבר שנמצאו ביניהם חזרו לאנרכיה, גם לאחר שהשליטה העות'מאנית הישירה חודשה בטריפולי. תנועת הסנוסים הילידים, בראשות איש הדת האיסלאמי סייד מוחמד עלי א-סנוסי, קראה לאזור הכפרי להתנגד לשלטון העות'מאני. סנוסי הגדול הקים את מטהו בעיר הנווה המדבר ג'אגבוב בעוד איחואן (אחיו) הקים זאוויות (מכללות דתיות או מנזרים) ברחבי צפון אפריקה והביאו יציבות מסוימת לאזורים שאינם ידועים בהכנעתם לרשות המרכזית. בהתאם להוראותיו המובעות של הסנוסי הגדול, הרווחים הללו הושגו במידה רבה ללא כל כפייה.
האזור היה אחד הפרובינציות העות'מאניות שהפכו לווילאייט לאחר רפורמה מנהלית בשנת 1865, ובשנת 1867 היא עברה רפורמה לווילאיית טריפוליטניה.
נקודת השיא של ההשפעה של סאנוסי הגיעה בשנות ה-80 של המאה ה-19 תחת בנו של הגרנד סנוסי, מוחמד אל-מהדי א-סנוסי, שהיה מנהל מיומן ונואם כריזמטי. עם 146 אכסניות המשתרעות על פני כל סהרה, הוא העביר את בירת סנוס לאל-כופרה. השלטון העות'מאני הקשה רק הניע את הערעור על קריאת התנועה הסנוסית להדוף את הכיבוש הזר. מוחמד אל-מהדי הצליח במקום בו רבים כל כך נכשלו לפניו, והבטיח את נאמנותם המתמשכת של שבטי האמאזי של קירנאיקה. במשך 75 שנה מינו העות'מאניים 33 מושלים ולוב נותרה חלק מהאימפריה - אם כי לעיתים כמעט אוטונומית - עד לפלישת איטליה בשנת 1911, לקראת הקריסה של האימפריה העות'מאנית.
מלחמת איטליה–טורקיה
עריכההמלחמה האיטלקית-עות'מאנית התנהלה בין האימפריה העות'מאנית לבין ממלכת איטליה מ-29 בספטמבר 1911 עד 18 באוקטובר 1912.
כתוצאה הסכסוך הזה, הטורקים העות'מאנים ויתרו על הפרובינציות של טריפוליטניה, פזאן, וקירנאיקה לאיטליה. פרובינציות אלה יצרו יחד את מה שנודע משנת 1934 בשם לוב האיטלקית.
קישורים חיצוניים
עריכה